שערוריות במשואות: המקרים המוזרים בטקס

טקס המשואות מצליח לדייק את המהות של עם ישראל. הוא תמיד שואף להיות ממלכתי ומוקפד, להתפאר בהישגים האדירים שלנו ולהתגבר על מחלוקות, אך בפועל הטקס מיצג את עם ישראל הרבה יותר, מפני שהוא לא מצליח להיות כל הדברים האלה. הוא תמיד עמוס במחלוקות, ריבים, בפוליטיקה מסואבת וטעויות הפקתיות, אבל עם כל הכבוד לדגלנים שמרכיבים את הצורה דיסק און קיי או טפטפות, ולמדליקי המשואות הנרגשים ובורקי העיניים, האם לא הכי ישראלי להסתכל בבית על הילד מאפרוחי ירושלים שמועד במהלך ריקוד ההורה ההמוני, ולדעת שיחד אתך מגחכים עכשיו עוד מאות אלפים יהודים וערבים, חילוניים ודתיים, שמאלניים וימניים? במיוחד לשם כך בחרנו להיזכר בכמה שערוריות מהטקס הכי ישראלי שיש. 

רחל ינאית בן-צבי

בשנת 1968 ישראל חגגה את יום הולדתה העשרים עם מדליקי משואות, שייצגו את הישגיה הגדולים של המדינה הצעירה, ורוחות האופוריה שנשבו לאחר מלחמת ששת הימים התפוצצו באקסטזה של פטריוטיות על פסגת הר הרצל. פרופסור יוסף יואל ריבלין, אביו של נשיא המדינה ראובן ריבלין, הדליק את המשואה בהתרגשות ניכרת, וחנה רובינא, אם התיאטרון העברי בישראל, נשאה דברים בדרמטיות טיפוסית והקפידה על כל מחווה תיאטרלית.

אך הייתה זאת דווקא אשת אגודת השומר ואלמנתו של נשיא המדינה השני, רחל ינאית בן-צבי, שהצליחה לעשות משהו שאף אחד לא העז לעשות קודם - וזה לגנוב את ההצגה מרובינא במחווה קטנה וכמעט בלתי מורגשת, כאשר שינתה את הטקסט המאושר וסיימה את חלקה בטקס בקריאה הטעונה "ולתפארת מדינת ארץ ישראל השלמה", וזאת הפעם הראשונה שמישהו העז לומר בטקס משפט פוליטי שלא תוכן מראש, שצובע לנו את טקס יום העצמאות עד היום.    

חוה אלברשטיין

הנושא שנבחר לאירוע המשואות של שנת 1989 הוא קליטה ועלייה, חוה אלברשטיין הוזמנה להשיא משואה כמי שבעצמה עלתה לארץ בגיל 4 וגדלה להיות אחת הזמרות החשובות בישראל, כאשר שלוש שנים קודם לכן היא הוציאה את האלבום "מהגרים", שעסק ביסורי הקליטה של העולים החדשים בישראל, כך שהבחירה בה נראתה טבעית ביותר, אבל מאז שיצא אותו אלבום הרבה השתנה, או במילות השיר "חד גדיא" של אלברשטיין: "אני השתניתי לי השנה, הייתי פעם כבש וגדי שליו, היום אני נמר וזאב טורף".

אלברשטיין מודל 89' בחרה להתרחק מחיק הקונצנזוס, ואם שלוש שנים קודם לכן היא שרה על עלייה, לאחר מכן היא כבר זימרה את הטקסט של חנוך לווין שמסביר מדוע היאוש בלונדון הוא יותר נוח. אך המחלוקת הגדולה באמת נוצרה כאשר זמן קצר לפני יום העצמאות היא פרסמה בעיצומה של האינתיפאדה הראשונה את שיר המחאה "חד גדיא", שמבקר את פעילות ישראל בשטחים ונאסר להשמעה בתחנות רדיו רבות.

האקטים הפוליטיים שלה לא היו מוגבלים רק לשיריה, והיא לקחה חלק פעיל בהפגנות של תנועת "שלום עכשיו" ונגד מעצרים מנהליים. גל של מחאה ציבורית הגיע מהמחנה הימני שדרש למנוע את השתתפותה בטקס, אבל בסופו של דבר אלברשטיין הדליקה משואה, ולמרות שבלונדון אנשים יותר נחמדים, היא סיימה את דבריה ב"לתפארת מדינת ישראל" לקול תשואות הקהל. 

• פרויקט מיוחד: ישראל באירוויזיון - הסיפורים מאחורי השירים

בחירה במסרונים

בליל קיץ אחד מהביל בשנת 2003 נוסדה בחוף ניצנים בפאוזה דרמטית אחת מדינת הריאליטי, ומאז כבר 16 שנים אנחנו שרים, מבשלים, רוקדים, מתאהבים ונושמים ריאליטי. לקראת יום העצמאות ה-56 מישהו בועדת הטקסטים והסמלים החליט שמה שטוב לפריים-טיים טוב גם למדינת ישראל, וכך הוחלט שבאותה שנה הוועדה תבחר 11 מדליקי משואה מתחום הספורט, ואת משיא המשואה האחרון יבחר העם במסרון.

ובזמן שהציבור בישראל נחצה בין תומכי הראל סקעת והראל מויאל, הקונצנזוס הלאומי היה אלי אוחנה שנבחר ברוב קולות, אך בחירתו הותירה מחוץ לרשימה את הכדורסלן מיקי ברקוביץ' והטניסאי עמוס מנסדורף. מחאה התעוררה סביב ברקוביץ' ,והועדה פתחה את הטקס במעין שלב גלגל הצלה והוסיפה את מיקי למדליקי המשואה. 

ראובן ריבלין

אם בשנת 68' הגברת בן צבי נחשבה לפרובוקטיבית לעומת אביו של ראובן ריבלין, הרי שב-2005 אין לאף אחד סיכוי להעפיל על דבריו של יו"ר הכנסת ראובן ריבלין, שנשא את אחד מנאומי יום העצמאות הטעונים ביותר מבחינה פוליטית בתולדות מדינת ישראל. הוא זעק בקול שבור נגד תוכנית ההתנתקות: "זו תהיה שנת גירוש, עקירה, חורבן וסכנה אמיתית להמשך. אחרים חשים שלפנינו ניתוח קטיעה להצלת הציונות. עמדתי ידועה ואינני מתכוון לנצל את הבמה הזו ולומר דברי אבל, אך מאידך אני סבור שאחטא לתפקידי אם לא אצעק. אני חושש מפני שבר שהפינוי עלול להמיט על כולנו".

המצלמות חתכו שוב ושוב לטריבונה, בה ישבו ראש הממשלה והשרים הבכירים ופניהם משדרות כעס כבוש על דברי יו"ר הכנסת. הדברים כמובן זכו לתגובה חריפה, וביקורת ציבורית נרחבת הופנתה נגדו על הניצול הפוליטי של המעמד הממלכתי. 

המאבק לשחרור גלעד שליט 

קרוב לוודאי שאף טקס לא היה עמוס ביותר אפיזודות משונות מאשר הדלקת המשואות של שנת 2011. הכל החל עם מדליק המשואה שמעון רוזנברג, אביה של רבקי הולצברג שנרצחה עם בעלה גבי בפיגוע בבית חב"ד במומבאי, שבעקבות מכתב של רבני חב"ד שהזהירו אותו כי הטקס זר להם, החליט לשנות את הנוסח המקובל וסיים את דבריו במילים "לתפארת מדינת ארץ ישראל".

נקודת השיא הבאה נרשמה במהלך דואט של אמיר דדון וקרן פלס, שבזמן שהיא שרה "בלבב פנימה" נעלי העקב שלה דווקא כיוונו למטה והיא מעדה על ישבנה, אבל האירועים האלה התגמדו לעומת השיא הטקס, כאשר יואל שליט, אחיו של גלעד שליט, התפרץ לרחבה יחד עם חברתו וקרא "גלעד שליט עדיין חי". המאבטחים במקום פינו אותו מהמקום והתמונות שלהם מגורשים בכוח שפכו אור מכאיב על הטקס כולו, שהיה בסימן ערבות הדדית. 

מכורה שלי

מה יותר ישראלי מאשר לפתוח את טקס יום העצמאות ה-70 של ישראל, בשיר שנכתב על ליטא. השיר "משירי ארץ אהבתי" של לאה גולדברג נכתב על מולדתה, ליטא, ודי לקרוא את השורות שבהן מלינה הכותבת על עודף הגשמים בארצה האביונה, כדי להבין שאין מדובר בישראל. אז אולי השיר הוא על מדינה אחרת, אבל הטעות היא כולה ישראלית. אז לחיי העם הזה ות'כלס, כמה טוב שהוא כזה.   

• "משחקי הכס": "הפרק הכי גדול עוד לפנינו"

• רוצים להשאר מעודכנים? בואו לאינסטגרם