שני אירועים שונים לחלוטין, במדינות שונות לחלוטין, על ידי אנשים שונים לחלוטין ובהקשרים שונים לחלוטין. ובכל זאת, גם אם בעקיפין, מהמבט הישראלי, יש קשר בין פרשת רציחתו של העיתונאי הסעודי בטורקיה לבין נסיגת ירדן מהנספחים של הסכם השלום.
גם סעודיה וגם ירדן תכננו את מהלכיהן זמן רב לפני שבוצעו ומן הסתם בנפרד. המבצע לרצוח את ח'אשוקג'י, כושל ומזעזע ככל שיהיה, לא נולד ביום אחד. הוא כלל שני מטוסים, 15 מחסלים, העלמת הגופה, כפיל מגוחך ומאמץ יסודי לטשטוש עקבות וטיוח. את כל זה לא בונים מעכשיו לעכשיו.
גם ירדן תכננה לפני זמן רב לדרוש בחזרה את האי בנהריים והאדמות בצופר. כבר שנתיים יש בירדן עצומות וקריאות הדורשות מהמלך עבדאללה להפעיל את סעיף הפסקת החכירה של שתי המובלעות. עבדאללה אכן ביצע את האקזיט ביום הראשון שהדבר התאפשר מבחינה משפטית. כלומר, גם במקרה זה, הכל הוכן מראש.
אך כמובן שלא זה הקשר בין החיסול באיסטנבול לבין המהלומה מעמאן. החוט המחבר בין שני האירועים הוא הפגיעה במגמת ההתקרבות בין מדינות ערב לישראל. דיווחים רבים בתקשורת העולמית והצהרות רבות של ראש הממשלה בשנים האחרונות, מספרים על קשרים מתהדקים מתחת לשולחן בין ישראל לבין מדינות ערב הסוניות, המכונות גם מתונות. הכוונה בעיקר לנסיכויות המפרץ החוששות מאיראן. הכלל הידוע אויב אויבי הוא ידידי, דוחק את מדינות האזור להתקרב לישראל.
יש דיווחים על קשרי מודיעין, יש נתונים על סחר עולה ויש שמועות עקשניות על פגישות חשאיות בין ישראלים לבין סעודים או נסיכי מפרץ אחרים. אחת הדמויות המרכזיות שתמכה במגמה הזו הוא יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, מי שנחשב לאויבו הגדול של ח'אשוקג'י ואשר מקורביו, על פי הדיווחים, הוציאו לפועל את רציחתו הברברית. בן סלמאן בן ה־32 מתעב את איראן, שכבר חודשים ארוכים שלוחיה בתימן מפגיזים בטילים את ערי ערב הסעודית. כלפי ישראל מאידך גילה יחס סובלני, שונה מאוד מהטון שנשמע בריאד מאז קמה המדינה. "אין לנו שום התנגדות לשום עם אחר", אמר כשנשאל על יחסו לישראל, אך הוסיף את הדאגה להר הבית. עוד אמר, במה שנחשב התבטאות מתונה במונחים סעודיים, "לפלשתינים ולישראלים יש זכות לארץ משלהם".
מוחמד בן סלמאן, MBS בעגה התקשורתית־דיפלומטית, היה אפוא שחקן ציר במפת הכוחות החדשה של המזרח התיכון, אשר במרכזה התנגדות ישראלית־ערבית־אמריקנית להתפשטות האיראנית. גם אם לא במוצהר או באופן רשמי, עליו נשענו טראמפ ונתניהו כשחלמו וקידמו פריצת דרך אזורית מעל ראשם של הפלשתינים, וכנגד התוקפנות מטהרן. כשנכתבות שורות אלה עוד לא ידוע מה מידת הפגיעה במעמדו של בן סלמאן בארצו ובארה"ב, אך ברור שייחלש. וכשבן סלמאן נפגע, גם המדיניות בנוגע לישראל, שוברת המוסכמות בעיניים ערביות, סופגת זעזוע.
חברה על הנייר
בן דודו הרחוק של בן סלמאן, עבדאללה מלך ירדן, לא היה צריך את המבוכה של יורש העצר כדי להתרחק מישראל. זה כמה שנים שממלכת ירדן מהדקת את שיתופי הפעולה המעשיים עם ישראל אך משתיקה עוד יותר כל סממן חיצוני של הקשרים הללו. ירדן קונה גז ומים מישראל. התיאום הביטחוני בין המדינות הדוק מתמיד. אף על פי כן, המלך עבדאללה מסרב להצטלם עם נתניהו או עם אבי גבאי אף שנפגש איתם. שליחיו באונסק"ו ובמועצת הביטחון לא מחמיצים הזדמנות לתקוע לנו אצבעות בעיניים. דה פקטו, שורר שלום בין המדינות. דה יורה, המתח רק הולך ומתעצם.
כך שיהיו מניעיו אשר יהיו, עבדאללה תפס את ההזדמנות הראשונה ואותת לעמו ולעולם שהוא את הסכם השלום עם ישראל מנסה למסמס ולכרסם. משפטית הוא אכן מגובה. דיפלומטית, בישראל דיברו השבוע על מכה קשה, אכזבה ואיתות חד שמצטרף למגמה ברורה. בעוד ראש הממשלה ושר הביטחון ליברמן מנסים להנמיך את גובה הלהבות, הירדנים, כך נראה, מיצו את האפשרות להגביר את גובה הלהבות. נתניהו אמר שיפתח משא ומתן עם ירדן והפליג בחשיבות הקשרים עימה. כמוהו עשה ליברמן שהבהיר כי "אנחנו לא צריכים לטפל בבעיה ולנהל מו"מ בתקשורת, זה בטוח. אנחנו צריכים לטפל בזה בצורה דיפלומטית ואני בטוח שנפתור את הבעיה".
מנגד, בירדן אפילו המחנה המתון והמקורב כביכול לישראל סוחט את לימון העוינות עד הסוף. "עמדת העם הירדני ומדינת ירדן ברורה: תנו לנו את האדמות שלנו ולכו מפה", כתב השבוע בפייסבוק (בתרגום חופשי מערבית לאנגלית לעברית) מרואן מועשר, מי שהיה השגריר הירדני הראשון בישראל ואחר כך הפך לשר החוץ של הממלכה. זו האווירה במה שאמור להיות מחנה השלום הירדני.
ד"ר ערן לרמן, לשעבר סגן ראש המטה לביטחון לאומי, מסכים שאנו בסיומו של "שבוע לא מוצלח", כלשונו, בכל הנוגע להתקרבות בין ישראל למדינות ערב. המהלך הירדני בעיניו לגיטימי אבל "מקומם. הם נשענים עלינו ביטחונית, מקבלים מים מעבר להסכמים, יכלו להתמודד עם משבר הפליטים הסורי בזכות המעטפת הביטחונית שלנו. יש פער עצום בין מה שקורה במישור המדיני לבין עמדות הציבור".
אשר לזיקה בין פרשת ח'אשוקג'י לבין המהלך הירדני, לרמן, כיום חוקר בכיר במכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים, גם רואה כזו, אף כי סבור שהמגמות העיקריות נותרו בעינן. "העניין של ח'אשוקג'י מייצר מתחים בתוך המחנה הסוני, שנקרא גם המחנה המתון של מדינות ערב. גם כך המחנה רופף ויש בתוכו ניגודים פנימיים בין ירדן ומצרים לבין סעודיה והאמירויות. אבל, למרות השבוע הזה הפרמטרים העיקריים לא השתנו והחשש מאיראן, שמלכתחילה הניע את ההתקרבות בין המדינות ובינן לבין ישראל עדיין קיים. סעודיה במלחמה, טילים איראניים נופלים על ריאד וחיילים נהרגים במספרים שהם לא הכירו. החרדה מאיראן לא התחילה אצל מוחמד בן סלמאן ולא תיעלם אם יסולק. בן סלמאן, כמו שראינו, פופולרי. פרשת ח'אשוקג'י עבורו היא מכה בכנף. ועדיין, האיום לא נעלם והוא משפיע גם על ירדן".
אפשר להניח שהצילום המחויך של המלך עבדאללה עם בן סלמאן בעיצומה של סערת ח'אשוקג'י נועד לאותת לסעודיה שירדן, חרף העליהום העולמי, תישאר נאמנה. הסיבה, שאפילו קודמת לפחד מאיראן, היא הכלכלה הירדנית הרעועה התלויה בריאלים הסעודיים למחייתה. עבדאללה יכול להרשות לעצמו מריבה עם ישראל הסובלנית, אך לא עם בן סלמאן הקילר. אך לא רק זאת. איראן היתה ונשארה הגורם הדומיננטי באזור שהשחקנים מסתדרים על הלוח בהתאם לחששם ממנה. לכן, על אף סערות השבוע, ניתן להעריך שבטווח הארוך גם סעודיה וגם ירדן יגלו שאם לא יתייצבו לצד ישראל, ייאלצו להיכנע לאייתוללות מאיראן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו