צילום: יח"צ // א. ב. יהושע

לשחזר את הפלא עם א. ב. יהושע

פרופ' מיכאל גלוזמן מזמין את הקהל לפגוש את המשוררים והסופרים האהובים בישראל באופן בלתי אמצעי • על הדרך הוא מסביר מדוע מפגשים חברתיים שכאלה וסדנאות הכתיבה פופולריים ונחוצים גם בשנות האלפיים ומסביר איך זה מתקשר לפועלו של ארז קומרובסקי, בן זוגו

"אני מסתכל על הקהל במהלך הראיונות ורואה איך הוא מוקסם מהמפגשים האלה, שיש בהם מידה רבה של אינטימיות", מספר פרופ' מיכאל גלוזמן מאוניברסיטת תל אביב, העורך את סדרת "ספרות פלוס", שמגישה לקהל הרחב מפגשים עם יוצרים והרצאות בנושא ספרות ושירה, ומתחילה מחר (ד') בערב השקה ללא תשלום בהשתתפותם של הסופר א. ב יהושע, פרופ' גלוזמן והבמאי נהר שבתאי.  

"הצלחנו ליצור סדרה שהיא גם ברמה מאוד גבוהה וגם בגובה העיניים. חלק מן המפגשים הם ראיונות עומק של שעה וחצי עם סופרים, שמאחוריהם יש עבודה הכנה מאוד קפדנית. אנחנו מארחים מגוון של סופרים ומשוררים. לאחרונה, למשל, אירחנו את עדי קיסר, שהקהל אהב בצורה בלתי רגילה. אירחנו גם את מיכל בן נפתלי, שספרה זכה בפרס ספיר. השנה נארח, בין השאר, את א.ב יהושע, את המשוררת חדווה הרכבי, שספרה 'מיגו' עורר עניין רב מאוד, ואת יעל נאמן, שאנשים הגיבו לספרה 'היה הייתה' בצורה מאוד חזקה".

מי מגיע למפגשים?

"אוהבי ספר, שמעוניינים בחוויה מעשירה. כל מי שאוהב לקרוא, שמתעניין בספרות ושתרבות חשובה בעיניו יכול ליהנות מהסדרה הזו. חלק מהקהל מתבגר איתנו - יש אנשים שמגיעים לסדרה שנה אחר שנה, ויש גם הרבה אנשים חדשים שמגיעים, ואנחנו מתייחסים לכך בבחירת המשתתפים. 

"האוניברסיטה נתפסת כמקום שמרני יחסית, אבל אנחנו מתייחסים גם ליצירה עכשווית וליוצרים צעירים. אנחנו לא חוקרים רק את יצירותיהם של ברנר ושל ביאליק, אלא דנים גם בספרות שנכתבת היום. זה ממש לא מיושן, אלא עכשווי ובועט. הגיליון הבא של כתב העת 'אות', למשל, שיוצא לאור מטעם מרכז קיפ לחקר הספרות והתרבות העברית באוניברסיטת תל אביב, יעסוק בספרות העברית של שנות האלפיים". 

בעידן של גירויים ושל שלל אפשרויות טכנולוגיות, אנשים קוראים פחות?

"זה עידן של טלוויזיה ושל אינטרנט, וכולנו מבלים הרבה זמן בפייסבוק ובטוויטר, חיים בקצב מואץ כשהכל מאוד אינטנסיבי. היכולת של אנשים להתמסר לקריאה פחתה עם השנים, מפני שיש המון רעש מסביב. זה היופי בסדרה - פעם בשבוע, היא קוראת לך להותיר את כל הרעש הזה בחוץ, ולמשך שעה וחצי להתמסר לחוויית הספרות. ומעבר לכך – המפגשים מציתים בקהל תשוקה לקריאה, מעוררים חשק להעמיק ולהכיר יוצר או קבוצת יוצרים יותר מקרוב. פתאום נפתחת דלת לעולם כל כך עשיר ומעניין של מחשבה".


"להותיר את כל הרעש הזה בחוץ, ולמשך שעה וחצי להתמסר לחוויית הספרות". גלוזמן // צילום: יח"צ

הספרות זקוקה לחיים הספרותיים

בשנים האחרונות, נראה שקריאת ספר הפכה מחוויה אישית שבין הספר לקורא, לחוויה חברתית – עבור קוראים רבים, קריאת הספר אינה עומדת לבדה, והיא מלווה במפגשים עם סופרים, בהרצאות, בהשתתפות במועדוני קריאה ובדיון על ספרים בקבוצות פייסבוק. 

"לקריאה ולאהבת הספרות תמיד היה ממד חברתי", מתייחס גלוזמן לנקודה זו. "לאה גולדברג, למשל, הייתה הולכת לקיבוצים ומרצה בהם על ספרות. הספרות זקוקה לחיים הספרותיים – לחוגי בית, למועדוני קריאה. לא רק עבור הקוראים, אלא גם עבור הסופרים – תהליך הכתיבה הוא תהליך מאוד בודד. את יודעת איזה כיף זה לסופר לבוא ולשבת מול מאתיים איש, לראות ולהרגיש אותם ולדעת שהכתיבה שלו מעוררת בהם עניין? היוצרים זקוקים לאנרגיה הזאת של המפגש עם הקוראים".

אתה חושב שהחוויה הקבוצתית-חברתית היא גם מקור קסמן של סדנאות הכתיבה?

"בהחלט. יש שמתייחסים בזלזול לסדנאות כתיבה, אבל אני חושב שהן דבר נהדר, ויש להן ביקוש עצום, בין השאר מפני שאנשים מואסים בבדידות הזו שבכתיבה – הם לבד מול המחשב או מול בלוק הכתיבה, מתמודדים עם חרדת הדף הלבן. 

"בכל תחום יש צורך בהדרכה. גם בן הזוג שלי, שעוסק בתחום אחר לגמרי", מתייחס גלוזמן בדבריו לשף ארז קומרובסקי, כוכב "משחקי השף קונדיטור", "למד כמובן את המקצוע – 'אל תשתמש כאן בשמרים', 'תשתמש במחמצת', וכו'. כולנו זקוקים להדרכה ולהנחיה. ובהקשר לספרות, לא רק ככותבים, אלא גם כקוראים – כשאתה שומע מישהו מפרק ספר ופותח בפניך עולם, זה משפיע על האופן שבו תקרא את הספר".

לאחרונה ראה אור ספר עיון פרי עטו של גלוזמן בשם "שירת הטבועים" (בהוצאת "ידיעות ספרים" ואוניברסיטת חיפה), שזכה בפרס בהט היוקרתי. ששת פרקיו של הספר עוסקים בשירה הישראלית שנכתבה בשנות החמישים והשישים, ומבטאת תחושות שגלוזמן מכנה בשם "המלנכוליה של הריבונות" ומתקשרות לטראומה ולאובדן שקדמו להקמת המדינה והוסיפו ללוות אותה בחבלי הקמתה. 

"זהו ספר שכתבתי באהבה גדולה. אני מאוד אוהב את המשוררים שכתבתי עליהם. נתן זך ודליה רביקוביץ' הם הכוכבים של הספר, אבל יש בו פרקים על משוררים נוספים כמו דן פגיס ואבות ישורון", אומר גלוזמן. "אנשים זקוקים לתיווך בינם לבין השירה. כבר הרבה עשורים אנחנו בעידן של פרוזה. היו שנים אחרות שבהן השירה הייתה מאוד דומיננטית. לפרוזה קל יותר לאנשים לגשת, ואילו השירה קצת מאיימת, לא כל כך מובנת. ויחד עם זאת, כאשר אתה מלמד שירה, מתרחש פלא. פתאום אנשים מבינים כמה זה יפה. זה אחד הדברים שאני הכי אוהב בהוראה – לקרוא עם הסטודנטים טקסט, ולראות איך הוא נפתח בפניהם, כמו במטה קסם".

 • הצצה מרהיבה ליחידות צה"ל המובחרות

 • בון ג'ובי נגד קרדשיאן: "כוכבת פורנו"

 • העסקים החדשים של עומר אדם

 • ג'יג'י חדיד פתאום בעד ישראל?

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...