לישראל אין פתרון אסטרטגי למצב בעזה - והיא בוחרת לכבות שריפות

אזרחי ישראל למדו אתמול על הפסקת האש שסיימה את סבב הלחימה בדרום מחמאס, באמצעות אל־ג'זירה. ישראל, לעומת זאת, נמנעה ממתן מידע או הסברים.

ההחלטה עצמה להימנע ממלחמה היא לגיטימית, גם אם בעיני רוב הציבור היא נדמית שגויה. לנגד עיני מקבלי ההחלטות עמדו מספיק סיבות שלא להיגרר להתכתשות רחבה: החשש מהסתבכות, מנפגעים רבים והרס רב, מגלישה לחורף ומהסטת הקשב האסטרטגי מהזירה הצפונית, וכמובן הידיעה שביום שאחרי לא ישתנה כלום בעזה אלא להפך - המצב בה רק יורע.

את כל אלה היה על הממשלה להסביר לציבור. הימנעותה מכך העצימה את המבוכה ואת התחושה האינסטינקטיבית שחמאס יצא כשידו על העליונה. קשה יהיה למצוא היום איש בעוטף עזה שסבור שהמציאות האסטרטגית בדרום השתנתה בימים האחרונים; ניסיון החיים מלמד אותם שזה רק עניין של זמן (וכנראה זמן קצר) עד שהאש תתחדש.

במבחן המעשה החיים מורכבים יותר. חמאס נפגע יותר מאשר פגע; הוא איבד נכסים פיזיים רבים, ולפחות שני מתקנים שהיו אסטרטגיים עבורו. בכיריו אמנם נותרו בחיים, אבל רק מתוך החלטה ישראלית שנבעה מההערכה כי פגיעה בהם עשויה לגרור גם פגיעה בחפים מפשע רבים. סביר שגם זה עמד לנגד עיני הארגון כשביקש הפסקת אש.

גם הישגים

מנגד, היו לחמאס גם כמה הישגים. הבולט שבהם היה השיעור הגבוה יחסי של רקטות שלא יורטו. מעזה נורו בשתי היממות האחרונות יותר מ־500 חימושים: כ־100 נפלו בשטח פלשתיני, כ־100 יורטו, כ־300 נפלו בשטחים פתוחים ויותר מ־30 נחתו בשטח בנוי, בעיקר באשקלון ובשדרות. זה מעיד כי אפשר ויש בעיה מסוימת במערכת כיפת ברזל, שדורשת מענה מיידי.

 

בניין שהופצץ על ידי חיל האוויר, עזה // צילום: רויטרס

גם פגיעת טיל הנ"ט באוטובוס סמוך לכפר עזה היא הישג של חמאס. נראה שההמתנה לירידת החיילים מהאוטובוס היתה מכוונת, אבל האירוע כולו הוא תקלה חמורה (או "ביזיון" כהגדרת גורם בכיר). השטחים שחשופים לירי מהרצועה מוכרים היטב, ואף סומנו מראש ואושרו על ידי הגורמים הבכירים ככאלה שדורשים מניעת גישה. מחסום של המשטרה הצבאית אף הוצב בכניסה לתצפית "חץ שחור", אבל התנהלות ישראלית טיפוסית גרמה להניח לשיירה - ובה האוטובוס וכלי רכב נוספים - לעבור, וכמעט לגרום בכך לאסון כבד.

שמרו על פרופורציות

צה"ל הצליח לשבש "הפתעות", ובהן שימוש ברחפנים, אולם בעזה נמנעו במכוון מעליית מדרגה חריפה ולכן לא ניסו להפעיל מנהרות התקפיות, וגם לא הרחיבו את טווח הרקטות לאשדוד ולבאר שבע.

גם בישראל שמרו על פרופורציות. לכל הפצצה קדמה אזהרה, כך שבעזה ספרו נכון לאמש 14 הרוגים וכ־30 פצועים קשה - מספר נמוך, שמעיד כי בישראל חששו כי מספר נפגעים גבוה ברצועה לא יותיר ברירה בידי חמאס ויחייב את הרחבת הלחימה, עד כדי אפשרות של גלישה למערכה ממושכת.

כפי שנכתב כאן אתמול, שני הצדדים ביקשו להימנע מכך. בתיווך מצרי הושגה הפסקת האש, שמבחנה המיידי יהיה בהפגנות על הגדר ביום שישי הקרוב. ישראל התעקשה בשני ימי הלחימה שלא לאפשר הגעת פלשתינים אל הגדר, כדי לנסות לבסס מחדש את הפרימטר הביטחוני לאורכו. סביר שחמאס ינסה לאתגר זאת מחרתיים, וספק אם ישראל תתעקש - כדי שלא לחדש את הלחימה.

מבחן הרגיעה

אבל מבחנה של הרגיעה המחודשת שהושגה אתמול יהיה ארוך יותר. חמאס יידרש לשמור על ריסון מפריחי הבלונים והעפיפונים, על מניעת חריגות השיט ועל הפסקת ההפגנות בצפון הרצועה, ובהמשך גם על צמצום האלימות בהפגנות יום שישי. ישראל תידרש לא רק שלא לפעול בגלוי בעזה, אלא גם באופן חשאי; בלהט הלחימה הושמה בצד הפעילות המיוחדת שבה נהרג סא"ל מ', אבל הדיה והשלכותיה יוסיפו ללוות את הגזרה (ואת צה"ל) עוד זמן רב, וידרשו מענה ללא מעט דילמות מורכבות שהתעוררו כעת.

בהמשך תעלה שוב סוגיית גופות החיילים ושני האזרחים הישראלים שמוחזקים בעזה, וגם סוגית הכסף. אם לא יוכנסו מזומנים לעזה, חמאס יידחק לפינה והאלימות תתחדש. אם יוכנס הכסף, תואשם ישראל כי היא נותנת יד לא רק לשיקום אזרחי של הרצועה אלא גם מסייעת לחמאס לבנות מחדש את המערכים ואת היכולות שאיבד בימים האחרונים (ואשר ערכם גדול בהרבה מ־15 מיליון הדולר שהועברו מקטאר).

כל אלה מבטיחים שכאב הראש העזתי ימשיך ללוות אותנו גם בתקופה הקרובה. בהיעדר החלטה על פתרון אסטרטגי, תמשיך ישראל לכבות שריפות; זאת מדיניות לגיטימית, אם כי מסוכנת, משום שהיא מותירה יותר מדי מרחב תמרון לארגוני הטרור ברצועה. צריך לקוות שההחלטה שלא לשנות זאת כעת - גם במחיר של פגיעה מסוימת בהרתעה - לא תתברר כמקח טעות בהמשך.

 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו