השתלת רחם שתצליח להביא להולדת ילד בריא נחשבה עד לא מזמן למדע בדיוני, אלא שבשנים האחרונות מצטבר בעולם עוד ועוד מידע שקובע שאפשר לעשות זאת בהצלחה. אולם מאחורי ההצלחות החשובות והמסקרנות מאוד יש גם כישלונות רבים, ולמעשה עד עכשיו רוב רובן של השתלות הרחם שבוצעו במסגרת הניסויים הרפואיים ב־12 בתי חולים ברחבי העולם לא הביאו עד עתה להולדתם בפועל של ילדים רבים.
השאלות המוסריות והציבוריות שעומדות עכשיו על הפרק מול משרד הבריאות הן כבדות מאוד. אחת המרכזיות היא אם אכן ראוי להעמיד בסיכון חיים ממשי שלושה בני אדם (האישה התורמת את הרחם, האישה שאצלה מושתל הרחם והתינוק), כאשר מדובר בהליך רפואי שלא לצורך הצלת חיים, וכאשר יש כידוע בישראל אמצעים רפואיים־חברתיים אחרים למימוש ההורות: אימוץ ופונדקאות. נכון אמנם שיש קהילות שפונדקאות אסורה אצלן מסיבות דתיות־הלכתיות, אבל ראוי קודם לנסות להסביר ולשכנע את ראשי הקהילות האלה להתיר פונדקאות בנימוקים של הצלת חיים (מאמץ שעד היום היה דל מאוד), לפני שמאשרים השתלת רחם, שהיא אמנם הליך הרואי ודרמטי מבחינה רפואית, אבל גם ממש מסכן חיים.
אין ספק גם שתהליך הדיון והאישור של משרד הבריאות חייב להיות מעמיק ויסודי ולא נגוע באינטרסים של הרופאים ובתי החולים. ואולם, לא כך נראה שהדבר מתקיים עד עכשיו. בוועדה המייעצת שהוקמה לבקשת המועצה הלאומית לרפואת נשים חברים רופאים בכירים ומנהלים (מבתי החולים זיו, איכילוב ובילינסון), שמבחינתם אם יינתן אישור להשתלת רחם, היא צריכה להתבצע בבתי החולים שלהם. קשה לראות ניגוד אינטרסים מוחשי מזה.
ועוד משהו: דרך מוחשית לראות עד כמה מדובר כאן באגו של רופאים שלא תמיד תואם את המציאות, היא לעקוב אחר הניסיונות החוזרים של בית החולים זיו בצפת לבקש ממשרד הבריאות אישור לבצע את ניסוי השתלת הרחם הראשון בארץ דווקא שם. אין ספק שבית החולים זיו נערך עד עכשיו בצורה המשמעותית ביותר להשתלת רחם, אבל יש לו ניסיון דל ביותר בהשתלות איברים וחסרות לו פונקציות רפואיות משמעותיות בחלק מתחומי הרפואה שקשורים להשתלות איברים. אם כבר תאושר השתלת רחם, סביר שהיא תתקיים בבית חולים מרכזי, כמו בילינסון (בעל ניסיון ההשתלות הכי גדול בישראל), איכילוב או אולי שיבא בתל השומר, שצפוי לבקש גם הוא להתנסות בהרפתקה הרפואית הזו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו