סיור לאורך הגבול בגולן אינו מעיד על דבר שמתרחש מצידו השני. על פניו, הכל נראה שקט, פסטורלי כמעט, כאילו לא היו כאן שש שנים וחצי של מלחמת כל בכל אכזרית שגבתה מחיר כבד של הרוגים, פצועים ופליטים, והסבה נזק כביר לתשתיות.
החזרה לשגרה, בגולן לפחות, היתה מיידית. בתחילת אוגוסט השלים צבא סוריה את השתלטותו על השטח. המקטע האחרון שנכבש היה המובלעת שהחזיק דאעש באזור משולש הגבולות. עוד קודם לכן נכבשו הכפרים לאורך הגבול, בואכה החרמון. בחלקם התנהלה לחימה, אחרים הבינו שאין להם סיכוי והעדיפו להיכנע ולא להיכתש.
רוב המורדים הניחו את נשקם ושבו לחייהם, במסגרת ההתחייבות של המשטר שלא יאונה להם כל רע. מקצתם נמלטו לאזור אידליב - המובלעת האחרונה בסוריה שטרם נכבשה בידי כוחות השלטון, ושתחת ההסכם הרוסי־טורקי לא מתנהלת בה כרגע לחימה, בניסיון להגיע להסדר בדרכים אחרות.
הרגיעה בגולן הורגשה באחת גם בצד הישראלי. רק לפני שלושה חודשים עוד ניתן היה לשמוע את הדי הפיצוצים ולראות את פטריות העשן. עם סיומה של המלחמה, פסקו לא רק קולותיה אלא גם מראותיה: לא עוד פצועים שמועברים באישון לילה לניתוחים מצילי חיים בבתי חולים בצפון, וחולים שמגיעים לקבל סיוע רפואי במרפאה שהוקמה על הגדר. כל אלה, שפעלו תחת מנהלת "שכנות טובה" שהוקמה בצה"ל במהלך המלחמה ופורקה עם סיומה, נעלמו ביחד עם הסיוע ההומניטרי שהעבירה ישראל בשנים האחרונות לתושבי הכפרים הסמוכים לגבול.
הסיוע הזה - בעיקר מזון, תרופות וביגוד - נתן לישראל לא רק תחושה, גם אם מצומצמת, של עזרה אמיתית לאזרחים במדינה מוכת המלחמה. היה בו גם אינטרס טהור: הוא גרם לרבים מתושבי הכפרים בגולן לתמוך בצד הישראלי, או לפחות לראות אותו בצבעים אחרים. לא עוד מדינת אויב שטנית, אלא גורם אנושי וחומל - בוודאי יותר מהמשטר האכזרי בדמשק.
בישראל קיוו כי הסיוע הזה יהיה גם בבחינת מטרייה ליום סגריר. שגם עם חזרת צבא סוריה לגולן, לא ישכחו תושבי הגולן הסורי את הסיוע שקיבלו מדרום. בעיקר נכונים היו הדברים לגבי הכפר הדרוזי חאדר, שממוקם כשלושה וחצי קילומטרים מהגבול. בימיה הקשים ביותר של המלחמה, כאשר כוחות המורדים איימו לכבוש את הכפר, דרשו נכבדי העדה בישראל כי צה"ל יתערב וימנע זאת. ישראל אמנם סירבה, כדי שלא להיקלע בין הצדדים הלוחמים, אבל הבהירה כי לא תאפשר פגיעה בכפר ובתושביו. הרמז הזה הספיק: חאדר נותר חופשי במהלך כל המלחמה.
סיומה של המלחמה החזיר את השגרה גם לחאדר. כמו באזורים אחרים בגולן, כוחות הצבא הסורי מקיימים גם בו נוכחות. את עיקר הכוח הם משקיעים במקומות אחרים; במבט מהגבול, מי שנראים הם דווקא כוחות המשטרה הצבאית הרוסית שנפרסו בין ישראל לסוריה כדי להבטיח את השקט, ופה ושם גם חיילי כוח האו"ם אונדו"ף, שחוזר בהדרגה לשטח. מעבר קונייטרה, שנפתח עבורם, אמור לזרז את התהליך הזה. אם יישמר השקט, הוא ישוב לשמש בעתיד גם להעברת תפוחים וכלות.
שיטת שלושת השלבים
חיזבאללה נכח בגולן במהלך כל שנות המלחמה. מקצת מפעילותו כוונה נגד ישראל. עיקרה - להצלת שלטון אסד. עם השלמת כיבוש הגולן חזרו רוב לוחמי חיזבאללה ללבנון, לשגרת יומם. מקצתם עברו לגזרות אחרות בסוריה, או נותרו בגולן הסורי, בחיפוש אחר תעסוקה.
בישראל עקבו אחריהם בעניין. בסיור קודם, בסוף יולי, ערב סיום המלחמה, ההערכה היתה שחיזבאללה ינסה לחדור מחדש לשטח. שהוא יעשה זאת "על אזרחי", במסווה, תוך ניצול תשתיות וקשרים קודמים שהקים בגולן. חלק מהתשתיות האלה נתקפו במהלך שנות המלחמה, כולל בשנה האחרונה: במאי, במסגרת התקיפה הנרחבת על תשתיות איראניות בסוריה, הותקפו גם תצפיות של חיזבאללה בגולן, ותקיפה נוספת שביצע צה"ל ביולי כוונה גם היא, כפי הנראה, בחלקה הגדול אל תשתיות של הארגון.
פעל בתווך בין חיזבאללה, סוריה ואיראן. מוסטפא מורנייה
התקיפות האלה נועדו לנצל את דמדומי המלחמה כדי לדחות את ההתבססות מחדש של חיזבאללה בגולן. דובר אז על "שיטת שלושת השלבים" שאותה צפוי לנקוט הארגון: השלב הראשון, שכבר נעשה, ניצול הקשרים הקרובים לצבא הסורי שחיזבאללה הציל אותו במלחמה, כדי להיכנס לשטח ולהיטמע בו; השלב השני יהיה של הבאת יכולות טקטיות לשטח: תצפיות, מטענים ויכולת צליפה ונ"ט; ובשלב האחרון - הבאת מאסה של כוח, לרבות רקטות וטילים. כך פעל חיזבאללה גם בלבנון, בהתמדה, עד לביסוס העוצמה שהוא מחזיק בה כיום.
ההערכות האלה התבררו כמדויקות. חיזבאללה לא המתין הרבה לפני שחזר לפעול באופן אקטיבי בגולן. את עיקר המאמץ הוא מרכז, כבעבר, בחאדר. הכפר הזה, שכאמור זכה ללא מעט סיוע והגנה מישראל (ישיר ועקיף), התברר, ולא בפעם הראשונה, כ"בטן רכה". יש בישראל מי שמכנים אותו "כפוי טובה", או לפחות "אינטרסנטי מאוד".
באחרונה מבחינים בישראל בפעילות ערה בחאדר. חיזבאללה הקים בו עמדות תצפית, העביר אליהן אמצעים, והוא מממן מקומיים שיקיימו שגרת פעילות מול ישראל. המידע שנאסף מועבר ישירות לחיזבאללה, שמדלג בקלילות מעל הצבא הסורי בדרכו להתבסס בגזרה.
מדובר, כאמור, בהתבססות מחודשת. פעמיים בעבר הקים חיזבאללה תשתיות טרור בחאדר. הראשונה, שהוקמה ב־2014 וביצעה כמה פיגועים לאורך הגבול, נגדעה בינואר 2015 עם חיסולו של ג'יהאד מורנייה, בנו של הרמטכ"ל המיתולוגי של חיזבאללה, עימאד מורנייה, שחוסל בעצמו בפיצוץ מכוניתו בדמשק בפברואר 2008.
מורנייה הבן, שהצטרף לפעילות צבאית בחיזבאללה לאחר מות אביו, קיבל את האחריות ל"תיק הגולן"; הוא התגלה כמפקד מיומן ומסוכן, שביקש לנצל את הכאוס של מלחמת האזרחים כדי לבצע סדרת פעולות - מהנחת מטענים ועד לחטיפת חיילים. הוא חוסל - ביחד עם בכירים איראנים ולבנונים - בעת סיור בגזרה; ישראל אמנם לא נטלה אחריות לחיסול, אבל חיזבאללה מיהר להאשים ולהגיב: שני חיילים נהרגו בירי טילי נ"ט להר דב.
חיזבאללה אמנם נפגע מחיסולו של מורנייה הבן, אבל סירב לוותר על תוכניתו האסטרטגית. משימת ההקמה מחדש של התשתית בחאדר הוטלה על סמיר קונטאר; המחבל שרצח ב־1978 את משפחת הרן ושני שוטרים בפיגוע בנהריה, ושוחרר ב־2008 בעסקה עם חיזבאללה, התגלה אמנם כמפקד גרוע, אבל זה לא העניק לו פוליסת ביטוח. בדצמבר 2015 חוסל גם הוא, מדרום לדמשק. כמו במקרה של מורנייה, גם הפעם הופנתה האצבע המאשימה כלפי ישראל, אם כי חיזבאללה נמנע מנקמה, אולי בגלל חשיבותו המשנית, יחסית, של קונטאר בארגון.
החיסולים האלה, והמאמץ שנדרש מחיזבאללה להשקיע בגזרות אחרות כדי להבטיח את ניצחונו של אסד במלחמת האזרחים, נתנו לישראל שקט יחסי מכאב הראש של חיזבאללה לא רק בגבול לבנון, אלא גם בגבול סוריה: מאז חיסולם של מורנייה וקונטאר לא בוצעו פיגועים של חיזבאללה בגזרת הגולן.
נראה שתקופת השקט הזאת תמה. כפי שנחשף כעת ב"ישראל השבוע", הפעילות של חיזבאללה בגולן הסורי, בדגש על חאדר, חודשה בשבועות האחרונים ביתר שאת. מי שעומד מאחוריה הוא שם מוכר: מורנייה. הפעם מדובר במוסטפא מורנייה, הבן של והאח של, בנו של עימאד ואחיו הבכור של ג'יהאד.
איש הצללים
מוסטפא הוא פעיל ותיק בארגון. עד מאי 2015 הוא פעל בעיקר בצללים. בלוג המודיעין "אינטלי טיימס" חשף אותו אז כבנו הנוסף של עימאד מורנייה, שעוסק בהברחת אמצעי הלחימה לארגון ובפעילות החשאית בסוריה. שנה אחר כך פורסם בכמה כלי תקשורת ערביים כי מורנייה הבן מונה לרמטכ"ל חיזבאללה; נראה כי הדיווח הזה היה לא מדויק. לפי מידע שנצבר בישראל, הוא המשיך לעסוק בהתעצמות, ופעל בתווך שבין חיזבאללה, סוריה ואיראן.
כעת, הוטלה על מוסטפא מורנייה המשימה להקים מחדש את תשתית הארגון בגולן, בדגש על חאדר. זאת פעילות שלא ניתן לצפות בה מהגבול, בוודאי שלא בעיניים לא מקצועיות. כמו בעבר, חיזבאללה נכנס לשטח במסווה: הוא מנצל את הנוכחות הסורית המחודשת - צבאית ואזרחית - כדי להתבסס, להפעיל מקומיים ולאסוף מודיעין.
סוריה לא יכולה להתנגד לתהליך הזה. היא חלשה מדי ועסוקה מדי בשיקום המדינה. ספק גם אם היא רוצה: המחויבות של הנשיא אסד לחיזבאללה עצומה; הארגון הציל את חייו ואת שלטונו. בדרגים הנמוכים יותר, של הפיקוד בשטח, המחויבות הזאת גדולה עוד יותר: הקצינים והחיילים הסורים נלחמו לצד מפקדים וחיילים של חיזבאללה. נוצרה ביניהם ברית אחים, קשר דמים שמנוצל כעת בידי חיזבאללה, באמנות, לחדירה מחדש לשטח, בחסות (עיוורת או מעלימת עין) של כוחות הצבא הסורי בגולן.
כאמור, חאדר נמצאת במוקד הפעילות. לחיזבאללה יש קשרים בכפר. סביר להניח שהוא חידש אותם כעת. ייתכן שמי שעבדו עבורו בעבר, מועסקים על ידיו גם עתה. גם אם לא, נראה שבמצב הכלכלי הקשה בסוריה אין קושי לשכור עובדים, בוודאי שלא למטרות "רכות" כמו למשל תצפית ואיסוף מודיעין. השלבים הבאים - של גיוס פעילים צבאיים, הכשרתם ושליחתם לפיגועים - כבר יהיו סבוכים יותר, אבל חיזבאללה מנוסה מספיק גם בהם כדי לדעת לבצע אותם בהצלחה (וממילא הוא יוכל להביא לוחמים מלבנון, ורק להשתמש בתשתית סיוע מקומית כדי לבצע את הפיגועים שייזום).
החורף מגיע
הפעילות המחודשת הזאת של חיזבאללה בחאדר מטרידה את ישראל מאוד. לא רק בגלל הנחישות שמגלה הארגון להתבסס מחדש בגולן: ההערכות, כאמור, היו שזה מה שיקרה, וישראל אף התריעה על כך בכל הזדמנות ופורום, בעיקר בפני הרוסים, שכתוצאה מכך גם החליטו לפרוס כוחות רגליים בשטח כדי לוודא שהשקט יישמר.
נדמה שהבעיה העיקרית של ישראל היא השינוי בכללי המשחק, כתוצאה מסיום המלחמה. בעבר היתה ישראל חופשית לפעול; תחת מלחמת הכל בכל שהתנהלה בסוריה אפשר היה להטיל כמויות עצומות של חימוש ולהרוג כמעט כל אויב, בלי לשלם מחיר (או עם תשלום מחירים זולים יחסית). כעת צריכה ישראל לבחור בקפידה על מה היא מתעקשת ומתי: על רקע הפלת המטוס הסורי, והמשבר שהתעורר מול מוסקבה, בוודאי מתחייבת זהירות יתר.
כ־3.5 קילומטרים מהגבול. הכפר חאדר
פרסומים שונים אמנם קשרו את צה"ל לחידוש התקיפות בסוריה, אבל נדמה שהמטוטלת נעה במעט לפעולות באמצעים אחרים. סדרת פרסומים בתקשורת הישראלית והבינלאומית מעידים שנעשה כעת מאמץ להפעיל לחץ בינלאומי ומקומי על חיזבאללה, ועל פטרוניו בטהרן ובדמשק. הביטוי הבולט ביותר לכך היה בנאומו של ראש הממשלה באו"ם, שכלל חשיפה של המפעלים לדיוק טילים שמקים חיזבאללה בלבנון.
בחיזבאללה אמנם הכחישו את הדיווחים, אבל סביר שנדרשו לשיעורי בית בעקבותיהם: מהסתרת פעילויות או העברתן למקומות אחרים, ועד להפסקתן המוחלטת עד יעבור זעם. מן הסתם זה גם מה שיקרה כעת: הארגון ינסה להכחיש כל פעילות בחאדר (ובוודאי שאת מעורבותו של מוסטפא מורנייה) אבל יבין שנחשף, ואולי גם יחשוש כי בן נוסף למשפחת מורנייה - ממשפחות האצולה של הארגון - עלול לשלם בחייו על פעילותו.
בעקבות זאת יעמדו בפני חיזבאללה שלוש אפשרויות פעולה: להקפיא את הפעילות בגולן הסורי; לנטוש את חאדר ולעבור לפעילות בדרכים אחרות או בגזרות אחרות; או להמשיך כרגיל. סביר שהוא ינקוט, בשלב הראשון, שילוב של שתי האופציות הראשונות - יקפיא לזמן מה את פעילותו בחאדר תוך חיפוש אחר דרכים אחרות לקיים אותה - אבל בטווח הארוך יותר לא ינטוש את תוכניתו האסטרטגית, ויחתור לשוב אליה בהקדם.
המשמעות היא שהכדור יישאר בצד הישראלי. זה ידרוש בוודאי השקעת משאבים, בעיקר מודיעיניים, במעקב אחר הנעשה בצד הסורי, כדי שלא להיות מופתעים. בהמשך לכך, תידרש הפעלת גורמים מרסנים במרחב - מרוסיה ועד לאו"ם - כדי לנסות להרתיע את חיזבאללה, ואולי גם את פטרונו־שותפו בדמשק. ואם גם אלה לא יעזרו, עשויה ישראל להידרש לפעול, למרות הכל, בכוח, תוך לקיחת סיכונים שמהם היא הצליחה לחמוק בשנים האחרונות.
הפאזל הסבוך הזה, שבמרכזו הפעילות החדשה־ישנה של חיזבאללה בחאדר, הוא חלק מרכזי בהחלטה שלא לדלל בשלב הנוכחי את הכוחות בגולן, וגם לא להוריד מאיכותם. הגבול השקט, שנשען עד לפרוץ מלחמת האזרחים בסוריה על גדר רעועה והוחזק בידי כוחות מילואים, נשאר זירת מלחמה גם עם סיומה: למתבונן מהצד אין קושי להבחין בדריכות שקיימת, גם לנוכח השקט סביב. ההכנות אמנם מתמקדות כעת בחורף, אבל לא רק בחורף הפיזי שעתיד לבוא אלא גם בזה המטאפורי, שמביא עימו חיזבאללה, בהובלת המשפחה שהפכה שם נרדף לטרור ולמלחמה נגד ישראל - מורנייה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו