בחירות האמצע בארה"ב: חוגגים דמוקרטיה בכל מקום

בסניף של מקדונלד'ס, ביציאה מספר 121 בכביש המהיר ממיאמי לקוקו ביץ׳, יושבים לאכול ארוחת צהריים מאוחרת שני זוגות של אמריקנים לא צעירים. ״ראינו כבר הרבה מערכות בחירות״, אומר לי ג׳ייסון, אחד הגברים שסיים בגאווה בורגר שלישי, "אני זוכר כאילו היה זה אתמול כיצד לגלגו על רונלד רייגן, אחד הנשיאים הגדולים שהיו לנו. בדיוק כמו שהדמוקרטים אוהבים היום לצחוק על טראמפ. אבל תראה איך הוא עובד כמו ילד, הוא בן 72 ותראה איזה מרץ". 

באותה נשימה הוא מוסיף: "זה לא פשוט. תראה את אשתי ואת זוג החברים שלנו - הם הצביעו לדמוקרטים כי יש להם מנטליות של איגודים מקצועיים". 

למי ששכח, רייגן נתפס כבדיחה מהלכת כשהכריז על כוונתו לרוץ לנשיאות ב־1980. כולם תהו איך שחקן זוטר ולא מוצלח במיוחד יהיה מנהיג העולם החופשי בתקופת מירוץ החימוש מול ברית המועצות. אך רייגן כבש את לב האמריקנים שרצו נשיא שמדבר בשבחה של אמריקה ולא מתרפס בפני יריביה. נשיא שעומד על שלו ואומר את שעל ליבו. והוא ניצח ב־1980, ואז שוב ב־1984, וגם ניצח את המלחמה הקרה. 

הפתיחות של ג׳ייסון וחבריו מפתיעה אותי כי אינה תואמת את הדיסקרטיות של שתי הקלפיות שבהן ביקרתי אתמול בצפון מיאמי. משעות הבוקר השתרכו תורים ארוכים עם מצביעים מאוד מנומסים - עד לרגע שבו מבקשים לשאול אותם עבור מי הצביעו. 

מערכת הבחירות של אמצע הקדנציה כה יצרית השנה, עד כי נראה שמדובר בלא פחות מטקס דתי, אישי, שכל אחד עושה מול אלוהיו ומול קהילתו. הרי הפוליטיקה היא בכל מקום – טראמפ בכל מקום ומדבר כל הזמן – אז באופן אירוני, את הרגע הקדוש הזה אנשים מרגישים צורך לשמור לעצמם, דווקא בעידן שבו הכל מפולג למחנות. 

האמת מאחורי הפרגוד

וזו גם התקווה של טראמפ. הוא מקווה שמה שכולם אומרים מהפה אל החוץ לא משקף את מה שהם באמת חושבים, ושמאחורי הפרגוד יצביעו כפי שהלב יכריע: על-פי הכלכלה המשגשגת שהוא נתן להם. הנשיא מקווה שיצביעו על פי האהדה שלהם לרעיונות שלו (גם אם לא לבוטות שלו), ועל-פי היצר האינסטינקטיבי להירתע מדמוקרטים שאינם מציגים פתרונות אמתיים לנושאים שטראמפ שוטח בפניהם, חוץ מהעלאת מיסים (הגירה, מיסוי, חוק וסדר). למעשה, ייתכן שרבים יצביעו הצבעה מפולגת - למועמד המפלגה הרפובליקנית כדי לשמר סנאט רפובליקני ולמועמד הדמוקרטי לבית הנבחרים כדי לרסן את טראמפ. הרעיון של Divided Government הוא חלק בלתי נפרד מההווייה האמריקנית, ומתיישב היטב עם הרצון של מנסחי החוקה לבזר את סמכויות הממשל הפדראלי כדי לתת יותר עצמאות למדינות וכדי לוודא שהממשל לא עושה פעולות מהירות מדי. 

הדמוקרטים הרבה יותר פתוחים בחשיפת ההצבעה שלהם והרפובליקנים, לתחושתי, דיסקרטים יותר. כאילו מתביישים שהם לא מיישרים קו עם הנרטיב התקשורתי. וזה אמור להיות בגדר אינדיקטור טוב מאוד לנשיא, בייחוד בפלורידה הכה-גורלית. ההתקפות של התקשורת האמריקנית, חוץ מפוקס ניוז, נגד טראמפ, הן אלו שגרמו לרפובליקנים רבים להישאר דיסקרטיים בהצבעה שלהם. 

אווירת בחירות, צעירה נושאת תעמולת בחירות בפלורידה // צילום: איי.פי

״שמע, אני הצבעתי לטראמפ", מספר לי גבריאל, פנסיונר יהודי בן 85, "אני חושב שהוא נשיא מצוין וכל כך טוב לישראל, אבל כל החברים שלי הצביעו לדמוקרטים. אני לא זוכר בחירות אמצע קדנציה שכאלה עם כל כך הרבה מתח ועוינות בין המחנות. זה לא בריא לאמריקה״.

בנו של טראמפ, אריק, הגיע אתמול לתוכנית הבוקר של פוקס ניוז כדי לעשות קמפיין לאבא שלו. בכלל, נראה שמשפחת הנשיא השתלטה על השיח לחלוטין. בזמן שאבא טראמפ - שמספק לאמריקנים נתונים כלכליים מצויינים - מרשים בעצרת בחירות במיזורי, בנו מוזמן לפרשן ומסביר: ״צריך לאפשר לאבא שלי להמשיך להצליח למען אמריקה״. הנשיא עצמו אמר במהלך העצרת: "אם הדמוקרטים ינצחו הם ירצו לעשות הפיכה סוציאליסטית...וישלשו את המיסים שלכם".

בתחנות האחרות מבליטים את ההופעות וההצהרות של הנשיא לשעבר ברק אובאמה, שהגיח משום מקום כדי לדחוף את הדמוקרטים עד כמה שאפשר לצאת ולהצביע. אובאמה הפך את מערכת הבחירות הזו לאישית והצטרף למחנה ה"רק לא טראמפ", דבר מאוד מפתיע עבור נשיא לשעבר שלא מתמודד יותר על שום משרה. הדמוקרטים הצליחו לייצר מאבק על אופיה של אמריקה, אך לא מציגים אלטרנטיבה. פרדוקסלי משהו. 

מפלה לטובה

הקלפי בקולג׳ באינדיאן ריבר במחוז סנט לוסי, פלורידה, היה שוקק ומלא במצביעים. ״אני דמוקרטית", אומרת לי אורור, "חשוב לי שהדמוקרטים ינצחו כדי שיהיה איזון באמריקה". חברתה, רוז, לא מסכימה עם כלי התקשורת הטוענים שהכל סביב טראמפ: "יש כל כך הרבה חוקים חשובים להעביר בפלורידה, אסור לשכוח שיש לנו גם את ענייני הפנים שלנו במדינה".

אמריקה סופרת את הקולות ובקרב הרפובליקנים שומרים על אופטימיות. באופן היסטורי, נשיאים מכהנים נוטים לקבל מכה קשה בבחירות האמצע, לאו דווקא בגלל משהו שהם עשו, אלא בעיקר בגלל שמצביעי האמצע אוהבים לעשות לנשיא חיים קשים.

והאמת, לא פעם השיטה הזאת מביאה להישגים. בדיעבד אפשר להגיד שהמפלה הקשה של ביל קלינטון בבחירות האמצע של 1994, שבהן איבד את שני בתי הקונגרס, הצילה את ממשלו. הוא נאלץ ליישר קו עם המסר של ניוט גינגריץ' ושאר הרפובליקנים, שהכריחו אותו לקצץ את הוצאות הממשל, לפעול נגד הגירעון ולקדם יוזמות שאינן נחלת השמאל. התוצאה הייתה צמיחה אדירה בכלכלה – וקדנציה שניה של קלינטון. גם אובאמה המשיך לקדנציה שניה אחרי המפלה הקשה ב־2010. 

יש שסיפרו לי שטראמפ דווקא ירוויח אם יפסיד את בית הנבחרים. אם הדמוקרטים יתעקשו לסכל את כל היוזמות שלו ולא לשתף פעולה ברפורמות שהוא מתכנן – הוא יוכל להשתמש בזה ככלי לניגוח בקמפיין 2020, ובכך הם למעשה יגישו לו  על מגש של כסף את הקדנציה השניה. ואסור לשכוח – טראמפ לא נתפס בקרב הציבור כמועמד קיצוני, אלא כמועמד עצמאי, שלא שבוי באג'נדה של אף מפלגה. 

לכן הוא גם נזהר בקמפיין מלצאת נגד כל המרכיבים של רפורמת הבריאות "אובאמהקר", ולכן הוא והדמוקרטים אומרים דברים די דומים בענייני הצורך להשקיע בתשתיות האמריקניות. ויותר מכל – טראמפ אוהב להיראות כמנצח. אם ירקום עסקאות ענק עם הדמוקרטים שיוכל לקחת קרדיט עליהן, הוא יעשה זאת. הוא כבר עשה כל כך הרבה לבייס הימני שלו, שהוא יכול להרשות לעצמו מהלך כזה. 

אחרי הכל - מסר מאחד

טראמפ הוא מסוג האנשים שייתן את הכל בקמפיין, גם אם היה רץ לועד הבית. אין ספק שהדמוקרטיה האמריקנית ניצחה בבחירות הללו, ולא משנה מה תהיה התוצאה. עד לרגע האחרון ממש המועמדים התחרו על כל קול ובאריזונה נדהמו ששיא הבוחרים בבחירות המוקדמות נשבר עוד לפני שנפתחו הקלפיות. פלורידה, כפי שכבר נאמר כאן מספר פעמים, נמצאת בקרב של הכל בהכל, כאילו בוחרים שוב פעם נשיא, כאילו היא שוב תהיה לשון המאזניים כמו בשנת 2000. אז, לא ידעו מי ניצח בה למשך כחודש ובסופו של דבר הניצחון הדחוק של ג'ורג' וו. בוש במדינה (537 קולות) הפך אותו לנשיא. 

בעוד חודש אף אחד כבר לא ידבר על בחירות האמצע, אלא רק על בחירות 2020. ולכן טראמפ בכל העצרות שלו הדגיש כי הוא מתמודד הפעם גם באופן לא רשמי. את העצרת האחרונה שלו, ביום שני במיזורי, סיים במסר מאחד: "אנחנו עם אחד, משפחה אחת ואומה נהדרת. בחסות אלוהים, וביחד עם אהבה בליבנו ותקווה בנשמותינו, נהפוך את אמריקה לעשירה שוב, ונעשה אותה חזקה שוב". אולי זה מסר לדמוקרטים, תהא אשר תהא התוצאה.

ביציאה ממיאמי על הכביש המהיר, נהג משאית שלף שלט קטן שהיה תקוע על הדשא עם השלט vote (לכו להצביע!) . 

"למה?", אני שואל . "שמע, זה פריט לאספנים", אמר לי, "כל דבר שקשור לעידן טראמפ שווה הרבה כסף. אני שומר את זה לנכדים״. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו