בראשית המאה ה־19 טבע התיאורטיקן ואיש הצבא הפרוסי, קרל פון קלאוזביץ, את האמרה שלפיה "המלחמה היא ממלכת אי הוודאות". בספרו החדש של האלוף (מיל') דורון רובין ז"ל, "בדרכי שלי" (כנרת זמורה ביתן), שיצא לאור לאחרונה, מורחבת אמרה זו כשרובין מדמה את שדה הקרב ל"לילה אפל וחשוך, ורק הבלתי צפוי יתרחש".
הפקפוק והיעדר הביטחון מוטלים בכל, ועל מצבי ביניים אלה - בין הסָפֵק, לצורך באיזון הגדוש בעמימות, הניח רובין את היסודות למשנה הצבאית שבנה: אי קטן של יציבות מעושה במרחבי הכאוס, המהווה צוהר לכיבוש הממלכה. התובנות המוצגות בספר נבחנו תחת אש, והן בגדר שילוב בין ידע תיאורטי ובין מבחן מעשי, שנרכש בשדה הקרב המדמם. לאורך כל הספר מובאות דוגמאות מקרבות שונים - החל מהקרב על עיראק אל־מנשייה במלחמת תש"ח, ועד לקרב בינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה.
רובין, שבין השאר שימש מג"ד 202, מח"ט הצנחנים, ראש מחלקת ההדרכה במטכ"ל ומפקד מיפקדת העומק המטכ"לית, סבור כי בכל רגע יש להיות מוכנים לכל אירוע, בין שמבצע ובין שמלחמה. לכן, ידעו לעשות חייליו הרבה מעבר למקצוע הצבאי הספציפי שאליו הוכשרו, תוך שהם מתאמנים בכל רגע נתון. "גדוד 202 הוא אוטונומי, הוא אינו תלוי באמא חטיבה", אמרה אז תפיסת עולמו.
כריכת הספר (כנרת זמורה ביתן)
יישום של תפיסותיו ניתן לראות, למשל, בקרב ואדי מבעוק במלחמת יום הכיפורים, שבו כוחות צנחנים, בסיוע כוחות שריון, תותחנים וחיל האוויר, עצרו את חטיבה 3 מהדיביזיה המצרית, או כפי שרובין מכנה זאת בספרו - "גדוד עוצר דיביזיה".
רובין מזדעק על כך שהקרב בוואדי מבעוק, למרות היותו אפי במובנים מסוימים, לא הואדר משום ש"אנחנו נוהגים להאדיר קרבות עקובים מדם ורוויי קורבנות. הם כאלה, משום שבחלק גדול מהמקרים הלוחמים נשלחו אליהם כשהם לא מוכנים".
רובין, אפוא, שואף למיצוי הכוח, עיקרון שלפיו לא חזר בקרב על החווה הסינית, למשל, כאשר גדוד 890 של איציק מרדכי נזרק לגיא ההריגה. "אני מסיר את הכובע בפני גדוד 890 ומפקדו על התנהלותם במהלך הקרב, אבל את המשימה הוא לא ביצע. אין בקרב על החווה הסינית ולו דבר אחד שאפשר ללמוד ממנו". לפיו, היסטוריית הקרב שלנו רוויה בקרבות גבורה "ללא גבורה": הבופור במלחמת לבנון, גבעת התחמושת בששת הימים, הקרב על החרמון ביום הכיפורים.
תיאורי קרבות אלה, וכן תיאורי אירועים נוספים, מובאים בספר כפי שנכתבו באתר ויקיפדיה "בשם הפשטות והניטרליות", ולאחר מכן מובא החלק המתואר מנקודת מבטו של רובין. על כל יתרונותיה של חוכמת ההמון, ניתן היה לצפות לניתוחי קרבות על בסיס תחקירים מקצועיים שנעשו בצה"ל, אלא שלמרבה הצער - גם הם לא תמיד היו בנמצא.
הספר, שנקרא בנשימה אחת, הוא בגדר חובה עבור דור המפקדים הצעיר, שבוודאי ילמד וישאב השראה מהדילמות הפיקודיות ומהאירועים המובאים בו. למרות היותו חומר קריאה הכרחי למפקד המתהווה, לא בוארו בספר מינוחים שונים כגון נ"נ, ואגוניר דרך החתם, המסולעת. רובין טוען "כי אינם הכרחיים להבנה לקורא", ואף שאת פירוש המינוחים המקצועיים ניתן לאתר בקלות, היה ראוי להכניסם, גם משום שהדבר היה עשוי לקרב את הקוראים להבנתה לעומק של נקודת מבטו של הכותב, ובעיקר - משום שמדובר גם בספר מקצועי.
הניצחון במערכה שאליו חותר רובין לאורך הספר, הוא פרי מבני הקרב המורכבים המחלחלים גם לרובדי הנפש העמוקים שלו עצמו. הוא מצטייר כמפקד ערכי אשר רואה את חייליו, יודע את נפשם, ומוליך אותם בבטחה לעבר המטרה.
למרות הערכים שבהם האמין ולהם חינך לאורך הדרך, הודח לבסוף רובין מהצבא על ידי הרמטכ"ל אהוד ברק, כשנתיים לאחר כישלון מבצע "כחול וחום" בלבנון, בדצמבר 1988, שעליו קיבל אחריות.
רובין מוחה בספרו על מעמד פגישת ההדחה עם ברק ("המעמד הכי לא מכובד שחוויתי בשנות שירותי"), ומנגד - לא מצטער על פעולותיו. וזה בדיוק מה שברצונו להנחיל לדור המפקדים הבא: "אל תתחמנו... היו ישרים, ערכיים... קחו אחריות, שלמו את המחיר שצריך לשלם..."
בתחילת הספר מבהיר רובין כי מטרת הספר אינה להלל ולשבח, אלא לייסר, לאתגר, לעורר מחשבה - ולשנות. האם יצליח לשנות ולהשפיע על דור המפקדים החדש שצומח כאן? אכן, שדה הקרב הוא לילה אפל וחשוך, ורק הבלתי צפוי יתרחש. √
בדרכי שלי / דורון רובין
כנרת זמורה ביתן, 176 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו