"השאלה היא לא מי ייתן לי, השאלה היא מי יעצור אותי", אמרה הסופרת איין ראנד, וכאילו התכוונה לחייה של אסיל שומר, דוקטורנטית מצטיינת בפקולטה להנדסה כימית ע"ש וולפסון בטכניון, שנולדה וגדלה בנצרת. "מאז שהייתי בת 12 חלמתי להיות מדענית", מספרת אסיל, שעודנה בשנות ה־20 לחייה. "תמיד היו לי סקרנות רבה ורצון לפענח את סודות הבריאה האדירה של אלוהים.
"בכיתה י"ב ביקר בבית הספר התיכון הבפטיסטי, שבו למדתי, פרופ' אהרן צ'חנובר מהטכניון, חתן פרס נובל בכימיה. הוא נתן הרצאה על עבודתו ועל המסע שלו להיות חוקר. ההרצאה נתנה לי הרבה השראה והעצימה את הרצון שלי ללכת לכיוון מחקרי, כי הבנתי שהחלום שלי לא כל כך רחוק כמו שחשבתי פעם, אלא נמצא בטכניון, שעה נסיעה מהבית שלי, שם התשוקות המדעיות שלי יפגשו את הצרכים של העולם.
"באותה שנה באתי ליום הפתוח בטכניון, שמעתי לראשונה על הנדסה ביוכימית - ונדלקתי. זה מקצוע שמציע שילוב מרתק בין הנדסה למדעי החיים, ובאותו יום חזרתי הביתה ואמרתי להורים שלי, 'זהו, אני רוצה ללמוד הנדסה ביוכימית'".
בעקבות האחיות
אלא שלמציאות היו תוכניות אחרות, וחודשיים אחרי שסיימה את התיכון אובחנה אצל אמה של אסיל, לואיס, מחלת הסרטן, שממנה מתה האם לאחר מאבק ממושך. "במשך שמונה שנות המאבק שלה במחלה היא המשיכה לעשות הכל למעני ולמען שלוש האחיות שלי", אומרת אסיל, "אני זוכרת כמה הייתי צריכה להתעקש כדי שהיא תרשה לי ללוות אותה לבית חולים, כי היא לא רצתה שאפסיד ימי לימודים ומחקר. היא תמיד חיזקה אותי ואת האמונה שלי בעצמי. לעולם לא אשכח את הרגע שבו היא אמרה לי, 'אני רוצה לחיות יותר כדי לראות לאן תגיעי, כי אני מאמינה שתגיעי רחוק'.
"לא הייתי מוכנה לוותר לא על הזמן היקר שלי איתה ולא על החלום שלי להיות חוקרת, כי ידעתי שזה לא רק החלום שלי אלא גם שלה וגם של אבא שלי, מישל, שסיים לימודי תעודה ועבד קשה כיועץ מס כדי לפרנס את המשפחה שלנו. הייתי מוכנה לעשות הכל כדי להחזיר להם לפחות קצת ממה שהם נתנו לי לאורך כל השנים".
היו מי שהתנגדו לבחירה שלך במסלול האקדמי?
"אמרו שזאת בחירה לא נכונה. טענו שזאת חריגה משמעותית ממסלול שמספק לאדם נתיב מקצועי ברור ובטוח, אמרו שהתחום הזה לא מתאים לנשים, אבל אני לא רציתי ללכת לפי תבנית מוגדרת, שמכתיבה לי איך החיים אמורים להתנהל. לא רציתי להפוך את החיים שלי לעותק מחייהם של אנשים אחרים. רציתי לממש את הפוטנציאל שלי ולעסוק בתחום שאני אוהבת, כי רק שם אוכל להצליח ולתת את הכי טוב שאני יכולה. אני חושבת שללכת למקצועות פחות מובנים ומוגדרים זו חוויה מאוד מהנה, מאתגרת ומספקת, שיש בה הרבה מקום לחשיבה יצירתית. לכן אני מעודדת סטודנטים חדשים לא לפחד לשבור תבניות וללכת למקצועות שהם אוהבים, כי שם הם יכולים לממש את הפוטנציאל שלהם ולהצליח".
אבל אמרו לך שזה "לא מתאים לנשים".
"כשסיימתי תיכון התנדבתי במחלקת נשים בבית החולים 'המשפחה הקדושה'. הייתי בת 18 ופגשתי שם בנות בגיל שלי ואפילו צעירות ממני, שכבר הקימו משפחות ולכן לא יכלו להגשים חלומות אחרים. אני חושבת שזה מאוד עצוב ומאמינה שלכל אישה מגיעה ההזדמנות - לפני שהיא יולדת ילדים - להיות 'אמא' של החלום שלה, של רעיון מבריק שהיא מאמינה בו, של פרויקט שהיא מנהיגה, אמא לצעירים אחרים שרואים בה מודל לחיקוי או אמא של יצירה אמנותית יוצאת דופן. כל אישה צריכה לקבל את המרחב שבו תוכל להגשים את עצמה ולממש את הפוטנציאל שלה בכל תחום ובכל דרך שהיא בוחרת. מימוש כזה עשוי להשתקף בעתיד באופן חיובי בתפקידה כאמא".
שומר עם סילבן אדמס // צילום: מיכל פתאל, האקדמיה הלאומית למדעים
הצטיינותה של אסיל בלימודים ובמחקר זיכתה אותה בשורת פרסים ומלגות, בין השאר מלגת שרמן, "מלגת מצוינים עידוד דיקן", פרס אברהמי, פרס גולדשטיין ופרס בוגרי הטכניון. כעת זכתה במלגת אדמס (ראו מסגרת) - מלגה בת 100 אלף שקלים בשנה למשך שלוש או ארבע שנות לימוד, לצד 3,000 דולר לשנה להשתלמויות בחו"ל ופטור משכר לימוד.
כחלק מהמימוש העצמי, וגם בעקבות אובדן אמה, המחקר שבו לוקחת אסיל חלק כיום קשור קשר הדוק למחלת הסרטן, וגם אחת מאחיותיה עוסקת בסיוע לאנשים הסובלים מהמחלה. "החלטנו להוציא מהמצב הזה משהו טוב שיכול לעזור לאחרים", אומרת אסיל, "אחותי הגדולה, רזאן, השלימה תואר ראשון ברוקחות באוניברסיטה העברית. האחות השנייה, שירין, השלימה שני תארים במשפטים, תואר ראשון באוניברסיטה העברית ותואר שני באוניברסיטת חיפה, והיום היא אחראית על תחום מיצוי הזכויות בעמותת 'אחת מתשע', מעניקה ייעוץ משפטי לנשים שמתמודדות עם סרטן שד ומייצגת אותן מול גופים שונים. ואילו אחותי הקטנה שדא לומדת חשבונאות ומינהל עסקים באוניברסיטת תל אביב.
"עבורי, המטרה היא לגייס את התשוקה שלי למדע כדי לחקור את מחלת הסרטן. עבודת המחקר הראשונה שעשיתי על סרטן היתה במסגרת התואר הראשון בהנדסה כימית בטכניון. הפרויקט שלי, בהנחיית פרופ' אבי שרודר, עסק בפיתוח ננו־חלקיקים שקראנו להם 'ננו־מפעלים', שיכולים לייצר תרופות אנטי־סרטניות בתוך הגוף. היתרון הגדול בחלקיקים האלה הוא שאפשר לכוון או לייעד את ייצור התרופות אך ורק לטיפול בגידולים הסרטניים, ובכך להפחית באופן משמעותי את תופעות הלוואי הקשות של התרופות האנטי־סרטניות. התוצאות שקיבלתי היו מבטיחות, וכיום ממשיכים לקדם את הכיוון הזה במעבדה של פרופ' שרודר".
עובדות? לא אמת מוחלטת
אחרי שסיימה את התואר הראשון, בהצטיינות יתרה, רצתה אסיל לעזוב באופן זמני את חקר הסרטן, כדי לרכוש ידע בתחומים אחרים. את התואר השני למדה בתוכנית הבין־יחידתית לננו־מדעים ולננו־טכנולוגיה בטכניון, המיועדת לסטודנטים מצטיינים, בהנחיית פרופ' נעמה ברנר מהפקולטה להנדסה כימית ופרופ' נעם זיו מהפקולטה לרפואה.
מחקרה בתואר השני, שגם אותו סיימה בהצטיינות יתרה, עסק בתיאור מתמטי של הקשרים בין תאי העצב במערכת העצבים המרכזית. "המחקר שלי בתואר השני היה מאתגר ומעשיר", היא מדגישה, "ולמדתי במהלכו לחשוב מחוץ לקופסה ולא לקחת 'עובדות' מקובלות כאמת מוחלטת".
לאחר מכן המשיכה לדוקטורט בטכניון, בהנחיית פרופ' עמרי ברק מהפקולטה לרפואה ופרופ' נעמה ברנר. "כיום אני חוקרת את תהליך יצירת הגרורות הסרטניות, שבו תאים סרטניים עוזבים את הגידול הראשוני ונאלצים להסתגל לסביבה חדשה ועוינת באיבר אחר, כדי ליצור גידולים משניים.
"עדויות ראשוניות מראות כי יכולת למידה היא לא רק תכונה בלעדית לתאי עצב, אלא גם לתאים אחרים. לכן אני רוצה לשלב תובנות מתורת הלמידה שהתפתחה בעיקר בתחום מדעי המוח, כדי להבין את תהליכי הלמידה בתאים סרטניים שמובילים בסופו של דבר להסתגלות וליצירת גרורות".
יש מקום לשאול מה תרצי לעשות כשתהיי גדולה?
"לתרום למדע בארץ על ידי קריירה אקדמית שמשלבת מחקר והוראה. בשבילי קריירה כזו היא שליחות. אני מקווה לראות יותר נשים בתחומים מדעיים מכל המגזרים, ולמיטב ידיעתי בטכניון יש חברי סגל מהמגזר הערבי אבל עדיין אין אף חברת סגל מהמגזר. לאור העלייה המשמעותית במספר הסטודנטיות הערביות שממשיכות לתארים מתקדמים, אני סבורה ומקווה שזה יקרה בקרוב".
החלום של מרסל אדמס הפך לתקווה של חוקרים בישראל
האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים מעניקה מדי שנה מלגות לתלמידי תואר שלישי במדעי הטבע, במדעי החיים, בהנדסה, במתמטיקה ובמדעי המחשב, במימון מרסל אדמס מקנדה.
השנה קיבלו את המלגה היוקרתית שמונה דוקטורנטים מצטיינים. כל אחד מהם יקבל מלגה בת 100 אלף שקלים לשנה, למשך שלוש או ארבע שנות לימודים, 3,000 דולר לשנה עבור השתלמויות בחו"ל ופטור משכר לימוד. אדמס ייסד את קרן המלגות על שמו ב־2005, ועד כה זכו לקבל את המלגה 127 חוקרים ישראלים צעירים מבטיחים. אדמס (98), ציוני נלהב, נולד ברומניה ובמלחמת העולם השנייה שהה במחנה עבודה שהקימו הנאצים. הוא ברח, עלה לישראל ואף לחם במלחמת העצמאות. ב־1951 עבר לקנדה, וכעבור שבע שנים ייסד את חברת הנדל"ן שלו. את מפעל המלגות הקים כדי להשיב טובה למדינה שבה מצא מקלט. אחד מבניו הוא הפילנתרופ סילבן אדמס, שעלה בשנים האחרונות לישראל יחד עם בן נוסף מהמשפחה וכל בני המשפחה מצאו את דרכם לתרום למדינה.
נשיאת האקדמיה, פרופ' נילי כהן, אמרה כי "תהליך הסינון הקפדני של האוניברסיטאות ושל הוועדה המקצועית של האקדמיה לתוכנית המלגות מבטיח כי הזוכים מייצגים את חוד החנית של חוקרי העתיד של ישראל בתחומים רבים. השקעתו של אדמס במדענים צעירים ומוכשרים אלו מחזקת ומקדמת את המדע הישראלי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו