תארו לכם ליגה שבה בכל שבוע נערך משחק העונה. מוטציית כדורגל שבה כל מחזור מפגיש בין הראשונה לשנייה, בין האלופה לסגניתה, בין האימפריות הכי גדולות לקרב על כל הקופה. תאמינו או לא, בפינה אחת קטנה על הגלובוס, הפנטזיה הזו היא המציאות. למקום הזה קוראים איי סילי, ארכיפלג של 2,000 תושבים בדרום־מערב האי הבריטי, והוא מתהדר ב"ליגה הקטנה ביותר בעולם".
כמה קטנה? שתי קבוצות בלבד: וולפאק וונדררס (Woolpack Wanderers) וגריסון גאנרס (Garrison Gunners), שמשחקות זו מול זו מדי שבוע, בין נובמבר למארס, 20 מחזורים מלאים, באותו מגרש, עם אותו שופט - פול צ'רנוק, שלו עבר בפרמייר ליג - פלוס שני גביעים ואפילו מגן צדקה בפתיחת העונה. ככה מאז 1984. השבוע, למשל, הוונדררס זכו בגביע הליגה אחרי ניצחון 0:3 בגומלין (0:1 לגאנרס במשחק הראשון).
לא תמיד היא היתה כזאת קטנה, הליגה של איי סילי. כשהוקמה בשנות ה־20 של המאה הקודמת, לא פחות מארבע קבוצות (!) לקחו בה חלק - שתיים מסנט מארי, אחת מסנט מרטינס ואחת מטרסקו. אלא שעם השנים לא נותרו תושבים על פיסות האדמה הקטנות, ובשנות ה־50 נותרו רק השתיים מסנט מארי. תחילה נקראו ריינג'רס ורוברס, אבל זה השתנה, כאמור, באמצע שנות ה־80.
לא תמיד היא היתה כזאת קטנה, הליגה של איי סילי // צילום: גטי אימג'ס
כדי לשמור על עניין ולמנוע בריחת צופים מהמגרש היחיד שנמצא על האי - הגריסון פארק - החליטו השחקנים שבכל שנה צריך לערבב את הכוחות מחדש. "כמו חוקים של בית ספר", הסביר היו"ר אנטוני גיבונס לניו יורק טיימס, אף שכיאה לבריטים, בית הספר הוא פאב. בכל קיץ נפגשים בו הקפטנים של שתי הקבוצות ובוחרים שחקנים, אחד־אחד. אם במקרה העונה מתקדמת ונפתח פער בטבלה, עושים כוחות מחדש.
אף על פי שספר השיאים של גינס לא מכיר בליגה כ"קטנה ביותר בעולם", בגלל ששתי הקבוצות רשומות בהתאחדות האנגלית תחת אותו שם, היא כן מתגאה בגביע הקטן בעולם. מדובר ב"ליונס קאפ", שישה מילימטר גובהו, והוא מוענק מדי שנה למנצחת במפגש בין כוכבי האי לקבוצה מאי שכן. הגביע המיניאטורי מונח על קוביית עץ ועליה חריטה: "לא פלא שהוא אבד לנו".
כל אלה הפכו את הליגה לשם דבר בעולם. בשנים האחרונות נעשו אינספור כתבות על התופעה, וב־2008 אדידס צילמה סדרת פרסומות באי עם כוכבים כמו דיוויד בקהאם, סטיבן ג'רארד ופטריק ויירה. "לחלום בגדול" היה המוטו, וכמה מתאים הוא למקום שחולם בהכי־הכי קטן.
