זו הייתה ההזדמנות של מכבי פתח תקווה להציל את העונה הרעה שעוברת הקבוצה. הזדמנות להעפיל לחצי גמר הגביע אחרי כמה שנים טובות של היעדרות מהמעמד. מה שהקבוצה של גיא לוזון הייתה צריכה כדי שזה יקרה היה רק למחוק יתרון שביר מאוד של שער אחד מהמשחק הראשון עם מכבי נתניה, אבל כנראה שזו הייתה בקשה גדולה מידי.
המלאבסים היו הרבה יותר טובים מנתניה, שלשחק מול אותה קבוצה 3 פעמים בחודש היה כבד עליה, הם גם הגיעו להזדמנויות טובות ובאחד המקרים קיבלו מתנה גדולה מורגוץ והויבך, אבל גידי קאניוק, אולי השחקן הכי טוב של פתח תקווה, לא היה מפוקס ופספס ממצבים טובים.
נתניה הייתה עצבנית לאורך כל המשחק, בצ'יראי שיחק בצורה לא אחראית וכמעט הורחק באדום, בקיצור זו לא הייתה הקבוצה שהתרגלנו לראות מסלובודן דראפיץ ושי ברדה. על פי היכולת במשחק הזה ליהלומים לא הגיע להעפיל לחצי הגמר, אבל לקהל הנהדר שלהם, שנתן תצוגת עידוד נפלאה ביציעים, ועוד איך הגיעה. עכשיו יקוו בנתניה שלא להגריל את מכבי תל אביב ואז אולי הם יוכלו לפנטז על גמר, לראשונה מאז 2014.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
