"המשבר התפקודי הקשה הפוקד את הלשכה מסב נזק כבד, בראש וראשונה, לציבור עורכי הדין והמתמחים הנזקק לשירותיה... אמון הציבור במוסד זה, ובמקצוע עריכת הדין, נסדק". למרות שמשפט זה היה יכול בקלות רבה להיכתב על פרשיית אפי נוה שנחשפה בשבוע שעבר, הדברים הללו נכתבו על פרשה אחרת לחלוטין, שלא זכתה לתשומת לב הציבור, אך למרות זאת קשורה באופן הדוק לפרשה הנוכחית: גם היא עסקה במעלליו של אפי נוה.
התאריך: דצמבר 2013. המסמך: דו"ח ועדה ציבורית לבחינת מעמדה של לשכת עורכי הדין, בראשות השופטת בדימוס אילה פרוקצ'יה. הרקע: משבר חריף שאליו הוביל אפי נוה את הלשכה בהיותו יו"ר מחוז תל אביב.
הפרשה משקפת את דפוס פעולתו של נוה, ממחישה את מעמדה המופרז של הלשכה ומסבירה את טיבה של "הברית" שכרת נוה עם שרת המשפטים שקד.
נוה החל את דרכו כפעיל בלשכת עורכי הדין, כבן טיפוחיו של המחנה השמרני האנטי־אקטיביסטי בלשכה, זה שנוצר סביב דרור חטר־ישי בשנות ה־90, ונמשך בהובלתם של אחרים עד לשנים האחרונות. הם בנו את נוה מקצועית וגם פוליטית. בשנת 2011, כשנבחר דורון ברזילי מטעם המחנה השמרני ליו"ר הלשכה הארצית, נוה נבחר מטעם "קבוצה" זו ליו"ר מחוז תל אביב, נקודת הזינוק הקלאסית לראשות הלשכה.
הקדנציה של ברזילי היתה סוערת במיוחד, בין היתר על רקע מתח בינו לבין מערכת המשפט. הטריגר לכך היה החזרתו של "משוב השופטים", דיווח של עורכי דין על שופטים שנועד לתת פידבק על תפקודם של השופטים. המשוב, שפעל בתחילת שנות ה־2000, הופסק בשנת 2005 בשל התנגדות השופטים, והוחזר על ידי ברזילי. החזרת המשוב עוררה תרעומת רבה, והוכרזה מלחמה. מערכת המשפט תדרכה נגד ברזילי, הצרה את צעדיו וסירבה לשתף פעולה עם הלשכה בראשותו.
נוה קפץ על המציאה, וביצע את סיבוב הפרסה הראשון. ממקומו בראשות ועד מחוז תל אביב, המחוז הגדול בלשכת עורכי הדין, יצר נוה ברית עם אויביו הישנים - מחנה יורי גיא־רון, "האגף האקטיביסטי" של הלשכה. מתוך עמדה זו הוביל נוה את "מרד המחוזות" בלשכת עורכי הדין, שהוביל לנטרול הלשכה ופגע בה אנושות.
רפורמה דרמטית
מעט רקע: לשכת עורכי הדין מורכבת ממנגנון ארצי הכולל מועצה ויו"ר, ומוועדי מחוזות, הנבחרים בכל מחוז. למרות שהיו"ר הנבחר היה דורון ברזילי, לא היה לו רוב במועצה הארצית ולא במחוזות. כתוצאה מכך נוצר מצב של שיתוק פוליטי. נוה ניצל מצב זה כדי להעמיק את המשבר ולהעצים את כוחו. הוא ריכז תחתיו את ראשי ועדי המחוזות ל"מרד" בהנהגה הארצית. הדבר הגיע לשיא האבסורד כאשר במשך כמה שנים התקיימו שני כנסים ארציים מקבילים באילת - אחד של הלשכה הארצית בראשות ברזילי, ואחד "כנס המחוזות" של ועדי המחוזות בהובלת נוה.
אם לא די בכך, מערכת המשפט בחרה צד בסכסוך, החרימה את הכנסים של הלשכה הארצית ובחרה בנוה. נשיא העליון דאז, אשר גרוניס, אף אסר על שופטים מכהנים להופיע בכנסיו של ברזילי, והשופטים נהרו בהמוניהם לכנסים, השתלמויות ואירועים של נוה.
הלשכה הגיעה למשבר כה חמור עד שפעילותה נוטרלה כמעט לחלוטין, ובפברואר 2013 מינה שר המשפטים יעקב נאמן ועדה ציבורית לבחינת הנעשה בה, בראשות שופטת העליון בדימוס אילה פרוקצ'יה.
בדו"ח שפרסמה הוועדה נמתחה ביקורת חריפה על התנהלותו של נוה וחבריו: "במצב השיתוק החלקי של המוסדות הארציים, פועלים הוועדים המחוזיים ברשות עצמם וכראות עיניהם..."
גם ההתנהלות הכספית הפכה פרוצה: "המחוזות מנהלים מערכות כספיות נפרדות מהמערכת הכספית של המרכז, ואין מנגנון ריכוזי המפעיל בקרה ופיקוח על המינהל הכספי המפוצל". והכי גרוע - הוסרו החסמים על פעילות פוליטית: "ייצוג הלשכה בפני רשויות השלטון וגורמי חוץ אחרים הפך עניין פרוץ..."
לאור כל זאת, המליצה הוועדה על רפורמה דרמטית שכללה צעדים חריפים, ובכללם החלשה משמעותית של מנגנון המחוזות, הכפפת הוועדים המחוזיים להנהגה הארצית, פיצול מחוז תל אביב לשני מחוזות וכדומה.
עד כדי כך חמור היה המשבר, עד שהוועדה הצהירה כי תיקונים אלו הם ההזדמנות האחרונה בטרם תינקט גישה קיצונית יותר - סגירת הלשכה.
המלצות הוועדה התקבלו על ידי שרת המשפטים הקודמת ציפי לבני, שהובילה רפורמה בלשכה ואף הלכה צעד נוסף קדימה, והציעה לבטל לחלוטין את מחוזות הלשכה. חוק בנושא, שהוכן והתקדם בצנרת, הוקפא בשל הבחירות הארציות שנערכו במארס 2015.
ברית מתוחכמת
בחזרה לנוה. בעזרת ה"מרד" שהנהיג הוא מצא חברים חדשים, וכשהתקרבו הבחירות ללשכה ביוני 2015, הוא יצר קואליציה חדשה - שילוב בין שמאל קיצוני, הערבים ואף חלקים מהקבוצות הדתיות והחרדיות. קואליציית "רק לא ברזילי" התגלתה כקלף מנצח ונוה נבחר ליו"ר.
עתה, עמד נוה בראשות לשכה מרוסקת, שחרב רפורמה מרחפת מעליה. וכאן הגיע סיבוב הפרסה השני: נוה כרת את הברית הידועה עם השרה שקד, שבמסגרתה רפורמת פרוקצ'יה תיגנז, ותמורת זאת יתמוך נוה במהלכי השרה בוועדה למינוי שופטים. נוה הציל את הלשכה, והשרה זכתה בקלף מנצח בוועדות המינויים.
הברית הזו, שלא זכתה לתשומת לב ציבורית, דווחה בזמן אמת על ידי כותב שורות אלו. ביקרתי אותה בטענה ששקד החמיצה הזדמנות להוביל שינוי מערכתי תמורת מינויים זמניים, ועל הכשל הבסיסי בה: נציגי הלשכה בוועדה הם נבחרים ולא ממונים, והם אמורים לפעול עצמאית, ולא על פי הוראות יו"ר הלשכה.
במובן הזה תופעת אפי נוה אכן "שייכת" לאיילת שקד. הרפורמה של פרוקצ'יה־לבני נולדה בדיוק בשל ההתנהלות הבעייתית והמעוותת של נוה, וגניזתה חיזקה אותו. קצה הקרחון שנחשף בפרשייה האחרונה רק ממחיש את עומק הסיאוב במנגנון המפלצתי הזה. נוה לא יצר את המפלצת הזו - אלו תכונות מובנות במערכת - אבל הוא בהחלט הזין אותה וניזון ממנה.
זה גם ההסבר להתנהלות השרה בהקשרים הנוגעים ללשכה. היא תמכה במאמצי הלשכה להילחם ב"הצפת המקצוע"; היא תמכה בנוה כשנבחר באופן חסר תקדים להיות בעצמו נציג הלשכה בוועדה לבחירת שופטים ללא מתחרה; ועוד.
אז מי אתה, אפי נוה? איש השמרנים בלשכה או של האקטיביסטים בה? של מחנה ברזילי או של מחנה גיא־רון? של טיבי או של שקד? נדמה שהתשובה ברורה: אפי נוה הוא איש של כולם ולא איש של אף אחד, והוא בעיקר איש של עצמו. בכישרונו ובערמומיותו הוא טיפס עד למעלה, ורק מחדליו האישיים הובילו להתרסקותו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו