"החרדה טבעית, תשדרו אמון בילדים"

ההסלמה בדרום מאז שבת, הביאה היום את מערכת החינוך לבטל את הלימודים בטווח של 40 קילומטרים מרצועת עזה. מנגד, להורים אין חופשה ורבים מהם מצויים בדילמה לא פשוטה: מצד אחד הם חייבים לצאת לעבוד, ומצד שני הלב נמצא בבית עם הילדים. 

במסגרת זו שוחחנו עם פרופ' יוני גז, תושב הדרום בעצמו ביישוב מיתר ואב לחמישה ילדים, שבמקביל מכהן כמרצה בכיר במחלקה לפסיכולוגיה במכללה האקדמית "אחוה" וכסגן מנהל בית החולים לבריאות הנפש בבאר שבע.

"ברור לי שהורים רבים, כמוני, הבוקר נסעו לעבודה, ואתה משאיר מאחור, בבית, ילדים בחשש אם פתאום תהיה אזעקה, ואתה חרד. קודם כל אני רוצה להגיד שהחרדה, הלחץ בגוף, בעור - זו תופעה טבעית - אבל אנשים צריכים לדעת שהתגובה הגופנית הטבעית הזו נמשכת כמה דקות ואחרי זה היא חולפת. לא צריך להתמקד בה, אלא דווקא לחזור לשגרה. 

"אנשים צריכים לדעת שזה שדר טוב, לא רק לעצמם אלא גם לילדים שלהם - שלמרות שהמצב לא רגיל, הנה השגרה ממשיכה. זה משדר בריאות וחוסן. אנחנו יכולים ללמד את הילדים שלנו איך לחיות במצב לא נורמלי כזה, ולחיות בצורה טובה או לייצר אצלם חרדות. 

פרופ' יוני גז // צילום: המכללה האקדמית "אחוה"

"כדי לא לייצר חרדות, צריך לשדר שהכל נמשך כרגיל, שהשגרה חשובה ושאנחנו סומכים עליהם. כמובן, אחרי כמה דקות שהאזעקה חלפה, אפשר להתקשר הביתה לילדים, אבל לא להלחיץ אותם אלא להביע בהם אמון ולשמוע איך הם התמודדו". 

השארת הבוקר חמישה ילדים בבית. איך עשית את זה?

"זה לא פשוט, כי אין לנו בבית ממ"ד. לכן, אתמול בערב כשהייתה אזעקה, ירדנו כולנו למרתף של הבית, כשאני מחזיק את הילד הכי קטן שלי על ידיי. שם הסתדרנו ואחרי עדכון על מה שקורה, התארגנו לשינה. 

"לפני שיצאתי מהבית היום בבוקר, חילקתי לכולם מטלות ומטרות לכל היום, ונתתי לכל אחד מהילדים אחריות. לא מדובר במטלות קשות, אלא בדברים כמו לצייר, לנקות, לעשות כל מיני דברים בבית. כשאנשים עובדים הם לא עסוקים בפחד, חשוב מאד להמשיך בעשייה, זה משדר יציבות המשכיות. 

חשבת להישאר בבית?

"יצאתי לעבודה, כי אני אחראי כאן על הרבה אנשים, שבזמן אמת תלויים בי ממש. לכן, גם לי יש המון עשייה ותוכן, שמונעים ממני לעסוק ברגשות. אני אומר גם לחקלאי בשדות, לפועל במפעל או לכל מי שצריך לצאת לעבוד - עצם היציאה שלהם לעבודה חשובה מאוד לילדים שלהם, כי זה משדר שהחיים נמשכים.

"זה משדר שאנחנו חזקים וזה השדר שהילדים שלנו מקבלים מהשגרה, שממשיכה. לכן, על פי רוב אני ממש ממליץ לאנשים לצאת לעבודה, גם אם זה מאוד קשה להם".

לעזור לילדים

לדברי פרופ' גז ניתן לסייע לילדים, אם בבית, אם בגני הילדים ואם בבתי הספר, להתמודד עם החששות שמלווים אותם ערב המצב הביטחוני. "כולנו מכירים את זה שילד בוכה ורוצה שאימא שלו תישאר איתו. אנחנו יכולים או לבטל את החיים שלנו או לשדר לילד שיש קשיים, אך אנו מאמינים בו שהוא יצליח ויתמודד איתם. 

"בינינו, הסיכוי להיפגע מטיל נמוך מהסיכוי להיפגע למשל בתאונת דרכים בתל אביב. כלומר, חייבים להפעיל כאן שיקול שעת ולקלוט שהשגרה והמשך החיים - זו הדרך הנכונה. בסוף היום לעשות ארוחת ערב משותפת ואז לדבר על היום, על מה כל אחד עשה ואיך כל אחד הרגיש והתמודד. 

"אני למשל אספר לילדים על העבודה בבית החולים, והם יספרו לי על מה שעשו בבית. העיקר הוא לתת תוקף להרגשה של כל אחד ולשים אותה בהקשר של התמודדות. צריך לדעת שבמקרי לחץ, 80 אחוז מהאנשים ממשיכים את חייהם כרגיל ורק שמונה אחוזים אחוז מפתחים בעיות וקשיים. כמובן במקרה של חרדה, לא צריך להתבייש לדבר עליה ולפנות לעזרה, אבל בדרך כלל למרבית האנשים עושה טוב אם נשדר עוצמה".

מבנה גן הילדים שנפגע בשדרות // צילום: עיריית שדרות

בסיכום דבריו פונה פרופ' יוני גז לתושבי עוטף עזה ואומר: "המסר העיקרי שלי, כאדם שבעצמו לא רק מלמד את הדברים אלא גם כאבא, כאדם שחי בתוך האזעקות האלו ומבין את מה שתושבי האזור עוברים הוא - לנרמל את הלא נורמלי. 

"זה מסר מאוד חשוב. תנו לילדים שנשארו בבית מטלות מוגדרות, תמקדו אותם בעשייה חיובית בהווה, אל תשדרו חרדה ולכו לעבוד, כי היציאה עצמה היא עוצמה רבה למשפחה שלכם. זו החזרה לשגרה".

ובכל זאת, לא פשוט להתמודד עם ריבוי אזעקות, בעיקר בקרב ילדים.

"נכון יש אזעקה וזה מוציא מפוקוס, זה טבעי לגמרי וזה תגובה גופנית, אבל צריך לזכור שהסכנה, מעבר לממד המפחיד באזעקות, היא קטנה וכאן צריך להשתמש בשכל שלנו, להקרין אמון לילדים ובסוף היום גם לשוחח איתם על היום שעבר. 

"העיקר זה להיות בהווה. כמובן, מי שמאד קשה לו וחש חרדה, אולי כדאי שיפנה לטיפול או יעזוב את אזור העוטף בימים של מתיחות מסוג זה, אבל רוב האנשים חזקים והניסיון מלמד שזו הדרך הכי טובה לתפקד במצב הזה".

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו