כשהפועל חולון תעלה הערב (18:45) למשחק מול אלבה פראהבר ברבע גמר היורופקאפ, אוהדי הכדורסל יפגשו בפנים מוכרות - קרלוס קבסאס, אלוף עולם ואירופה לשעבר עם נבחרת ספרד.
קבסאס (38) פתח את העונה בוונצואלה, ובינואר הפתיע כשהצטרף לקבוצה ההונגרית. "אני יליד 1980, חבר דור הזהב של נבחרת ספרד", הוא מסביר בראיון מיוחד ל"ישראל היום" כיצד הוא מצליח לשמר את המוטיבציה גם בגילו, "אני שואב את התשוקה והרצון מהאהבה שלי למשחק. היה לי המזל שהצלחתי להימנע מפציעות, לא עברתי אף ניתוח רציני במהלך הקריירה. בשנים האחרונות אני שומר על עצמי יותר וממשיך להתחרות ולחוות רגעים מיוחדים. שיחקתי בוונצואלה ובארגנטינה, וכל חוויה כזאת היא מיוחדת עבורי רגע לפני סיום הקריירה".
אחד הרגעים הגדולים בתולדות הכדורסל הישראלי הוא הניצחון של נבחרת העתודה על ספרד בחצי גמר אליפות אירופה 2000. קבסאס היה אז על הפרקט והצטיין עם 22 נקודות שלא הספיקו. "בטח שאני זוכר את המשחק הזה. היה לי משחק טוב ולא הצלחנו לנצח. זה מה שאני זוכר מהפסדים. אני גם זוכר שהיו לנו הרבה קרבות מול הדור הישראלי ההוא. תמיד היו שם שחקנים טובים.
"יש לי זיכרונות מיוחדים ממפגשים מול קבוצות ישראליות. אחד המשחקים הכי טובים בקריירה שלי, אולי הטוב ביותר, היה נגד מכבי ת"א ביד אליהו. אני תמיד שמח לשחק נגד קבוצות ישראליות, יש לי הרבה חברים שם. אני רגיל להגיע לשם למשחקים מול מכבי, אבל הבנתי שגם חולון קבוצה מעניינת, עם שחקנים אמריקנים טובים וישראלים מנוסים".
המשחק שעליו מדבר קבסאס היה הראשון ביורוליג בעונת 2006/07. הוא צלף 32 נקודות במדי מלאגה הספרדית, אבל הפסיד 106:101 לאחר הארכה. "זה היה המשחק הכי טוב בקריירה שלי. דיברו הרבה על המשחק הזה, ואני רוצה לספר סיפור: שיא המדד באותה תקופה היה 46. פתאום נשמע צפצוף בשולחן המזכירות, כי אף אחד בהיסטוריה לא הצליח להגיע למדד כזה, ואני הייתי מאוד קרוב. בסופו של דבר החטאתי שתי זריקות עונשין ועוד איזו זריקה נוחה וסיימתי עם מדד 41. כולם דיברו על זה".
פרישה? לא בלקסיקון שלו
ההישגים הגדולים של קבסאס בקריירת הקבוצות היו זכייה באליפות ספרד ובגביע המקומי עם מלאגה, אבל הוא הפך לאחד השחקנים המוערכים באירופה בעשור הקודם בזכות היותו חלק אינטגרלי מדור הזהב של נבחרת ספרד, שעימה זכה בתארים רבים.
"היתה אטמוספרה טובה מאוד בנבחרת הזאת", הוא נזכר, "היינו הילדים של שנות השמונים והיתה בינינו חברות מיוחדת על המגרש ומחוצה לו. השילוב של נעורים וכישרון היה מה שהפך אותנו לכל כך טובים, וגם איפשר לנו לזכות אחר כך בתארים חשובים. היינו נבחרת מוכשרת עם שחקנים כמו פאו גאסול, חואן קרלוס נבארו ופליפה רייס - שחקנים גדולים".
בשונה מהרבה חברים שלך, לא שיחקת באן.בי.אי.
"הייתה לי הזדמנות ללכת לאורלנדו מג'יק ב-2009. כבר הייתה לנו פגישה של שעתיים במלאגה, אבל הם לא הבטיחו לי חוזה. זה היה רגע מאוד משמעותי בקריירה שלי כי כבר החלטתי לעזוב את מלאגה, והיו לי הצעות מסיינה ומחימקי מוסקבה. העדפתי ללכת למקום שהבטיח לי משחק, ולכן הלכתי לחימקי ולסרחיו סקריולו שהציג לי פרויקט מעניין".
אתה מתחרט שלא שיחקת שם?
"האמת, אני חושב שזה חסר לי. כשאני מסתכל על זה עכשיו ורואה כמה חבר'ה מהנבחרת שלנו הלכו לשם, גם שחקנים כמו סרחיו רודריגס, ריקי רוביו, קלדרון ועוד, וכשאני חושב על סגנון המשחק שלי, תמיד נשאר לי החשק הזה לדעת האם הייתי יכול להשתלב שם. כי סגנון המשחק שלי מתאים, ואז הייתי הרבה יותר חזק פיזית ממה שאני היום (צוחק)".
בתחילת העשור היו שמועות שאתה מועמד להגיע למכבי ת"א.
"כן, תמיד היו שמועות שאני מועמד למכבי אחרי משחקים טובים שלי מולם. האמת שגם היו מגעים מול הקבוצות שלי. אבל תמיד היו בעיות עם סעיף השחרור שלי ועם המו"מ מול מלאגה. הייתי מאוד רוצה לשחק איזה עונה אחת במכבי, כי יש להם אולם מדהים ותשוקה אדירה למשחק".
לסיום, יצא לך כבר לחשוב על היום שאחרי?
"אני מתכנן את העתיד שלי מעונה לעונה. זה תלוי בתחושות שלי, ואם הפציעות לא יופיעו, אני תמיד אומר לחברים, משפחה ולתקשורת: כל עוד יש לי את התשוקה והחשק להתחרות, אני אמשיך לשחק. יש לי מזל שאני בסדר, אבל ברגע שאפרוש, אחשוב מה אעשה. במלאגה ובמרבייה יש לי הרבה פרוייקטים שמטרתם לעזור לילדים. יש אקדמיה על שמי, ועוד אולם ספורט על שמי במרבייה, וזה יהיה מאוד נחמד לעבוד עם ילדים ולהעביר להם את הקריירה שלי והחוויות שלי".
אחרי הניצחון הגדול על הפועל ירושלים בשבת, חולון מגיעה במצב רוח מרומם. סגל מלא יעמוד לרשותו של דן שמיר, שינסה להשיג מקדמה משמעותית לקראת הגומלין בשבוע הבא בהונגריה.
