ספק אם האבל השורר בעולם האופנה על הסתלקותו של מעצב העל קרל לאגרפלד אוחז גם ב"שופט" - חתולתו הקשישה – אותה אחת שלפני לא הרבה זמן, סיפר לאגרפלד בריאיון, כי אם היה זה חוקי, הוא היה מתחתן איתה – שכן על פי ההערכות, היא עתידה להיכלל בין יורשיו שיחלקו ביניהם עיזבון המוערך בשווי של כ-150 מיליון ליש"ט.
זהו איננו מקרה תקדימי. לפני מספר שנים פורסמו מקרים דומים של ירושה לבעלי חיים בניו יורק (לחתולים טייגר וטרוי) ובלונדון (לחתולה טינקר) למשל, אבל נדמה שלא בכדי אירועים אלה לא התרחשו בישראל.
בארץ עדיין אין חוק המתיר נישואין בין בני אדם ובעלי חיים, אבל להוריש להם – ייתכן בהחלט שזה אפשרי. עקרון העל בפסיקת בתי המשפט הוא "מצווה לקיים את רצון המת", ולכן המדיניות היא לנסות ככל האפשר לקיים את רצונו. מאותה הסיבה, החוק מתיר לכל איש ואשה לקבוע מה ייעשה ברכושם לאחר לכתם מן העולם – וזאת באמצעות צוואה.
הורשה לבעלי חיים היא בעייתית מטבעה, שכן אלה נעדרים ישות משפטית, מה שעלול למנוע אפשרות של רישום זכויות ו/או ניהול כספים, ויכול אף להוביל לפסילת הצוואה בעילה של "צוואה בלתי חוקית". אולם ניתן להעריך כי קביעת מנגנון מסודר של בעל תפקיד, דוגמת נאמן או מנהל עיזבון שיקבל מראש הוראות ברורות באשר לניתוב כספים וזכויות לטובת בעלי חיים – לא ייפסל, וצוואה שכזו אף תקוים.
מנגד, ניתן להעריך כי התנגדות לצוואה שכזו תתקבל בהבנה מסוימת. גם העיקרון של קיום רצונו של המת יכול לסגת מפני שיקולים רציונליים של הדרת בני משפחה, ללא אמתלה מוכחת או מפני טיעונים משפטיים בדבר חוסר מודעות או פגם בכשרות לצוות. חשוב לזכור, כי בכל מקרה של התנגדות לצוואה – התיק מועבר להכרעת בית המשפט, אשר יבחן את הנסיבות הספציפיות בעיניים משפטיות, תוך שהקו המנחה הוא העדפה לקיים את הצוואה.
הכותבים הם בעלים של משרד עורכי הדין "הופמן & פרידנברג" המתמחה בענייני משפחה וירושה.