לאחר כחמישה שבועות של משא ומתן בניהולו של מתווך האו"ם, ד"ר ראלף באנץ', נחתם ב־24 בפברואר 1949, באי רודוס, הסכם לשביתת נשק בין צבאות ישראל ומצרים.
מצד ישראל חתמו על ההסכם ד"ר ולטר איתן והאלוף יגאל ידין, שמיהרו לשגר טלגרמה (מברק) למשרד החוץ בקריה בתל אביב. שר החוץ, משה שרתוק (שרת), קיבל את המברק בעודו יושב על מרפסת משרדו עם עיתונאים, והוא מיהר להקריא לנוכחים את תוכנו בהתרגשות: "הבוקר ב־10:25 נחתם הסכם עם מצרים. חסל סדר מלחמה, מעכשיו - שביתת נשק".
העיתונאים פרצו בתשואות ומיהרו לרשום את דברי שרת, שאמר עוד: "הסכם זה יירשם כמפנה מרחיק לכת בתולדות יחסי החוץ שלנו ובתולדות המזרח התיכון". הוא הוסיף שבחים למתווך האו"ם ולמלך מצרים, פארוק, "שהפגין חוש מציאות מעולה וזירז את סיום הדברים על הצד הטוב ביותר".
ההסכם, שנוסח ב־12 פרקים, התעלם מדרישת מצרים שישראל תפנה את באר שבע והשאיר את הנגב כולו בידיה של ישראל. קו הגבול בין המדינות נקבע ממזרח לקו מג'דל (אשקלון)־עזה ודרומה, עד הגבול הבינלאומי, וצוותים צבאיים משני הצדדים נשלחו לבחון יחדיו את הקו בשטח ולשרטט אותו על מפה. בד בבד החל פינוים של אלפי החיילים המצרים שהיו נצורים במשך חודשים על ידי צה"ל באזור כיס פלוג'ה (סמוך לצומת פלוגות וקריית גת של היום).
השיחות בין ישראל לירדן וללבנון תוכננו להתחיל כמה ימים לאחר מכן, אולם כבר למחרת החתימה על ההסכם בין ישראל למצרים הודיע מלך ירדן, עבדאללה: "אנו מתכוונים להציג דרישות מרחיקות לכת בפני ישראל".
מתחתונים ועד מעילים: תעשיית הטקסטיל בארץ מתפתחת
השבוע לפני 70 שנים נערך סיור אח"מים במפעלי הטקסטיל שהוקמו לאורך הכביש שבין רמת גן לבני ברק בדרך לפתח תקווה - המכונה כיום ציר ז'בוטינסקי.
משלחת המבקרים הגיעה להתרשם מפעילות תעשיית הטקסטיל, עקב החלטת הממשלה להשיק תוכנית צנע בתחום ההלבשה, במגמה להוריד לפחות ב־30 אחוזים את מחירי הבגדים ומוצרי הטקסטיל.
ההוזלה היתה אמורה להתבצע על ידי קביעת מפרט טכני זול למוצרים שייוצרו במפעלים, שייהנו מסבסוד, נוסף על התחייבות הממשלה לרכישת מלאים, אם בתי החרושת שייבחרו על ידיה יפעלו במדויק על פי הנחיותיה.
בסיור השתתפו, לצד ראש הממשלה דוד בן־גוריון, גם שר הקיצוב והאספקה, דב יוסף, ושר המסחר והתעשייה, אליעזר קפלן (שהיה גם שר האוצר) - ועימם כל ראשי האגפים במשרדיהם. במהלך הביקור אמר בן־גוריון: "מתרשם אני מהיעילות ומהחריצות, כפי שהיא מופגנת על ידי העובדים הצעירים הרבים שקבעו את עתידם להיות חלק מהתעשייה הגאה של הטקסטיל הישראלי". השר קפלן הוסיף ש"יש לציין בסיפוק את אולמות התעשייה רחבי הידיים, יחד עם המיכון הטכנולוגי החדיש ביותר, כפי שנוכחנו לראות בחלק מהמקומות".
הסיור החל בבתי החרושת "משי זקס" ו"ארגמן" ברמת גן, עבר ל"טווה־אורג" בבני ברק והסתיים ב"דלפינר" וב"לויט ובניו" בפתח תקווה, עיר שנהנתה באותן שנים, בשל מחירי הקרקע הנמוכים בשטחה, מפריחה גדולה של מפעלי טקסטיל. שר התעשייה הודיע במהלך הסיור לעיתונאים ש"אין ספק שפתח תקווה הופכת להיות מנצ'סטר הישראלית" (מנצ'סטר באנגליה היתה ידועה בזמנו כ"עיר הטקסטיל").
למרות הנאומים הנלהבים והתוכניות הגדולות שעמדו בסימן "בגד לכל אזרח - במחיר שווה לכל נפש", התוכנית היתה, בסופו של דבר, כישלון: המחיר אמנם הופחת, אך המוצרים, שהגיעו לשוק באיחור ניכר, היו באיכות גרועה, עיצובם היה מיושן והמבחר היה דל.
חלק ממפעלי הטקסטיל על ציר ז'בוטינסקי עברו בשנות ה־50 לעיירות הפיתוח שהוקמו באותה עת וסיפקו פרנסה לרבים. הם הגיעו לשיא פריחתם בשנות ה־60 וה־70, עד שהחלו להיסגר בזה אחר זה מסוף שנות ה־70 ואילך, עקב תחרות גוברת של עבודה זולה מהמזרח הרחוק.
דוד בן־גוריון מבקר במפעל טקסטיל במרכז // צילום: אוסף הדי אור
הך פטיש: מיפקד כללי לפועלי הבניין
השבוע לפני 70 שנים ערך מינהל כוח האדם של משרד העבודה והבינוי מיפקד מקיף ברחבי הארץ, במגמה לרכז מידע על כל הפועלים בישראל בתחום הבניין, ב־30 מקצועות הבנייה השונים ששלטו בזמנו: בנאים, רצפים, מהנדסים, מודדים, טייחים, חשמלאי בניין, סיידים ועוד.
המיפקד, שאורגן ויצא לפועל בדחיפות, התקיים בצל החשש הגובר והולך בין חברי הממשלה, שישראל אינה ערוכה לנחשולי העלייה העצומים העומדים להגיע לחופיה: הצפי לשנת 1949 בלבד עמד על רבע מיליון עולים, בעוד מחנות העולים מלאו עד אפס מקום, וכך גם כל פתרונות הדיור הארעיים האחרים - מאוהלים במחנות הצבא הבריטיים הנטושים, דרך בתי פליטים ערבים שברחו במלחמה ועד ריכוזי צריפים שהוקמו בחופזה במקומות שונים בארץ, ואפילו חדרי כביסה על גגות הבתים.
"ללא תוכנית מתאר ארצית להסדרת תכנון ובנייה אינטנסיבית למגורים לעולים - אנו מסכנים את המפעל הציוני", הודיע שר העבודה והבינוי, מרדכי בנטוב. הוא הוסיף: "לפיכך, בבואנו להכין תוכנית שכזאת, עלינו לדעת במדויק מהו כוח האדם המיומן בתחום הבנייה העומד לרשותנו, ועל פיו לתכנן היטב את המהלכים הבאים בתחום הבנייה".
רק כעבור שנתיים, ב־1951, פורסמה תוכנית אב ארצית ראשונה לבנייה. עקב גלי העלייה הגדולים נאלצה הממשלה לאמץ במהירות פתרונות זמניים לדיור, מה שהביא להקמת כ־140 מעברות עולים בכל רחבי המדינה.
פועל בניין ב־1949 // צילום: יעקב רזניק, לע"מ
נהגי הטקסי: "לצמצם את תנועת הפרייבטים"
בכנס ארצי של נהגי הטקסי (מוניות), שנערך בתל אביב השבוע לפני 70 שנים, השתתפו נהגים מכל רחבי הארץ, שבאו לייצג את 600 נהגי המוניות שפעלו כאן באותו הזמן.
במהלך הכנס דרשו הנהגים להעלות את תעריפי הנסיעה בטקסי, "כדי לאפשר לנהג ולמשפחתו קיום בכבוד", להוריד את מחירי הדלק והחלפים ו"לצמצם, בדרך של הטלת מיסוי כבד, את כמות הפרייבטים (מכונית פרטיות) שבידי האזרחים, העושים בהם שימוש מיותר ושלא לצורך, במקום להזמין טקסי".
תושבי ניו יורק אוספים מזון לטובת הישראלים
השבוע לפני 70 שנים חנך ראש עיריית ניו יורק, וויליאם אודוויר, את "שבוע המזון למען ישראל", שבמהלכו פנה לתושבי התפוח הגדול בבקשה "לתרום ביד רחבה כדי שנוכל להקל במעט את המחסור במוצרי מזון המורגש בישראל. בכך ניצור הבעת עידוד ותמיכה של העיר ניו יורק בעם שבמדינת ישראל".
זאת היתה רק אחת מפעילויותיו של ראש העיר אוהד ישראל. האחרת הזכורה היתה ארגון המצעד הראשון ברחובות מנהטן לכבוד מדינת ישראל, המתקיים בעיר בכל שנה - מאז ועד היום.
צה"ל מזהיר מטיולים בגליל - "עקב מוקשים"
"אנו מביאים לתשומת לב אלה המתכוונים לשוטט בגליל בעתיד הקרוב - לבטל תוכניותיהם באופן מיידי". בהודעה דרמטית זו יצא ב־24 בפברואר 1949 כתריאל כץ, ראש יחידת הקשר הצבאי לעיתונות, כשהוא מסביר ש"בגליל יש כמות גדולה מאוד של מוקשים ומלכודות שהונחו שם במסגרת המערכה הצבאית, ולא פורקו או סומנו עדיין על ידי כוחותינו".
כץ סיים את הודעתו באומרו: "המטייל בגליל בעת הזאת שם את נפשו בכפו". הוא הוסיף ש"דברים אלה אמורים גם לגבי אזורים אחרים בארץ". ההודעה יוצאת הדופן "הקפיצה" את מארגני הטיולים בארץ, שדרשו מייד הבהרות והנחיות מדויקות, בנימוק ש"אחרת, תקופח פרנסתם של רבים בתעשיית הטיולים הישראלית".
מי מכיר, מי יודע: הטליפיניסטים
ה"טליפיניסטים" פעלו במסגרת חיל התחבורה הבריטי בארץ ישראל, ומשימתם היתה להבטיח את תקינות קווי הטלפונים בין תחנות הרכבת, שניזוקו בחבלות של כנופיות ערביות. ה"טליפיניסטים" היו ממקימי חיל הקשר הישראלי, ושמם הושאל מה"אלפיניסטים" (מטפסי הרי האלפים), בשל מיומנותם בטיפוס מהיר על עמודי הטלפון. מכירים מישהו מהמצולמים שבתמונה? כיתבו לנו ל־shishabat@israelhayom.co.il