ארקדי דוכין || בן 55, מלחין, יוצר וזמר. נשוי לסימה ואב למאי ולים. נולד ברוסיה, מתגורר בגבעתיים. פרץ ב־1987 עם להקת החברים של נטאשה, ובהמשך הוציא אלבומי סולו ואלבומי ילדים וכתב לזמרים, בהם אריק איינשטיין, נורית גלרון ואייל גולן. הלחין מוזיקה לתיאטרון ולקולנוע והשתתף ב־2016 בדוקו־ריאליטי "מחוברים". בחודש שעבר הוציא אלבום בשם "עולם הפוך". מופע יום הולדת מיוחד שלו, "עכשיו אני", בליווי להקה, יתקיים ב־25.5 בזאפה חיפה וב־31.5 במועדון התיאטרון בתל אביב
מתי בפעם האחרונה בכית?
"אני בוכה הרבה. החודש ראיתי את 'האדם שהפתיע את כולם', סרט רוסי מוזר שמדברים עליו רק ברוסיה, על בחור שחלה בסרטן ונשארו לו חודשיים לחיות. אשתו בהיריון, וממליצים לו ללכת להוספיס, אבל הוא בוחר להתלבש ולחיות כאישה. כל הכפר הפרימיטיבי דופק לו מכות רצח, הוא כמעט מנודה, והסרט נגמר בבדיקה שמגלה שהוא החלים. יש לזה המון פרשנויות, אולי הוא רצה כל חייו להיות אישה, או שבכך שהפך לאישה הוא רימה את המוות. לא יודע. בכיתי בגלל הכלל שבסרט: אף פעם אל תעשה מה שאתה לא אוהב. אדם חייב לעשות את מה שהוא אוהב, לא לאנוס את עצמו להיות משהו שהוא לא. החיים קצרים, ואתה חייב להיות מה שאתה".
מתי בפעם האחרונה בישלת?
"לפני חודש הכנתי אוכל רוסי לחברים שלי, רוסים במקור. הלכתי על הניואנסים של אמא שלי ועשיתי שלושה פיסים, כל אחד מהם יכול להפיל אותך נוקאאוט. זה אוכל לא בריא, עם הרבה שומן ומיונז, קדירות בשר שיושבות שעות. הארוחה היתה נהדרת, ותוך כדי היו לי הרבה מונולוגים של רופאים בראש. רופאים לענייני ורידים".
מתי בפעם האחרונה פגשת אדם שאתה מעריץ?
"הכרתי פה את כולם, והאחרון שהיה שווה היה אריק איינשטיין. הוא בא אלי הביתה וגם כתבתי לו מספר לא מבוטל של שירים שנכנסו לתודעה ('יש בי אהבה', 'בגללך'; ש"ז). הערצתי אותו, אבל לא מתוך יראה או חשש, אלא מתוך יכולת להיות בסביבה שלו ולהרגיש טבעי. אני ביישן ויכול להרגיש מובך בקלות, והיה באריק כישרון לתת לך להרגיש אתה - וזו גדולתו".
מתי בפעם האחרונה קנית כלי נגינה?
"לפני שבוע. אחרי שסיימתי את האלבום האחרון שלי, 'עולם הפוך', אלבום יותר טעון, מחושמל, עם אווירה של מכונת תופים והיפ הופ, אמרתי שדווקא מתחשק לי לכתוב עכשיו שירים אחרים.אז קניתי יוקלילי בחנות בתל אביב וכתבתי שיר עם הכלי המיוחד הזה, שיר בג'יבריש. כבר הקלטתי אותו".
מתי בפעם האחרונה יצאת לדייט עם אשתך?
"לפני כמה שבועות, יצאנו לפארק להסתכל על ברווזים. אלו הזיכרונות הכי טובים, יותר מלנסוע לקניון ולהיכנס לאטרף של קניות של בגדים. יש לסימה שעתיים התארגנות לפני כל יציאה, גם אם הולכים לראות ברווזים, אבל כשאנחנו מגיעים ויושבים - אלו החוויות הכי מגניבות, לשבת על ספסל ביחד. אפשר להשיג את זה בקלות ובפשטות. אתה רואה ברווז שותה מים ואומר - מה עוד צריך הבנאדם? הדייטים שלנו קטנים, אבל אני זוכר אותם לטובה. בירח הדבש שלנו נסענו לטוסקנה, עשינו הרבה דברים, אבל בסוף אתה זוכר את הקטע שבו אתם יושבים, שותים יין לבן וצוחקים בלי סיבה".
מתי בפעם האחרונה לבשת מדים?
"ב־1983 בערך, כשהשתחררתי מהצבא. רציתי להקה צבאית, אבל מצאתי את עצמי בלבנון, כלוחם בטנק. עברתי הרבה חוויות צבאיות, כולל חבר שנהרג לידי בלבנון, אבל תמיד הגיטרה היתה איתי. פעם אחת עשיתי קצר חשמלי בכל הגדוד, והמג"ד ריתק אותי לשבועיים. זה היה ברמת הגולן והמגבר לא עמד בעומס".
מתי בפעם האחרונה היית בטיפול פסיכולוגי?
"כל הזמן הייתי, וגם עכשיו. מאז גיל 30 אני בטיפול אצל אותה פסיכולוגית, ואני לומד ממנה הרבה איך לא להזיק לעצמי. אני בא משני הורים שנפגעו מאוד חזק מהיטלר ומהמלחמה ההיא. לא תיארתי לעצמי שאני דור שני לשואה. הפסיכולוגית היא האמא הממשיכה והמתקנת שלי, איתה אני עובר חוויות שלא היו לי עם האמא הביולוגית שלי. ואת תפקיד האבא נתתי לרב מיכאל לייטמן (ראש תנועת 'קבלה לעם'; ש"ז)".
מתי בפעם האחרונה למדת קבלה?
"אני כל הזמן לומד קבלה. תפילות אני צריך לתרגל יותר, כי יש לי אנטי. רוסיה היתה אנטי־דתית, ויש לי יחסי שנאה־אהבה עם אלוהים. אלוהים שאני למדתי לקבל מתגלה בין חברים ולא בצורה פרטית. אני יכול להתפלל עד מחר והוא לא יתגלה אלי, אבל כשאני מוקף חברים ומשפחה יש ניצוץ אלוהי, וזה מתגלה בקשר שלך עם הזולת. בעצם, חוכמת הקבלה אומרת שהכל תקין - חוץ מהקשר בין בני אדם".
מתי בפעם האחרונה בילית עם הילדים?
"השבוע. אני אוהב לחשוף את מאי וים לחוויות הילדות שלי, לטבע, להיות בבוץ, להדליק מדורה, למרות שמאי אוהבת יותר 'להדליק' את הקניון. ים אוהב טבע, ואנחנו מנסים לעשות דברים ביחד, לעבור חוויות. עכשיו אני מתכנן לצלם קליפ עם מדורה, ואולי הם יצטרפו. אני אבא גרוע ואבא טוב בצורה דואלית לגמרי. אני גרוע כי הרבה פעמים אני שקוע בעבודה, שם את העבודה במקום קדוש, וזה פוגע בילדים. ואני אבא טוב, כי הם עדיין אוהבים אותי, לא יודע למה. אולי כי יש לנו שפה ביחד, וכולנו חיים אחד עם השני. אני תמיד נרדם כשאנחנו צופים בסרטים, זה קטע טוב שלי. אני מחבק אותם, וזה אחלה זמן לתפוס תנומה".
מתי בפעם האחרונה ביקרת בבית ילדותך?
"לפני 15 שנה חזרתי עם חבר לבלארוס הסובייטית, חשבנו אולי לעשות סרט תיעודי. נסעתי לראות את המקום שגרתי בו. הגעתי לבית ואמרתי לאיש שם שאני רוצה לבקר, אבל הוא לא הציע שניכנס. גדלתי שם בשנות ה־70, ובאותה תקופה רוסיה הקומוניסטית לא אפשרה לצעירים שום פעילות חוץ מאלכוהול זול ולחפש להרוג מישהו. אני נשמרתי בזכות המוזיקה ובזכות הביטלס. המוזיקה הצילה אותי מהרבה מצבים בחיים, וגם סיבכה אותי בהרבה מצבים, כך שיצא שווה בשווה. אני שונא את המקצוע שנקרא מוזיקה, ואני אוהב את הדבר הטהור שיש במוזיקה".
מתי בפעם האחרונה פגשת מישהו מעורר השראה?
"אני פוגש אנשים מעוררי השראה ביוטיוב, בעיקר מההיפ הופ הרוסי. בישראל עדיין אין היפ הופ שמפרה אותי ברמה האינטלקטואלית המילולית ומדליק לי ניצוצות בעיניים. ברוסית רוב ההשפעה של הראפרים באה מספרות גבוהה, מתרבות של עומק, וכאן זה לא קיים. הילדים בישראל לא צריכים ללמוד שירים בעל פה בבתי הספר. ראפרים רוסים, גם אלו שיש להם קהל צעיר, הם אינטלקטואלים, ועל בסיס זה אני יוצר את ההיפ הופ שלי, שהוא קצת יותר קשה לעיכול כי אני חופר. אני חופר בעומקים של טקסט ובסיפורים שאני רוצה לספר".
מתי בפעם האחרונה הגשמת חלום?
"בחודש שעבר. האלבום האחרון שלי הוא הגשמת חלום, ועם הגיל אנחנו יותר מפחדים להוציא דברים, כי יש חשש 'מה יגידו' ומה אם זה לא יהיה במקום הראשון במצעד הפזמונים. אבל בעצם זה שהוצאתי אלבום וקיבלתי 167 אלף תגובות, לייקים וחשיפות בלי מימון, אני אומר, וואלה. קיבלתי המון מחמאות, ואומרים לי ברחוב מזל טוב על האלבום - דבר שלא קרה לי הרבה זמן. בגלל שאין כבר אלבומים, לפעמים אתה היחיד שיודע שהוצאת משהו".
מתי בפעם האחרונה הציעו לך להשתתף בריאליטי?
"כל הזמן מציעים, אבל אני לא אעשה את זה שוב. בפעם האחרונה שהסכמתי יצא 'מחוברים', לפני שלוש שנים. זו חוויה שאני כבר לא זוכר, היא לא השאירה בי חותם אינטלקטואלי. היו מאחורי הקלעים אנשים מאוד חכמים, אבל זאת היתה חוויה מניפולטיבית. אני גם בחור שמח ומצחיק, ובעריכה כל השמחה ירדה לטובת הצגתי כעצוב וכחולה. הרבה קטעים מהשמחה שצילמתי ירדו, ואני מבין את הראש, אבל היום לא הייתי מצלם את עצמי עצוב. רק דברים מצחיקים".
מתי בפעם האחרונה עשית ספורט?
"הבוקר, שחיתי בגבעתיים. אני בוכה מהמחשבה שאורח החיים הלא בריא שלי ישאיר את המשפחה שלי בלעדיי. אני מאוהב בשחייה, המים סובלים הכל, גם את המשקל שלי, ושחייה היא הספורט הכי אהוב עלי. כל החורף האחרון, אני יכול להתוודות, התקלחתי רק במים קרים, כי שמעתי בתוכנית ברוסיה שאמרו ש'מים חמים זה מוות, ומים קרים זה חיים'. אני לא נוגע במים חמים. היו לי הרבה בעיות בריאות בחורף, אבל לא שפעת, אז כנראה יש בזה משהו".
מתי בפעם האחרונה חשבת על קריירה בינלאומית?
"אני כל הזמן חושב על זה, ובא לי למקד את זה בקטע איטלקי־ספרדי. יש בי גם צד כזה, כמו השיר 'מי אוהב אותך יותר ממני', צד קיטשי. עשיתי לעצמי תיקייה שנקראת 'איטליה', עם שירים שאולי יתאימו לשם. אני רואה את עידן רייכל עושה את זה, ובאמת יש לי כמה מנגינות שנראה לי שמתאימות לשם. יש לי גם סוכן ברוסיה, ומדי פעם אני שולח לו חומרים. יש לי חלום להיות 'סונגרייטר', לכתוב מנגינות לחו"ל. יש לי המון רעיונות בהארד דיסק, יותר שירים מאשר הכוח להוציא אותם. האלבום הקודם שלי היה 70 שירים, וצריך 70 שנה כדי לשמוע את כל זה. אנחנו חיים בעידן הסינגלים".
מתי בפעם האחרונה בזבזת כסף?
"עברה לי תקופת הבזבזנות, בגלל הטלפונים שקיבלתי ממנהל הבנק. התשוקה שלי לחדשנות, ביחד עם הסקרנות שלי, גרמו לי לקנות הרבה מכשירים עכשוויים. אני ער לתעשיית הפופ, שבכל תקופה מוציאה משהו חדש שמאפיין את הזרם, אז אני מודע למה שקורה. אבל האובססיה שלי לקנות קטנה היום יותר מאשר בעבר".
מתי בפעם הראשונה ראית את ישראל?
"ב־1979, כשהמטוס שלנו מרוסיה נחת בארץ. אני זוכר שהייתי בהלם, לא היה לי שום דבר לדמיין אותו. הייתי בן 15, וברוסיה לא היתה שום אינפורמציה, הטלוויזיה אז היתה מאוד דומה לקוריאה הצפונית היום. אני דמיינתי מקום ירוק, לא יודע למה, ופתאום הגעתי למדינה שטופת שמש, הרבה בחורות במיני, פלאפל טעים והמון צבעוניות. הייתי מתבגר והייתי פשוט בשוק מהצבעוניות, מהחופש שאתה מרגיש באוויר. הכל היה מוקצן. במקור, לא שמחתי לבוא לישראל. הרגשתי שעוקרים אותי מהבית. היה לי צער גדול לעזוב את החברים ברוסיה ולקח לי זמן להיפרד מהתחושה הזו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו