MeToo הגיעה לספורט
בשבוע האחרון של חודש ינואר 2018 העניקה אלי רייזמן, אחת המתעמלות הגדולות בהיסטוריה, ולבטח המתעמלת היהודייה הגדולה בכל הזמנים, את אחד הווידויים המצמררים בהיסטוריה של הספורט העולמי, כאשר הטיחה במשך 15 דקות תמימות מונולוג עוצר נשימה בפני האנס ופושע המין לארי נסאר, רופא נבחרת ארה"ב בהתעמלות.
קחו נשימה ותקראו כל מילה.
"כדי שהספורט הזה ישרוד, אנחנו חייבים לתבוע שינוי אמיתי, ואנחנו צריכים להיות מוכנים להילחם על כך. עכשיו כבר ברור לחלוטין שאם נשאיר זאת לידי הארגונים, ההיסטוריה תחזור על עצמה. זו הדרך היחידה ללמוד מהטעויות ולעשות את התעמלות הקרקע לספורט בטוח יותר. אם אי פעם היה צורך להבין עד הסוף את הבעיה, זה ממש עכשיו. להסכים שהבעיה מוגבלת רק למה שאנחנו כבר יודעים הוא מעשה חסר אחריות, הזוי כמעט. כל יום מביא איתו שורדת אחרת. אין לנו מושג כמה נזק עשית, לארי, ואין לנו מושג כמה עמוקה הבעיה.
אלי רייזמן. אחד הווידויים המצמררים בהיסטוריה של הספורט העולמ // צילום: אי-פי
"עכשיו הזמן להכיר בכך שהאיש שיושב מולנו כעת - שיצר את המגפה האיומה ביותר של פגיעה מינית בהיסטוריה של הספורט, שייכלא להרבה מאוד זמן - המפלצת הזה היה גם האדריכל שיצר את המדיניות והנהלים שאמורים היו להגן על ספורטאיות מפני התעללות מינית, בעבור איגוד התעמלות הקרקע ובעבור הוועד האולימפי".
כמה ספורטאיות נפגעו ועדיין נפגעות בימים אלו ממש בכל העולם כולו, ואולי אפילו בישראל? איש אינו יודע, אבל אם צריך לבחור ספורטאית אחת ששינתה את הספורט העולמי יותר מכולן, זו תהיה רייזמן.
עדי רובינשטיין
המכות יצאו מהזירה
עבור רבים ברחבי העולם, אירוע השיא בספורט העולמי לא היה גמר המונדיאל אלא הקרב בין קונור מקגרגור לחביב נורמגומדוב. זה היה כנראה האירוע האלים המוצלח ביותר של השנים האחרונות, כי הוא שיקף את רוח התקופה: האיגרוף שפשט את הרגל, הצביעות וההתמסחרות של הספורט העולמי שהפך לעסק לכל המשפחה, שקיבל לפתע תשובה אמיתית ומדממת בקרב קלאסי בין שני גברים.
ענף האיגרוף קיבל השנה לגיטימציה, בטח בעולם בעידן בו אפילו נשיא ארה"ב מאפשר לשחרר את כל הדחפים הפרימיטיביים ביותר. זה היה האירוע המושלם, כי הוא היה אלים מלכתחילה ועד אחרי הגונג האחרון, כאשר היה נדמה שללוחמים ולצוותיהם ממש אכפת ממה שמתרחש, ללא שום קשר לניצחון או לפרס הכספי.
חאביב נורמאגומדוב מחפש דרך מילוט // צילום: אי.אף.פי
ארגון ה־UFC יחלק את ההיסטוריה שלו עד לקרב הזה, ומהקרב הזה. ככל שהדברים תלויים בו, שנת 2019 תביא את ההמשך של האירוע ההיסטורי ההוא, ששבר את כל השיאים, כדי לשבור שיא נוסף.
עדי רובינשטיין
העיניים על המפרץ
"בירת עולם הספורט" הוא תואר שמחולק מדי שנה על ידי Aces Europe, גוף ללא מטרות רווח שמקורו בבריסל ומטרתו לקדם ולהכיר ערים קטנות שמפתחות את תרבות הספורט בהן. השנה התואר יצא לראשונה מחוץ ליבשת אירופה, ושלא במפתיע הוענק לאבו דאבי, בירת איחוד האמירויות.
כחלק מהשתלטות מדינות המפרץ על אירועי הספורט, איחוד האמירויות הפכה למוקד עלייה לרגל של כוכבים וענפים, שמגיעים לשם בגלל הכסף ונשארים בזכות התנאים. היא אירחה השנה תחרויות טניס, פורמולה 1, קריקט, גולף ואת אליפות העולם למועדונים בכדורגל; בחודש הבא תארח את אליפות אסיה בכדורגל, ובמארס את הספיישל אולימפיקס.
איחוד האמירויות הפכה למוקד עלייה לרגל של כוכבים וענפים // צילום: רויטרס
כוחן של המדינות האלה כל כך גדול, וכיסיהן כל כך עמוקים, עד כדי כך שהלו"ז מתיישר למענן. הרבה לפני שגביע העולם 2022 בקטאר יוזז לנובמבר בגלל מזג האוויר, אליפות העולם באתלטיקה, שתיערך בספטמבר בבירה דוחא, תיאלץ גם היא להתמודד עם מזג האוויר. בשל כך לא יתקיימו תחרויות בוקר ואירועים מסוימים יתחילו אחרי חצות, שעון מקומי. דבר לא יעצור אותן בדרך למטרה: לא מזג אוויר, לא קהל, ובטח שלא כסף ובושה.
דור הופמן
הגזענות עושה קאמבק
משחקי חג המולד שנערכו השבוע באיטליה היו אמורים להיות חגיגיים במיוחד, אבל עבור הבלם הצרפתי ממוצא סנגלי של נאפולי, קאלידו קוליבאלי, זה היה חג שהוא לא ישכח לעולם. אוהדי אינטר בסן סירו לא הפסיקו לנהום לעברו והשמיעו קריאות גזעניות.
הכרוז המקומי ביקש שלוש פעמים מהקהל להפסיק, אבל הם, ממש כמו שופט המשחק, לא התייחסו לדברים. הבלם העצבני ספג כרטיס אדום ועוד פרסם פוסט התנצלות ברשתות החברתיות. במשחק הבית לאחר מכן (בתמונה) הוא כבר קיבל אהבה.
אולי בעצם את הגזענות והפטרונות קיבלנו קודם כל בגמר גביע הליברטדורס, אירוע שיא בכדורגל הדרום־אמריקני, שנערך בכלל באירופה, בליבו של הקפיטליזם הממוסחר של הכדורגל העולמי: מגרשה של ריאל מדריד. המסר שעבר ישירות בין מנהלי הכדורגל האירופי לבין אחרון החוליגנים ביציעים, באישור הצעד החריג, היה ברור מאליו.
הגזענות הגיעה גם למחזור חג המולד ההיסטורי באיטליה // צילום: רויטרס
ומה בארה"ב? מספיק להיזכר במחאת שחקני הפוטבול שנמשכה גם השנה או ב"כסף היהודי" של לברון ג'יימס, ממש בסיומה של השנה, בשביל להבין שכמו ביבשת הישנה, גם בזו החדשה הפוליטיקלי קורקט קרס לתוך עצמו.
עדי רובינשטיין
האמריקנים גילו את היבשת הישנה
בשנים האחרונות מאמנים בכירים בכדורסל האירופי מחפשים את דרכם לאן.בי.אי. דיוויד בלאט חתם בקליבלנד רגע אחרי שזכה באליפות היורוליג עם מכבי ת"א, אטורה מסינה השאיר קריירה אירופית מפוארת והפך לעוזרו של גרג פופוביץ' בסן אנטוניו, ואפילו שאראס קיבל בקיץ האחרון הצעה לשמש עוזר מאמן בטורונטו.
בשנת 2018 חל תהליך הפוך. מאמנים אמריקנים ותיקים הגיעו לראשונה בקריירה ליבשת הישנה.
הראשון היה לארי בראון. בגיל 77 וכשברזומה אליפות אן.בי.אי, אליפות מכללות, אימון נבחרת ארה"ב וחברות בהיכל התהילה, נחת בקיץ בטורינו האיטלקית.
הקדנציה שלו אמנם כשלה ובשבוע שעבר הוא פוטר אחרי שהשיג ארבעה ניצחונות ב־22 משחקים, אבל לפני שנחתך סיפק מסיבת עיתונאים בלתי נשכחת.
ריק פיטינו. הגיע ליוון כדי להתניע מחדש את הקריירה // צילום: אי.פי.אי
"באתי לאירופה כי תמיד התרשמתי מהדרך שבה משחקים כאן את המשחק", אמר המאמן שראה כמעט הכל, "מאז שהגעתי הכבוד וההערצה שלי רק גדלו. משחקים פה בדרך הנכונה - מעבירים את הכדור אחד לשני ועושים הגנה. אני אוהב את הסגנון הזה, מכיוון שאני חושב שכולם מקבלים את התפקיד והמקום שלהם בקבוצה. המשחק הזה נועד לחמישה בחורים שמשחקים יחד בהגנה ובהתקפה, ובאירופה מצאתי את זה. באתי לכאן ללמד, אבל גם למדתי המון".
האחרון שהגיע הוא ריק פיטינו (בתמונה). בגיל 66, המאמן שנחשב לאחד הגדולים בתולדות כדורסל המכללות וחבר בהיכל התהילה הגיע לפנאתינייקוס כדי להתניע מחדש את הקריירה. מאז הספיק להטמיע את האזורית הלוחצת 2-1-2 שלו, שבלבלה גם את צסק"א מוסקבה הגדולה.
מידת ההצלחה של פיטינו עשויה להיות גורם משפיע על האומץ של בעלים ומנהלים באירופה, וגם על הסקרנות של המאמנים האמריקנים ללמוד משהו חדש.
יעקב מאיר
עולם הטניס מוכן להתקדם?
בשנת 2018 מקבלי ההחלטות בטניס העולמי החליטו שהעם רוצה שינוי. לא (רק) בגלל שבדיוק כמו ב־2008, רוג'ר פדרר, רפאל נדאל ונובאק ג'וקוביץ' חלקו את כל ארבעת תוארי הגרנד סלאם, אלא בעיקר בגלל שהדור החדש של הצופים מאבד את הסבלנות. בעידן המודרני צריך שהכל יקרה מהר, והטניס נתפס בעיני רבים כמסורתי מדי.
אל המערכה נכנס השעון האלקטרוני. זה ניצב בפניהם של השחקנים ומזכיר להם שצריך למהר. 25 שניות להגשה, חמש דקות חימום, דקה אחת לתחילת המשחק, וכל איחור משמעותו קנס. העניין יצר פילוג בין המחנה השמרני - שבראשו רפאל נדאל - לבין החבורה הצעירה והמודרנית, אבל בסופו של דבר כולם התיישרו.
בנוסף, הוחלט להילחם במגיפת הפרישות ובתופעת "אוכלי החינם" של הסיבובים הראשונים - כאלה שעולים למגרש, פורשים, ולוקחים את הכסף - עם קנסות ועונשים.
מגמת ה"יאללה, בואו נגיע לעיקר במהירות" צפויה להימשך גם ב־2019. על הפרק עומדים הפחתת מספר הטיפולים הרפואיים, כמו גם קיצוץ מספר המדורגים בטורנירי הגרנד סלאם מ־32 ל־16 - מהלך שמטרתו להפגיש את התותחים הכבדים כמה שיותר מוקדם בתוך התחרות. ראשי הטניס לא רוצים שהענף יהיה מייגע, ולכן מארגני אליפות אוסטרליה וכן ווימבלדון קבעו חוקים חדשים למערכה האחרונה.
נדאל והחברים. עולם הטיניס רצה שינוי // צילום: אי.פי
החל מ־2019 במלבורן, במצב של 6:6 במערכה המכרעת יתקיים שובר שוויון מיוחד עד 10. בלונדון, לעומת זאת, משחקים שיגיעו ל־12:12 במערכה החמישית, יעברו מיידית לשובר שוויון רגיל.
הדרמה מובטחת, אבל זה יבטל אפשרות למפגשים היסטוריים כמו ה־68:70 בין איזנר למאהו ב־2010 או ה־24:26 בין האמריקני לאנדרסון בשנה שעברה.
דור הופמן
זוללי זכויות השידור בדרך
כשבעוד, נניח, 16 שנים, נצפה בגביע העולם 2035 דרך המכשיר הסלולרי וללא כל בעיות קליטה, אפשר יהיה לחזור ל־2018 כאל השנה שבה החל להירקם המהפך הגדול בתרבות צריכת הספורט. אמנם שום דבר משמעותי לא התרחש, אבל ב־2018 הצטרפו למשחק שחקנים חדשים ובעלי מוטיבציה, כסף ומשאבים.
פייסבוק, אמאזון, טוויטר, יו־טיוב ורשתות חברתיות אחרות בעלות שירותי סטרימינג, החלו לרחרח בנוגע לרכישת זכויות שידור של אירועי ספורט גדולים, ואף עשו צעדים ראשונים בכיוון. עסקאות קטנות נחתמו כבר - אמאזון מחזיקה בזכויות ה־Thursday Night Live של ה־NFL, פייסבוק רכשה זכויות שידור בלעדיות של 25 משחקי בייסבול, וטוויטר מלווה את ה־MLS עם שידורים ישירים, תקצירים ותוכניות סיכום, לאחר שרכשה את הזכויות לשלוש שנים. אף אחד לא נשאר אדיש למגמה.
אמבפה מניף את הגביע הקדוש. יכול להיות שבעוד כמה שנים נצפה ונחווה ספורט בצורה אחרת // צילום: אי.אף.פי
פייסבוק בוחנת פורמטים בדרום אמריקה, בהודו ובמקומות אחרים, ולפי מנהל השידורים הישירים שלה, פיטר האטון, "צריך לבדוק היטב מה מתאים לכל אחד".
המעבר מפורמט טלוויזיוני לעולם דיגיטלי דורש התאמות והגדרת ציפיות. לכל אותן חברות יש זמן, בערך עד 2021-2022, אז יפוג התוקף של רוב חוזי השידור של הליגות הגדולות עם הערוצים המסחריים. אם הבדיקה שהחלה השנה תוכיח עצמה עד אז, יכול מאוד להיות שבעוד כמה שנים נצפה ונחווה ספורט בצורה אחרת.
דור הופמן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו