"לפני שהודעתי על כוונתי לרוץ, שוחחתי עם אבא שלי ועם אחיי, כדי לדעת אם יעזרו לי בטיפול בילדים, במידה ואגיע לכנסת. נועצתי אפילו ברכזת החינוך של תובל, היישוב בו אנו מתגוררים, ובגננת של הילדים. הילדים הם תמיד ראשונים בסדר העדיפויות שלי והם יודעים את זה. מרגע שהבנתי שאוכל להיעזר במשפחתי ובקהילה החמה שעוטפת אותנו, יצאתי לדרך", מספר המשורר, הסופר, מנחה סדנאות הכתיבה ואיש יחסי הציבור אילן שיינפלד (58), שלפני כשלושה חודשים הכריז על מועמדותו לכנסת העשרים ואחת ועל הקמתה של "שווים – מפלגה ישראלית גאה", בראשותו.
"תמיד הייתי סופר פוליטי. כתבתי שירים קשים מאוד במלחמת לבנון הראשונה, נגד ממשלת בגין ואריק שרון. בהתנתקות כתבתי כבר שיר של כאב על האנשים שאיבדו את בתיהם. השיר הזה הולחן והושר באוהל שהקימו המפונים בגוש קטיף. אחרי כן כתבתי שיר קשה מאוד במלחמת לבנון השנייה, שיר מתלהם הקורא ליציאה למלחמת שמד בלבנון ובעזה. תמיד הייתי פוליטי, אבל הסתפקתי במלים. אחרי השילוב הקטלני בעיניי, בין חקיקת חוק הלאום לבין אי תיקון חוק הפונדקאות, לא יכולתי לשבת יותר בבית ולהסתפק בכתיבה", הוא אומר, וניכר שהדבר בנפשו. "בתחילה ארגנתי הפגנת מחאה של להט"בים בצומת כרמיאל, אחרי כן את גילוי הדעת של הסופרים ואנשי הרוח נגד חוקים אלה, ולבסוף פתחתי בייסוד המפלגה הגאה".
"שותפי לייסוד המפלגה הם עורך הדין צבי זגלשטיין ויזם ההייטק ליעד קשנובסקי. ליעד הוא אב לשניים וחי עם בן זוגו, עולה חדש מדרום אמריקה. צבי הוא סינגל. שניהם מצביעי ימין לשעבר. נוספו עליהם שלושה מוותיקי הקהילה, חברה טרנסית, ואפילו בחור חרדי בן עשרים ושלוש, מישוב חרדי קיצוני, שברח משם אחרי שסבל טראומות מיניות. הוא יביא עמו רבים ורבות אחריו", אומר שיינפלד, שמספר שטרם ההכרזה פנה לכארבע מאות מראשי ומפעילי הקהילה הלהט"בית בהווה ובעבר, שלח להם גרסאות של מצע המפלגה, ביקש את הערותיהם והציע להם להצטרף. רוב האנשים אליהם פנה, כך הוא מספר, השיבו לו בסירוב.
מה היו הנימוקים לסירובים שקיבלת?
"היו אנשים שהתנגדו למהלך מפני שהם מתנגדים למפלגה סקטוריאלית - כדוגמה הביאו את הניסיון להקים מפלגת נשים. אך מפלגה גאה אינה סקטוריאלית בהגדרה הרווחת של המושג ואינה יכולה להיות כזו, מפני שהיא מייצגת קהילה שיש בה ריבוי זהויות - הומו, לסבית, בי, טרנס, קוויר ועוד, וחבריה וחברותיה באים מכל קצווי החברה הישראלית.
"אחרים הביעו התנגדות למפלגה משום שהאמינו כי עלינו לפעול בתוך המפלגות הקיימות ולחולל דרכן את השינוי המיוחל. אך בימין אכזבו אותנו פעם אחר פעם, אפילו בזמן האחרון, ומפלגות השמאל-מרכז הן בעדנו, אך להגשת החוקים שלהן לטובת הקהילה אין שום ערך - זה יותר תרגיל ביחסי ציבור מאשר משהו שיכול להביא להישג פוליטי. זאת, כל עוד הן באופוזיציה, כמובן. אם לא נצא לדרך עצמאית בפוליטיקה, לא נגיע לדבר".
"תמיד הייתי סופר פוליטי". שיינפלד // צילום: מולי נעים
אלטרנטיבה חברתית שאינה ימין או שמאל
על אף ששיינפלד מחלק את זמנו בין מפלגת "שווים" ותחילת חייו הפוליטיים, חיי המשפחה והוראת הכתיבה, הוא אינו מוותר על הכתיבה עצמה. "אני עובד כרגע על ספר שעוסק במרטיר יהודי שגדל כקתולי, התוודע ליהדותו ואז החליט לדבוק בה, אף על פי כן שידע מראש כי הדבר יוביל אותו אל מוקד האינקוויזיציה. מה שמרתק אותי בדמותו היא בחירה בתפקיד המרטיר, תפקיד של קורבן. יותר מזה לא אוכל לספר לך כעת. לסופר אסור לדבר על כתיבתו טרם זמנה, מפני שזה מפוגג את המתח האצור בעצם תהליך הכתיבה. אבל זה יהיה מעניין. אגב, אני גם יודע במה יעסקו שני הרומנים שאחרי כן. ככה זה אצלי. הדמויות באות, נעמדות ומחכות לתורן".
את מצעה של "שווים" ניתן לקרוא באתר המפלגה. ערכי היסוד שלה, כך מפרט שיינפלד, הם שוויון הזכויות, החובות והערבות ההדדית בחברה הישראלית בכלל, וכלפי הקהילה הלהטב"ית בפרט. מטרותיה העיקריות הן קידום והגנה על אורח החיים של הקהילה, תוך יצירת סובלנות הדדית לאורחות חיים מגוונים בחברה הישראלית.
"המפלגה תשאף להיכנס לכל קואליציה במטרה לקדם את בני ובנות הקהילה. אך הצטרפותה לכל קואליציה, בייחוד אם זו תהיה קואליציה שתתקשה להעביר חוקים ברורים לטובת הקהילה, ובהם שינוי חוקי האימוץ, נישואים חד מיניים, פונדקאות לאבות גאים ועוד, תהיה מותנית בהתחייבות הקואליציה והממשלה לקיים משאל עם בנושאים אלה ולמלא אחר תוצאותיו", שיינפלד מדגיש.
ומה בנוגע לאוריינטציה ימנית או שמאלנית?
"'שווים' אינה מפלגת ימין או שמאל. במצע שלנו הודענו כי בכל הנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני ניתן לכל חבר וחברת כנסת שלנו, במידת האפשר על פי ההסכמים הקואליציוניים, להצביע לפי צו לבו או לבה. אנחנו לא ימין ולא שמאל, וכופרים בחלוקה הישנה הזאת. החלוקה הזאת לתוויות, לגושים, היא כיום בעיקר כלי להסתה ולפילוג החברה הישראלית, היא לא כלי שניתן לבנות אתו מדינה. כשם שאני איש שמאל ותיק אבל ציוני ונחוש מאוד בכל ענייני הביטחון, כשם שאני דתי מאוד בנפשי אך חילוני לגמרי באורחותיי, כך גם המפלגה שלנו, משתדלת להימנע מתיוג חד-צדדי. זו גם הסיבה שאני מאמין שאם נקום – נעבור את אחוז החסימה.
"יש אנשים רבים כיום שאין להם לאן להצביע. מרצ, לפחות בחלקה, עברה למחוזות של פוסט ציונות, הימין הולך ומקצין, המחנה הציוני מתפרק. אנחנו מציגים אלטרנטיבה חברתית ופוליטית ליברלית חדשה, של שוויון וערבות הדדית. אנחנו מייצגים את הרצון לחיות בשלום ובשקט, תוך כיבוד כל המיעוטים, המגזרים והקהילות שהחברה הישראלית מורכבת מהם. וזו גם הסיבה שיבחרו בנו".
עבור שיינפלד, הסוגיות הבוערות ביותר הקשורות לקהילה הגאה הן הזכות לשוויון והגנה מאפליה על בסיס נטייה מינית או ביטוי מגדרי, הזכות להינשא והזכות להקים משפחה, בין השאר באמצעות אימוץ או הליך פונדקאות. "חוקים אלה קיימים במדינות אליהן מדינת ישראל רוצה להידמות, אך אנחנו עדיין רחוקים מזה. בתוך כך, נדרוש את התיקון לחוק הפונדקאות, את חוק נישואים אזרחיים, את שינוי הגיור לקטינים שנולדו מפונדקאות, הקצבת תקציבים ממשלתיים לפיתוח מקומות עבודה לטרנסיות ולהוצאתן ממעגל הזנות, ועוד".
לא ימין ולא שמאל // לוגו מפלגת "שווים"
רוח של תקווה
ניצני הרעיון להקמת מפלגה גאה הופיעו לפני יותר מעשור. "הגיתי את הרעיון וכתבתי עליו באתר "Go Gay", שהיה בזמנו פורטל התקשורת העיקרי של הקהילה, כבר בשנת 2006", אומר שיינפלד. "בשנת 2007 נטל לידיו הבמאי והשחקן חגי אייד את היוזמה, אך היא לא התממשה".
מה השתנה?
"אין ספק שגל המחאה הלהט"בית בקיץ, והיענות הציבור אליו, הוכיח לנו את כוחנו הפוליטי. בתחילת דרכנו כקהילה פעלו בעבורנו אנשים כמו שולה אלוני, יוסי שריד, אורי אבנרי ויעל דיין. אחרי כן הגיעה שורה ארוכה של ארגוני קהילה, ומעשיהם של יחידים, כמו יונתן דנילוביץ', אדיר שטיינר, איתי פנקס, יואב ארד ועוד חברים וחברות, שהגישו תביעות לבית המשפט, וזכו בפסקי דין תקדימיים וכך קידמו את זכויותינו. אחרי כן קמו תאים סטודנטיאליים באוניברסיטאות ובמכללות ותאים גאים במפלגות הגדולות. מחאת הקיץ היא למעשה תולדה של כל אלה, והקמתה של מפלגה גאה היא, עבורי לפחות, ניסיון לנתב את הכוח הפוליטי הרב של הקהילה לכוח מאוחד, שמטרתו אחת: השגת שוויון זכויות".
האם אתה צופה אחוזי הצבעה גבוהים ממצביעים שאינם משתייכים לקהילת הלהט"ב?
"בהחלט כן. ראי, ישנם כיום הרבה מצביעי שמאל שלא רוצים להצביע למרצ, משום שעברה למחוזות הפוסט-ציונות, מפני שיחסה לפונדקאות מוכתב על ידי דעות פמיניסטיות, הגורסות שפונדקאות היא סחר בנשים, ועוד. בו בזמן, אנשים מהמרכז-שמאל חוששים לתת את קולם למחנה הציוני לשעבר, מפני שמצבו בסקרים בכי רע, וגם לכידותו הפוליטית אינה ודאית. אני מאמין שאנשים ונשים רבים ורבות מכירים את ספריי, יודעים מי אני ובטוחים שבהיותי סופר ואב יחידני לתאומים אביא אל הכנסת סגנון דיבור אחר, חשיבה אחרת והמון תקווה ואהבה. וכן, גם אמונה בכוחה המרפא של אמונה, כל אמונה. וגם ציונות", מדגיש הסופר, "ציונות מובהקת".
"גל המחאה בקיץ הוכיח את כוחנו הפוליטי" // צילום: גדעון מרקוביץ'
"לא רוצה להיות הורה פעמיים בשבוע"
"בתחילת הדרך היה לי בן זוג, צעיר ממני בשנים רבות. הוא היה בן עשרים וחמש, אני בן חמישים ואחת. הוא לא רצה להיות אב, אני הבנתי שאני מוכרח", משתף שיינפלד בתהליך הפונדקאות שהפך אותו לאב לפני כשש שנים, אותו גם תיעד בזמן אמת בבלוג. "הוא הסכים שאוליד ילדים בהסדר, אך לא בפונדקאות. אחרי שנה של מפגשים עם נשים יחידות וזוגות נשים, הבנתי שזה לא מה שאני רוצה. אני לא רוצה ילדים שיגדלו בשני בתים, לא רוצה להיות הורה פעמיים בשבוע וכל סוף שבוע שני. אני רוצה לגדל אותם לגמרי לבדי. ואז פניתי למסלול הפונדקאות בהודו. כתוצאה מכך, בן זוגי ואני נפרדנו. זה היה אבדן שאני מצטער עליו עד עצם היום הזה. לו היינו נשארים יחד, הוא היה חי אתנו היום כאן, בתובל, במשפחה נהדרת. אבל אני מאמין באלוהים, ויודע שהוא יזמן לי את בן הזוג הבא. העיקר שיהיה טוב לב, נמרץ וחתיך, שיהיה לו עולם משלו, ושיניח לי לכתוב בשקט".
מהם האתגרים שההורות היחידנית לתאומים מזמנת לך?
"האתגרים רבים. הם מתחילים מלידתם - היה עלי ללמוד איך מטפלים בתינוק, ועוד בשניים בו-זמנית, איך רוחצים שניים, איך מאכילים שניים, איך מחתלים שניים. אחרי כן כל ענייני טיפת החלב, החיסונים, הפעוטון והגן. בין גיל שלוש לחמש היה לי הכי קשה, כי הילדים השתוללו מאד, והתקשיתי להעמיד בפניהם גבולות, משום שאני עצמי אדם המסרב לקבל גבולות ואף דוגל בחירות פנימית עמוקה. אך כיום, כשהם כבר בכיתה א' ואנחנו גרים בקהילה כה מקבלת ועוטפת כמו בתובל, הילדים פשוט פורחים. הם ילדים נפלאים, התברכתי בהם".
"התברכתי בהם". שיינפלד וילדיו // צילום: עדו רוזנטל
• "באסה סבבה": השיר החדש של נטע
• חדש: הקליפ החושפני של אברהם טל
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו