פשע שנאה הוא דבר מתועב. לכן, כאשר מאשימים מישהו באחריות לפשע שנאה ("טראמפ לא ירה - אך יצר אווירה"), זה חמור ביותר. בעברית קוראים לזה הסתה.
הניצול הציני של הטבח בבית הכנסת "עץ חיים" שנעשה למחרת היום מקומם. גופות הקורבנות עדיין היו מוטלות על הרצפה במבנה בפרוור סקווירל היל, כאשר עמיתיי כאן בארץ כבר החלו לתהות אם המעשה המזעזע של הניאו־נאצי המתועב, רוברט באוורס, לא נעשה בחסות הנשיא האמריקני.
מבחיל. היו אפילו מי ששאלו בקול רם, מול מיקרופון פתוח, אם באוורס לא ביצע את הטבח כתוצאה מאותה "רוח מפקד" חדשה המנשבת באמריקה מאז 9 בנובמבר 2016, למחרת הבחירות שבהן ניצח המועמד הלא נכון. כך סבורה התקשורת. לא העם. אבל מה מבין העם?
התקשורת בוודאי לא אחראית למה שאירע שלשום בפיטסבורג, בדיוק כפי שהנשיא טראמפ לא אשם. רוברט באוורס הוא האחראי. הוא הרוצח. הוא הפושע. את האשמה יש לחפש באידיאולוגיה החולנית, שכבר גבתה חיים של מיליוני יהודים, שחורים, צוענים, נוצרים ומוסלמים. מול גזענים כולנו אחים. ואפרופו באוורס, הוא דווקא רואה בדונלד טראמפ נשיא רך מדי.
גרוע מכך, באוורס רואה בטראמפ נשיא המקיים קשר הדוק מדי עם היהודים. אבל התקשורת בחרה להתרכז במלחמה שמנהל טראמפ נגד הגירה בלתי חוקית ובמאבק שלו נגד אלימות ואנטישמיות גם מהצד השמאלי של המפה. זה מה שהוא ניסה לעשות לפני שנה וחודשיים בשארלוטסוויל. הוא לא בא להגן על ניאו־נאצים. הוא בא להזכיר שגם בצד השמאלי יש מסיתים ומחרחרי אלימות. אבל הנה נמצא האקדח המעשן הקושר את טראמפ לכל פשע אפשרי באמריקה ובכלל. כי ידוע שלפני נובמבר 2016 חיינו בעולם עם גבולות פתוחים, בלי ויזות ובלי מלחמות.
צילום: אי.אף.פי
הרוצח רוברט באוורס // צילום: אי.אף.פי
התקשורת בחרה להתרכז אתמול באמירה של טראמפ, שאילו היה שומר חמוש בבית הכנסת ייתכן כי הדברים היו נראים אחרת. כאשר אמר את הדברים הוא לא הטיל האחריות על הנרצחים. זה הרי ברור. אך לא לכולנו. וכי לא נאמרו דברים דומים אחרי הטבח הנורא בספורטאים שלנו באולימפיאדת מינכן עוד ב־1972? אילו רק היתה אבטחה מזוינת...
אבל מה שמותר לאחרים אסור לטראמפ. כאילו שהשאלה של אבטחה חמושה לא עלתה באירופה אחרי גל הפיגועים נגד יהודים, כמו הפיגוע בבית הספר "אוצר התורה" בטולוז. כאילו שבצרפת, לדוגמה, אין מאבטחים חמושים היום בבתי כנסת ובמוסדות יהודיים. אבל מה שמותר לאחרים אסור לטראמפ, זוכרים?
אמריקה תמיד נתפסה כגן עדן ליהודים. כמעט כמו ישראל. מקום בטוח וסובלני. סביר להניח שהרוצח המבחיל הכתים את המסורת. אבל בואו לא ניתמם. אמנם מעשה נוראי שכזה לא היה, אבל תקריות על רקע אנטישמי היו גם היו. לפני שדונלד טראמפ חשב בכלל להצטרף לחיים הפוליטיים.
מדוע בחרה התקשורת בדרך של התעלמות מוחלטת מ־7,000 התקריות על רקע אנטישמי שהיו בעידן הנשיא אובאמה (7,034, אם נדייק)? אייבי פוקסמן, מי שהיה בזמנו מנהל הליגה נגד השמצה, השתמש במילה "מגיפה" על מנת להגדיר את האנטישמיות באמריקה ב־2009.
הטבח בפיטסבורג - סיקור נרחב
זוג נשוי, שני אחים ונשיא הקהילה לשעבר: פורסמו שמות 11 הנרצחים בפיטסבורג
"שוטר נפגע": תיעוד רגעי האימה מהטבח בפיטסבורג
רון לאודר על הטבח בפיטסבורג: "הסיוט שלנו התגשם"
טראמפ: "הטבח הוא התגלמות כל הרוע, מתכנן לבקר בעיר"
פשעי השנאה בארצות הברית נולדו הרבה לפני עידן טראמפ • פרשנות
הטבח בפיטסבורג: מאוחדים אל מול השנאה
האם גם אז מישהו דיבר על רוח המפקד? האם גם אז הנשיא היה אחראי לתקיפות, לפגיעות ולמעשה הוונדליזם נגד יהודים? אם "שיח השנאה" של טראמפ הוביל לטבח, אז גם לקשר השתיקה ביחס לשלל אירועי האנטישמיות שקדמו לכהונתו יש תרומה מכובדת לאירוע המזוויע.
פשעי שנאה אינם עניין חדש באמריקה. גם לא אנטישמיות ותעמולה ניאו־נאצית. לצערנו, באמריקה המותר גובר על האסור. לפעמים זה טוב. לפעמים זה נורא.
טראמפ הוא הנשיא הכי פרו־ישראלי שהיה לנו. הוא אב לבת יהודייה וסב לנכדים יהודים. ובכל זאת הוא צריך להוכיח "שאין לו אחות". נשיא ארה"ב כואב את כאבה של הקהילה בפיטסבורג. "זה דבר נורא מה שקורה עם השנאה בארץ שלנו ובכל העולם. משהו חייב להיעשות", הגיב הנשיא לאחר הטבח.
יש רגעים בחיים שבהם ההשתייכות לימין או לשמאל בכלל לא רלוונטית. הטבח בפיטסבורג הוא רגע עצוב וקשה שכזה. מול פשע שנאה מתאחדים, לא מסיתים. אבל כנראה שזה הרבה מדי לבקש בימים טרופים אלה, שבהם הרשתות החברתיות השתלטו על כלי התקשורת המסורתיים ויצר המחנאות הפוליטית גובר על ההגינות.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו