במכונית או באופניים, משה פייגלין דוהר במרחבי יהודה ושומרון. הנוף הפראי והפריחה בצידי הדרך מסגירים שסוף החורף כאן, אבל הבחירות אולי יבשו שגם האביב הפוליטי של מפלגת "זהות" בדרך.
בדהירתו, יש שיגידו שפייגלין אינו מבחין במציאות נכוחה. הכפרים הפלשתיניים שסביבנו אינם חלק מהווייתו. הוא מודה בכך. נדמה שהוא יכול לדהור רק ישר תוך שהוא אינו מביט במצוקה הפלשתינית, אך כשמדובר באוכלוסייה היהודית - עיניו פקוחות לרווחה.
כשאנחנו פוגשים אותו, בנקודת הסיום של רכיבת הבוקר שלו בוואדי שמתחת לביתו בקרני שומרון - שמסתיים בזרימה המרהיבה והנדירה למראה של נחל קנה - פייגלין מתאר בפנינו סדר יום קפדני. "אני מעדיף לוותר על שעת שינה", הוא אומר, "לקום מוקדם, לטחון לעצמי קפה, תהילים, שחרית, אופניים, כתיבת ספר תורה לעילוי נשמתו של אבי ואז ארוחת בוקר. אני מתעורר אל השקט הזה, והוא עדיף לי על שינה".
מכניסים להילוך ראשון: עם ספר תורה - בלי מופלטה
"כשהייתי בכיתה א' ברחתי מהבית והלכתי ברגל מרחובות, שבה גדלתי, למפעל של אבי באשדוד. זה לקח כמה שעות אבל הגעתי". באנקדוטה הקצרה הזו, מקופלת התורה הפייגלינית כולה: אדיקות, נחרצות ודבקות קיצונית. "אני לא מזגזג", הוא מודיע, "אותה אישה מכיתה ח', אותו בית בקצה הרחוב בקרני שומרון כבר 25 שנה".
ברדיו בוקעים דיווחים על איחוד מסתמן בימין. הוא מרגיע. "אני לא הולך לאיחודים - לא עם הימין ולא עם הכהניסטים. אני לא חלק מהעדר. ביבי נתניהו והאינטרסים שלו בגוש מעניינים את סבתא שלי, שלצערי אני משתמש בה הרבה בזמן האחרון כדי להסביר את הנקודה שלי. למה ביבי לא רוצה אותי באיחוד שלו? כי בניגוד אליהם, הוא יודע שאני לא בכיס שלו".
זו הפעם הראשונה שפייגלין מתמודד ברשימה עצמאית, וכפי שמתגלה לאורך היום כולו, הוא מסופק ומאושר. "נהנה מכל רגע", הוא מבהיר, "זו פעם ראשונה שאין לי מערכת בחירות שמצריכה מעברים ממופלטה למופלטה. אני לא צריך להתחנף לכל מיני עסקני ליכוד ולא לנשק אנשים בכל מיני מקומות. אני פוגש את האנשים שאני אוהב ומעריכים אותי, ובעיקר כאלו שהחליפו ראש ומבינים שמה שאני מביא זו פוליטיקה חדשה, כזאת שלא נכנעה ונראית כמו כולם. הרי אתה לא יכול להגיד לי בעצמך מה ההבדל בין המדיניות הפוליטית של נפתלי בנט, תמר זנדברג או יאיר לפיד. אחד אומר שתי מדינות לשני עמים, השני שני עמים לשתי מדינות. משעמם, הם אותו הדבר".
09:00 כותב ספר תורה: לעילוי נשמת אבא // צילום: יוסי זליגר
אנחנו מתחילים לדהור. בשילה מחכה לנו מכינת נחשון. כשאני שואל אותו לפשר הנוף שמסביב, בניסיון לגלות מה שמו של כפר פלשתיני, הוא מתייחס נקודתית: "לפנינו ניתן לראות את האגזוז של האוטובוס - ובזהות אנחנו לא אומרים פלשתיני".
אנשי המכינה מתרגשים לבואו. הוא מזהה נכון שהצעירים רואים בו עוף מוזר בפוליטיקה המקומית - דמות שנעה על הציר שבין ימין משיחי לבין פתיחות מחשבתית בכל הקשור לנושאים כמו כלכלה וחינוך. הוא מופתע לגלות שלנוער שמולו יש נושאים קריטיים יותר לשאול אותו לפני שמגיעים ללגליזציה. הם מדברים איתו על יהדות ועל העתיד הכלכלי שלהם, והוא עונה שאם יירדו מהארץ ברור שהילדים שלהם כבר לא יהיו יהודים, ואם יישארו בארץ אין ספק שלא יהיה להם כסף לקנות דירה. אלא אם כן יצביעו זהות, כמובן.
כשהם מגיעים ללגליזציה, הוא ממהר לירות את הפאנץ'. "אני סאחי!" הוא צועק - ומחייך את חיוכו המוכר. כשאביו גסס נחשף לנושא הקנאביס הרפואי לראשונה, ואחר כך הגיע המפגש המרגש ויש שיגידו אולי הכי יוצא דופן במערכת הבחירות, עם גדי וילצ'רסקי (דמות מומצאת בגילומו של הסטנדאפיסט עידן מור), שסיפר לו על מאבקו האישי כשהתגלה אצלו גידול בראש.
כמו באגדות, דמות ססגונית אחת נשבתה בקסמה של דמות ססגונית לא פחות - והשניים יצאו לדרך משותפת. "אחרי שקרא את הספר שלי, שהוא המצע שלי, גדי הבין מהר שאני יכול להביא שינוי", מחייך פייגלין.
המלחמה עבור הלגליזציה שחרט על דגלו היא גם, לטענתו, הסכנה האמיתית עבורו, עד כדי איום ממשי. "תראה מי השחקנים המובילים היום בשוק הלגליזציה: יוחנן דנינו שהיה המפכ"ל ואהוד ברק שהיה ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל. פעם הם היו נגד קנאביס והכניסו אנשים לכלא ופתאום, בגלל שהם גילו את המיליונים שיש בתחום הזה, הם חוסמים את הדרך למתחרים שלהם ולציבור הרחב. תבין, אני לא מעשן וזה לא מעניין אותי להיות מסטול, אבל אני יודע שאנשים מתים כי לא נותנים להם את מה שהם צריכים. ברק ודנינו רואים בי סכנה אמיתית לכסף שלהם, ואם אני חושש ממישהו זה מהם - ולא מהערבים שיפגעו בי".
הפסקת צהריים: "הסקרים לא מבינים את זהות"
לאורך היום, כלי התקשורת לא יורדים לו מהקו. כולם עסוקים בשאלת האיחוד בימין, והוא שואל אם הם קנו את רב־המכר החדש שלו, "להיות יהודי חופשי", שבו הוא מגולל את מצע מפלגתו. "מכל מקום מתקשרים אלי ואומרים שהספרים אוזלים", הוא אומר, "וזו עדות לכך שהסקרים לא מסוגלים להבין בכלל את זהות, לא יודעים איך לסקור אותה.
"ב'ישראל היום' קיבלנו חמישה מנדטים, אבל בסקרים מוטים אחרים ירדנו. עשינו עבודת עומק ואנחנו יודעים בדיוק מהו אחוז הימנים ואחוז השמאלנים אצלנו. אנחנו מביאים את העם אלינו. לאחיינית שלי, איה פייגלין, יש להקה שנקראת 'כל החתיכים אצלי', אז אני מתחרה בה, כל השמאלנים אצלי".
אנחנו חולפים על פני מחסום, ופסגת זאב ניצבת אפרורית ממול. "איזו עיר זו ירושלים", הוא אומר בערגה. כבר בן 56, פייגלין, אבל נראה מצוין לגילו ("אני באמת בכושר, נכון?").
הוא נכנס לאטמוספרה הציבורית הישראלית בשנות ה־90, אז הפגין נגד הסכם אוסלו ובמסגרת זו הקים יחד עם בני אלון ועם שמואל סקט את תנועת "זו ארצנו", כתגובה למה שכינה בספרו "בגידת ארגוני המתנחלים".
ב־1997 הורשע בגין פעילותו ב"זו ארצנו" בעבירת המרדה ובפרסום דבר המרדה, בעקבות קריאתו לציבור לבצע מעשים בלתי חוקיים, לתפוס מאחזים ביהודה ושומרון ולחסום צמתים מרכזיים במדינה כמחאה על הסכמי אוסלו. הוא נידון ל־18 חודשי מאסר, מתוכם שישה בפועל, והופעל נגדו באופן חופף המאסר על תנאי לשישה חודשים שהיה תלוי נגדו. לבסוף ריצה את עונשו בעבודות שירות.
ב־2005 הסתיימו יחסיו הרשמיים של פייגלין עם הציונות הדתית. "הם לא התנגדו ולו לרגע לפינוי בגוש קטיף. שם מתה הציונות הדתית, ושם הבנתי שלא מדובר בגוף מאוחד שיש לו שם - כי גוף מאוחד היה עומד ונלחם. לא מתפנה בקלות כזאת".
קצת קודם לכן, בשנת 2000, התפקד יחד עם תומכיו לליכוד כחטיבת "מנהיגות יהודית" - גרסה מוקדמת, ימנית למדי, של "הליכודניקים החדשים". בהתמודדותו הראשונה על ראשות המפלגה, לקראת הבחירות לכנסת ה־16, זכה בקולות של 3.5 אחוזים מהמתפקדים שהשהצביעו. פייגלין גדל, זכה לתמיכה לא מבוטלת, והצהיר שימשיך לרוץ לראשות הליכוד עד שינצח. זה הספיק כדי להפוך לצ'ילבה הראשית של רה"מ נתניהו, שדאג לטפל בו בשיטות המוכרות.
10:30 מכינת נחשון: "אני סאחי!" // צילום: יוסי זליגר
"אני שנוא נפשו של ביבי? זה פשוט לא נכון", הוא אומר, "הוא לא שונא אותי ואני לא שונא אותו, אני פשוט לא מסכים עם הדרך שלו. אני לא רואה שום הבדל בין הליכוד הנוכחי לבין גנץ. להוא יש את חיים כץ שרושם את המזכירה שלו ודואג לעובדי מדינה, ולשני יש את אבי ניסנקורן עם הוועדים הגדולים וכל המפא"יניקיות המיושנת והמסואבת שמונעת מהילדים שלך לקנות דירות".
כשאנחנו נכנסים לאולפן ערוץ 9 בנווה אילן, הוא מוקף אהבה. "עשינו פה סקר ואתה מנצח", אומר לו השומר בכניסה. אנשי ההפקה, רובם הגדול יוצאי חבר העמים, ממש צורחים עליו. "אנחנו איתך אבל אתה חייב להתאחד, אתה לא מבין שאם לא תתאחד נפסיד את הבחירות האלה", הם ספק דורשים ספק מתחננים, "נקבל את יאיר לפיד ובני גנץ, והקולות שהלכו לאיבוד יהיו מצפונך".
פייגלין שומע - ומגדיל את החיוך הקבוע. "קודם כל תירגעי", הוא אומר לנציגת הערוץ רגע לפני שהוא נכנס לראיון, "ותני לי להשיב לך: אני לא אתאחד איתם, כי סמוטריץ', בנט וכל החבורה הזו לא תמנע מביבי לחלק את ירושלים רגע אחרי הבחירות - בהוראה של דונלד טראמפ. אני לא יכול לתת לזה יד. וחוץ מזה, כן התאחדתי. התאחדתי עם הרב חיים אמסלם שהולך לעשות מהפכה בגיור עבור הציבור הרוסי הגדול, שהרבנות הנוכחית החליטה שהם לא מספיק יהודים".
הנציגה לא פראיירית. "אתה לא מבין שהם יחזירו לנו את אוסלו והפיגועים והשמאל יחזור לשילטון?"
"השמאל לא יכול לחזור לשלטון, אף על פי שבניגוד למחנה שלנו, יש בו תקווה אדירה שכן והוא מאמין בשינוי, ואנחנו מחנה שחי בפחד", הוא עונה, "ביבי עסוק בלהפחיד כל הזמן, ועל זה הוא מבסס את השלטון שלו. תצביעי לי, כדי שנוכל להוות אופוזיציה לביבי מצד ימין".
חניית לילה: הבשורה על פי פייגלין
הראיון מסתיים ואנחנו בדרך לתל אביב. פייגלין קולט שאני נושם קצת יותר בנינוחות, והחגורה ברכב כבר לא כל כך לוחצת. "אני מת על תל אביב, אבל לא הייתי מסוגל לחיות בה", הוא אומר, "הרי ראית בבוקר את השקט אצלי בבית - למה שלא תעבור לגור לידנו?" הוא שואל ברצינות.
מגדלי עזריאלי כבר די קרובים, והאירוע הבא הוא חתימה על ספרו ב"צומת ספרים". בקניון העממי ביותר בבועה התל־אביבית, שוב אנחנו מקבלים מראות שלא יופיעו בסקרים של מינה צמח. ההמונים עוטפים אותו באהבה. "תביא לנו לגליזציה, משה", צועק מוכר מאחד הדוכנים. "אל תתאחד איתם, פייגלין, אנחנו איתך", פונה אליו בחור צעיר שזה עתה גילה את ההמצאה שנקראת סכין גילוח.
13:30 אולפני ערוץ 9: "פה אתה מנצח" // צילום: יוסי זליגר
הצעירים, במיוחד חובשי הכיפות, מתים עליו. חלקם מגיעים למפגש עם כיפה, ציצית וסמל של עלה מריחואנה. זה גרעין קשה, כך נראה, של כמה אלפי אוהדים שרופים. הם מבלים איתו בלילות ובימים, בימים הקרים של החורף האחרון ישנו מחוץ לכנסת כדי לתפוס את האותיות הנכונות לקראת הבחירות. "יש לי מטה אמיתי ומרגש", הוא אומר, "זוכר שאריק שרון הלך לישון צהריים לפני הבחירות שהוא ניצח, כי הוא ידע שהכל מתקתק? ככה גם אני מרגיש. יש לי מטה של מתנדבים שבעזרת השם יבוא כגמולו כשניכנס לכנסת".
אחרי האירועי הספרותי החבורה של פייגלין מתכנסת במתחם משותף באחד מבנייני המשרדים באזור. סטנדאפיסט שממלא טפסים לכנסת בפעם הראשונה ("אפשר להעתיק ממישהו?"), הרב חיים אמסלם ("יש לי עדכון חדש על משפחת אנוסים ברזילאית"), חולה סופני שחייו, לעת עתה, השתפרו ("אתה מקבל את מספר 9 המצוין") ופעילי שמאל לשעבר שגילו את ייעודם החדש אצל המשיח מקרני שומרון.
"כשאתה רואה את הרשימה הזו, כשראית מה התרחש סביבי היום, אתה מבין שזה בכלל לא משנה אם יהיה לי כיסא בכנסת או לא; אנחנו עושים מהפכה הרבה יותר גדולה מזה - אני מביא בשורה לעם ישראל", אומר פייגלין, "אתה יודע, כשצילמנו את העטיפה לספר שלי פתאום נאמר שם שאני מזכיר את סטיב ג'ובס בסגנון שלי, וזה באמת נכון ולא רק חיצונית. אני הסטארט־אפ של הפוליטיקה הישראלית".
והאקזיט שלך יהיה כשתיכנס לכנסת?
"מה פתאום, זו תהיה רק ההתחלה. האקזיט יגיע כשאני אצליח להביא את החירות לעם ישראל, בכלכלה, בחינוך ובבריאות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו