בחמש וחצי בבוקר הוכרז בקשר של מוצב גלדיולה - נוהל "כוננות עם שחר". השעה המוקדמת ידועה זה מכבר כשעת כושר עבור האויב, לנסות להוציא לפועל את מזימותיו בחסות הערפל הסמיך שאופף את ההר, השמיים שעוד לא החווירו והקור מקפיא העצמות ששורר בפסגה.
את הגזרה ואת הקור העז מכירים לוחמי גולני היטב. כוח מהחטיבה החומה היה זה שפשט על ההר המתנשא לגובה 1,529 מטרים מעל פני הים. חותמה מצוי גם בשם הרכס, הר דב, שניתן לזכר סרן דב רודברג ז"ל, מפקד פלוגה בחטיבה, שנפל במקום במהלך קרב לפני 48 שנים.
מאז, הספיקו ההר והמוצב שבפסגתו להפוך לסמל צה"לי. אחד האירועים שנחרטו עמוק בתודעה הציבורית התרחש בשנת 2000, לאחר יציאת צה"ל מלבנון: פעילי חיזבאללה תקפו סיור צבאי, הרגו וחטפו את גופותיהם של שלושה חיילי צה"ל: שני לוחמי ההנדסה, בני אברהם ועדי אביטן ז"ל, והנהג עומר סואעד ז"ל.
גם בשנים שקדמו לאירוע החטיפה, השקט לא שרר בהר. אפשר להבין זאת כשמתבוננים בגדרות ההגנה העצומות שבחזית המוצב ובצלקות העמוקות שעל עמדות הבונקר הצופות לעבר לבנון.
בשל קרבת ההר לשטח החיזבאללה והמחלוקת על הריבונות בו, הוא היווה במהלך שנות ה-90 ועד למלחמת לבנון השנייה (2006), את זירת הלחימה המרכזית והגלויה ביותר בין צה"ל למחבלים מלבנון. חילופי אש, היתקלויות, ירי מרגמות, הנחת מטענים על צירים ואף שיגור טילי נ"ט על עמדות המוצב היו אירועים שכיחים בהר.
כל אלה התמעטו בצורה משמעותית מאוד לאחר מלחמת לבנון השנייה, אך לפי עדויות החיילים, נראה כי מאחורי המסך הפסטורלי המתעתע השורר בראש ההר בחסות ההסכמים שנחתמו על מנת להבטיח את הרחקת חיזבאללה מקו העימות והכנסת גורמים בינלאומיים למרחב, מסתתר מתח רב שעלול להתפרץ ולשנות את המצב ברגע.
תזכורת לפוטנציאל הנפיצות של ההר נרשמה בשנת 2015. לאחר 9 שנים של שקט מוחלט, הציב חיזבאללה מארב נ"ט סמוך להר והרג שני לוחמי גבעתי כנקמה על חיסולו של ג'יהאד מוע'ניה וגנרל אירני נוסף בתקיפה אווירית בסוריה. מאז ברור לכולם - השקט במרחב הוא מדומה והמילה שאננות היא מחוץ ללקסיקון.
להחזיק לבד בנקודה הכי רגישה בגבול הצפון
הדקות שמקדימות את קרני השמש, המסתתרות מאחורי הר החרמון המתנשא גבוה ממזרח, ידועות כרגעים המתוחים ביותר בשגרת היום של המוצב, בהן אף לוחם אינו יכול לעצום עין ולהישאר במיטתו. מרבית הלוחמים נמצאים דרוכים בחלל הפלוגה הממוגן שבמרכז המוצב, בעוד חלק מחבריהם נשלחים לפטרול ההגנה השגרתי.
משער המוצב, דרכו עוברים רכבים ספורים בלבד מדי היום, יוצאים לוחמי גדוד 51 של גולני עם ציוד מלא, אפוד, נשק וקסדה. החיילים ערוכים לכל תרחיש, וכמו שההיסטוריה הגזרתית מלמדת – תרחישי הקיצון לא חסרים כאן.
"אנחנו נמצאים במקום הקרוב ביותר לחיזבאללה - והאווירה היא הכי קרובה לזאת ששררה במוצבי רצועת הביטחון, כשצה"ל פעל בדרום לבנון", מתאר סרן נבו כרסנטי, מפקד הפלוגה שמחזיקה בימים אלה את מוצב גלדיולה. תפקיד, שזכה עם השנים, לכינוי "מלך ההר".
"כך זה נראה, כך זה מרגיש", הוא מפרט, "אין פה אזרחים, עולים לכאן רק בשיירות, אין פה גדר בינינו לבין האויב ולרוב גם אין פה קליטה. מי שמחזיק במוצב גלדיולה נמצא בממלכה משלו, במלחמה משלו. מוטלת עליו האחריות להחזיק לבד בנקודה הכי רגישה בגבול הצפון".
ומה הופך את המקום לכל כך רגיש? מדוע לאורך ההיסטוריה התרחשו בו כל כך הרבה אירועים ביטחוניים חמורים? ולמה מכל הנקודות שעל קו הגבול הצפוני, דווקא כאן קיים החיכוך הגדול ביותר בין צה"ל לארגון חיזבאללה?
"ההר הוא סמל המאבק עם ישראל"
"הם בנו לעצמם אתוס סביב ההר כדי לדרבן את הלוחמים שלהם להיאבק נגדנו" מסביר סרן כרסנטי, "הנוכחות שלנו כאן הופכת את המקום למטרה לפעילות נגדנו - הן בבניית תשתיות לקראת עימות פיזי ביום מן הימים, והן בהישגים תודעתיים כגון תליית דגל חיזבאללה בסמוך למוצב".
הוויכוח על הריבונות ברכס הופך את הר דב למובלעת ואת מוצב גלדיולה לחוצה גדר. "בשביל להעפיל לראש ההר צריך לעבור את גדר הגבול, בעוד שבהר עצמו אין כמעט גדרות שמפרידות בינינו לבין האויב", ממשיך המ"פ.
"בפועל מה שמסמן את קו ההפרדה בינינו ללבנון הן חביות כחולות שחיילי האו"ם הניחו כאן בעבר. זה לא מפריע לנו לממש את הריבונות שלנו כאן ולמצות עד קצה גבול היכולת את הנוכחות שלנו על ההר. זה שטח חשוב ומשמעותי. המוצב חולש על אזור נרחב בדרום לבנון וצפון הארץ, ולכן מי שמחזיק בו הוא בעל קלף אסטרטגי שובר שוויון".
מהדברים של 'מלך ההר', עשוי להשתמע כי הוא רואה היטב בעיניו את האויב שמחוץ למוצב וכי ארגון הטרור מצפון פועל באופן לגמרי גלוי, אך לא כך הם פני הדברים. לאחר מלחמת לבנון השנייה, התקבלה החלטת האו"ם 1701 על פיה לחיזבאללה אסור להימצא בקרבת הגבול עם ישראל, וכך גם במרחב הר דב.
מאז החלו לפקוד את המרחב בתדירות גבוהה אזרחים, חקלאים ורועי צאן לבנונים, שנעים ממש על קו הגבול ולא פעם מניעים את ראשם לכיוון השטח הישראלי. על פי המודיעין במוצב, חלק מאותם אנשים הם אנשי חיזבאללה שעוקפים בערמומיות את המגבלות שהוטלו עליהם ופועלים על הגבול בלי הרף במטרה לאסוף מידע על פעילות צה"ל ולבנות תשתיות ומכשולים.
"רק אתמול בבוקר, במהלך פטרול שביצענו בסמוך לגבול, הלוחמים שלנו מצאו קופסת שימורים לבנונית ועליה כיתוב בערבית", מגלה סרן כרסנטי, "הנוכחות של חיזבאללה בגבול ידועה לנו, אין פה שום דבר חדש. אנחנו יודעים בדיוק מיהו האויב שלנו ואילו אנשים מסתובבים לנו במרחב 'בין הרגליים'. בדיוק מהסיבה הזאת אנחנו פה - לצפות בהם, לעקוב אחריהם, ואם יהיה צורך, להיות הראשונים שיבואו איתם במגע".
א"ש לילה
בסוף הפטרול נראים ניצני אור ראשונים ממזרח והמתיחות פגה מעט, אך הדריכות במוצב, כמובן, נותרת בשיאה. מיד עם ההכרזה על סיום נוהל "כוננות עם שחר", מתפנים הלוחמים במוצב לבוקר שגרתי הכולל מטווחים, בדיקת תקינות מבצעית של רשתות ההסוואה ותעלות הלחימה, פעילות גופנית ופתיחת הציר לכיוון שטח ישראל כדי שהשיירות שיטפסו אל ההר יוכלו לעשות זאת בבטחה.
השגרה נמשכת בתדריך יומי של מפקד המוצב, אשר סוקר בכל בפני חייליו את האתגרים והאיומים המרכזיים במרחב ההר. במקביל מתחלפת המשמרת בעמדות הבטון שבחזית המוצב, וזהו תורם של הלוחמים שהיו ערים במהלך הלילה ללכת לישון.
רגע לפני שכבים האורות בחדרי המגורים שבלב המוצב, מגיעה העת לשיחות בין הלוחמים, שבמקום כמו גלדיולה חווים שותפות גורל והופכים קרובים הרבה יותר מבכל מקום אחר בו היו יחד בשירותם.
"אתם לא מבינים", פתח את השיחות אחד הלוחמים ששמרו בלילה, "פתאום באמצע השמירה, שמעתי שריקות". כשחבריו המשתאים שאלו אותו איך הגיב, הוא מיהר לענות בביטחון: "שרקתי להם בחזרה".
סיפורים מהסוג הזה הם אינם נדירים במוצב גלדיולה. "יוצא לי לא מעט לבקר בעמדה ולקבל דיווח מהלוחם שהוא שומע רעש כזה או אחר", מעיד סרן כרסנטי, "כמעט בכל הפעמים מדובר ברעש לוואי שנגרם מהרוח או מחיכוך של שני גופים ולא באירוע רב משמעות. אבל אני אף פעם לא מתעלם מהדיווחים שאני שומע. אני יודע איפה אני נמצא, ואני בודק כל רעש ודיווח לפרטי פרטים".
"ברגע שהאויב יעז לשחרר את הנצרה שלנו - נתפוצץ עליו בכל הכוח"
"זה לא סוד שהשילוב בין השקט הרועם והנוכחות החבויה של חיזבאללה על ההר יוצרים סיפורים שעלולים להישמע מפחידים", הוא ממהר להסביר, "אתה נמצא על ההר, והדבר היחיד שאתה שומע הוא קולות המואזין מהכפרים למטה. החושך, הדממה, העיניים שמביטות רק על כפרי דרום לבנון והמתיחות המבצעית מתחת לפני הקרקע, גורמים לכל רעש להישמע קרוב יותר".
אולם לסרן כרסנטי חשוב להדגיש, שמבחינתו לסיפורים ולתחושות של לוחמיו מהשמירות הליליות דווקא יש מסר מעודד. "אני מעדיף שהלוחמים שלי יהיו חשדנים מאשר שיהיו אדישים", הוא מסביר, "אם הסיפורים הללו משאירים אותם דרוכים כל הלילה ומסייעים להם לשמור על מתח מבצעי גבוהה - אז הם עושים את העבודה שלהם.
"צריך לזכור גם שהלוחמים יודעים שלמרות הסיפורים, אין להם באמת סיבה לדאגה. אנחנו ערוכים וחזקים על ההר: יש לנו עמדות גבוהות ומשוריינות ששולטות מלמעלה על המתרחש בהר, הלוחמים בשמירה חמושים במאג שמוכן לפעולה בכל רגע, ובנוסף הם יכולים בתוך שניות להפעיל את כל אנשי המוצב - ההנדסה, החי"ר והטנקים, כדי להנחית מכת אש קטלנית על האויב. ברגע שהאויב יעז לשחרר את הנצרה שלנו - אנחנו נתפוצץ עליו בכל הכוח".
תורת המשחקים
אך לא רק בתצפיות ועמדות הגנה: מרבית עבודת הלוחמים במהלך היום מתבצעת מחוץ לשטחו של המוצב. הלוחמים מבצעים אימונים רבים בהר במטרה להכיר אותו מקרוב ולהפוך את שטח המשחק עם חיזבאללה למגרש ביתי. לצד זאת הם מבצעים גם פטרולים, סיורים ופעולות יזומות כדי לשבש ולסכל את פעילויות האויב.
"תפיסת ההגנה שלנו היא להשריש את הריבונות שלנו במרחב, להפגין נוכחות עד הסנטימטר האחרון של הקו הכחול וליצור לפלוגה עצמאות מוחלטת בגזרה", מצהיר סרן כרסנטי.
"אני מאמין", הוא מוסיף, "שאם אתה רוצה להגן בהצלחה על אזרחי המדינה אתה חייב להבין איך לשחק את המשחק. אתה צריך להבין שעליך לקחת את הכדור כמה שיותר קרוב לשער של הצד השני. ככל שניצור עומק תמרון ומרחב פעולה גדול יותר - כך העורף יהיה מוגן יותר".
אך גם מפקד המוצב יודע שלמטבע יש שני צדדים. לצד היתרונות של המוצב המבודד המרחיק את האויב מהעורף, יש גם חסרונות בדמות הקושי של כוחות ישראלים להגיע אליו בשעת הסלמה במטרה לתגבר את הכוחות על ההר.
"ביום שיקרה משהו בהר דב, זה יהיה אני והלוחמים שאיתי פה נגד האויב. אין כאן שום דבר חדש או מפתיע. אנחנו יודעים את זה ומוכנים לזה".
"מרגיש מוכן לרגע שיקרה משהו על ההר"
"כמפקד של מוצב גלדיולה, יש לי בידיים עוצמה של גדוד שלם", ממשיך מלך ההר. "אנחנו ערוכים כאן עם טנקים, די-9, נמרים, והציוד הכי מתקדם שקיים בצבא. הכל כדי לייצר לעצמנו עצמאות בהר ולהיות תמיד צעד אחד לפני האויב".
"בנוסף, הפלוגה שלי היא לא סתם פלוגה", הוא מחדד, "הצבא רוצה את הכוח החזק ביותר בנקודה קריטית שכזאת - ולכן אנחנו פה. הלוחמים שלי התאמנו קשה במיוחד באימונים של החטיבה לפני שהגענו לכאן, ואני מוכן לחתום על כל אחד מהם.
"עליהם מפקדים הקצינים הכי יצירתיים וחכמים שניתן למצוא בצבא, לוחמים שכל אחד מהם מייצג את רוח הלחימה העזה והבלתי מתפשרת של חטיבת גולני. כשיש לך את כל המרכיבים האלה - אתה מרגיש רגוע ומוכן לקראת הרגע שיקרה משהו על ההר".
רגע לפני ששגרת היום נגמרת, והלוחמים הולכים לנוח לפני שיצטרכו לקום מחר לפנות בוקר לעוד בוקר מתוח, סרן כרסנטי מבקש להעביר מסר חד לאזרחי המדינה שצופים במוצב מלמטה: "אני יכול להבטיח לכם שאפשר להיות רגועים ולסמוך על לוחמי גולני שיעמדו חסונים בחזית וידעו להסתכל לאויב בלבן של העיניים. הלוחמים שלנו היום זה משהו אחר, משהו שהאויב עוד לא נתקל בו.
"אנחנו כאן בשביל להמשיך לשמור על השקט ששורר כאן בשנים האחרונות, אבל אם הצד השני ינסה להפר אותו - הלוחמים שלי רק מחכים לקבל את הפקודה בקשר - 'להסתער'".
הכתבה פורסמה לראשונה באתר צה"ל
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו