אחרי יותר מ־40 שנה במערכת הציבורית, כראש מועצה וכח"כ, תולה ניסן סלומינסקי את הנעליים ולא ישוב לכנסת הבאה. סלומינסקי, שהשבוע חגג יום הולדת 73, הוא מהפוליטיקאים הוותיקים במשכן ואחד הנמרצים שבהם, אבל נותר כמעט כל השנים נחבא אל הכלים. הוא מיעט להתראיין, ברר את מילותיו בקפידה ומעולם לא ביקש תפקיד שר או סגן שר - אם כי העובדה שכבש פעם אחר פעם את המקום הראשון בבחירות המקדימות במפד"ל בהחלט אפשרה לו לדרוש זאת.
בביתו ביישוב אלקנה מסכם סלומינסקי את שנותיו במערכת הפוליטית. כמי שהקים את היישוב ויישובים רבים אחרים ביהודה ושומרון, הוא מבטיח כי אף שהוא עוזב את הכנסת, אין לו כוונה לעזוב את העשייה הציבורית או את המפלגה המזוהה איתו כל כך. "די", נאנח סלומינסקי, "מיציתי את עצמי. אני מרגיש שהגעתי לשיא מבחינת העבודה הפרלמנטרית, והגיע הזמן לעזוב ולאפשר לדור הבא ליטול את המושכות".
סלומינסקי הוא נציג בולט לדור המייסדים של הכיפות הסרוגות. הרב צבי יהודה קוק שימש הסנדק שלו, ומאז עבר סלומינסקי את כל התחנות הקלאסיות של בחורי הציונות הדתית: בני עקיבא, ישיבת נחלים, לימודים בישיבת ההסדר כרם ביבנה ולאחר מכן שירות בנח"ל המוצנח ולימודי הוראה ורבנות.
מסלול חייו השתנה כאשר התבקש על ידי מנהיגי הציבור - הרב לוינגר, חנן פורת וגרשון שפט - לעזוב את עיסוקיו ולשמש מזכ"ל גוש אמונים, תנועת ההתיישבות הראשונה ביהודה ושומרון. "למדתי פיזיקה באוניברסיטת בר־אילן ולאחר מכן השלמתי תואר שני. אחרי מלחמת יום כיפור הבינו מנהיגי גוש אמונים כי הזמן לא פועל לטובתנו אלא לרעתנו, ולכן צריכים לייסד יישובים יהודיים ביהודה ושומרון - כמה שיותר וכמה שיותר מהר. חשבתי שאמנם אני די טוב בפיזיקה, אבל איינשטיין אני כנראה לא אהיה. לכן החלטתי להצטרף אליהם ולשמש מזכ"ל התנועה.
"בכל הזמן הזה, של הקמת היישובים, היה לי חשוב לפעול עם ראשי תנועת ההתיישבות הוותיקה, ממפלגת העבודה. כך למעשה היו שותפים איתנו ישראל גלילי, שמעון פרס ויצחק רבין, שהיו לי המון מפגשים איתם ושיחות מרתקות. כשהלכו והתמעטו אנשי גוש אמונים, כי כל אחד הפך לאחראי על גרעין שנבנה ליישוב, הקמנו את מועצת יש"ע שתרכז את כל נושא היישובים. תפקידי היה להיות הקמב"ץ. הייתי אחראי על מאות מבצעים של הרחבת יישובים, מניעת פינויים ועוד". כל זאת עשה תוך כדי עמידה בראש היישוב שייסד, אלקנה. במשך 21 שנים כיהן כראש המועצה.
בנט ושקד הכעיסו אותו. הרב חיים דרוקמן // צילום: קובי קלמנוביץ'
החל מ־1996 משמש סלומינסקי ח"כ ויו"ר ועדה. "לא עניין אותי להיות שר", הוא אומר, "הייתי יו"ר שתי הוועדות הכי גדולות - ועדת הכספים וועדת החוקה - ואין לתאר את הסיפוק שבתפקידים אלה". בסוף הקדנציה הנוכחית נודע כי הוועדה בראשותו שברה שיא של חוקים וצווים שעברו בה מאז הקמתה. בין החוקים המכוננים שקודמו בוועדות תחת סלומינסקי אפשר למנות את חוק ההסדרה, חוק העמותות, חוק הלאום, רפורמת הריכוזיות וכן חוק המשפט העברי.
אבל העשייה הזו עמדה גם בצל הטענות להטרדה מינית מצד סלומיאנסקי. בשנת 2016 הוא השעה את עצמו מראשות ועדת החוקה בשל הטענות ובעקבות לחץ פנים־מפלגתי מפעילים וח"כים. "זה היה הזוי", אומר סלומינסקי, "כל עוד החקירה נמשכה, הודעתי שאני משעה את עצמי ולא ניהלתי את הוועדה. כך זה נמשך שנה - ואז התיק נסגר". על הימים ההם הוא מתעקש לא לדבר, לא על השמועות שלא הפכו לתלונות, וגם לא על אחד הרבנים, שריכז את הטענות וניסה להוביל לתלונות רשמיות במשטרה, אולם ללא הצלחה.
לא פשוט, לא הוגן
"המפד"ל עברה תהפוכות רבות בימיי", אומר סלומינסקי, "ממפלגה בינונית משמעותית הפכנו למפלגה קטנה של שלושה מנדטים, ואחרי כן שוב גדלנו בימיו של בנט והקמת הבית היהודי. הציונות הדתית פירושה להיות חלק מהעם, בכל התחומים: בצבא, במערכת המשפט, בתקשורת וכמובן גם בכנסת. אנחנו צריכים לעשות את הדברים הכי טוב. בוועדת החוקה העברנו מספר שיא של 185 חוקים".
אז למה החלטת לפרוש ולא להתמודד יותר?
"הגעתי לשיא. יו"ר הוועדות הכי גדולות עם עבודה אדירה. יש ירידה גדולה בכנסת. עולים ח"כים במליאה ולא מדברים לעניין. כולם מחפשים להתקזז ולברוח. אני ממשיך להישאר בבית היהודי, אבל אתן לצעירים להשתתף בזמן שאני אסייע ברקע".
אחרי רגע של השתהות הוא מוסיף: "גם המהלך האחרון לא נתן תחושה נעימה וטובה". הוא מתכוון, כמובן, לפרישת נפתלי בנט ואיילת שקד מהבית היהודי, ולמפלגת הימין החדש שהקימו על חורבותיה. "אכזבה גדולה", הוא אומר על המהלך, "זה לא היה הוגן. הם קיבלו אהבה וחיבוק, ונטשו. הם עזבו בלי להשאיר לנו יכולת להתארגן. אני לא חושב שאנחנו צריכים לפתוח קרב יריות בינם לבינינו. זו צפרדע שאנחנו צריכים לבלוע ולאפשר להם לקחת מנדטים כפי שהם אמרו, ממקומות אחרים, ולא שננסה לקחת זה מזה.
"לגבי הפרישה עצמה, זה לא פשוט ולא מכובד. המפלגה חיבקה את נפתלי ואיילת והם קיבלו את הכל. אם היו עושים את זה לפני שנה־שנתיים, מילא. אבל הם הותירו אותנו בלי יו"ר בתוך מערכת הבחירות, כשחצי מהכסף נלקח, מנסים לשקם ולבנות מערכת שנוכל דרכה לבחור יו"ר ורשימה. חייבים ללכת עם האיחוד הלאומי, ואולי עם צירופים נוספים. רוב אנשי הציונות הדתית מרגישים שהמהלך כואב להם ומרגיז אותם, לכן אנחנו לא רואים תזוזה מהמפלגה שלנו לשלהם, ואפילו להפך - אלה שהתלהבו מהם, והלכו איתם בשבוע הראשון והשני, מתחילים לחזור אלינו לבית היהודי".
במוצאי השבת שבה הודיעו בנט ושקד על הקמת המפלגה, מספר סלומינסקי, "רץ בקבוצות הפנימיות שלנו שהרבנים תומכים בהם. התכנסנו ונסענו לרב דרוקמן. הוא אמר שהם אמרו לו שהם עוזבים כדי להביא קולות ממגזרים אחרים. אמרתי שאם זה כך, שיהיה להם לברכה. אז הראו לרב שהם העבירו הודעות לפעילים מרכזיים בבית היהודי שהם רוצים להיפגש איתם, כדי לשכנע אותם לעבור לימין החדש. בשלב הזה הרב התפוצץ. הוא זעם: 'הם הטעו אותי! זה לא יעלה על הדעת'. אני חושב שאז נפל לו האסימון".
מי לדעתך צריך להנהיג את המפלגה? אולי בצלאל סמוטריץ', שנבחר השבוע לראשות האיחוד הלאומי?
"לא הייתי ממהר לקבוע. קודם כל הבית היהודי צריכה להעמיד יו"ר, ואחר כך לראות איך מתחברים".
שתיקה והשתוקקות
בשבוע הבא צפוי לשאת הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ את נאום הבחירות הראשון שלו, אחרי שתיקה ארוכה שגזר על עצמו מאז כניסתו לפוליטיקה. עד כה הועילה השתיקה לגנץ. עוד בטרם פצה את פיו הפך למנהיג המפלגה הגדולה ביותר בגוש המרכז־שמאל. אמנם בפער ניכר מהליכוד, אבל כזה שאפשר אולי לסגור במרוצת הזמן ובאמצעות קמפיין בחירות מוצלח.
הצהרתו השבוע נגד חוק הלאום לא נשלפה מהמותן. היציאה מהבית, החיבוק למפגינים וההצהרה תוכננו ותואמו שבוע מראש, אולי יותר. גנץ בחר לשאת הצהרה פומבית ראשונה דווקא נגד החוק שרוב מחנה הימין תמך בו - ולא כתקלה, כפי שסברו רבים, אלא כהכנה להכרזתו על ריצה לראשות הממשלה בשבוע הבא. גנץ מכוון גבוה. הוא לא מסתפק במפלגה שתנסה לגנוב שלושה־ארבעה מנדטים מהימין ולעמוד בראשות מפלגה בסגנון יש עתיד או התנועה. ממש לא: הוא מבקש לגזול מנדטים מחבריו לגוש, ולטעון שזה או הוא או נתניהו.
מכוון גבוה. בני גנץ מדבר נגד חוק הלאום // צילום: יהושע יוסף
לכן לא ברור מדוע סברו גבאי, לפיד וזנדברג שכדאי למחוא כפיים למי שמתכנן לשתות להם מנדטים בקשית. מי יודע? אולי חלקם בונים על חיבור איתו, וההודעות המשבחות נועדו לצורכי חנופה בלבד.
כשגנץ שותק, כולם משתוקקים למוצא פיו. הבעיה תתעורר כשהוא יתחיל לדבר. אם אפשר להעריך על סמך דבריו בעבר, לא מדובר בפה מפיק מרגליות. רק השבוע צצה ועלתה התבטאותו מלפני כמה שנים, אז הודה שסיכן חיילי גולני כדי לוודא שאזרחי אויב לא נפגעים. למרבה הצער, גנץ הוא לא המפקד הראשון לקבל החלטה כזו. אבל הוא כן הראשון שעמד על במה והתפאר בה, ועוד טרח להדגיש שוב ושוב כיצד סיכן חיילים בשם עמדתו המוסרית הקלוקלת.
הפנקס פתוח
השבוע הסתיים בסימן המפץ החרדי, הנראה קרוב מתמיד. אגודת ישראל ודגל התורה, שתי השותפות הוותיקות, הציבו לעצמן מטרה: להגיע להסכם עד לסוף השבוע, ולהתחיל במגעים עם ש"ס לבחינת אפשרות לריצה משותפת.
ההסכם בין שני הפלגים האשכנזיים עמוק מתמיד. היתרון של אגודת ישראל על פני דגל התורה - נמחק, והפעם מדובר בשוויון מלא. המספרים הלא זוגיים ברשימה יהיו של החסידים, הזוגיים של הליטאים. אם יקבלו שבעה מנדטים, תתקיים רוטציה על המקום האחרון. גם בתפקידים בכנסת ובממשלה יהיה שוויון.
המניע להסכם מעניין לא פחות מפרטיו. מתברר כי בשנים האחרונות שילוב החברה החרדית בחברה הכללית נותן את אותותיו; לא רק בסוגיות דוגמת גיוס לצה"ל, השתלבות בשוק העבודה ויציאת נשים חרדיות ללימודים, אלא גם בהשתלבות הפוליטית. בסיעות החרדיות גילו, אחרי מחקר שערכו, כי חרדים רבים יעדיפו להצביע הפעם דווקא לליכוד. הזהות המגזרית היטשטשה, הרבנים הסוחפים שהניעו רבבות לקלפיות - כבר לא איתנו, ודפוס ההצבעה מתפזר והולך. ראשי המפלגות החרדיות הגיעו למסקנה שרק איחוד יכול לגרום להפסקת הזליגה, ולחזרה של חרדים הביתה למפלגות החרדיות. להערכתם, לפחות מנדט או שניים יוכלו להתווסף אם יהיה מפץ חרדי שיכלול גם את ש"ס.
מבוא לבידול מותגים
בחירתו של סמוטריץ' לראשות האיחוד הלאומי השבוע היא שלב ראשון בתוכנית כיבושו את הבית היהודי כולו, וכנראה גם החלק הראשון בתוכניתו של נפתלי בנט. אף שהכחיש, לא הצליח סמוטריץ' להפריך לחלוטין את ההערכה שהיה שותף סוד בתוכנית הפילוג של בנט ושקד, מתוך אינטרס משותף כי הוא יהיה זה שינהיג את המפלגה המאוחדת. על פי אותה הערכה, שלה שותפים בכירים רבים בבית היהודי, סמוטריץ' נהנה מכך שסומן כמנהיג מראש - עובדה שמגדילה את סיכוייו אכן לכבוש את ראשות המפלגה, אחרי שהבית היהודי תסיים את התהליכים הפנימיים שלה. ומנגד, בנט ושקד יזכו למפלגה יריבה המבודלת לחלוטין מזו שלהם.
בנט ושקד לא רוצים לדשדש בסקרים ולרדוף אחרי מצביעי הבית היהודי. אלא שכדי ליצור זהות ברורה לכל אחת מהמפלגות, הם זקוקים לסמוטריץ' כראש האיחוד הלאומי. לא מעט מהדתיים הבורגנים של רעננה וגבעת שמואל יברחו מהבית היהודי אם סמוטריץ' יעמוד בראשה, ויעברו כמעט אוטומטית לבנט ושקד. אם יצרף סמוטריץ' בהמשך גם את ברוך מרזל ואיתמר בן־גביר, זו בכלל תהיה בשורה נהדרת לראשי הימין החדש.
אבל בבית היהודי לא ששים להעניק לסמוטריץ' את ההנהגה. עלו כמה שמות של מועמדים לראשות המפלגה, ובהם סגן השר אלי בן־דהן, הרב רפי פרץ, בכירים במועצת יש"ע וקצינים בכירים (במיל') מהמגזר. כך שלסמוטריץ', לבנט ולשקד מחכה מערכה נוספת לפני שיוכלו להודיע על כיבוש מוחלט של היעד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו