הם הלכו בשדות

התיעוד הצילומי של הקיבוץ בארץ ישראל התחיל, כמו התנועה הקיבוצית עצמה, בדגניה. הצלם אברהם סוסקין תיעד ב־1912, בתצלום המבוים "הצריף באום ג'וני", את החלוצים חברי הקבוצה על גג הצריף הראשון שבנו לצד הירדן. סגנון הצילום היה מבוים־רומנטי ומיקם את דמות האדם בנופי הארץ "התנ"כית", שאליה שבו היהודים אחרי אלפיים שנות גלות. 

בשנות ה־30 ועד קום המדינה היה הצלם המרכזי זולטן קלוגר, שעבד עבור הקרנות הציוניות וייצג את סגנון הצילום "החדש", המבוים־מודרני. במקביל, בעת ההיא הגיעה התעמולה הציונית לשיאה ובמרכזה תיעוד הקיבוצים, החלוצים והחלוצות בעבודה ובמנוחה ותינוקות "בראשית" בארץ החדשה.

לצד צלמי הקרנות הציוניות, הגיעו בתחילת שנות ה־20 לקיבוצים חלוצים וחלוצות נושאי מצלמות. מאז ועד היום תיעוד הקיבוץ נעשה כמעט במקביל - "מבחוץ" ו"מבפנים". המבט הפנימי הוא מבט אינטימי על חצר המשק, החגים, העבודה החקלאית וילדי המשק והוריהם חברי המשק, החולקים אותה אינטימיות עם הצלמים. 

את נקודת המבט הזו מאירה התערוכה החדשה "קיבוץ - פני אדם" (אוצר: גיא רז), המוצגת במוזיאון יד טבנקין ברמת אפעל. בתערוכה מוצגים תצלומיהם של שמונה צלמים וצלמות, שפעלו ופועלים בקיבוצים משנת 1922 ועד היום. "בחרתי להציג את מורשת הצילום בקיבוץ, תוך שימת דגש על הופעתם של בני האדם בקיבוצים", אומר האוצר רז, "החל מהצילום התיעודי העוסק בעבודה ובילדות, ועד לזה הטיפולוגי־אמנותי העוסק בסלון הקיבוצי ובשכונות ההרחבה בקיבוצים המופרטים של היום. בכך מוגשת לצופים מעין קפסולת זיכרון חזותית, שהיא סיפור הומני בתמונות על ציר הזמן של הקיבוץ".

(בצילום למעלה: שנות ה־40 בגבעת ברנר - הילדים בקיבוצים ישנו בלינה משותפת מגיל אפס ועסקו בעבודות חקלאיות במשק מגיל צעיר. את "טקס" השכבת הבן או הבת לישון בבית הילדים, את התינוקות היושבים בפעם הראשונה על הסיר ואת הילדים הגדולים יותר עובדים בפינת החי, תיעד הצלם חנן בהיר מקיבוץ גבעת ברנר משנות ה־30 ועד שנות ה־50. בהיר היה הצלם הראשון בתנועת הקיבוץ המאוחד, ובאתר קיבוצו גבעת ברנר נכתב עליו: "צילומיו של חנן היו מלאים באהבה ובשמחת חיים, והוא חיפש תמיד את התמונה החיה ועתירת התנועה")

 

הורה חקלאות / 1957

צילום: עזריה אלון (2014-1918), בית השיטה 

הקיבוצים התייחסו לחקלאות מאז ומעולם ביראת קודש, והם חוגגים את החגים החקלאיים במחולות ובריקודים. את "חג השדה" בקיבוץ בית השיטה של 1957 תיעד חבר הקיבוץ עזריה אלון, איש הטבע הידוע שהיה ממקימי החברה להגנת הטבע, עורכה הראשי של האנציקלופדיה "החי והצומח של ארץ ישראל" וחתן פרס ישראל למפעל חיים

 

ילדי השמש / 1951

צילום: מורדו אברהמוב (2013-1920), יקום

ילדות בקיבוץ של שנות ה־50 וה־60 היא רגליים יחפות ומכנסיים קצרים, כפי שמדגמנים ילדי הקבוצות "אמיר" ו"שיבולת" מקיבוץ יקום בקייטנה קיצית במכמורת ב־1951. את "ילדי השמש" הללו תיעד הצלם מורדו אברהמוב, כחלק מפרויקט צילום ילדים שבו עסק בשנים 1960-1947, ואשר הוצג בשנה שעברה בתערוכה ובספר חגיגי לרגל 70 שנה לקיבוץ יקום. בספר נכתב על אברהמוב כמי ש"הציע מבט המשמר את רעיון הקולקטיב הקיבוצי, ובמקביל מצליח להבליט את עצמאותו ועצמיותו של כל ילד"

 

שביל החלב / 2014

צילום: בועז לניר, שער העמקים

צעירה בת קיבוץ בעבודתה ברפת היא מעין מיקרוקוסמוס של הצילום הקיבוצי. הצלם בועז לניר, בן וחבר קיבוץ שער העמקים, מצלם ב־35 השנים האחרונות את הפרויקט "אנשים - קיבוץ", שעליו הוא אומר כי "כשראיתי שהמייסדים מתחילים ללכת לעולמם, אמרתי לעצמי שאני חייב לתעד את אנשי הקיבוץ, בתקופה שבה עובר המקום שינויים מרחיקי לכת. זהו תיעוד היסטורי, לצד תמונות שמשחקות גם במגרש האמנותי ויש בהן רבדים, קומפוזיציה ובחירה בשחור־לבן, מכיוון שזהו תיעוד זיכרון שנכון יותר לספר בצבעים הללו. בצילומים אני מבקש לבחון אם אנשים ייראו, יתלבשו ויתנהגו כך גם בעתיד, שכן הקיבוצים עוברים שינוי בכל תחומי החיים ומעניין אותי לבדוק את הפן האנושי שלהם. אם נסתכל על התמונות הללו יחד בעוד 50 שנה, אולי נוכל לענות על כך"

 

החלוצים החדשים / 2013

צילום: אפרת אשל, גבעת חיים איחוד 

ההתחדשות הבלתי פוסקת הביאה לקיבוצים רבים שכונות הרחבה, הקולטות אליהן את משפחותיהם של בני ובנות המשק, וגם משפחות "מבחוץ". את משפחת לוי שבתמונה ומשפחות נוספות מגבעת חיים איחוד תיעדה אפרת אשל, בת וחברת הקיבוץ, רגע לפני סיום בניית ביתן החדש בהרחבה. "בעיניי, המשפחות הללו הן מעין חלוצים חדשים", אומרת אשל, "גם אני חזרתי עם משפחתי לקיבוץ אחרי שנות גלות במרכז, בניתי את ביתי בהרחבה והרגשתי קצת כאילו גם אנחנו בונים קיבוץ חדש. כחלק מתהליך ההתחדשות, קיבוצים היום צריכים הרחבה"

 

אדמה משוגעת / 1962

צילום: טוביה ריבּנר, מרחביה 

חברי הקיבוץ נחים מעבודתם בשדה. על נעלי העבודה שלהם שכבה עבה של קש ובוץ. את הרגע החלוצי הזה, מקרוב ומרחוק, צילם טוביה ריבנר, שתיעד את החיים בקיבוצו מרחביה בשנים 1978-1940. ריבנר, היום בן 94, הוא משורר זוכה פרס ישראל. על צילומיו, שהוצגו ב־2015 בתערוכה "פרשת דרכים", אמר: "נתבקשתי למסור את החיים בקיבוץ כפי שהיו, וזאת עשיתי"

 

משענת זרה / 2008

צילום: שי אלוני, גבע 

המטפלים הסיעודיים, שהגיעו לישראל מכל רחבי העולם, מצאו את דרכם גם לבתיהם של ותיקי הקיבוצים. שי אלוני, בן וחבר קיבוץ גבע, צילם ב־2008 את חברת קיבוצו הינדה מגל ואת המטפלת שלה מריה, שהגיעה ממולדובה, כחלק מסדרה בשם "משענת זרה". "נהיה לנו קל מאוד לשחרר את הורינו לידיים של מישהו אחר, וזה קצת עצוב שלא אנחנו מטפלים בהם", אומר אלוני, "האמירה שלי היתה למעשה מעין שאלה - איך יכול להיות שלא אנחנו מטפלים בחברים הוותיקים, ההורים שלנו?"

shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו