שר הביטחון לשעבר ואחד ממנהיגי הליכוד והתנועה הרוויזיוניסטית משה (מישה) ארנס, הלך היום (שני) לעולמו בביתו בסביון, והוא בן 93 במותו. מעבר לפעילותו הפוליטית היה ארנס מהנדס אווירונאוטיקה, פרופסור חבר בטכניון, סמנכ"ל התעשייה האווירית, חתן פרס ביטחון ישראל וחתן פרס הדיפלומטיה הישראלית. את תפיסת עולמו עיצבה פגישה משמעותית עם זאב ז'בוטינסקי כחצי שנה לפני שז'בוטינסקי מת. את הפגישה הזו הגדיר לימים ארנס כפגישה החשובה של חייו.
משה ארנס כיהן במהלך פעילותו הציבורי בישראל כשר הביטחון ושר החוץ בממשלות ישראל, שגריר ישראל בארצות הברית, יושב ראש ועדת החוץ והביטחון וחבר הכנסת מטעם מפלגת הליכוד. הוא כיהן כחבר הכנסת מטעם הליכוד בשנים 1982-1973, 1992-1984, ו-1999 עד 2003. בין 1977 ל-1982 כיהן כיושב-ראש ועדת החוץ והביטחון.
התנגד להסכמי קמפ דיויד
משה ארנס, יחד עם בן בריתו הבולט ראש הממשלה דאז, יצחק שמיר, ייצג בליכוד את הקו הניצי של התנועה, והתנגד להסכמי קמפ דייוויד ולהסכם השלום עם מצרים. ב-1980 לאחר שעזר ויצמן התפטר מתפקיד שר הביטחון, הציע ראש הממשלה מנחם בגין את התפקיד לארנס, אך ארנס סירב, מאחר שלא רצה ליטול חלק בפינוי חלקי סיני וחבל ימית, שעדיין היו אז בידי ישראל.
ב-1982 מונה לשגריר ישראל בארצות הברית, וב-1983 לשר הביטחון (בעקבות הדחת אריאל שרון אחרי פרסום דו"ח ועדת כהאן בעניין טבח סברה ושתילה). ארנס כיהן בתפקיד זה מ-23 בפברואר 1983 עד 23 בספטמבר 1984, תחילה בממשלת בגין ואחר כך בממשלת שמיר. עם תחילת כהונתו היה צה"ל פרוס בעומק לבנון וסבל מאבדות רבות. בימי ארנס בוצעו מספר נסיגות (מהרי השוף ולקו האוואלי).
משה ארנס ז"ל // צילום: דודי ועקנין
במסגרת תפקידו כשר ביטחון היה ארנס אחראי להקמת מפקדת חילות השדה (מפח"ש, כיום מפקדת זרוע היבשה - מז"י), ואף התנה את מינויו של משה לוי לרמטכ"ל בכך שיתחייב להקימה.
במהלך כהונתו של ארנס התרחשה פרשת קו 300. בעקבות דרישתו של היועץ המשפטי לממשלה יצחק זמיר, שנדחתה תחילה, מינה ארנס ועדת חקירה, בראשות האלוף במילואים מאיר זורע, והטיל עליה לחקור את נסיבות מותם של שני מחבלים מחוטפי אוטובוס "אגד", לאחר שנלקחו חיים לחקירת אנשי השב"כ. ארנס הסכים לחקירה, בין השאר לאור השמועות הכוזבות שהוא הורה על הריגתם.
בשנים 1988-1984 כיהן כשר בלי תיק האחראי על ענייני המיעוטים בממשלות האחדות הלאומית. ב-1987 התפטר מהממשלה בגלל הכוונה לסגור את פרויקט הלביא. על הלביא אמר ארנס: "אין בכלל ספק. הלביא היה מקדם אותנו לשורה הראשונה של תעשיית מטוסי הקרב בעולם. מטוס קרב זו המכונה הכי מורכבת שבני אנוש יודעים לתכנן. ואנחנו הגענו ליכולת הזאת. עובדיה הררי ז"ל, שעמד בראש הפרויקט, היה בשורה הראשונה של מתכנני המטוסים הגדולים של התקופה, עם ג'ונסון, מיקויאן ומרסל דאסו. הוא היה ברמה הזאת. לצידו עבדו אלפי אנשים שלמדו אווירונאוטיקה, ועמדו בדרישות הרבות שדורשים כדי להרכיב צוות שכזה. ובנוסף הצלחנו להשיג את הדבר שנראה בלתי אפשרי - תמיכה אמריקנית".
עם זאת הוא חזר לממשלה כעבור זמן קצר. בשנים 1990-1988 כיהן כשר החוץ. לאחר מכן, עם פרישת מפלגת העבודה, כיהן שוב כשר הביטחון[בשנים 1992-1990, כולל בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה, בה צידד בגישה כי ישראל תיקח חלק פעיל במלחמה ואף תפרוס כוח אוגדתי מיוחד בפיקוד נחמיה תמרי לפעולה כנגד משגרי הסקאד בעיראק. ארנס נמנה בממשלה ובתוך מפלגתו עם ראשי התומכים של ראש הממשלה יצחק שמיר, במה שהיה קרוי "מחנה שמיר-ארנס".
מתמיכה בנתניהו עד להתנגדות להתנתקות
לאחר הפסד הליכוד בבחירות לכנסת ה-13, הודיע ארנס על פרישה מהחיים הפוליטיים. הדבר בא כהפתעה שכן כאדם השני במחנה הגדול בליכוד אז, שכונה מחנה שמיר-ארנס, היה בעל סיכויים מצוינים להיהפך ליו"ר הליכוד ובהמשך מועמד לראש ממשלה. בהמשך היה ארנס פטרונו של בנימין נתניהו, והוא זה שנתן לו דריסת רגל של ממש בציבוריות הישראלית ותמך בו בבחירות הפנימיות ליו"ר הליכוד עם עזיבת שמיר.
מעניקים דרגות לרא"ל אהוד ברק, עם שותפו לדרך, יצחק שמיר // צילום: רויטרס
בזמן כהונת נתניהו כראש ממשלה בשנים 96'-99', הביע אכזבה ממנו, והתמודד מולו בפריימריס על ראשות הליכוד ב-25 בינואר 1999, הוא זכה אז ב־20% מהקולות. מיד לאחר מכן מונה לשר הביטחון במקום יצחק מרדכי שהודח, וכיהן כשר הביטחון מ-27 בינואר 1999 עד 6 ביולי 1999. בתקופה זו יזם את "תוכנית לבנון", שעיקרה פינוי מוצבים וצמצום מספר חיילי צה"ל ששהו בלבנון. ארנס כיהן שוב כחבר הכנסת ה-15 בשנים 2003-1999, ולאחר מכן פרש מהחיים הפוליטיים. בשנים האחרונות הוא פרסם מאמרי דעה בעיתונות.
התנגדות נחרצת לתוכנית ההתנתקות
לאורך השנים דבק ארנס בעמדה ניצית, וכפי שהתנגד לנסיגה מסיני התנגד גם לתוכנית ההתנתקות. בתקופת כהונתו של אריאל שרון בראשות הממשלה, ביקר אותו ארנס בחריפות מספר פעמים. תחילה על מדיניות ההבלגה בראשית האינתיפאדה השנייה, ולאחר מכן על רעיון תוכנית ההתנתקות.
בשנת 2010 פרסם ארנס מאמר בו הוא מביע תמיכה בפתרון מדינה אחת, ומציע להחיל ריבונות ישראלית על שטחי יהודה ושומרון ולהעניק אזרחות ישראלית לפלשתינים, תוך הצבת אתגר לחברה הישראלית.
בראיון ל"ישראל היום" הביע ארנס שוב את עמדתו כי לא צריך להגיע לתוכנית מדינית בכל מקרה, והדגיש: "אני יודע שיש כאלה שחושבים שצריך לעשות משהו, לא חשוב מה - העיקר שתעשה משהו. זו לא הגישה שלי. לפעמים לא צריך לעשות, אבל צריך לפעול כדי לשפר את המצב המדיני. אחד הדברים, למשל, הוא שיפור חייהם של תושבי מזרח ירושלים. כדי להיטיב עם הערבים שגרים במזרח ירושלים, שעל פי החוק יכולים להיות אזרחים ומעורבים בחיי החברה והכלכלה בעיר, צריך לשפר את תנאי חייהם, את המצב הסניטרי והתברואתי, לדאוג שיהיו להם תמיד מים זורמים ונקיים, ביוב שעובד כמו שצריך, שירותים עירוניים ואזרחיים תקינים, תשתיות ראויות, חינוך טוב ומסודר, לשפר את אכיפת החוק והסדר שם. בשועפט מסתובבים חברי כנופיות סמים ופשע, וצריך לעצור את זה. אחרי 50 שנה שאנחנו נמצאים במזרח ירושלים, צריך להתייחס לאזור הזה כחלק ממדינת ישראל ולתושבים שם כאל אזרחי המדינה".
מדינה אחת לשני עמים
בכל הנוגע לערביי יהודה ושומרון הוא אמר באותו ראיון כי "אין כל ספק שאין שום הכרח לעשות משהו כדי לשנותו, בעיקר אם אנחנו חוששים ששינוי כזה יביא שינוי לרעה גם עבור מדינת ישראל וגם עבור התושבים הערבים ביו"ש. חלקם אולי לא מרוצים מהמצב הזה, אבל ודאי שמצבם טוב לאין שיעור ממצבם של תושבי מדינות אחרות באזור, כגון סוריה ותימן. צריכים לבחון אפשרויות לשפר את מצבם, אבל מי שאומר שצריכים לעשות משהו ויהי מה - כנראה לא מתייחס לבעיה ברצינות".
על האמירה לפיה אי אפשר להשאיר את הפלשתינים ביהודה ושומרון במצב הקיים וחייבים להקים להם מדינה, ענה ארנס כי "אנחנו שומעים את האמירות הללו, אבל מה יקרה אם נצא מהאזור, ואיזו מדינה זו תהיה? האם חמאס ישתלט עליה? האם יהיו טילים נגד מדינת ישראל? לצערי, אלה שחושבים שיש פתרון כלל לא נותנים תשובות ולא יודעים לאן כל זה יוביל. חלק מאלה שמכריזים כי צריך ללכת לפתרון של שתי מדינות לשני עמים, משתכנעים יותר ויותר כי גם אם זה רעיון טוב, העיתוי הנוכחי אינו מאפשר זאת. אני, לעומתם, לא חושב שזה רעיון טוב ללכת לפתרון שאנחנו לא יודעים להעריך מה יהיה בסופו ואם הוא יזיק".
עם עזר וייצמן // צילום: סער יעקוב
לפי ארנס, "אני מאמין שיש ליהודים זכות להתיישב בכל מקום בארץ ישראל. זו לא רק זכות תנ"כית והיסטורית, אלא כזו המתבססת גם על יסוד החלטת חבר הלאומים והמנדט הבריטי, שקיבלו החלטה המעודדת התיישבות יהודית בכל חלקי ארץ ישראל. אותן התחייבויות בינלאומיות קיימות ולא מבוטלות, וזה כולל גם את הצ'ארטר הבריטי שקובע מפורשות שיש לנו זכות כזאת. לכן כל מי שאומר שההתנחלויות מנוגדות לחוק הבינלאומי - טועה. כמובן שהבנייה צריכה להיות חוקית ואסור לבנות על קרקע של מישהו אחר. לא צריך להקפיא את הבנייה אלא להפך - צריך לעודד אותה. אני חושב שגם הנשיא טראמפ סבור שאין להקפיא את הבנייה".
בשנת 2009 פרסם את ספרו "דגלים מעל הגטו" המהווה סיכום מחקר מקיף שערך על מרד גטו ורשה, וחושף את חלקו של הארגון הצבאי היהודי (אצ"י), מיסודה של תנועת בית"ר, וגבורת אנשיו ומשמעות פעולתם במהלך המרד נגד הנאצים, שהושכחה והועלמה כמעט לחלוטין בידי הממסד הציוני. על כך אמר כי "נזכור את מורדי גטו ורשה שנשכחו ואולי הושכחו". משנת 2010 הוא מכהן כיושב ראש המועצה הציבורית להנצחת זכרו ופועלו של זאב ז'בוטינסקי.
"אהוד ברק שגה כשנסוג מלבנון"
בראיון לאתר "בשבע" תקף ארנס בחריפות את התמודדות ישראל עם רצועת עזה, ואמר כי "מה שקורה עכשיו בעוטף עזה, ומה שקרה במלחמת לבנון, כשאזרחי המדינה הופגזו יום אחר יום מבלי שדאגנו לתת להם את הביטחון הדרוש שהמדינה והצבא חייבים לתת להם, כל זה לא קורה בגלל חולשה וחוסר יכולת, אלא מתוך החלטות מוטעות וניהול לא נכון של המערכה. לא היינו זקוקים לוועדה כדי לומר זאת. ביכולתנו לחסל את מה שקורה בעוטף עזה. זו חולשת דעת ולא חולשה אמתית".
בהקשר לאיום המרכזי כיום על ישראל אמר ארנס כי "מה שעומד לפתחנו כבר זמן לא מועט הוא איום הרקטות של חיזבאללה בלבנון. הן יכולות לגרום נזק רב אם ישוגרו לעברנו. אי אפשר להכניס מיליוני אזרחים מתחת לאדמה ולהגן על עזריאלי וקו הרקיע של תל אביב. אם ישוגרו עשרות אלפי טילים הנזק עלול להיות רב מאוד. חייבים להבטיח את שלומם של אזרחי המדינה, ולא להשאיר אותם חשופים. הנסיגות בלבנון של אהוד ברק חשפו חלק גדול מהארץ לאיום רקטות. היום כל אזרחי ישראל מדן עד אילת חשופים לסכנה הזאת. חייבים להבטיח שהסכנה הזאת לא תמומש. חיזבאללה הוא זרוע של איראן, ואם תהיה פקודה כזאת לירות על ישראל היא תגיע מטהרן".
התנגדות לחוק הלאום
בכל הנוגע לחוק הלאום התנגד ארנס לעמדת הליכוד. "אני אמרתי וכתבתי - אני חושב שחוק הלאום מיותר. וגם מזיק. מיותר במובן הזה שישראל מדינה יהודית. ההמנון זה 'התקווה', הדגל כחול־לבן עם מגן דוד ויש שפה עברית וחוק השבות וקליטת יהודים מהתפוצות. זו מדינה יהודית לכל דבר. 70 שנה אנחנו חיים בלי החוק הזה".
על מצב הדמוקרטיה בישראל אמר ארנס כי "זו הדמוקרטיה הכי חיה ובועטת מכל המקומות בעולם. תראה את העיתונות, את ההתקפות על הממשלה. על כל מה שעושים". הוא גם כפר בטענות על חשש לחוסר דמוקרטיה בארץ, ואמר: "אני מקבל את 'הארץ' בכל בוקר. אם זה לא חופש העיתונות, אז מה זה חופש העיתונות?". לטענות שאין חופש הדיבור בארץ השיב כי "סתם הגזמות. תראה את ההתנהגות של זועבי ושל אנשי בל"ד בכנסת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו