ניר ברקת מבקש לציין שהוא שחקן קבוצתי. על אף התחנות שעבר בימי חייו שנבעו מהישגיות יוצאת דופן, שדרשה אינדיבידואליות לאורך כל הדרך, הוא יחזור על המילה "צוות" גם כשידבר על ההצלחה הכלכלית המטאורית שהפכה אותו לפוליטיקאי העשיר בישראל, עם הון מוערך של 500 מיליון שקלים, כשיסכם את התקופה כראש עיריית ירושלים, עיר שהוא בעצמו מעיד עליה "שקיים בה כל קונפליקט אפשרי של החברה הישראלית", וגם אפילו כאשר גילה כמה בודדה היא הפסגה. ובסוף כל פרק בחייו, הוא מתעקש לסכם ש"הכל זאת עבודת צוות".
כן, אפשר לנחש לבד את ההשפעה הדרמטית של השירות הצבאי על עבודת הצוות, והטרמינולוגיה הצבאית אשר מגיחה בדיבורו מדי כמה משפטים מזכירה שמדובר בפוליטיקאי ישראלי, אבל שהדבר לא יבלבל אתכם. ניר ברקת הוא הכוכב העולה של הפריימריז האחרונים בליכוד, שם סיים במקום התשיעי.
איך זה יסתיים? אם להאמין לבכירים בליכוד, ולחלופין לפרשנים הפוליטיים, כל אחד עם המקורות שלו, הרי ברקת יתיישב בחודש הבא במשרד האוצר לתפקיד הראשון בחייו כחבר כנסת. כאשר מתלווים אליו במשך יום שלם, ניתן להבין, בין השורות, שמדובר בעוד משימה אחת מני רבות, שעוד צפויות בהמשך הדרך.
בגיל 60, ההימור על כך שברקת יסתפק בתפקיד שר האוצר משול להימור שהאחים ברקת לקחו ושינה את חייהם. כזכור, ב־1993 השקיעה BRM של האחים בחברת צ'ק פוינט, שבה הושקעו 400 אלף דולר תמורת 50 אחוז ממניות החברה. ניר כיהן כיושב ראש החברות בשנותיהן הראשונות. צ'ק פוינט הפכה לאחת מחברות אבטחת המידע המובילות בעולם, והשקעת BRM הניבה רווחים של מאות מיליוני דולרים. השאר כאמור היסטוריה. השינוי הקיצוני בסטטוס הכלכלי, קיצר את הדרך לפילנתרופיה ומשם לפעילות הציבורית.
תחנה ראשונה: נשיקות עם הפמליה בממילא
את ברקת אנחנו פוגשים בממילא. זוהי שעת צהריים, והעברית כמעט אינה נשמעת באוויר מתחת לשמש החמימה, שלא באמת עושה את עבודתה בעיר שעוברת חורף קשוח למדי במושגים ישראליים. מכיוון העיר העתיקה זורמים נחילים של תיירים שמצלמים בשפה הרוסית, מהאוטובוסים העמוסים יורדים תיירים אמריקנים אשר נשמעים כדרכם למרחוק - ומהחנויות, כשהם אוחזים בשקיות בגדלים שונים, מטופחים למדי הם העולים החדשים מצרפת, שלא טורחים להתרגל לעברית.
גאוותו של ברקת, מי שכיהן בעשר השנים האחרונות כראש עיר הבירה, לא מוסתרת: "תיירות היא משהו שלמדתי שמירושלים צריך להעביר הלאה, לארצי, כי היא מנוע שמחולל שינוי אמיתי. צריך למשוך את הקהל הבינלאומי הזה למקומות כמו אילת או השומרון, ובכך להכניס עוד מקומות אל מעגל התיירות, מה שלא קורה כיום.
14:00 ממילא: "התיירות היא מנוע" // צילום: יוסי זליגר
"כמובן, שכמו בירושלים, הדבר ישנה לחלוטין את פני המקומות שאליהם נגיע וזו משימה שלקחתי על עצמי". כן, לאורך היום איתו, התזה השלטת היא ברורה, אם זה עבד במוניציפלי, אין סיבה שזה לא יעבוד בארצי. אבל עוד קודם לכן, זה הרי עבד במישור הכלכלי.
"אני תמיד אומר לאנשים צעירים שרוצים להיכנס לפוליטיקה, שקודם כל יעשו לביתם. אבא שלי איחל לכל ילדיו לשלם הרבה מס הכנסה ואז ללכת לתרום לציבור. זה משהו שאני לוקח איתי עד היום. הרי במסגרת העבודה שלי כראש עיר, במשכורת של שקל לשנה, אף טמבל לא העז בכלל להתקרב אלי בהצעות של שוחד או דברים דומים. אני מזכיר לך איך סיימו שני קודמיי בתפקיד, ואני סיימתי את התפקיד שלי ברשות המוניציפלית, שכולם מספרים כמה היא מושחתת, צח כשלג".
כאשר אנחנו מסתובבים בעירו, ומגיעים למלון דן, לכנס חינוך - נושא היקר כל כך לליבו - ניתן להבחין שברקת אמנם לוחץ ידיים אבל גם מחבק את רוב בני שיחו. החמימות הזו ניצבת בקונטרסט לחבורה הגדולה שמקיפה אותו במהלך היומיום שלו, ויוצרת ריחוק מסוים.
בחודשיים האחרונים שבהם אנחנו מלווים פוליטיקאים, לא נתקלנו בפמליה בסדר גודל של ברקת, גם בקרב חברי כנסת שכבר נמצאים בתפקידי מפתח בממשלה. אולי זה קשור לעבודת הצוות הזו, שברקת מתעקש לחזור אליה כל הזמן; אך בכל מקרה, על אף הניכור שהחבורה הזו יכולה לשדר בכל מקום שאליו אנחנו מגיעים, הרי עם הצלחות כנראה קשה מאוד להתווכח.
הפריימריז של ברקת, אותו מפגן עממיות שנע על התפר שבין בר מצווה בקריות לחינה בדימונה, היו הצלחה גדולה והוכיחו שאם צריך, ברקת מהעולם העסקי יודע ללכלך את הידיים ולחלק נשיקות על לחיים של פעילים עם זקן בן יומיים: "נחשפתי, בפעם הראשונה עבורי, לחוכמת ההמונים", מחייך ברקת.
"כשאני שומע כל הזמן על רשימות אחרות וכמה הן מגוונות לעומת הליכוד ועל כך שצריך גיוון בכנסת, אני מפנה את כולם לרשימת הליכוד - שיסתכלו כמה היא מגוונת. ברשימה שלנו יש הכל. אפשר לדבר על דילים ועל רשימות והכל נכון, אבל כשאתה מסתכל על המקומות הראשונים אתה רואה שהבחירות נעשו בצורה חכמה ולפי צו המצפון של הבוחרים. זאת היתה חוויה נהדרת עבורי שלמדתי ממנה המון על אנשי הליכוד".
הפסקת צהריים: "אני מקניט את אלונה"
על כביש מספר 1, ג'יפ המרצדס שבו אנחנו נוסעים משייט בנעימות. ברקת בדרך לבית התפוצות בתל אביב ומשם לבר בצנטרום של הבועה, ברוטשילד פינת נחלת בנימין. הוא מבקש מהצוות שלו זמנים, פרטים ונ"צ לקראת הערב. כן, הוא שמע את השמועות על כך שאם משה כחלון ו"כולנו" שלו לא יעברו את אחוז החסימה, הוא יתיישב במשרד האוצר. אבל לתקשורת, וגם לי, הוא חוזר על המנטרה: "היכן שראש הממשלה יבקש ממני להיות, שם אהיה. אם בעזרת השם אהיה שר, אשמח לשרת את הליכוד ואת המדינה בכל מקום".
הוא לא מסתיר את אכזבתו מחלק מהפעולות של כחלון, לדוגמה העובדה שלא ידע לייצר ביקושים במקומות חדשים כדי למשוך אליהם את קוני הדירות, ולחלופין לא פיתח את ההיי־טק ואת התעשייה במקומות הנכונים: "יש לנו את הנגב והמדבר שאפשר לפתח שם חברות שנוגעות בדיוק בנושאים הרלוונטיים. אינטל בקריית גת היא דבר נפלא, אבל בעצם זה לא מייצר שום ייחוד למקום. אני למדתי שבמשרד האוצר הפקידים יודעים לעבוד על פי הדרך שבה מתווים להם, ואם משנים את הדרך, פותחים להם את הצ'אקרות ואומרים להם לחשוב פחות בשורות אלא בעמודות, אפשר לחולל שינוי ענק, אין לי ספק בזה.
19:00 בית התפוצות: "להעביר מסר אחד" // צילום: יוסי זליגר
"אני עסוק עכשיו במחקר איך לקדם את פריפריות הצפון והדרום בישראל. מבחינתי, אחד האתגרים הגדולים הוא צמצום הפערים מהמרכז, וחייבים לצמצם אותם. אם לא נעשה את זה, בעוד 30-20 שנה אנחנו עלולים לאבד את כל האזורים האלה".
קשה כמובן להעביר נסיעה בת שעה לצידו של ברקת, בלי לדבר על אחיו אלי שהיה ועודנו צמוד אליו לאורך כל הקריירה העסקית; והנה לפתע ביום חורפי אחד, אלונה, אשתו של אלי וגיסתו של ניר, שהיתה ידועה יותר כבעלים של אלופת המדינה בכדורגל הפועל באר שבע, החליטה לקפוץ למגרש הפוליטי והצטרפה לימין החדש, זה הנלחם בישורת האחרונה כדי לצלוח את אחוז החסימה מלמעלה.
"לא, הם לא התייעצו איתי לפני", הוא פוסק. "למה? את זה תשאל אתה אותה". אולי אם היו מתייעצים איתך לפני, אני שואל, היית ממליץ לאלונה להצטרף לליכוד: "אני לא יודע למה אלונה לא רצתה לליכוד, אולי כי לא התאימו לה פריימריז ומה שכרוך בכך. אבל מבחינתי שום דבר לא השתנה. בארוחות שישי אני הייתי מקניט אותה כאוהד בית"ר ירושלים על הפועל באר שבע, והיא היתה מחזירה לי ההפך. אני מאמין שזה יישאר אותו דבר, רק שעכשיו גם תהיה פוליטיקה בדבר".
עוד בעיריית ירושלים היה זהיר. מתבטא בנימוס על יריביו הפוליטיים ובכל הסוגיות הבוערות של העיר, אבל כשמגיעים לדבר על בני גנץ ו"כחול לבן", הדיפלומטיות באופן רגעי נעלמת וגם ההתבטאויות המתוכננות בקפידה לא בנמצא יותר, כמי שמבין שהקרב על ראשות הממשלה רחוק מלהיות סגור - ואי אפשר להישאר נחמדים לכולם.
"אני מסתכל על זה מהעולם שלי", הוא אומר. "אם בני גנץ, שהפסיד 50 מיליון דולר שהושקעו בחברה שלו, היה בא אלי כמשקיע ומבקש עוד פעם שאשקיע בו כסף, האם הייתי משקיע בו? אז ברמה הפוליטית, אם בן אדם שהצליח לבזבז 50 מיליון דולר ולא להתנהג עם הכסף כמו שצריך, איך הוא בדיוק מתכוון לנהל מיליארדים של שקלים שהם כסף ציבורי, שהם כסף של המדינה? האם היית נותן לבן אדם כזה לנהל מיליארדים מהכספים של הציבור כולו?"
חניית לילה: "קודם כל - תשוקה"
בבית התפוצות, בכנס שעוסק, איך לא, ביהדות התפוצות, הוא פוגש את מרים פרץ, שאותה הכיר עוד בעברו, וגם את ראשת מרצ תמר זנדברג. החמימות שלו מצליחה לגרום לכך שקשה יהיה לשמוע מישהו, גם מקרב יריביו הפוליטיים, שיגיד מילה רעה. ברקת מדלג על השאלות בקלות: נשות הכותל, קהילת הלהט"ב, יהודי התפוצות, להכל יש תשובה.
יש גם שיגידו שהחלק האחרון בקדנציה שלו בעיריית ירושלים, הוקדש בעיקר כדי להכין את הקרקע למפץ הגדול בזירה הפוליטית. על פי מחיאות הכפיים בכנס, נדמה שאכן התוכנית עבדה כמו שצריך. "זה הכל קשור בתשוקה", הוא מנסה להסביר לי.
"הכניסה לפעילות הארצית היא קודם כל כי התשוקה שלי עברה לשם. דיברת איתי על אלונה, אז אולי התשוקה שלה שהיתה כדורגל, עברה עכשיו לפוליטיקה. אני תמיד אמרתי לבנותיי, קודם כל תלכו עם התשוקה שלכן, הפרנסה כבר תגיע בהמשך והדברים יסתדרו. ואחרי שסיימתי את חלקי במוניציפלי - התשוקה שלי עכשיו במקום חדש, ולכן עברתי לאתגר החדש. וכמו שאמרתי, מה שראש הממשלה ידרוש ממני, שם אהיה".
21:00 רוטשילד: "בעזרת השם אהיה שר" // צילום: יוסי זליגר
הוא טוען שההצלחה שלו בירושלים שייכת גם לביבי, שתעדף את העיר, והעביר לה סכומי כסף מכובדים: "כמובן שבקמפיין אין לביבי זמן או רצון להעביר את התזות שלי בנושא כלכלה, כשאנחנו נמצאים באמצע מאבק בחירות כל כך צמוד. צריכים להעביר מסר אחד, להתרכז במה שחשוב ולעמוד מאחורי ראש הממשלה כדי להשיג את המטרה. אחרת, קורה מה שקורה ב'כחול לבן' והכל מתברבר".
במהלך היום המתוקתק להפליא, נראה שאנחנו עומדים בפני איחור אופנתי לפעילות האחרונה. ברקת, רב־סרן במילואים, מבקש בו במקום לערוך תחקיר על סיבות האיחור.
עתה, הוא נוהג במכונית ולוחץ על דוושת הגז. כמי שסיים את ה"ראלי דקר", אחד ממרוצי המכוניות הקשוחים והמפרכים בעולם, הוא מצליח אכן לצמצם זמנים ולהשיג את השעון. הרכב נעצר באמצע הדרך, ואנחנו יחד עם ברקת פורקים בשעה שהנהג כבר תפס את מקומו.
אם מישהו חשב לרגע שבתל אביב קבלת הפנים לזר מירושלים תהיה חשדנית, הרי מהר מאוד המקום תוסס ומחיאות הכפיים שוב ממלאות את החלל. "בסופו של דבר, אני בא לכנסת נקי כפיים ובא לשרת את הציבור בשקל לשנה, ממש כמו שעשיתי בעירייה. ירצו אותי? יאהבו אותי? יהיו שמחים מהעבודה שלי, אני אשאר. לא ירצו, אלך לעשות את מה שאני אוהב מאוד לעשות, לדוג בטבריה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו