"עייפות זו לגמרי שגרה", אומרת כבר בתחילת השיחה שלנו סול צבי (43), יזמית, משקיעה, מנטורית, זמרת, יוצרת ואמא לאיטן (בת 4.5) ואיידן (בן שנתיים). סול היא אם יחידנית וכיום נראה שכל חייה היום סובבים סביב הילדים. מי היה מאמין שמדובר בהאקרית ישראלית ראשונה שבגיל 20 פרצה לבנק, נתפסה ועמדה למשפט.
"כשהייתי ילדה לא היה דבר כזה 'סייבר'", היא משחזרת. "בקושי היו מחשבים בבתים של אנשים. אני בכלל חלמתי להיות סופרת, משוררת, לכתוב ולהלחין שירים. עולם הכתיבה והמוזיקה תמיד משך אותי. כשהשתחררתי מהצבא, הייתי מש"קית בקרה אווירית, הייתי נגישה למחשבים, אבל רק בצד של המשתמשת, ולעולם המחשוב הגעתי בטעות. עשיתי קורס 'הכרת המחשב' הכי בסיסי שיש. המרצה שלנו היה אורי אדלמן ז"ל, סופר, מוזיקולוג ומרצה למחשבים. הייתי מוקסמת ממנו ופעם ראשונה ראיתי בן אדם שיכול להיום כמה דברים יחד, יכול להיום גם וגם. היום כולם מדברים על זה וקוראים לזה 'עולם חדש', אבל אז, אם הייתי אומרת שאני רוצה לעסוק בכמה תחומים, היו קוראים לי 'לא מפוקסת'. ופתאום אני רואה מול עיני בן אדם שיכול להיות גם וגם. ההבנה הזו שאני לא צריכה לוותר על צד כלשהו, אני יכולה לצאת למסע הזה".
היה לך מחשב בבית?
"בגלל שהייתי כותבת, פנטזתי על מכונת כתיבה. ככה דמיינתי את עצמי, כמו שפעם דמיינו כותבים – בחדר אפלולי, בתוך עשן, עם מכונה ודפים מקומטים על הרצפה. אבל כשהייתי נערה, אבא שלי קנה לי במקום מכונת כתיבה מחשב. כמה בכיתי! חלמתי לעשות 'טיק-טיק-טיק' על המקשים, כי במחשב לא שומעים את התקתוקים הרי, ואבא בא ומסביר לי שעם המחשב אני לא צריכה טיפקס ולדעתו זה יתרון".
אבל אחרי הקורס הבנת שמחשבים זה טוב?
"אחרי שסיימתי את הקורס, הרגשתי איינשטיין. זה היה לי נורא קל. מה למדתי? לפתוח חלון ולסגור חלון, אבל בעיני זה היו מדעי טילים. הלכתי לחנות וקניתי מלא ספרים. לא ידעתי מה אני קונה, כי לא היה לי ידע מוקדם".
בת כמה היית?
"בת עשרים וחצי. אז גם פרסמתי את הספר הראשון שלי, על וורד 97 למתקדמים. באתי להוצאת 'הוד-עמי' ואמרתי שאני רוצה להוציא אצלם ספר. הם שאלו באיזה תחום, אז עניתי להם: 'ספר על וורד'. הם סירבו והסבירו שהספר על וורד כבר נכתב והוא בהדפסה, אז הצעתי להם, בלי לחשוב יותר מדי, ספר על וורד למתקדמים. הם ביקשו שאשלח להם פרק לדוגמה. רצתי הביתה, כתבתי פרק, שלחתי וקיבלתי חוזה. אחרי שנה הספר היה בחוץ. זה היה בשנת 1997. אחרי זה הוצאתי עוד שני ספרים בהוצאת מייקרוסופט, על סייבר ואבטחת מידע".
אבל איך הגעת מוורד למתקדמים לאבטחת מידע וסייבר?
"באותה תקופה היו מאוד מפורסמים חדרי צ'ט, כולם היו מתחברים ומדברים. אז צ'וטטתי עם איזה בחור, ופתאום אנחנו קולטים שהוא מלבנון ואני מישראל. אני מאד התלהבתי מהנגישות, אבל הוא התלהב פחות ופשוט פרץ לי למחשב, התעצבן שאני יהודייה מישראל. התחלתי לחקור בעצמי איך עושים את זה והתחלתי לפרוץ למחשבים אחרים. סתם, מתוך סקרנות, בלי להשתיל וירוסים או משהו כזה".
לא פחדת?
"האמת שכן, הדופק היה עולה, וכל ניידת משטרה שעוברת ברחוב, הייתי חושבת שזהו, באו לאסוף אותי".
לאן פרצת?
"אוניברסיטאות, מוסדות שונים, בשביל הפאן. ואז הייתה הפריצה לבנק".
פרצה למחשבים סתם, מתוך סקרנות. סול צבי. צילום: משה נחמנוביץ'
הפריצה לבנק עליה מדברת צבי, היא ניסיון פריצה לשרתי בנק לאומי, אשר נגמר ללא כתב אישום. השופטת באותו התיק הבינה שהיה מדובר בניסיון פריצה ללא כוונת זדון, וצבי המשיכה בחייה. "חזרתי הביתה בחמש וחצי בבוקר מבילוי", היא מספרת על הבוקר בו נעצרה. "גרתי אז בבית הוריי, חיברתי את המודם, אז עוד היה צריך לחכות הרבה, וכנראה נרדמתי כשחיכיתי. בשש וחצי בבוקר הגיעה המשטרה, חמישה שוטרים דפקו בדלת".
בלילה של הפריצה?
"הלוואי, זה היה כבר כמה חודשים אחרי שפרצתי, הלוואי והיו כאלה יעילים".
מה ההורים אמרו?
"הם נבהלו, הם לא ידעו על מה זה. אמא שלי נלחצה, אבל כשהיא שמעה שזה קשור למחשבים, היא דווקא נרגעה. אז היא לא הבינה כמה שזה דרמטי, איזה פשע כבר אפשר לעשות עם המחשב?"
הבנק לא לקח אותך לעבודה מיד?
"מנהל הבנק אז אמר שחבל שפרצתי ושהוא לא פגש אותי במסגרת אחרת, כי אז היה ברור לוקח אותי לעבוד אצלם. אבל הכי מצחיק היה שאחרי שבוע אני מגיעה ללמד קורס סייבר חדש, מקריאה את השמות ורואה שם את אחד החוקרים שחקרו אותי. שלחו אותו ללמוד מה זה סייבר, כדי לחקור אותי".
האקרים זה תחום גברי, לא? איך זה להיות האקרית אישה?
"אני יכולה לומר שדווקא כשהייתי מנכ"לית של חברה, אחרי שהייתי האקרית והייתי בתפקידים בכירים בארצות הברית, דווקא אז, אחד העובדים שישב איתי כדי להראות לי משהו, ניסה להסביר לי שכדי להיכנס למחשב צריך ללחוץ Alt-Ctrl-Del. הוא חשב שאם אני מנכ"לית החברה אז אני לא יודעת".
נעלבת?
"לא נעלבתי באינסטינקט. העדפתי לשמור את הקלפים האלה קרוב לליבי. אולי זה לא היה בגלל שאני אישה אלא בגלל שאני מנכ"לית בלי ידע טכני. מצד שני, אני מאמינה שזה לא היה קורה לגבר, ברמת ההסבר על איזה מקשים ללחוץ".
וכשהיית האקרית, היית צריכה להוכיח את עצמך?
"הייתי בין הנשים הבודדות בעולם שמתעסקות בזה, אז כמובן שהייתי צריכה להיות הכי טובה. אם את נכנסת לחדר עם עשרים גברים, כולם מקצועיים, את חייבת לדעת את התשובות יותר טוב מהם. מספיק שלא תדעי משהו, נשרפת. גם הייתי צעירה יחסית לתפקידים האלה וכשאת גם בחורה גם צעירה, את חייבת להפגין מקצועיות על. כמובן, קראתי מלא, למדתי מלא. זה היה חלק מהמשחק."
"את בת 38, אין לך את כל הזמן שבעולם"
הפנים של צבי הפכו מהר מאוד למוכרות ומעניינות. היא נחשבת לסיפור הצלחה מעורר השראה, של אישה צעירה בעולם גברי. בגיל 25 עברה לעבוד בתחום של אבטחת מידע בו התמחתה. "הייתי מומחית עולמית בתחום הסייבר מטעם מייקרוסופט", היא מספרת. "הקמתי תחומי סייבר ועברתי לסיאטל, שם הייתי חלק מהזמן בקבוצות פיתוח. ניהלתי אסטרטגיות של אבטחת מידע של אמריקה הצפונית, ואז כשחזרתי לארץ פתחתי את החברה שלי".
באותו התחום?
"בתחום אחר לחלוטין. אמרתי די, אני חייבת משהו חדש כדי להתרגש. מיציתי את הסייבר. הלכתי לתחום שלא הבנתי בו כלום – בינה מלאכותית, ניתוח התנהגות משתמשים ברשת. זה היה הסטארטאפ שלי. זה היה בשנת 2008, ממש בהתחלה, כשרק התחילו להתעסק בנושא. היינו מאלה שהמציאו את התחום. באתי למפרסמים ואמרתי להם שאני יכולה להגיד להם ברמת משתמש, איזה יין כל לקוח שלהם שותה, הם אמרו שהם לא צריכים את המידע הזה, כי אין להם מושג איך להשתמש בו. היום זה כבר משהו בסיסי. החברה נמכרה בסוף ואז נולדה הילדה. בחודש תשיעי מכרתי את החברה, אז את יכולה לדמיין לעצמך".
הורות יחידנית זה משהו ספונטני?
"מבחינתי להיות אמא זה היה משהו מובן מאליו, אבל הייתי כל כך שקועה בקריירה ובחיי היום יום ובאותה תקופה מנכ"לתי חברת סטארטאפ ותמיד הייתי בטוחה שיש עוד זמן, מלא זמן. יש איזו אווירה כללית כזאת שמבטיחה לאשה המודרנית זמן להכל, ראיתי מסביבי נשים בנות 45 ו-47 נכנסות להריון ויולדות. זה יוצר בך תחושה שיש לך הרבה זמן להגשים את כל החלומות שלך, אבל הזמן הוא לגמרי אשליה".
אז הרופא אמר לך שהגיע הזמן?
"לא, אני זוכרת שבגיל 36 בערך הגעתי לרופא והתחלתי לברר בהתלהבות רבה מה עושים ומה צריך כדי להיות מוכנים להביא ילד לעולם, בתום הסבר ארוך הוא זרק לי משפט: 'אז יאללה, בואי נעשה ילד'. יצאתי משם, סגרתי את הדלת ולא חזרתי כמה שנים טובות רק בגלל הבהלה שקיבלתי אחרי ששמעתי את המשפט".
אז איך קרה שהלכת על זה בסוף?
"ישבתי על קפה עם חברה, אני ממש זוכרת את זה כמו היום. זה היה בחמישי באוגוסט 2013, ולאותה חברה, הסתבר בדיעבד, הייתה אג'נדה: לשאול אותי מה קורה עם אמהות וילדים. בהתחלה הייתי המומה: 'תגידי, מאיפה נחתת עלי?', אבל היא אמרה לי שאני בת 38 ושאין לי את כל הזמן שבעולם, ישבה איתי ארבע שעות עד ששכנעה אותי שהגיע הזמן. אני מודה לה על זה עד היום".
רגע, לשכנע אותך להביא ילדים לבד זה סבבה. השאלה האם היא עוזרת?
"זה היה התנאי שלי. שהיא עוזרת לי אחרי הלידה. היא אמרה לי שלא אחשוש, שהיא תהיה סבתא נפלאה לילדה. ב-14 באוגוסט, שנה אחרי, איטן כבר נולדה. נכנסתי להריון די מהר, היה לי מזל".
והחברה באמת עוזרת?
"כן, מאוד. אני בכלל חושבת שבהורות יחידנית, יש קושי אמיתי אם אין לך מסגרת חברתית תומכת, זה קריטי. זה כמו משפחה, אבל כל אחד שם מבחירה".
איך נראה היום שלך?
"אני קמה בבוקר, אוכלת ארוחת בוקר קבוע באותו מקום, עושה כמה פגישות, מנטורינג או ייעוץ. לעתים קרובות אני מרצה על יזמות, חשיבה אחרת וטכנולוגיה, אני מאד אוהבת את זה. תהיי מספר אחת במה שאת עושה, בכל תחום, ואז זה ישתלם. כי כשיש כל כך הרבה אפשרויות, צריך לעבוד קשה כדי לבלוט. בנוסף להרצאות אני מעניקה תמיכה לסטארטאפים, וקצת מתעסקת בשוק ההון. כמובן גם דברים התנדבותיים בשביל הנשמה".
ואם יש לך מפגשים בערב?
"בערב אני משתדלת להישאר בבית, לגמרי מבחירה. אני גם לא נוסעת רחוק, רק אם אני מעבירה הרצאה מיוזמתי ואז אני אפנה את הזמן בהתאם כדי שאספיק לנסוע ולחזור לאסוף את הילדים".
אחרי שנולדה איטן, הבכורה, אחרי שנתיים הבאת עוד ילד. זה תוכנן מראש?
"בשנייה שאיטן נולדה, הבנתי שאין מצב שלא יהיו לה אחים וכמעט מיד התחלתי בטיפולים".
יש הבדל עצום בין ילד אחד לשני ילדים, לא?
"לחלוטין, את גם חוזרת על הכל שוב, אם פעם ראשונה זו הייתה סקרנות, פעם שנייה זה כבר תהליך שמכירים. אבל אין סיכוי שלא הייתי מביאה את איידן, את צריכה להכיר אותו כדי להבין…".
את חושבת על עוד ילדים?
"חשבתי ואף ניסיתי להביא עוד ילד, אבל זה לא זרם בקלות כמו עם איטן ואיידן, ולכן החלטתי להפסיק ולהתרכז במה במשפחה המתוקה שיצרתי, וכמובן לשמור על הבריאות. ובמקביל לאימהות, יש לי קריירה נוספת. הוצאתי עכשיו את האלבום השני שלי בשם 'את נשארת', ובמאי תתקיים הופעת בכורה חגיגית בזאפה. זה מופע שירים שאני שרה, כתבתי והלחנתי, שנוגעים בתפקידיה השונים של האישה בחיים המודרניים".
איך יש לך זמן?
"עד שהילדים חוזרים מהגן אני משתדלת להספיק את הכל, ומה שלא מחכה למחר. אחרי שהם חוזרים אני רק איתם".
איך זה מסתדר עם טיסות לחו"ל למשל? אני משערת שבגלל העבודה את צריכה לא מעט.
"טסתי לחו"ל בדצמבר 2017 אבל אני לא אעשה את זה שוב בזמן הקרוב בגלל הפרידה מאיידן. עד היום אני משלמת את המחיר לכך שעזבתי אותו לשבועיים. הוא היה בן שנה, ממש תינוקי, עוד לא התחיל ללכת, וכשחזרתי הוא כבר הלך".
ובכל זאת, איך את מספיקה הכל?
"לפני שנים, עוד לפני שהייתי אמא ובדיוק הוצאתי את האלבום הראשון שלי, שאלו אותי באחת ההרצאות 'איך את מספיקה הכל'. עניתי: 'יצירתיות צריכה לבוא לביטוי גם בניהול זמן'. היום אני יכולה להגיד שזה אחד המשפטים הדביליים שהוצאתי מהפה בכל חיי. כשאת הופכת לאמא, את מבינה שאין לו טיפת משמעות. אז האמנתי שאני יכולה לנצל את הזמן בצורה יעילה. היום אני מבינה שמה שחשוב לדעת הוא שאת צריכה להיות מוכנה מנטלית, מחשבתית. היום הרבה מאד תאים במוח שלי תפוסים על ידי הילדים. אכלו, לא אכלו, קר להם, חם להם. אני מחזיקה בראש מערך לוגיסטי שלם. גם אם אני חושבת שאני לא חושבת, המוח שלי עובד. אם קודם הייתי מסוגלת להיכנס לישיבה עם דף ועט ולדעת שאזכור את הכל, היום זה כבר לא יקרה".
הכתבה פורסמה לראשונה באתר onlife https://www.onlife.co.il/?p=184685
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו