ביום חמישי יעלה בבתי הקולנוע הסרט "אין בתולות בקריות", בכיכובם של ג'וי ריגר, יבגניה דודינה, רמי הויברגר ומיכאל אלוני. הסרט, שביימה קרן בן רפאל, מתרחש בקריית ים ובמרכזו לנה בת ה־16 (ריגר), שרוצה לברוח לתל אביב ולהתרחק מאמה ומבית הקפה השומם שלה. אלא ששמועה על בתולת ים ששוחה בחופיה של הקריה מעירה את העיר מתרדמתה.
מיכאל אלוני מגלם עיתונאי תל־אביבי מבריק שמחפש סיפור טוב, ומגיע לקריית ים בעקבות השמועה. הוא מוצא את עצמו נמשך ללנה אך מבין את הבעייתיות שבלהיות עם נערה בגילה.
"התסריט הוא בהשראת סיפור שבאמת היה", מספר אלוני (34), "וזה כמובן מעורבב בתוך העולם שיצרה קרן. באמת מישהו בקריית ים טען שהוא ראה בתולת ים, והגיעו פתאום כתבים מכל העולם. היתה היסטריה סביב מקום שביומיום שלו לא מגיע לכותרות. העיר הקטנה הזאת קמה לתחייה, וראש העיר הציע פרס בסך מיליון שקלים למי שימצא את בתולת הים. זה הסיפור האמיתי. לזה נכנס סיפור ההתבגרות של לנה, שאותה מגלמת השחקנית הכי טובה בארץ, ג'וי ריגר. היינו יחד בפסטיבל טרייבקה עם הסרט, וג'וי זכתה שם בפרס השחקנית הטובה ביותר. רוברט דה נירו (ממייסדי פסטיבל טרייבקה - מ"כ) לא טועה (צוחק)".
זה לא סרט טיפוסי בנוף הקולנוע הישראלי.
"הסרט נע על ציר שבין מציאות לדמיון. זה סרט ראשון באורך מלא של הבמית קרן, והיא הצליחה להעביר בו חוויה פיוטית של אגדה אורבנית שקמה לתחייה. היתה חוויה אדירה לצלם את הסרט, והתגובות של אנשים אליו מקסימות ממש. צילמנו את הסרט בחורף, כשכולו מתרחש בקיץ, הסתובבנו בבגדים קצרים בים קפוא למוות, ופתאום ירד גשם - זה הוסיף לפנטזיה. הרבה מהאנשים שמצולמים בסרט הם תושבי קריית ים. צריך להגיד למירי רגב שהנה, לא חייבים חוק תרבות כדי לעשות סרטים שהם בפריפריה. אפשר לעשות את זה גם בלי חוקים שיבחנו אם אנחנו נאמנים".
אלוני הוא אחד השחקנים העסוקים בארץ. הוא משחק בתיאטרון הבימה בהצגה "עקומים" לצידו של נדב נייטס (שאיתו גם שיחק בסדרה "בשבילה גיבורים עפים"), הוא משחק גם בסדרה "מלכות" בהוט, ולאחרונה הוא ביים סרט קצר ועובד על גיוס כספים לטובת סרט עלילתי באורך מלא. הוא גם פרסם ספר ראשון, והוא מצטלם לעונה החמישית של "דה וויס".
"כמו שאמא שלי אומרת, ננוח בקבר", הוא עונה בחיוך כשאני שואלת על ריבוי העיסוקים שלו. "זה נובע כנראה ממקום שלא מתמלא אף פעם ותמיד רוצה עוד. אני מנסה גם ליצור בעצמי ולהביא אמירה משלי".
אם תצטרך לבחור בין כל הכובעים שלך, יש אחד מועדף? שחקן? במאי? מנחה? סופר?
"שואלים אותי את זה הרבה, ואני ממש חושב שזה תלוי בפרויקט. ברגע שיש פרויקט שמסקרן אותי, אני קופץ למים ומנסה להביא את עצמי ב־300 אחוזים".
אתם מצלמים עונה חדשה ל"דה וויס" ובינתיים "דה פור" די נכשלת במבחן הרייטינג. אולי הגיע הזמן לסיים את תוכניות הריאליטי שעוסקות בשירה?
"אני לא חושב שהקהל הישראלי שבע מתוכניות מוזיקה. 'דה וויס' כפורמט עולמי קיים ביותר מ־40 מדינות ולא יורד לשנייה מהמסך. בארה"ב עושים בכל שנה שתי עונות, והתוכנית זוכה קבוע בפרס האמי. אני חושב שיש קסם בפורמט הספציפי הזה שאין במתחרים. אולי אני לא אובייקטיבי, אבל הקסם הזה שמישהו שר והמנטורים לוחצים על הזמזם - עובד בכל פעם מחדש. אני נדבקתי למוניטור בצילומים, ואני מקווה שהקהל יידבק למסך".