היפה והחנונית

"אני לא חושבת שיש הבדל משמעותי בין המסך הקטן למסך הגדול", אומרת לי אחת הנשים היפות בעולם בחיוך מלא שיניים, ומביטה בי בעיניים מלאות חום והומור. "אני לא יודעת, הטלוויזיה אצלי בבית היא על מסך די גדול. 

"בעיקר הרגשתי שיש פה הזדמנות אדירה לחבור לסיפור שמתפתח על פני פרק זמן ארוך יותר עבור הצופים ולהשתתף בפרויקט שלוקח לצלם זמן רב יותר", מסבירה לי בסבלנות הדיווה בת ה־51, שמככבת כעת - לראשונה בקריירה שלה - בסדרת טלוויזיה מסקרנת: הדרמה "השיבה הביתה", מבית היוצר של ספקית התוכן אמזון. 

"אני לא מבדילה בין טלוויזיה לבין קולנוע, אני לא חושבת שהיום כבר יש הבדל גדול. כל התוכן בטלוויזיה מצוין, והרף גבוה מאוד. זה נהדר שאפשר להביא מוצר כזה לבתיהם של אנשים. אנחנו כמו שירות שליחויות, מביאים בידור לסף הדלת שלכם", ממשיכה רוברטס, לנצח "אישה יפה", להצטנע בחן.

אבל יש לה לא מעט סיבות לגאווה. אחרי שלקחה צעד קטן אחורה מקריירת המשחק כדי להקים משפחה, ו־18 שנים אחרי האוסקר על תפקידה ב"ארין ברוקוביץ'", רוברטס שוב במרוץ לפרס הנכסף, עם תפקיד מעורר באזז בסרט הקולנוע "בן חזר", שיעלה לאקרנים בחודש הבא.

האנרגיות המחודשות שלה ניכרות מייד כשהיא נכנסת לסוויטה בהילטון בוורלי הילס, עם החיוך המפורסם. שיערה פזור בגוני בלונד של נערת חוף אולטימטיבית, לגופה מכנסיים אופנתיים בגזרת חליפה משוחררת וטי־שירט של הרולינג סטונס, ולרגליה סנדלים קיציים, כאילו שבה הרגע ממיקונוס. 

להוציא הופעות אורח בסדרות פופולריות כמו "חברים" (בתקופה שבה היתה בת זוגו של מת'יו פרי) ו"חוק וסדר" (בתקופה שבה היתה בת זוגו של בנג'מין בראט), רוברטס מעולם לא עשתה טלוויזיה משמעותית. 

ב"השיבה הביתה" היא מגלמת את היידי ברגמן, מטפלת העוזרת לחיילים ששבו מהקרב להתאקלם באזרחות. אלא שבפועל, למתקן שבו היא מועסקת יש אג'נדה מסתורית, המשתמשת בטראומות שעברו החיילים בחזית. העלילה מסתעפת ומתרחשת במקביל בנקודת זמן בעתיד, אז רוברטס חיה בזהות בדויה בתור מלצרית שנחקרת על מה שהתרחש במוסד שהעסיק אותה בעבר. ואף מילה על הפאה הנוראית שהיא חובשת בסדרה. דרמת המתח הפסיכולוגית מבוססת על פודקאסט מצליח שעיבד סאם איסמעיל, התסריטאי האמריקני־מצרי שחתום על "מר רובוט" המצליחה. עבור אמזון, מדובר בניסיון שאפתני נוסף להוכיח את כוחה מול נטפליקס.

למה דווקא הסדרה הזאת, אני שואל את רוברטס, שדחתה לא מעט הצעות דומות בעבר. "אין דבר מיוחד שמשך אותי לפרויקט, למעט סאם איסמעיל", הוא אומרת. "האזנתי לפודקאסט כמה חודשים לפני שהרעיון הועלה בפניי, ואז נערכה שיחת ההיכרות בינינו. הסיפור המקורי הוא מעשייה סבוכה אולד־פאשן שמסופרת בקונטקסט מודרני מורכב, עם שאלות לגבי מוסר. סאם לקח הכל למקום מאוד מסוגנן ומהוקצע, שהרגיש לי נוח להיות בו. הוא גם ביים את כל פרקי העונה והוא אוצר. זה גם לא הרגיש לי פרויקט עד כדי כך יוצא דופן מאשר סרט קולנוע, ולו בשל העובדה שסאם היה הבמאי לאורך כל הדרך".

את נשמעת כמעט מופתעת.

"כן, כי בקולנוע תמיד יש לך קפטן אחד שמוביל את הספינה, ומחברים שלי שעובדים בטלוויזיה אני יודעת שזה מדיום שבו כל הזמן מתחלף המנהיג, כלומר במאי חדש מדי פרק, ומזה חששתי. אז למעשה, מתחילת הדרך אמרתי שאני בעסק רק אם יהיה אדם אחד שיביים הכל, כי מדובר בעבודה מורכבת מאוד. מבחינתי היו יכולים לקרוא לסדרה גם 'אין ימים קלים', כי באמת לא חווינו כאלה. אבל בזכות סאם זה נראה לצופה חלק וטבעי".

גילית על עצמך משהו חדש?

"כן, שאני יכולה לצלם ביום אחד 11 דפים של טקסט. סאם הרגיש שאנחנו מתענגים על הטקסט, אבל לי זה היה אתגר מנטלי אדיר בכל יום מחדש. ואהבתי את זה, למען האמת. הרבה פעמים הדלק שהניע אותי בעבודה היה עצם המחשבה של כמה דפי טקסט וסצנות אנחנו עומדים להשלים ביום אחד ובכמה שוטים הוא רוצה שנעשה זאת. 

"זה ריגש אותי ואני חושבת שזה אתגר את כל הצוות. זה לא רק להיות מוכנה עם הטקסט, אלא גם לדעת שבכל פעם את עומדת לעלות ולרדת במדרגות בסצנה מקומה אחת לשנייה, לדבר בטלפון תוך כדי או אולי אפילו להכין ארוחה בת עשר מנות שאת גם מלהטטת בג'אגלינג עם כפות הרגליים. זה היה אתגר להגשים את החלומות שלו.

"וכמה שזה נשמע מוזר, ככל שהאתגר היה מוזר ומורכב יותר, כך השלמנו אותו בצורה מהירה יותר. ולמרות הקושי היינו תמיד שמחים על הסט. או נכון יותר, אחרי השבוע הראשון, כי אחרי שסיימנו בכל יום ב־23:30 בלילה הגענו להחלטה שצריך לסדר את הלו"ז מחדש. או בטח שלא שעות כאלו בכל יום. וכשצילומי סצנה מסוימת התארכו בכמה טייקים, זה כנראה כי מעדתי בנעלי העקב שנעלתי, ועוד תמיד הוסיפו לי כל מיני אביזרים להחזיק תוך כדי. אתה יכול לבדוק לאורך כל הקריירה ולא תגיע למספר האביזרים שהיו לי רק בסדרה הזאת ועל בסיס יומיומי".

את מדמיינת כבר את העונה השנייה?

"אני חושבת שאנחנו נקלף כל בצל בזמן שלו. בינתיים אני רוצה לשמור על המתח של עשרת הפרקים הללו, שיהיה אפשר לדמיין את כל האפשרויות פתוחות". ולא סתם רוברטס משתמשת במילה "לדמיין" בכל הנוגע לעתידה ולעתיד הסדרה: "השיבה הביתה" הוזמנה מראש לשתי עונות, ובקנה הפרטי שלה כבר יש התחייבות טלוויזיונית נוספת, הפעם עבור HBO. היא עתידה לככב שם בסדרה קומית בשם "Today Will Be Different", עיבוד לרומן קליל על עקרת בית ואמא שמחליטה לשנות דברים בחייה, אבל בעיקר מסתבכת.

"מייד אמרתי שאני לא הנבל". "השיבה הביתה" // צילום: ג'סיקה ברוקס

אגב, את בן זוגה בסדרה הנוכחית מגלם דרמוט מולרוני, שכיכב לצידה לפני 21 שנה ב"החתונה של החבר שלי". "באותו סרט היינו החברים הכי טובים, הוא לא היה בן הזוג שלי", היא נזכרת, "וגם שיחקנו יחד ב"אוגוסט: מחוז אוסייג'" לפני חמש שנים, אבל עכשיו אנחנו משחקים בני זוג בפעם הראשונה - ולקח לנו רק 30 שנה להגיע לשם". 

איך זה סוף סוף קרה?

"הקרדיט גם כאן הוא לסאם, הוא שהחליט שנהיה צימוד טוב. כי בוא נודה, הסיכוי היחיד שנתאחד בקומדיה רומנטית הוא כהורים של הגיבורים. אני נהנית לשחק בז'אנר הקומדיות הרומנטיות, למרות שאנשים חושבים שאני כבר לא רוצה לשחק בסרטים כאלה. פשוט, במקרים מסוימים זה כבר לא עובד. לא רק בגלל הגיל, אלא כי אנשים כבר מכירים אותך טוב מדי".

מה דעתך על סטרימינג? את חובבת צפיית בינג'?

"אני חושבת שיש הצדקה לחכות שבוע שלם ולבנות ציפייה לקראת הפרק הבא, ומנגד יש הצדקה לשחרר עונה שלמה בבת אחת כפי שעושים בספקיות התוכן בסטרימינג. לשתי האפשרויות יש אפקט, לי אישית אין העדפה, ויש סדרות שאני אוהבת לצפות בהן ברצף, כמו 'כנופיית ברמינגהם' הבריטית. בסדרה החדשה שלי אנחנו שומרים את כל ההתפתחויות בסוד, ככה שאני ממש נזהרת במילותיי. חכו שתצפו ותגלו בעצמכם".

יצאת עם תובנה כלשהי בעקבות הסדרה?

"היתה לי שיחה עם סאם במהלך הצילומים, והוא אמר שאני ממש מרשעת ועושה דברים רעים בתור הדמות, אבל מייד הצטדקתי ואמרתי שאני לא הנבל. ואז תהיתי, אולי בעצם כן? אני אוהבת את הרעיון שאתה צופה בדמות שלא בטוח באיזה צד היא נמצאת. ואולי גם הדמות לא יודעת. זה משהו שלמדתי עם השנים בתור שחקנית".

במקביל, רוברטס למדה ליהנות קצת יותר מהחיים. "הייתי אומרת ששנות החמישים שלי יצאו לדרך בהתחלה טובה", סיפרה לאחרונה לאופרה ווינפרי במגזין "הרפרס בזאר", "לפני יום ההולדת בשנה שעברה, דני בעלי שאל, 'מה כדאי שנעשה ליום הולדתך ה־50?' ואמרתי שאולי פשוט נעביר חמישה ימים עם אפס תקשורת עם העולם מסביב. 

"זה היה יום הולדת 50 וזה היה נפלא ויפהפה, רק שנינו, וברגע מסוים חשבתי שזה די מוזר. לא להיות יחד עם הילדים, חמישתנו, לכבוד יום ההולדת שלי. וחשבתי שאולי לא חשבתי על זה לעומק. ביום ההולדת עצמו נסענו לעיירה שבה לא ביקרתי קודם, חשבתי שאסתובב ואעשה שופינג, נאכל אוכל טוב, וזה יהיה נהדר. 

"לילדים היו משחקי כדורגל, והורים אחרים שלחו לי בהודעות טקסט את תוצאות המשחקים ודברים כאלה, וידעתי שאחרי המשחקים הם יצלצלו ונדבר. ואז נכנסנו לאיזו חנות גלישה, הלכתי לשירותים בתוך החנות וכשיצאתי דני עמד עם גלשן ואמר, 'מה דעתך על זה?' ועניתי שזה גלשן די גדול, ולמה אנחנו צריכים אותו? 

"ואז הוא הזיז אותו הצידה וכל שלושת הילדים עמדו שם מאחוריו. לא היה שום משחק כדורגל. כל אלו שסימסו היו מעורבים בסיפור. זה היה מדהים. זו המהות של להתבגר, להפוך לאותו אדם שיקיריך יודעים שאתה".

רוברטס גם אמרה לווינפרי שהתמיכה מהבעל, הצלם דני מודר, היא קריטית בחייה האישיים כאמא לשלושה. "זה הדבר החשוב הראשון", סיפרה, "גם כשאני בטוחה שהשתלטתי על כל עניין האימהוּת, זה לא באמת מושג שקיים, כולן צריכות להבין זאת מהרגע שהן הופכות לאימהות. בתור נשים אנו נופלות למקום שבו אנחנו מרגישות שזו האחריות שלנו לתת הכל, להעניק ולהעניק. ואין שום דבר פסול בלבקש מהפרטנר שלך או מהילד או מחבר, 'אפשר לקבל עזרה? אני זקוקה לאדם נוסף כאן שיעזור לי לעשות זאת כי אני לא יכולה לבד, או שפשוט אני לא רוצה לבד!' זה בעצם המקצוע שלי, להיות פגיעה כל הזמן כשאני משחקת. החלק הקשה זה להגיע למקום שבו אני חושפת רגשות, מראה מה אני חושבת, וזאת האמת שלך כשאת מנסה לשחק ולהרחיק כל סיכון של כישלון".

* * * * *

רוברטס גם התייחסה לתגובות שכותבים עליה באינטרנט ולרדיפה של טורי הרכילות בארה"ב, שבהזדמנויות רבות כבר הספידו את נישואיה למודר: "כותבים בצהובונים שאנחנו מתגרשים עם גט שמוערך ב־150 מיליון דולר ושבוע אחרי זה כבר 275 מיליון דולר. ואני חושבת לעצמי, כדאי להכין את פנקס הצ'קים לשבוע האחרון, זה רק הולך ונעשה טוב יותר. כי לפעמים אנחנו במכולת ונעיף מבט לעבר צהובון וזה ירגיש מאוד לא נעים. זה עדיין פוגע ברגשותיי כי אני כל כך גאה בנישואיי. חגגנו 16 שנות נישואים ויש כל כך הרבה אושר במה שמצאנו יחד.

"לאחרונה גם קרה משהו באינסטגרם של אחייניתי אמה (בתו של אריק רוברטס ושחקנית שהופיעה בסדרות 'לא מדהימה' ו'אימה אמריקאית'; ד"כ), שלימד אותי רבות על מה זה אומר להיות אדם צעיר בחברה של היום. באחד מסופי השבוע, כשאמה ישנה אצלנו, קמנו בבוקר, שתינו קפה ושיחקנו קלפים, וכעבור כמה ימים היא העלתה תמונה משותפת של שתינו. מספר האנשים שלחלוטין הרגישו צורך לדבר על כמה נורא נראיתי בתמונה.... כמה אני לא מתבגרת יפה, ושאני נראית כמו גבר ולמה בכלל היא היתה צריכה לפרסם תמונה שבה אני נראית איום כל כך. 

"נדהמתי כיצד זה גרם לי להרגיש. אני אישה בת 50 ויודעת מי אני, ועדיין רגשותיי נפגעו. ציער אותי שאנשים לא הבינו את הנקודה, היופי שבאושר שיוצא מהתמונה שלנו יחד. חשבתי לעצמי, ומה אם הייתי בת 15? אבל שמחתי שזה קרה כי קיבלתי הצצה לצורת חיים שלא הבנתי. יש דברים שאתה צריך לחוות כדי להבין, וזה היה רק פצע קל ממה שבאמת יכול לקרות ברשתות החברתיות. אני אופטימית כי עבורי אין אופציה אחרת. אם אתה מגדל נפשות צעירות בתקופה הזו שבה אנו חיים ואם אתה באמת רוצה שהדברים ישתנו וישתפרו לטובת הכלל, אתה מוכרח להאמין שזה אפשרי ועליך להיות שותף באמונה הזאת על בסיס קבוע".

בגיל 51 את מרגישה למודת ניסיון?

"אני אמא לילדים מתבגרים ובכל יום לומדת דברים, כמו מה זה אומר להיות ברשתות החברתיות. אני מעבירה את עצמי מבחן פסיכולוגי מרתק מדי יום, ולא תמיד זה נעים. הילדים שלי מעירים לי כיצד להתנהל באינסטגרם. אני לא יודעת אם מצפים מאישה להתחרפן בגיל הזה והיה אולי עוזר לו היו מציבים לנו עובדות של מה כל אחת עוברת. אבל זה לא עובד ככה, מן הסתם. אני בעיקר מרגישה שמחה בחלקי וגאה בדרך שעשיתי עד כה".

את רואה את עצמך עובדת כך גם בעוד 20 שנה?

"בוא נוציא את כדור הבדולח ונגלה יחד. אבל הייתי הכי שמחה להתבגר בכמה שיותר חן ולראות את הילדים שלי גדלים ומגשימים את עצמם ועם כמה יצורים קטנטנים מסביב שבעלי ואני נוכל לפנק".

ג'וליה פיונה רוברטס נולדה בג'ורג'יה באוקטובר 1967, הצעירה משלושה שכולם הלכו בעקבות חלום המשחק. אחיה אריק (62) היה מועמד לאוסקר על "רכבת אל החופש", ואחותה ליסה (53) מסתפקת בתפקידים שוליים בסרטים של האחות הקטנה. גם הוריה, וולטר ובטי לו, מוכר שואבי אבק וסוכנת נדל"ן, תמיד חלמו על הבמה והריצו סדנאות משחק באטלנטה וחוגי דרמה לילדים, עד שהתגרשו כשהיתה בת 4. רוברטס בכלל רצתה בילדותה להיות וטרינרית, עד שהבינה שאינה בנויה ללימודים ריאליים במסלול רפואה.

"הייתי צופה בבטי דיוויס, באודרי ובקתרין הפבורן, בגרייס קלי, וחלמתי להיות כמותן, ילדה בת 12 שרוצה להיות אצילית ומלאת חן עם קול לוחש ורך - אבל בפועל נשמעת כמו אשתו של פלוטו, אוליב אויל", סיפרה בעבר. אביה נפטר כשהיתה בת 10, ואמה נישאה למבקר תיאטרון בשם מייקל מוטס, שהיה אלים כלפיה. השניים התגרשו כעבור 11 שנים וילדה משותפת, אחותה למחצה של רוברטס, ננסי מוטס, שלאחר שנים של התמכרות לסמים שמה קץ לחייה ב־2014, רגע לפני טקס האוסקר שבו היתה רוברטס מועמדת על "אוגוסט: מחוז אוסייג'".

"זה שברון לב ואין לתאר כמה סבל עברנו בימים שחלפו מאז, שעה אחר שעה, אבל עלייך להביט קדימה", אמרה בראיון ל"וול־סטריט ג'ורנל" ערב הטקס, "אתה לא רוצה שיקרה דבר לאיש, אבל יש כל כך הרבה טרגדיות, כאב ועצב לא מוסברים בעולם. אבל כמו בכל אתגר ורגע של ייאוש, עלינו למצוא דרך להמשיך הלאה כמשפחה, וקשה להתבטא מחוץ למסגרת הזאת. אני מוצאת את השלווה והנחמה שלי במדיטציה ובמנטרות".

לאחר שנשרה מאוניברסיטת ג'ורג'יה, שמה פעמיה לניו יורק, הוחתמה בסוכנות הדוגמנות "קליק" והשתתפה בשיעורי משחק ודיאלקט כדי לטפל במבטא הדרומי הכבד. ההזדמנות הראשונה הגיעה בסרט "נעורים בקצב הרוק" לצד ליאם ניסן, מי שהפך גם לבן זוגה באותה תקופה. לפניו הספיקה לנהל רומן חולף עם הרוקר הבריטי בילי איידול.

אחרי שקצרה שבחים על הופעתה ב"מיסטיק פיצה" מ־1988, קיבלה תפקיד בדרמה "מגנוליות מפלדה", ועלתה על הגל עם מועמדות לאוסקר וזכייה בגלובוס הזהב לשחקנית המשנה הטובה ביותר. החותמת הרשמית הגיעה ב־1990 עם הסרט "אישה יפה", שהביא לה מועמדות שנייה לאוסקר וזכייה שנייה בגלובוס הזהב, ובעיקר תהילה נצחית - ועלה לאחרונה בגרסת המחזמר בברודוויי (רוברטס כבר צפתה במחזמר ונתנה לו את ברכתה).

במקור התסריט, שנקרא "3,000", כסכום הדולרים שקיבלה נערת הליווי ויוויאן, היה אמור להיות דרמה אפלה וביקורתית על תעשיית הזנות והבדלי המעמדות, אלא שהבמאי גארי מרשל לקח את הרעיון למקום קליל, ו"אישה יפה" היה לקומדיה הרומנטית הרווחית ביותר עד שנות האלפיים, עם הכנסות של 463 מיליון דולר.

"עשו לי אודישנים לבחינת כימיה עם הרבה אנשים, ואז הביאו את ריצ'רד גיר". רוברטס ב"אישה יפה" // צילום: אי.פי

"לפי התסריט המקורי, הסרט היה אמור להסתיים בכך שהדמות של ריצ'רד משליכה אותי מהרכב, ואז עולות כותרות הסיום", גילתה בחגיגות 25 השנה לסרט, "אותי ליהקו לסרט המקורי, ואז כשאולפני דיסני רכשו את הזכויות ולרגע הייתי מחוץ לעסק. גארי הבמאי אמר שהוא לא יודע מה לעשות איתי, 'יהיו כאלה שיגידו שאי אפשר להלביש אותה בצורה פשוטה, וכאלה שיגידו שאי אפשר להלביש אותה מגונדר - מה עושים איתך?' 

"בהתחלה איבדתי את התפקיד, ואז הוחזרתי. ועשו לי אודישנים לבחינת כימיה עם הרבה אנשים, ואז הביאו את ריצ'רד גיר, וגארי הכיר בינינו ואמר שהוא ישוב מאוחר יותר כדי שנתיידד. וככה הכל התחיל".

* * * * *

את שנות ה־90 העבירה רוברטס בניסיון לשחזר את ההצלחה עם סרטים כמו "לישון עם האויב" ו"תיק שקנאי", ולאחר פלופים כמו "מרי ריילי" ו"מייקל קולינס", שבהם ניסתה לשכנע בתפקידים רציניים, חזרה לסיבוב נוסף של קומדיות רומנטיות - "החתונה של החבר שלי", "נוטינג היל" ו"תפוס את הכלה", שבו התאחדה עם ריצ'רד גיר, עד שהגיעה שעתה והיא זכתה באוסקר על "ארין ברוקוביץ'" שביים סטיבן סודרברג.

עיקר האקשן בניינטיז היה בחייה הרומנטיים, ממערכות יחסים עם דילן מקדרמוט וקיפר סאת'רלנד, שלו היתה מאורסת ונטשה אותו שלושה ימים לפני החתונה לטובת ג'ייסון פטריק, דרך נישואים קצרים כושלים לזמר הקאנטרי לייל לובט, ורומנים מתוקשרים עם מת'יו פרי, אית'ן הוק ובנג'מין בראט. 

במהלך צילומי הסרט "המקסיקני" בשנת 2000 הכירה את הצלם הנשוי דני מודר. לאחר שנתיים, כשהתגרש, הם נישאו. לשניים תאומים, בת ובן - הייזל ופין, בני 14, ובן נוסף, הנרי, בן 11. המשפחה מתגוררת בחווה בניו מקסיקו עם נכסים נוספים בבעלותה של רוברטס, כולל פנטהאוז מפואר במנהטן, בית נופש בהוואי ושלוש וילות יוקרתיות במאליבו, כל אלה כחלק מהונה העצמי המוערך בכ־170 מיליון דולר.

הסטטוס המשפחתי גרם לרוברטס להאט את קצב העבודה בשנות האלפיים. בתחילת העשור הקודם עוד הספיקה לחבור שוב לסודרברג ב"אושן 11" ובסרט ההמשך, אספה שכר של 25 מיליון דולר על הדרמה "חיוך של מונה ליזה" וכיכבה בסרט האנסמבל "קרוב יותר" עם ג'וד לאו ונטלי פורטמן, שזכה להצלחה. 

בשנים האחרונות שיחקה ב"לאכול, להתפלל, לאהוב", שביים יוצר הטלוויזיה המוערך ריאן מרפי, שגם ליהק אותה לסרטו ב־HBO "הלב הרגיל", שעליו היתה מועמדת לאמי; ב"אוגוסט: מחוז אוסייג'" מ־2013, שעליו היתה מועמדת לאוסקר; וב"פלא" מהשנה שעברה.

השנה נראה כי היא חזק במרוץ שוב עם "בן חזר", שיעלה לאקרנים בקרוב. בסרט היא מגלמת אמא שמקבלת בהתרגשות את בנה הבכור (לוקאס הדג'ס, "מנצ'סטר ליד הים" ו"ליידי בירד"), שמגיע במפתיע לבקר ממוסד הגמילה מסמים שבו הוא מטופל, למורת רוחם של יתר בני המשפחה, ומוצאת עצמה יוצאת איתו למסע לילי כדי לדאוג שלא יסתבך שוב. 

"לא הייתי צריכה להביא משהו מעצמי, כי התסריט נכתב בצורה כל כך צלולה ועמוקה סביב בני משפחה שמכילים זה את זה", סיפרה בהקרנה בטורונטו, "עבורי להביט בעיניו הכואבות של לוקאס מגלם את הדמות היה מספיק כדי להגיע למצב שבו הייתי צריכה להיות. אני נוהגת לספר בדיחות כשהאווירה אינטנסיבית כל כך כדי שנרגיש טוב יותר. אבל אחרי כל מה שעברנו, אני יכולה לומר שהיה לנו כיף יחד לגרום לסרט הזה לקרות ולהצליח. וזו הדרך היחידה שבה משפחה פועלת - לנסות להניע את האונייה במים סוערים". 

וגם כמעט שלושה עשורים אחרי התפקיד הגדול מכולם היא עדיין אישה יפה - בשנה שעברה נבחרה לאישה היפה בעולם, בפעם חמישית וחסרת תקדים בקריירה, וכיכבה על שער הגיליון השנתי של "פיפל".

"זה מחמיא אבל הופך מהר מאוד למביך, אבל אני עכשיו בשיאי", אמרה כשקיבלה את התואר והוסיפה שהיא בעד עזרים פלסטיים ובוטוקס כדי לשמור על המראה, "אם אתה צריך את זה, תעשה. אני מאמינה שכל אחד צריך לעשות מה שהוא רוצה. מובן שלפני, צריך קצת להילחם בזה, אבל גם יותר מדי התנגדות עושה קמטים. כל עוד אתה מריח טוב ומתהדר בחיוך על פניך, זה המצרך החשוב ביותר כדי להיות יפה!"

dudic@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו