פיטר פלצ'יק || בן 27. ג'ודוקא בקטגוריית משקל עד 100 ק"ג. יליד חצי האי קרים שבאוקראינה (כיום רוסיה). נשוי לדניאל, מאפרת כלות. מתגורר בבאר יעקב. החל דרכו בג'ודו כילד, וכנער זכה באליפויות ישראל ובטורנירים בינלאומיים. שירת כספורטאי מצטיין בצה"ל. ב־2018 זכה במדליית ארד באליפות אירופה בת"א, ובמדליות זהב בגרנד סלאם באבו דאבי ובגרנד פרי טביליסי. בנובמבר זכה בזהב בגרנד פרי האג.בסוף השבוע הוא מתחרה בגרנד פרי תל אביב
מתי בפעם האחרונה בכית?
"לפני שבוע רציתי. היה לי פיק אחרי אימון קשה מאוד ושבוע קשוח, ורציתי באמצע לבכות. סחבתי את זה. ברגע שהאימון נגמר נפגשתי עם הפסיכולוג של הנבחרת, אבל לא הצלחתי להוציא את הבכי, ואני מצטער על זה. זה נשאר בפנים. אני זוכר שבכיתי באפריל 2017, באליפות אירופה בפולין. סיימתי במקום השביעי, שהכניס אותי לסגל, אבל הרגשתי חסר אונים מול היריבים שלי ברבע הגמר. כאילו נתנו לי טעימה מתחרות גדולה והתקדמתי, אבל בעצם הדרך שלי נחסמה - והפסדתי. משהו התפרק בתוכי ויצא החוצה, והתחלתי לבכות. שחררתי את הכאב של כל שנות השיקום והפציעה".
מתי בפעם האחרונה גלשת ברשתות חברתיות?
"לפני חמש דקות. אחרי כל אימון נכנסים לי עדכונים והודעות, ואני ישר רץ לבדוק. בדרך כלל מחכה לי הודעה מילד שמתאמן בג'ודו ורוצה שאכין לו סרטון ברכה, אז אני מכין ושולח. אני מאוד מאוד ברשתות. הבנתי איך העולם הזה עובד, ואני נהנה לשתף את העוקבים שלי בחיי היומיום שלי, באימונים ובדברים שאני עושה בבית. יש לי פינה שנקראת 'שיר השבוע' ואני מרגיש מאוד בנוח לשתף".
מתי בפעם האחרונה למדת שפה חדשה?
"עכשיו. אני לומד ערבית באפליקציה. בכל יום אני מקבל שיעורי בית, לומד אוצר מילים ומתרגל לפני השינה. אני מוצא את עצמי מדבר ערבית בלילה, בטח השכנים שלי בווינגייט חושבים שאני משוגע. אני מאוד אוהב שפות, דובר רוסית, אנגלית ועברית. אני רוצה לדעת גם ערבית, ספרדית וצרפתית, כי אני טס הרבה בעולם ואוהב לקשקש בשפה המקומית בכל מקום".
מתי בפעם האחרונה הלכת לרופא?
"הרבה זמן לא הלכתי, ואני באמת צריך ללכת. יש לי בעיות שקשורות לספורט ואני חייב לטפל בהן, זה סופר חשוב. יש לי קרע מתחת לזרת ברגל, ואני מורח עליו משחה ושם פלסטר, לא באמת מטפל בו. אני צריך כירורג, ולא בא לי ללכת לרופא. לפעמים יש להם תגובה מוגזמת והם רוצים להשבית אותי מאימונים".
מתי בפעם האחרונה התאוששת מפציעה קשה?
"בתחרות בסין, עשרה חודשים לפני אולימפיאדת 2016. פרקתי שם את כתף ימין. באותו רגע זה שובר אותך, לא משנה כמה אתה חזק ומוכן מנטלית. אני זוכר את עצמי שרוע על המזרן, רואה את הפלורוסנטים בתקרה ומבין שזהו זה, נגמר. הרימו אותי על אלונקה, הכתף שלי היתה בחוץ. לא צרחתי, הייתי קול, כאוב ומכונס בעצמי. בשדה התעופה בכיתי. פרקתי את כל הכאב כשהבנתי שאת האולימפיאדה אראה מהספה בבית. בדיעבד, הפציעה והשיקום חיזקו אותי ברמות. חודש אחרי הניתוח בכתף החלטתי שאני הולך על כל הקופה, נכנס בסערה למקצוע ומתמסר לו כמו שבחיים לא התמסרתי. שם החלטתי להפוך למקצוען".
מתי בפעם האחרונה התמכרת לסדרת טלוויזיה?
"אני מכור עכשיו לסדרות בנטפליקס וב־yes. זה התחיל עם 'משחקי הכס' והמשיך לכל ז'אנר הקומיקס של מארוול. אני מכיר את כל הדמויות והחדרתי את זה לכל הנבחרת, אני מכריח אותם לבוא איתי גם לסרטים".
מתי בפעם האחרונה יצאת לדייט?
"לפני יומיים. אני משתדל מאוד להזיז הכל הצידה, לפחות פעם בשבוע, כדי שיהיה לי ולאשתי, דניאל, ערב חופשי. אנחנו הולכים למסעדה טובה, לסרט או מטיילים בחוף הים. זה זמן האיכות שלנו יחד. היינו בני 17 כשהכרנו. הייתי באירוע משפחתי במסעדה, והיא היתה שם עם אמא שלה ואחותה. החלפנו מבטים, לא עשינו כלום, וההורים שלנו עשו את הצעד. הם אמרו אחד לשני שאנחנו בעניין והעבירו מספר טלפון. באפריל נחגוג שלוש שנות נישואים. לוחצים עלינו להתרבות, אבל קשה עם הטירוף של הג'ודו, זו לא תקופה טובה לגזול ממני את האנרגיות. בינתיים אנחנו לוקחים הכל באיזי".
מתי בפעם האחרונה עשית דיאטה?
"אני כל הזמן בדיאטה. לפני כל תחרות אני מוריד 4-5 ק"ג, וזה לא בריא, כי אני בעצם מתייבש. זה כרוך בעבודה עם התזונאי של הנבחרת, זה לא מקרי. ביומיום אני שומר על תזונה נכונה ומדויקת, אין מקום לטעויות. אני אוהב מאוד מתוק ומרשה לעצמי אחרי תחרויות פורקן, גם בגלל הדיאטה הקשוחה שלפני. המתוק בשבילי זה פרס: אם אני מפסיד, הוא מתוק של נחמה. אם אני מנצח - אז הכל נהיה מתוק בכל מקרה. אין כמו לנצח".
מתי בפעם האחרונה בישלת ארוחה?
"מזמן. אני אוהב לבשל, אבל לא יוצא לי. פעם בישלתי לדניאל פסטה, היא אכלה בנימוס, ומאז לא עשיתי את זה יותר. היא גם לא רוצה שאעשה. היא אוהבת לבשל שניצלים ופסטות, ואמא שלה בכלל שפית נדירה שמכינה לנו מטעמים תוניסאיים מדי שבוע. אני מאוד נהנה מהאוכל בבית, אוכל חווייתי".
מתי בפעם האחרונה פגשת מישהו שאתה מעריץ?
"לפני כמה שבועות היה לנו מפגש עם לוחמי טייסת של חיל האוויר. הם הגיעו אלינו לשמוע אותנו, את החוויות שלנו, אבל באופן אוטומטי הסתכלתי עליהם מייד כעל גיבורים. הם עושים עבודת קודש. אם אני מנצח או מפסיד זה חיים ומוות מקצועיים, אבל העבודה שלהם היא באמת חיים ומוות. המפגש איתם היה מפרה ומעשיר".
מתי בפעם האחרונה פגשת מישהו ששינה את חייך?
"לפני שנתיים וחצי. היתה לי תקופה של בלבלות, תקופה אפורה בחיים שלי, שלא ידעתי את מקומי ועבדתי כמאבטח במועדון. ערב אחד ראיתי שם פתאום את אורן סמדג'ה. הוא הופתע מאוד ואמר לי: 'מה אתה עושה פה? זה לא המקום שלך, תחזור לנבחרת, תעלה בחזרה על הסוס'. ובאמת חזרתי. אני מביע את ההערכה כלפיו לא במילים, לא אומר 'אני אוהב אותך', אבל אנחנו מאוד אוהבים ומעריכים אחד את השני. עבורי אורן הוא דמות אגדית. הוא מחדיר בנו את תחושת המסוגלות, אמונה והמון ביטחון עצמי. איתו אין דבר כזה אי אפשר. הכל אפשרי והכל בהישג יד".
מתי בפעם האחרונה חשבת על המשפחה?
"נולדתי בחצי האי קרים (כיום רוסיה) בחודש ינואר, והיה קר, שלג וסופות. הייתי תינוק גדול, יותר מ־5 ק"ג, וסבלתי מבעיות במפרקים ובעצמות. אבא שלי, אלכסנדר, בחר להתנתק מחיינו, ובהמשך כנראה נפטר. היתה לי פעם תמונה קטנה שלו, שאיבדתי במעברי דירה. מי שלא ויתר עלי היה סבא שלי, פיטר, שהסיע אותי כתינוק לרופא היחיד באזור שהיה מוכן לטפל בי. בגיל שמונה חודשים עלינו לארץ, אני ואמי, לריסה, ובהמשך הצטרפו דודה, בת דודה וגם סבא וסבתא. אמא התחתנה עם איסר וגרנו ביחד בראשון לציון והיתה לי ילדות טובה, עד שבחטיבה עברנו דירה ונעקרתי מהחברים ומהסביבה שהכרתי ואהבתי. היה לי קשה".
מתי בפעם האחרונה זרקת משהו מהעבר?
"לפני חודשיים. דניאל אוהבת לזרוק, אבל אני אוגר, קשה לי מאוד להיפרד מדברים. אני סנטימנטלי. מבחינתי, כל דבר סביבי שייך לתקופה או לחוויה שעברתי. לפני חודשיים עשינו סדר בארון והיו שם מחברות שלי, מין יומנים שכתבתי בהם. אחרי הפציעה שלי דניאל קנתה לי יומן מסע חדש, עם מפת העולם שאני צובע כל מדינה שהייתי בה, אז החלטתי לזרוק את המחברות ולשחרר את כל הכאב מהעבר. אני מגדיר את עצמי היום 'הפיטר החדש'. יש לי ציוד חדש, החליפות, התיק, הכל".
מתי בפעם האחרונה היית בטיפול פסיכולוגי?
"השבוע. אני הולך על בסיס שבועי. בטיפול מדברים על הכל, פורקים רגשות ודברים כואבים. מובן שמנתחים גם את הקרבות בתחרויות, איפה היו רגעים של שבירה, איפה הייתי טוב. כדי לא לחזור על טעויות, אתה צריך להציף וללמוד להכיר את עצמך טוב יותר. אצלנו בג'ודו שנייה אחת של חוסר ריכוז - ואתה על הגב. לא משנה כמה הישגים יש לך, אם היריב שלך קולט ומנצל את חוסר הריכוז שלך, אתה על המטוס בדרך הביתה. זה ספורט אכזרי מאוד".
מתי בפעם האחרונה עשית ספורט?
"מאוד מצחיק. אני מתאמן פעמיים ביום, לפעמים גם שלוש, ומלבד ג'ודו אנחנו משחקים לפעמים פוצ'יוולי (משחק דמוי כדורעף וכדורשת חופים, שמשוחק עם הראש והרגליים בלבד; ש"ז). בניגוד לכדורגל, זה לא מסכן אותנו בפציעות. אנחנו משחקים בחוף או באולם, עם מזרנים. בנוסף אני עושה ספורט בכל יום, כל היום, ג'ודו ומשקולות. בשבת אני רץ ריצת שחרור ומחשבות של 5-3 ק"מ".
מתי בפעם האחרונה בדקת את יתרת העו״ש?
"השבוע, אולי? אני משתדל לעשות את זה, אבל לא יוצא לי הרבה. דניאל יותר בקונטרול בעניין הזה. עכשיו יש לי כמה נותני חסות (עיתון 'ישראל היום' הוא אחד מהם; ש"ז), שמספקים לי הזדמנות להתאמן בשקט. לפני שהתחלתי לקבל שכר כמקצוען נתמכתי על ידי המשפחה ועל ידי אשתי, שעבדה הרבה ושילמה בשבילי את המקדמה לניתוח בכתף. היא גם מזכירה לי את זה. אהבתי ג'ודו גם כשלא היה לי כסף ואני אוהב אותו עכשיו, כשיש לי. זה לא מה שמניע אותי".
אז לא תמכור את המדליות שלך?
"ממש לא. עכשיו אנחנו מנסים למצוא להן מקום ראוי ומכובד בבית. הגיע הזמן שאבנה להן מדף".
מתי בפעם האחרונה שמחת שאתה ישראלי?
"באירוויזיון האחרון, כשנטע ברזילי זכתה. פתאום ראיתי את כל הרשתות, האינסטגרם והפייס, מפוצצות בדגלי ישראל ובתמונות של נטע. הזכייה שלה הוציאה אותי מהעולם שלי, של הספורט. בגלל שאני מאוד מתרגש וחי את מדינת ישראל, היה לי כיף לראות מישהו שעושה את זה ביג טיים".
מתי בפעם הראשונה החזקת מדליה אמיתית?
"בגיל 13, כשזכיתי במדליית זהב באליפות ישראל. שם הבנתי שאני חזק וטוב, ושיכול לצאת מפה משהו גדול יותר. לא הורדתי את המדליה מהצוואר כמה ימים, הלכתי איתה לבית הספר והשווצתי בה. הייתי תלמיד טוב, אבל ההתנהגות שלי היתה תמיד שנויה במחלוקת. הייתי מכבד את המורים ואת המבוגרים, אבל עם ילדים הסתבכתי, וזה הידרדר לאלימות. עם השנים למדתי לנתב את האנרגיות והכעסים שמציקים לי - לג'ודו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו