קייט זווארד היא חלוצה אמיתית לכל הדעות. על אף חזותה הרכה, היא ניצבת בקו הקדמי של אחת המהפכות המשמעותיות שמתרחשות לנגד עינינו ומטלטלות את סדרי העולם שהכרנו במשך דורות. לפני כמה חודשים מונתה זווארד למנהלת הראשונה של האסטרטגיה הדיגיטלית של ספריית הקונגרס של ארה"ב. לפניה התפקיד כלל לא היה קיים, כך שבחלקה נפלה הזכות, ואיתה גם האחריות, להוביל את ספינת הדגל של מידענות במים הסוערים של התפוצצות הידע בעידן הדיגיטלי.
"אנו חיים בתקופת פריחה נפלאה ביותר - הן עבור הספריות כמוקדי קידום הידע וההשכלה והנגשתם לציבור, והן עבור האנושות באופן כללי", אומרת זווארד, "והתפקיד שלי מיועד לנווט את הספרייה הידועה ביותר בעולם בין פלאי העידן הזה. זה יפתיע את מי שעבר למכשירים חכמים, אבל ב־2017 התפרסמו בארה"ב יותר ספרים מאשר ב־2016, ב־2016 יצאו יותר ספרים מאשר ב־2015, וכך הלאה. עולם הדפוס ממשיך לגדול, ולצידו צומח עולם ידע דיגיטלי. אנו במרוץ מטורף ובלתי נגמר במאמץ להכיל את הר המידע שרק גדל וגדל".
זווארד הגיעה לביקור בישראל כדי לחלוק את ניסיונה עם משתתפי כנס GLAM תל אביב 2018, שנערך על ידי קרן ויקימדיה ומתמקד בהנגשת החומרים הדיגיטליים של גלריות, ספריות, ארכיונים ומוזיאונים. אין מי שלא מכיר את מיזם האנציקלופדיה המקוונת "ויקיפדיה", אולם בוויקימדיה מקדמים איסוף, יצירה והפצה של תכנים חופשיים גם בכלים נוספים.
האתגר - הזמנת הציבור
ספריית הקונגרס האמריקני היא לא עוד ספרייה, אלא אחד ממוסדות הידע המפורסמים בעולם. זהו אייקון תרבותי, סמל עוצמתי יחיד במינו לציביליזציה האמריקנית, ולא רק בזכות הגודל (לדברי זווארד, מדובר בספרייה הגדולה ביותר שהכירה האנושות). לפני יותר מ־200 שנה חתם הנשיא ג'ון אדמס על החוק שהקציב 5,000 דולר עבור "רכישת ספרים העשויים להידרש לקונגרס" - והשאר היסטוריה. הספרים הראשונים נקנו כמובן בבריטניה, והאוסף הראשוני התבסס על כ־700 כרכים ושש מפות בלבד. היום המספרים האלה יכולים לעורר רק חיוך, שכן האוסף הנוכחי עולה על 165 מיליוני פריטים (אף אחד לא יופתע אם גם המספר הזה יתיישן עד שתקראו שורות אלו). והעיקר הוא שעל אף השייכות האדמיניסטרטיבית לקונגרס, המוסד של זווארד משמש הספרייה הלאומית של ארה"ב, מעין אוצר של ידע שנצבר על ידי המעצמה הגדולה של העולם המודרני.
תולדות ספריית הקונגרס האמריקני יכולות ללמד הרבה על מגבלות החומר. לפחות פעמיים בהיסטוריה הארוכה שלו הוכה המוסד המפואר במכה האיומה ביותר שיכולה להתרגש על ספרייה - שריפות. ב־1814 נשרפה הספרייה עם בניין הקונגרס, ואוסף הספרים המקורי אבד. כתשובה לכך, הציע תומס ג'פרסון, מחבר הכרזת העצמאות האמריקנית, לקונגרס לרכוש את הספרייה הפרטית שלו - וכך היה. 6,487 הספרים מהאוסף של ג'פרסון היו לבסיס החדש של הספרייה הלאומית של האומה האמריקנית, אולם כבר ב־1851 פרצה שריפה נוספת שהשמידה בערך 35 אלף ספרים, ובהם מרבית האוסף המקורי שנרכש.
אגב, שריפות ושאר האיומים על שרידות האוצרות המוחשיים של הספריות והמוזיאונים בעולם אינם נחלת העבר, ולראיה - שריפת הענק במוזיאון הלאומי של ברזיל בתחילת ספטמבר השנה. במהלך שעות ספורות איבדה המדינה הגדולה של דרום אמריקה מיליוני מוצגים ייחודיים, ויש שיגידו שחלק עצום בהיסטוריה המתועדת של ברזיל עלה בלהבות ופשוט התאדה. אסונות כאלה מוכיחים שדיגיטציה היא לא רק כלי להנגשת האוספים לציבור הרחב והמרוחק אלא בראש ובראשונה פתרון שימור שיכול להתגבר על איומי ההשמדה הפיזית.
רוזה פארקס בגוף ראשון
בשלב הראשון ניגשה זווארד לגיבוש האסטרטגיה הדיגיטלית עבור ספריית הקונגרס, מעין הצהרה של מטרות וערכים של הספרייה הקלאסית בעידן החדש. במשימה הזאת השתתפו לא רק עובדי המערכת. "צריך לזכור שאנחנו עובדים עבור הקהילה, לכן הזמנתי את נציגי הקהילה ואת נציגי המוסדות האחרים לקחת חלק בקביעת היעדים שלנו לחמש השנים הבאות - מה שהביא פרספקטיבה רחבה יותר", היא מספרת.
מה היעד החשוב ביותר שקבעת?
"היעד הראשון שנקבע הוא פתיחת האוצרות לציבור. אדם מן היישוב יתקשה לקלוט את היקף האוסף שנצבר בספריית הקונגרס האמריקני. די אם אציין שאורך המדפים הכולל של ספריית הקונגרס מגיע ל־850 ק"מ. במהלך הדורות נאספו אינספור אוצרות הידע האנושי. אספנו אותם מטעם הציבור עבור הקונגרס, עבור העם האמריקני ועבור העולם כולו. הציבור זכאי ליהנות מפירות העבודה האדירה הזאת. כך שהמשימה העיקרית שלי היא לסייע לאנשים להתחבר אל האוסף. אל תטעו - זהו אתגר גדול שטומן בחובו הרבה שאלות משנה. כיצד עלינו לספר לציבור מה יש לנו באוסף? כיצד עלינו לעודד את הציבור להיכנס אל האוסף? כיצד עלינו להזמין אנשים סקרנים שנבירה בחומרי הספרייה אינה חלק מעבודתם?"
איזו דמות של צרכן עומדת לנגד עיניך? מיהו אותו אדם סקרן שאת מזמינה להיכנס בשערים הדיגיטליים של ספריית הקונגרס?
"זה יהיה אדם אוהב דעת שאין לו תחום מחקר מסוים, אך יש לו רצון לחוות משהו חדש, רצון שנטוע חזק בכל אחד מאיתנו. הספריות בדרך כלל בנויות סביב צורך לספק מידע למטרות מחקר מוגדרות, אבל כעת אני מובילה שינוי תפיסתי שנועד לחשוף את הספרייה אל הציבור הרחב. בעצם, במידה רבה זאת חזרה אל המשימה המקורית של כל ספרייה, שקצת נשכחה בין הררי המידע שאספנו. מעטים יודעים זאת, אך ספריית הקונגרס מתפארת באוסף הגדול בעולם של מפות, באוסף מוזיקלי עצום ממדים, באוסף המשפטי שאין שני לו, ואפילו באוסף בלתי רגיל של ספרי טלפונים מכל התקופות שמספרם מגיע ל־124 אלף. מדוע שהישראלי שיושב לו בביתו בירושלים או באילת לא ייהנה מהעושר הבלתי נתפס הזה, ועוד בחינם?"
וכל המכמנים שאת מתארת נגישים ברשת?
"למרבה הצער, עדיין לא כולם. כדי להשלים את הדיגיטציה נדרש מאמץ על־אנושי, ואנו מצויים בעיצומו. אוסף המפות שלנו, לדוגמה, כולל 5.5 מיליון פריטים, והמדפים שמאחסנים אותו עומדים בקומות שנפרסות על פני שטח של שני מגרשי כדורגל. המוח האנושי לא מסוגל להבין לאשורה את משמעות המספרים האלה. חלק מן המפות האלה כלל לא קוטלג בשיטות מסורתיות, ואין לנו רישומים לגבי חלק מן המפות. לצד המפות יש לנו האוסף הגדול ביותר בעולם של רישומי צלילים (רישומי סליל, הקלטות, תקליטים, שידורי רדיו וכו'), האוסף הגדול ביותר בעולם של כתבי יד, ובתוכו אוספי המסמכים של 900 חברי קונגרס ו־23 נשיאים. לוקח הרבה זמן והרבה משאבים לחשוף את כל האוקיינוס הבלתי נדלה הזה לגישה מקוונת, ואני מבטיחה שנעשה זאת".
כיצד את רואה את עתיד הספריות מול השתלטות הוויקיפדיה, שאמנם מספקת מידע מיידי על כל נושא, אבל מבקרים מאשימים אותה בחוסר דיוק ובשטחיות?
"אני סבורה שהוויקיפדיה והספריות המסורתיות דווקא משלימות ולא מתחרות. למעשה, ויקיפדיה מהווה טעימה התחלתית של ידע ראשוני ובהרבה מקרים היא מגבירה את התיאבון הסקרני של אדם. בזכות ויקיפדיה ומקורות דומים, שנחשבים בעיניי לנקודות גישה לידע, המבקר נחשף לנושא כלשהו, והחשיפה עשויה להוביל ללימוד מעמיק יותר. גם הסטטיסטיקה שאנחנו אוספים ומנטרים מוכיחה זאת מעבר לכל ספק. גולש שמגיע לבסיסי הנתונים של ספריית הקונגרס מוויקיפדיה מבלה בהם בממוצע יותר זמן מגולש שהגיע ממנועי חיפוש. אני רואה בעיני רוחי אדם ש'נדלק' על נושא מסוים, מחפש אותו בוויקיפדיה, ונמשך בעקבות החיפוש הבסיסי הזה אל מעמקי הידע של ספריית הקונגרס".
"מאמץ להכיל את הר המידע". זווארד // צילום: גדעון מרקוביץ
אחד המיזמים שהושקו על ידי ספריית הקונגרס במסגרת שיתוף הציבור במעבר לעולם דיגיטלי הוא פרויקט מיקור המונים (crowd.loc.gov). "הציבור הוזמן לתמלל ולמפתח פריטים מן האוסף שלנו, כדי שניתן יהיה לעשות בהם חיפוש", מסבירה זווארד, "כאשר מסמך מסוים עובר דיגיטציה, עובדי הספרייה סורקים אותו, ומתקבלת תמונה. זה טוב לשימור, אבל לא מספיק טוב להנגשה. פנינו לציבור וביקשנו לעזור לנו לקרוא את הפריטים האלה ולתייג מילות מפתח עבורם. כך השגנו שתי מטרות: ראשית, הפכנו במאמץ משותף את פריטי הגלם לנגישים לחיפוש, ושנית, חשפנו מיליוני מסמכים לציבור שבא לסייע בידינו. למשל, יש לנו אוסף מסמכים של פעילת זכויות האדם רוזה פארקס, שעבר דיגיטציה ומפתוח במיקור המונים, וכעת כל אחד יכול לקרוא את הסיפור המדהים שלה במילותיה המקוריות".
לפרוץ את המסורת הנוקשה
הגולש הסקרן עשוי להימשך גם לדברים אחרים. "אוסף העיתונים ההיסטוריים נחשב לאחת הפנינות של ספריית הקונגרס", מספרת זווארד בגאווה בלתי מוסתרת. "כ־13 מיליוני עמודי עיתונים כבר עברו דיגיטציה ונגישים למבקר מקוון. אפשר לחפש בהם כל דבר: עקבות של שרשרת משפחתית, אירועים ספציפיים שקשורים בהיסטוריה פרטית, לאומית או כלל־עולמית. לאמיתו של דבר, אנחנו לא יכולים אפילו לדמיין את מגוון השימושים באוקיינוס המידע הזה שמונגש לציבור. כך, חוקר אחד השתמש באוסף העיתונים המקוון שלנו למחקר על התפתחות עולם העיתונות בארה"ב מן החוף המזרחי אל המערב. הוא השווה אלפי עיתונים על פי פרמטרים רבים; לפני המעבר לעולם דיגיטלי דבר כזה לא היה אפשרי".
למרות הבטחות העידן הדיגיטלי המופלא, עולם הספריות עדיין מצטייר כמאוד מסורתי ונוקשה, הן בתפיסת העולם שבו והן בגינונים החיצוניים. לעיתים הרושם שנוצר בעקבות הביקור בספרייה ממוצעת הוא שמי שעומד במרכזה הוא הספרן, ולא הקורא. ומי לא זוכר ספרניות זעופות, שהיו רגילות להשתיק כל שיחת חולין, כאילו כמה מילים שנאמרות בקול בין מדפי הספרים עלולות לטמא את "מקדש הספרים" ולהמיט אסון על הספרייה ובאיה. זווארד לא מכחישה שהדימוי של הספריות בדעת הקהל סובל מסטריאוטיפים, אבל טוענת בתוקף שהמציאות משתנה מהר יותר מן הדימויים.
כיצד המינוי שלך והכוונות המהפכניות התקבלו על ידי עובדי הספרייה והממסד הספרייתי?
"זה אולי יישמע אופטימי מדי, אבל הניסיון שלי עד כה חיובי ביותר. הספרנים של ספריית הקונגרס מלאי מחויבות למשימה ומלאי תשוקה לשרת את המשתמשים. הם אינם עיוורים לאתגרי העולם הדיגיטלי, ובד בבד מבינים את היתרונות המובהקים שלו. רבים מן העובדים הוותיקים בירכו על המינוי שלי. החיכוכים מתחילים רק כאשר מתחילים לדבר על תקציב".
זווארד אינה מנדבת מידע לגבי תקציב הפעילות הדיגיטלית של ספריית הקונגרס ומספרת שהוא מוטמע בכל מחלקות הארגון. בדומה לכך, גם עובדי הדיגיטציה עובדים בכל המחלקות, אולם בצוות של זווארד נכלל אינקובטור טכנולוגי, שתפקידו לפתח טכנולוגיות חדשות לעיבוד מידע והנגשתו לציבור. מי אמר שספרייה אינה יכולה להפוך לחממה של חברות הזנק? ואולי בתוך כמה שנים זה אכן יקרה - בהיותה מוסד ממשלתי הספרייה אינה עוסקת במסחור הטכנולוגיה המפותחת, אבל דלתותיה פתוחות לשיתופי פעולה טכנולוגיים עם מוסדות ללא כוונת רווח וארגונים אחרים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו