לו הבחירות לראשות עיריית ירושלים היו נערכות היום, עופר ברקוביץ והשר זאב אלקין היו עולים לסיבוב השני, כך עולה מסקר מיוחד של "מאגר מוחות" שנערך עבור "ישראל היום" בקרב בעלי זכות ההצבעה בבחירות לראשות עיריית ירושלים.
סקר נוסף, בעל תוצאות מדהימות לא פחות, נערך בקרב תושבי תל אביב ואמור להטריד מאוד את ראש העירייה המכהן רון חולדאי. יריבו העיקרי, אסף זמיר, מצמצם את הפער, העומד על פי הסקר על 7% בלבד.
תחילה לעיר הבירה - אף על פי שסיעת "התעוררות" בעיריית ירושלים היא סיעה מוכרת הנהנית מתמיכה רחבה, שמו של העומד בראשה עופר ברקוביץ היה מוכר הרבה פחות. כשהתחיל את המרוץ נחשבה מועמדותו לחסרת סיכוי, בפרט כשמדובר בעיר ש־40% ממצביעיה שייכים לאוכלוסייה החרדית על פלגיה.
היום, פחות מחודש לפתיחת הקלפיות, אין כמעט ירושלמי שלא שמע את שמו של המועמד היחיד לראשות העיר שאינו חובש כיפה, שהולך ומייצב את מעמדו כמועמד המוביל בקרב על ראשות העירייה.
מהסקר, שתוצאותיו המלאות יתפרסמו מחר במוסף "ישראל השבוע", עולה כי ברקוביץ זוכה ל־28% תמיכה מבעלי זכות ההצבעה בעיר. במקום השני נמצא השר זאב אלקין, שלו 16%, ואילו משה ליאון, הנתמך בידי דגל התורה, ש"ס ויו"ר ישראל ביתנו ואביגדור ליברמן, מקבל 13%. בפער קטן אחריו נמצא המועמד החרדי יוסי דייטש, עם 12% תמיכה הנשענים בעיקר על מצביעי אגודת ישראל, הפלג החסידי ביהדות החרדית.
במטה של ברקוביץ יודעים כי ההזדמנות החד־פעמית שלו לנצח היא רק בסיבוב הראשון, משום שברקוביץ מגיע לרף העליון של התמיכה בו בסיבוב הראשון תוך כדי שהוא נהנה מהפיצול בקולות של שלושת המועמדים האחרים. אחרי הסיבוב השני צפויים להתאחד כלל המועמדים סביב מי שיגיע למקום השני, ובכך להבטיח את ניצחונו. מהסקר עולה כי מדובר בזאב אלקין, שעבורו הסיבוב השני הוא למעשה נקודת ההתחלה, כשכל אלה שתמכו בליאון ובדייטש יצטרפו אליו.
תומכים, לא מצביעים
בסקר בירושלים ניסו ראשי מכון "מאגר מוחות", פרופ' יצחק כץ וצוותו, לנתח את תושבי העיר על האוכלוסיות הרבות השוכנות בה בצורה המדויקת ביותר, ולכן נמשכה עריכת הסקר כמה ימים, בניגוד לסקר התל־אביבי שבו נערך המדגם הטלפוני במשך יום אחד. האוכלוסייה החרדית לא משתפת פעולה בצורה מיטבית עם הסוקרים
במשאלים הטלפוניים, לפעמים מחשדנות ומחוסר רצון לשתף פעולה, ולפעמים מחוסר ידע לענות על השאלה למי יצביעו, אם טרם קיבלו את חוות דעתה הסופית של מועצת הרבנים.
נוסף על כך, בעלי זכות ההצבעה הערבים בירושלים לא משיבים כלל על סקרים של מכוני סקרים בבעלות יהודית, ולפיכך לא נכללו בסקר. אם מתחשבים בעובדה כי תושביה הערבים של מזרח העיר משתתפים בבחירות בהיקפים מזעריים ממילא, ההערכה היא כי העובדה שהסקר נערך בקרב האוכלוסייה היהודית בלבד אינה מטה את תוצאות הסקר מעבר לטעות הדגימה הסטטיסטית הרגילה.
בניגוד לדרמה המתחוללת בבירה, בסקר שנערך בכרך הגדול - שבו נדגמו גם תושביה הערבים של תל אביב־יפו - נראה כי רון חולדאי בדרך לסיבוב נוסף בקדנציה האינסופית שלו כראש העיר. מועמדותו של אסף זמיר, יריבו העיקרי, נתפסה מהרגע הראשון כחסרת סיכוי, למרות התמיכה בו בקרב הקהל הצעיר.
רבים מתומכי זמיר אינם בעלי זכות בחירה בתל אביב, שכן צעירים רבים גרים בעיר בשכירות ולא טרחו להעביר את כתובתם במשרד הפנים. לפיכך, השאלה הראשונה שנשאלו הנדגמים במשאל הטלפוני היא אם הם בעלי זכות הצבעה בתל אביב. למרות זאת, נראה שזמיר מצליח בפעם הראשונה לפגוע בהגמוניה של חולדאי, כשהפער ביניהם מצטמצם על פי הסקר ל־7% בלבד.
על פי תוצאות הסקר, חולדאי זוכה ל־29% וזמיר דולק אחריו עם 22%, ואילו אסף הראל נמצא מאחור עם 8% בלבד. אולם אלה לא הנתונים המעניינים היחידים בעיר. אלה שלא החליטו או לא נקבו בשמו של שום מועמד בסקר נאמדים בכ־39%, ומדובר בכמות עצומה של מתלבטים שיכולה להכריע את הכף. בירושלים, לשם השוואה, רק 30% טרם החליטו למי יצביעו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו