בשנת 2005, מאיה בוסקילה היתה בשיאה. שנה אחרי הפריצה המטאורית, סינגלים מתוך האלבום השני שלה כבר נשלחו לרדיו, והיא כיכבה במופע החנוכה הענק "שיר נולד". באותה שנה ידע כל עורך של תוכנית בידור ואירוח שאם הוא רוצה רייטינג ובאזז, הוא צריך להזמין אליו את הזמרת האנונימית מנתניה, שפרצה בן־לילה.
גם בקדם האירוויזיון באותה שנה הבינו את הפוטנציאל של בוסקילה, ובחרו בה להופיע בחלק האמנותי של האירוע, ביחד עם הראל סקעת. בקדם הזה ניצחה שירי מימון, שייצגה את ישראל עם "השקט שנשאר", וסיימה את האירוויזיון במקום הרביעי.
13 שנים לאחר מכן, בוסקילה מתייצבת לאודישן ב"הכוכב הבא לאירוויזיון". בין השופטים: שירי מימון והראל סקעת.
"האודישן הראשון היה מרגש, מלחיץ ומאתגר", אומרת בוסקילה. "כבוד שהוא לא לי, אלא יותר של מייקל ג'קסון. זה הביך אותי.
"אבל מאז היה שינוי משמעותי. השופטים יותר משוחררים, אומרים את דעתם, ולא חוסכים ביקורת. אם היה לי ביצוע מדהים, הם יגידו שזה היה מדהים, ואם הם חושבים שזה היה לא טוב, אז הם יגידו גם את זה, בצורה הכי אמיתית ומקצועית".
להתמודד בתוכנית כזאת, עם הרבה אנשים צעירים שמעולם לא עמדו על במה, זה לא מביך?
"היום אני מבינה שצריך לשחרר את האגו כדי שאופציות נוספות ייפתחו לך בחיים. כשאת משחררת, לא משנה מי עומד מולך. יש לך את המטרה, ואת מכוונת לשם. האגו הוא מיותר ומעייף.
"מבחינתי, 'הכוכב הבא' זה קדם אירוויזיון, ולא משנה אם יש איתי זמרים מפורסמים בתחרות או אנונימיים. התחרות היא תחרות. ורק שתדע לך, שהשנה נפלתי על וואחד שנה מבחינת הכישרונות".
את בטח יכולה להבין למה ההשתתפות שלך נראית מוזרה לאנשים.
"אני מבינה היטב, אבל בעיניי זה לא מוזר. כשאתה נמצא בטופ של הקריירה ודברים משתנים, ואתה יורד למקום פחות גבוה ופחות טוב, והחיים ממשיכים, אתה לאט־לאט מבין שכוכבים יש רק בשמיים, ולא משנה כמה גבוה היית. אם אני לא אפתח לעצמי אופציות ואחשוב כל הזמן מה אנשים יגידו, לא יקרה כלום".
פעם היה אכפת לך מה יגידו?
"תמיד היה אכפת לי מה יגידו, והרבה פעמים זה הניע אותי. יותר גרוע, זה מנע ממני לעשות דברים. היום לא אכפת לי".
• • •
אנחנו נפגשים בצהריים, בביתה שבמגדלי יו בתל אביב. בוסקילה (41) אחרי חמש שעות של חזרות לתוכנית, פותחת לי את הדלת בדיוק באמצע הקוסקוס. "אני מתה מרעב, רוצה גם? זה קוסקוס של אמא שלי. מרוב רעב אפילו לא חיכיתי לעוזי שיחזור".
עוזי הוא בן זוגה בחצי השנה האחרונה, ונראה שהאהבה פורחת. "הוא היה חבר של רוברט בן־שושן כשחתמתי אצלו בגיל 25, ורוברט שמר עלי כמו אחות קטנה ואמר לו לא להתקרב אלי. החיים נמשכו, ולפני שנה הקשר חודש. גילינו שאנחנו שכנים. אחרי כמה חודשי ידידות, זה פשוט קרה".
במקום משבר גיל 40 - זוגיות חדשה.
"היה לי משבר גיל 41, כמה חודשים שהייתי מאוד עצבנית על כל העולם. בדיעבד, אני חושבת שזו היתה חרדה. את מתבגרת, ומגיעות כל מיני מחשבות שאת לא חושבת עליהן בגיל 20. לפני הכל דאגה לבן שלי לני, וברמה האישית פתאום את מבינה שאת רוצה להספיק הרבה ושהזמן עובר. בראש אני עוד מרגישה קצת ילדותית, ועוזי די מגדל אותי ואת לני".
מה את רואה כשאת מסתכלת במראה?
"ילדה שמתחילה שוב לממש את עצמה. ילדה שהתעוררה".
15 מתוך 41 שנותיה בילתה בוסקילה על הבמות. לפעמים יותר, לפעמים פחות. היא פרצה ב־2003 בליווי הסוכן העל־זמני רוברט בן־שושן (רוברטו), וקטפה כל תואר אפשרי מכל תחנה אפשרית - זמרת השנה, פריצת השנה, אשת השנה במוזיקה, אפילו "רינגטון הזהב", שבינתיים נעלם מהעולם.
היא לא הצליחה לשחזר את הצלחת אלבום הביכורים, אבל מעולם לא נעלמה. בשנים האחרונות הופיעה בעיקר בתיאטרון, בין היתר ב"מרי לו", ב"נסיך מצרים" וב"אוויטה".
"עשיתי לא מעט דברים בשנים האחרונות, אבל הייתי פחות בפרונט כזמרת. יש כאלה שרואים את זה כקאמבק, ואין לי בעיה עם זה, כי קאמבק הוא דבר מבורך. מה רע בלרצות קאמבק?"
נושא האירוויזיון נכנס לחייה בגיל 12, ומלווה אותה עד היום. "הרעיון שאני אייצג את ישראל עלה כמה פעמים, וברגע האמת, משהו תמיד השתבש. בשבוע שעבר ישבתי עם חברים וראינו שער של אחד המוספים מ־2012, שבו כתבו, לפני שנודעו התוצאות, שאני נציגת ישראל לאירוויזיון. בסוף זה לא קרה, ואיזבו טסו לבאקו. פעם אחת פסלו את המועמדות שלי כי לא עשיתי צבא, ופעמיים אני לא רציתי".
למה לא רצית?
"אני בן אדם מאוד רגיש. אני יכולה להיות לביאה על הבמה, אבל אני מאוד מפחדת מתחרויות. יש הבדל מהותי בין הופעה לאנשים שקנו כרטיס בשביל לראות אותי לבין תחרות, עם לחץ של תחרות וכל מה שהיא מביאה איתה. הייתי צריכה לעבור הרבה שנים כדי להיות שלמה עם המצב שאם אני לא אבחר, זה יהיה בסדר. המילה 'בסדר' בסוף המשפט היתה חסרה לי.
"הגעתי לשיאים מבורכים בקריירה, אבל האירוויזיון היה מקום שפחדתי לגעת בו. היום, הפחד הזה הפך לדחף. אני מסתכלת על היומן שלי מגיל 12, וזה החלום היחיד שלא הגשמתי. עכשיו אני מרגישה מוכנה.
"כבר הרבה זמן אני יודעת שאני צריכה לסגור מעגל עם האירוויזיון. אני רואה שמעלים את השם שלי כל הזמן בקבוצות של חובבי האירוויזיון בפייסבוק, ואני מקבלת הרבה תגובות דומות. ידעתי שיש פה משהו לא פתור. אחרי שההצעה עלתה בתוכנית, התקשרתי לעופר. בתגובה הראשונית שלו, הוא נבהל. אמר לי, 'שוב את עם המהלכים האמיצים שלך?'
"אמרתי לו, זה לא עניין של אומץ, אני רצינית. שאלתי את עצמי ואותו, מה כבר יכול לקרות? אני מסתכלת על החיים בזום אאוט, וקורים כל כך הרבה דברים בכל שעה. אז מה כבר יכול לקרות אם אלך לקדם האירוויזיון?"
• • •
יד ביד עם איש יחסי הציבור שלה, עופר מנחם, ולצד העבודה על אלבום חמישי וההכנות להופעה הבאה (16 באפריל בזאפה ת"א), היא החליטה שהמטרה מקדשת את האמצעים, נפרדה מהאגו וניגשה לאודישנים של "הכוכב הבא".
אמרו שההשתתפות בתוכנית סוכמה מראש, ושההצעה של רותם סלע ואסי עזר היתה מבוימת.
"הלכתי לשם עם קרובת משפחה, והכל היה אותנטי לגמרי. נכנסתי לאסי ורותם, והם ביקשו להישאר איתי לבד. ברגע שהם ביקשו להישאר איתי לבד, הבנתי מייד מה יקרה. אמרתי לרותם: 'אני יודעת מה את רוצה, וזה לא יקרה'. אחר כך כבר דיברתי עם יואב צפיר, חשבתי על זה והתייעצתי, עד שהחלטתי שאני הולכת על זה".
את מקבלת כסף על ההשתתפות בתוכנית?
"ממש לא".
היתה שמועה שהתחייבו בפנייך שתגיעי לגמר.
"נו באמת, הרי אסור לעשות דבר כזה, וכל מי שמכיר את יואב צפיר (עורך ובמאי התוכנית) יודע שאצלו האמת באה לפני הכל, ואחר כך כל השאר. ידעתי שאני נכנסת למקום שבו אף אחד לא מבטיח לי שום דבר, ואני גם לא רוצה שיבטיחו לי".
בראיון למוסף הזה לפני שלוש שנים, הצהרת שלא תלכי יותר לריאליטי אחרי "לה לה לנד" ו"האח הגדול". והנה את שוב שם.
"'הכוכב הבא' זה ריאליטי? נו באמת. מבחינתי, אני עכשיו בקדם האירוויזיון שנמשך יותר מערב אחד. כל דבר שקשור בשירה, אין לי בעיה לעשות. אין לי בעיה שתצלם אותי שרה בכל מקום, חוץ מהאמבטיה".
מישהו בסביבה שלך התנגד שתלכי לתוכנית?
"בטח, המשפחה שלי. הם אמרו לי: 'את תלכי להתמודד מול זמרים צעירים? מה פתאום. את צריכה להיות שופטת'. בדיוק מה שאנשים אומרים בחוץ. חבל לי שאנשים חושבים ככה לגבי החיים באופן כללי. כי אם כל אחד היה מוריד את האגו, היו נפתחות כל כך הרבה אופציות לחיים. כשאת נקייה מלחשוב מה יגידו, האופציות הן אינסופיות".
היה לך מופע משותף עם צביקה פיק, שנקטע בגלל המחלה של צביקה. התייעצת איתו בנושא "הכוכב הבא"?
"לא, כי צביקה מאוד משפיע עלי, ופחדתי ממה שהוא יגיד. הוא שומר עלי כמו הבת שלו, ופחדתי שהוא יגיד לי לא ללכת".
אתם בקשר?
"אנחנו מסתמסים. אני מאמינה שהוא יהיה בסדר. אני לא יודעת אם יחזור לבמה, אבל מקווה שהוא עוד יפתיע את כולנו".
נראה לך שהוא צופה בך?
"בטח, באדיקות".
אחד הטוקבקיסטים תיאר אותך כ"חתול עם שבע נשמות". את מסכימה?
"אולי יותר עוף החול. מה שכן, אני מאמינה שכדי להיות במקצוע הזה ולהצליח כל כך הרבה שנים, את צריכה להיות חתול".
• • •
היום היא עומדת על במת "הכוכב הבא", הגיעה כבר לשלב הדו־קרב, שבו משתתפים 20 מתמודדים (קשת 12, ימים א'־ג' בשעה 21:00). ההשתתפות בתוכנית חשפה אותה לביקורת של הראל סקעת, אסף אמדורסקי, שירי מימון, קרן פלס, סטטיק ובן־אל תבורי - את כולם היא מכירה מעולם המוזיקה; כולם, למעט אמדורסקי, צעירים ממנה.
את והראל סקעת חברים כבר הרבה שנים. הוא יכול לשפוט אותך באופן אובייקטיבי?
"הוא שופט אותי הכי אובייקטיבי מכולם. אם יש לו מה להגיד, הוא אומר, לפעמים אפילו בחומרה".
במה הוא יותר טוב ממך, שהוא ישפוט אותך?
"זה לא עניין של מי יותר טוב. כשאת נמצאת על הבמה בתחרות, מול שופטים, אז את בתחרות".
וסטטיק? הוא היה ילד כשאת כבר הופעת.
"אני מאוד אוהבת לשמוע את הביקורות שלו, כי הוא מאוד אינטליגנטי ומדויק. נכון, הוא צעיר ממני ועם קריירה קצרה משלי, אבל עם שכל גדול מאוד וראייה נכונה לגבי מה שהוא רוצה לראות על הבמה. הוא המציא ז'אנר בגיל צעיר, ועם זה אני לא יכולה להתווכח, אלא רק להגיד שאפו ולהקשיב לו".
מה היחסים שלך עם שירי? הרי שתיכן באותם העולמות מבחינה מוזיקלית.
"אנחנו לא חברות, אבל היא עושה את עבודתה נאמנה. לפעמים היא אומרת דברים שאני מתחברת אליהם, ולפעמים פחות. אבל זה קשור למה שהיא קיבלה ממני באותו רגע. באחת הביקורות היא אמרה שיש לי מניירות ישנות, ובאמת הלכתי ובדקתי את האודישן הזה, כי זה היה חשוב לי, ואני גם רוצה ללמוד מכל ביקורת, אבל לא הצלחתי לראות את מה שהיא ראתה. זה לא אומר שהיא טועה, או שאני טועה. מוזיקה היא עניין של טעם".
זה לא חדש שיש לך מניירות.
"המניירות שלי הן חלק ממני. אם אני אהיה זמרת אחרת, אז מבחינתי הפסדתי. אם אנצח בתחרות על חשבון שינוי הסגנון המוזיקלי שלי, שבנה אותי, מבחינתי זו בגידה שלי בעצמי. זה לא שווה לי את זה, גם במחיר של הופעה באירוויזיון".
אילו מחמאות הכי משמחות אותך מהשופטים?
"המחמאות של קרן, כי היא מוזיקאית שעשתה כל כך הרבה וכתבה להמון אמנים. כשאני מקבלת ממנה מחמאה אחרי ביצוע, זה מרגש מאוד".
באחת התוכניות סטטיק ובן־אל נתנו לך אדום.
"הם פחות אהבו את הביצוע, וזה בסדר. ברגע שניסיתי להביא משהו רגוע לבמה, זה פחות עבד עליהם".
אז למה בכל זאת בחרת בשיר הזה?
"אני תמיד אוהבת להפתיע את עצמי. אם זה עבד או לא עבד - זאת כבר החלטה שלהם. אבל אני גם משחקת עם עצמי על הבמה. אני לא חושבת שהביצוע הזה היה פחות טוב, אלא שהוא היה פחות אני. זה מה שגרם לי להחליט שמעכשיו אני נותנת אותי, לטוב ולרע".
זה היה ניסוי שהיה עלול לעלות לך בהדחה.
"נכון, אבל אני חשבתי שככה צריך לשיר את השיר הזה. לדעתם טעיתי, וזה בסדר. גם אני יכולה לטעות, לא תמיד אני צודקת. גם ביונסה עולה לבמה לפעמים ויודעת שהיה לה ביצוע פחות טוב".
מי בוחר לך את השירים לתוכנית?
"יואב ואני. יואב הוא 90 אחוז מהדרך שלי בתוך הדבר הזה, אני לא חושבת שיש מישהו שאני מעריכה במקצוע הזה יותר ממנו. הוא מבין טלוויזיה ומוזיקה בצורה אבסולוטית".
"כשאני מסתכלת במראה, אני רואה ילדה שמתחילה שוב לממש את עצמה. ילדה שהתעוררה". בוסקילה // צילום: אורן בן חקון
רבים אומרים שאם היית עושה את הבחירות הנכונות, היית צריכה להיות שופטת היום.
"אני מאמינה שכל אחד והקצב שלו. ואני חושבת שגם העניין של להיות שופטת יגיע. ולא כי מעניין אותי לשפוט אנשים, אלא כי מעניין אותי לעזור לזמרים צעירים להוציא את הכישרון שלהם החוצה.
"גם מאחורי הקלעים אנשים אומרים לי, 'את בתחרות, למה את עוזרת למתמודדים האחרים? למה את נותנת להם טיפים?', אבל זאת אני. אני לא מאמינה שאני צריכה להסתכל רק על עצמי".
הנוכחות שלך לא מפחידה אותם?
"יש אהבה גדולה מאחורי הקלעים. אני נהנית להיות סוג של מנטורית בגלל שיש לי יותר שנים על הבמה, אבל לא בגלל שאני יותר טובה מהם. אני חושבת שאם תשאל את רובם, הם רוצים שיהיה לי טוב. כשנמצאים עם מישהו כל כך הרבה שעות ונוצרים קשרים וחברויות בין האנשים, הם רואים שאני באמת רוצה בטובתם. אני חושבת שזה הדדי".
את קצת מיתממת.
"אי אפשר לשים את המילה תחרות בצד, אבל להגיד לך שאנחנו מתנהגים אחד מול השני באווירת תחרות? התשובה היא לא".
מי מהמתמודדים תפס את האוזן שלך?
"כולם. אני שרופה עליהם. אני מאוד אוהבת את אברהם, קובי מרימי והצניעות שלו, דניאל ברזילי, כתריה שהיא זמרת מצוינת, דניאל מזוז היא כמו אחותי הקטנה, עופרי מרגשת מאוד, ולהקת שלוה, שאין בכלל מה לדבר על מה שהם עושים לי בגוף בכל פעם שהם עולים לבמה. הם באמת כמו האחים הקטנים שלי שם".
הדעה הרווחת היא שהתחרות האמיתית היא בינך לבין כתריה.
"כולם שם רוצים לנצח. אנחנו שומעים את השירים של כולם, נותנים הערות אחד לשני ומייעצים בלי סוף. גם לכתריה אני נותנת הרבה טיפים, ואני לא חושבת שזה יכשיל אותי אם היא תיקח את הטיפים שלי".
הרבה פעמים בתוכניות ריאליטי, הקהל בבית בוחר באנדרדוג. את חוששת מזה?
"זה מה שקורה בדרך כלל. אם הייתי מגיעה אנונימית, היה לי סיכוי יותר גבוה. לקהל הישראלי יש נטייה לאהוב את האנדרדוג, את הזמר הצעיר ואת הפחות מוכרים.
"לעובדה שאני מפורסמת יש יותר חסרונות מאשר יתרונות. יש מצב שלא אקח את התחרות, דווקא בגלל שאני מוכרת. אני מביאה את זה בחשבון. אני מייחלת לזה שאנצח ואפתח פתח לעוד זמרים מפורסמים ללכת ולהתמודד. גם למפורסמים מותר לזכות".
את עובדת יותר קשה מהאחרים כדי לנצח?
"חד־משמעית, אני עובדת יותר קשה. נקודה. אתה לא מבין כמה לחץ נוסף לי בגלל שאני מוכרת. מאוד קשה לי, נפשית ומנטלית. באחת התוכניות לא הפסקתי לבכות, למרות שקרה משהו טוב. לא הצלחתי לעצור את עצמי".
את מדברת על זה בתשוקה גדולה.
"אני הכי מתרגשת, אני חושבת שלא התרגשתי ככה מגיל 18. אני מסתכלת על הצעירים בתוכנית ואומרת, וואו. אני אפילו מקנאה בהם, כי אולי יש להם פחות עול על הכתפיים. אולי אני לחוצה כי אני מאוד רוצה לייצג את המדינה. בא לי שהשנה יבחרו נציג שיודעים שאפשר לסמוך עליו, מישהו שאנשים ראו אותו מופיע ואהבו את מה שהם ראו".
יש אנשים חושבים שזה כבר בכיס שלך.
"נכון, וזאת הבעיה שלי. הלכתי ברחוב, ופרגנו לי וחיבקו אותי. מישהי אמרה לי שלא צריכים להצביע לי, כי ברור שיצביעו לי. זה לא נכון. אם כולם יחשבו ככה, אני באמת לא אזכה. הכוח הוא אצל הקהל בבית, ואם אנשים באמת רוצים שאייצג את המדינה וסומכים עלי - הם צריכים להצביע. הכוח הוא רק בידיים שלהם".
• • •
בשנה האחרונה היא פתרה כמה סכסוכים ישנים. למשל, זה עם רוברט בן־שושן. "אחרי עשר שנים שלא ראיתי אותו, פגשתי אותו במקרה בבית קפה", היא מחייכת. "זה היה אחרי יום כיפור, והרגשתי וייב באוויר. אמרתי לעצמי, 'מאיה די, מה זה השטויות האלה עכשיו?!'. ניגשתי אליו ואמרתי לו: בוא נדבר".
בוסקילה ובן־שושן בימי הזוהר. "אני רואה את האש שיש לרוברט בעיניים, וזה מדליק אותי" // צילום: קוקו
איך הוא הגיב?
"הוא התרגש, וגם אני התרגשתי. היתה שמחה מלאה בכל הרגשות. בכעסים, בצחוק ובבכי, וגם שיחה קשה, אבל באמת שכיסינו הכל בשיחה הזאת. לא טאטאנו שום דבר מתחת לשטיח. רצינו לסגור את זה, ואני חושבת שזה נעשה בדרך הכי טובה שיש.
"בשיחה הזאת הבנתי שאהבה אמיתית בין בני אדם לא יכולה להיגמר באמת. גילינו שהיה צד שלישי שליבה את הסכסוך, ושחלק מהדברים לא היו רק באשמתנו. אבל יותר מהכל, איזה כיף זה להתעורר בבוקר עם לב נקי".
ביקשתם סליחה זה מזה?
"בוודאי".
אז אתם בקשר עכשיו?
"בטח. בשבוע שעבר הוא בא לבקר אותי מאחורי הקלעים של 'הכוכב'. היחסים שלנו היום הם כמו ביום שהכרתי אותו. הכל נקי ומדהים. בגלל שהיינו מאוד מוכרים וכל הזמן תחת הזרקור, הכל הפך להיות מאוד גדול, ואין ספק שהתקשורת ליבתה את זה. כל מה שקרה בחוץ השפיע מאוד על הבפנים.
"היום, אחרי כל כך הרבה שנים ושהדברים שקעו, אני מבינה שזה לא היה באמת כזה גדול כמו שזה נראה, וזה יכול היה להיפתר בשיחה. בדיעבד, זו היתה שטות".
את מצטערת על זה?
"לא, כי יכול להיות שלא היינו אוהבים אחד את השני כמו שאנחנו אוהבים היום. לכל דבר יש סיבה, אין דברים שקורים בטעות. מה שהיה צריך לקרות, קרה".
במבט לאחור, התקופה איתו היתה הכי טובה בקריירה שלך?
"הכי טובה וגם לא טובה. כלומר, כשהיינו ביחד, לא היה לי זמן לעשות תיאטרון, למשל. כשלא הייתי איתו, עשיתי את 'אוויטה', שהיה אחד הדברים הגדולים שעשיתי. באטרף עם רוברט זה לא יכול היה לקרות. גם את האלבום השלישי כבר לא עשיתי עם רוברט, וכתבתי והלחנתי את רובו.
"כלומר, מבחינת האמנות היו הרבה דברים שהתפנו לי כשלא הייתי איתו. תמיד יש יתרונות וחסרונות".
יש סיכוי שתחזרו לעבוד יחד?
"יש סיכוי גדול. אני לא יודעת להגיד לך במה זה תלוי, אבל זה הזמן שלו ושלי להבין מה אנחנו יכולים לעשות ביחד. מה שכן - אני רואה את האש שיש לרוברט בעיניים, וזה מדליק אותי".
למרות שיש לו זמרות חדשות כמו נועה קירל?
"עדיין, האש האמיתית מכוונת אלי".
הוא היה בעד ההליכה שלך ל"כוכב"?
"הראשון שאמר לי כן".
• • •
בקיץ 2015 העזה בוסקילה לעשות את מה שרבים פחדו לעשות: היא יצאה נגד תחנת המוזיקה הפופולרית ביותר בישראל. "יש תחנה שמנסה להעלים אותי", אמרה לקהל שהגיע לצפות בה בזאפה. "העצמה נשית אין שם. הם כנראה לא אוהבים נשים".
גם הסכסוך הזה בא לסיומו, לדבריה. "נפגשתי עם מנהל גלגלצ, נדב רביד, ישבנו ודיברנו, והיתה שיחה טובה ועניינית. אנשים חושבים שכיף לי רק לבוא בטענות, וזה ממש לא נכון. כיף לי להגיד דברים טובים, וכשיש, אני הראשונה להגיד.
"ייאמר לזכות גלגלצ שהם עשו המון שינויים. אני שומעת שם הרבה יותר זמרות. זמרות ים־תיכוניות, זמרות פופ, רוק, צעירות ומבוגרות. הם פתחו את המנעד, פתחו דלת להרבה זמרות, גם בפלייליסט וגם במצעדים. זה משמח".
מרגול היתה הזמרת היחידה שנכנסה לפלייליסט בשבוע שעבר.
"אתה רואה איזה יופי? למה לא? היא זמרת ענקית. היא זו שהביאה את הבלוז והסול לארץ. זה כבוד".
ואם לא יכניסו אותך לפלייליסט?
"אני לא הראשונה לקטוף את הפירות, גם אם אני הובלתי את המאבק. ידעתי שהדרך שלי תהיה יותר ארוכה, אבל המוזיקה בארץ תקבל הזדמנות יותר טובה. אם אני אוציא משהו טוב והם יאהבו, ישמיעו את זה. ואם לא, זה גם בסדר. העיקר שנעשה שינוי כללי".
מה מאיה של 2003 אומרת למאיה של 2019?
"'חיים שלי, כל הכבוד לך. עשית לעצמך חיים לא משעממים בכלל, לטוב ולרע'.
"אני מודה לאלוהים על החיים שלי, כי אני לא יכולה לחיות בתוך שעמום. השעמום יכול להרוג אותי. אם אני נופלת לתוך שגרה או שעמום, מהר מאוד אני אמצא את הדרך לצאת מזה.
חצאית וחולצה לבנה: זארה, חולצה פרחונית: מיכל ומורן, ז'קט כחול: פקטורי 54; צילום: טל עבודי
"בשנים האחרונות טיפלתי בעצמי הרבה עם קואוצ'ר. שאלתי את עצמי איפה אני לא הייתי בסדר, כי ברגע שאנחנו מאשימים את האחר, לא נראה את הבעיות שלנו. השנים עוברות, אנחנו מתבגרים ולומדים, ואני גם אמא, והחיים קורים, ודברים זזים. בתוך כל הדבר הזה, את בוחרת אם לעשות את זה יותר טוב או להיתקע במקום. אני בחרתי באופציה הראשונה".
את מרגישה שגם הקהל רואה אותך אחרת היום?
"הקהל רואה אותי במשקפיים אחרים. אני עם אותו הלב ואותן אג'נדות, לא השתניתי. אבל הדברים בחיים שלי היום נמצאים בטוב. וכשטוב, זה יוצא החוצה".
אילו תגובות את מקבלת ברחוב?
"אוי, זה הכי מצחיק בעולם. אני פתאום מרגישה כמו נינט בתקופה שאחרי 'כוכב נולד', ואני לא יודעת איך לאכול את זה. לפעמים אני חוזרת הביתה ובא לי לצבוט את עצמי כדי להאמין. זה הזוי כמה שזה טוב.
"איזה כיף זה שסוף־סוף רואים אותך כמו שאת רוצה שיראו אותך. זה היה שווה לי הכל, אפילו יותר מהאירוויזיון. אנשים שכחו שאני זמרת, ואני שמחה שהזכרתי להם, כי זה באמת המקום הטבעי שלי".
את מביאה בחשבון שאולי לא תגיעי לגמר?
"זה לא משנה. הלכתי עם הלב שלי, שרתי כמו שרציתי לשיר, ועשיתי את המיטב, וזה הכי חשוב מבחינתי. עד עכשיו אני מאוד שלמה עם כל הביצועים. אם הייתי מרגישה שפספסתי ולא עבד לי, היה לי יותר קשה. כל דבר מעבר לזה כבר לא בשליטתי".
אם זה לא יקרה עכשיו, זה לא יקרה אף פעם?
"בפורמט הנוכחי זה לא יקרה שוב".
באירוויזיון האחרון צפית?
"בוודאי. נטע היתה מצוינת ומדליקה. היא אמן בכל רמ"ח איבריה, ומגיע לה לגמרי".
בניצחון שלה היה מכלול של דברים מצוינים, שהביאו לה את הניצחון. את מסוגלת לספק את זה?
"אני חושבת שההסברה שלנו לגבי כל מה שקורה בישראל היא לקויה, ואני חושבת שאני יכולה לעשות הסברה טובה. אבל אין לי סיפור ילדות קורע לב. יש לי רק את עצמי להביא לבמה".
האירוויזיון היום הרבה יותר קשה מבעבר.
"אני יודעת, אבל בעיניי 'הכוכב הבא' הרבה יותר קשה מהאירוויזיון. האירוויזיון זה שיר אחד, שאת מגבה בהרבה יחסי ציבור וקליפ טוב. ב'כוכב' זו תחרת סופר אינטנסיבית, ומי שעובר את כל התוכנית ומנצח, מקבל כלים מאוד טובים להתמודד עם האירוויזיון עצמו".
איך האנגלית שלך?
"פרפקט".
איזה סוג של שיר היית רוצה לשיר באירוויזיון?
"עוד לא החלטתי אם זו תהיה בלדה ענקית מטורפת או שיר קצבי מדליק. אני בעיקר רואה את עצמי נותנת את חיי על הבמה כדי שזה יהיה הביצוע הכי מכובד לישראל".
erans@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו