השינוי הסמנטי ששתל משרד החוץ האמריקני בעמוד פנימי בדו"ח לא חשוב, על אודות מעמדה של רמת הגולן, אינו מקרי כמובן. בעולם הדיפלומטי יש משמעות לכל ניואנס ויש השלכה לכל התנסחות. כך גם לסילוק המונח "כבוש" מרמת הגולן, ולהחלפתו ב"שליטה".
ואולם, אלה הם ימי הבחירות שגרמו אתמול לכמה עיתונאים ופוליטיקאים ישראלים להגזים במשמעות הצעד ולחגוג בטרם עת. שכן, בניגוד לפרשנות שניתנה אתמול לצעד האמריקני, לא מדובר בהכרה אמריקנית ברמת הגולן כישראלית. עדיין לא.
אכן, ממשל טראמפ בוחן בחיוב את הבקשה של נתניהו ואחרים להכיר בריבונות ישראל בגולן. אכן, כל הסימנים מלמדים שההכרה בוא תבוא. אכן, טראמפ לא יצטער אם נתניהו ינצח בבחירות. לכן יש את כל הסיבות והאינדיקציות להניח שעוד לפני שנשלשל את המעטפות בקלפיות, ייצא צעד היסטורי נוסף מבית מדרשו של הנשיא המיטיב ביותר עם ישראל בכל הזמנים. הגיוני מאוד שבמהלך ביקורו של ראש הממשלה בארה"ב, בעוד פחות משבועיים, הוא יעניק לנתניהו את המתנה הנכספת. וכשיעשה זאת - לא יהיה צורך לנתח טקסטים. הדברים יהיו ברורים.
אך אם כבר מדברים על הבחירות, יש בשולי הדברים הערה אחת מתחייבת. גם בליכוד, גם בכחול לבן מתחייבים בימים אלה להשאיר את הגולן בידינו ולפעול להכרה בינלאומית בריבונותנו בו. זו כמובן התפתחות מבורכת. ואולם, יש לזכור שבשתי המפלגות השתעשעו המנהיגים במשך השנים בנסיגה מלאה או חלקית מהגולן. ללמדך שיש טעויות שגם 200 שנות ניסיון מצטבר לא ימנעו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו