בוקר יום שני שלפני יום הכיפורים, בקומה החמישית של מחלקת ההשתלות בבית החולים בילינסון בפתח תקווה. בחדר השני מימין מאושפז אביחי טיירי. הוא בן 42, אב לשלושה, מנהל אחזקה בישיבת נחלים, תושב ההתנחלות עלי זהב. אתמול בצהריים נקצרה מגופו כליה בריאה, וכעבור כשעתיים היא הושתלה בגופו של אברהם אטיאס, בן 60, אב לבן ובת, מנהל חוף ים מאילת.
אטיאס מאושפז בחדר השישי מצד שמאל של המחלקה. כמה צעדים בודדים מפרידים בין שני הגברים, שעד כה לא הכירו, וחיים שלמים שהוענקו במתנה ללא שום רצון בתמורה.
בלילה שלפני פסע אביחי פסיעות מדודות וקצובות לעבר חדרו של אברהם. אשתו, טל, אחות אונקולוגית בבית החולים שניידר הסמוך, עזרה לו להסיע את עמוד האינפוזיה ונכנסה איתו לחדרו של אברהם. היא פרצה בבכי כשבעלה, האיש החזק, המחושב, זה שלא מחצין רגשות, נפל על כתפו של אברהם והתפרק מ"בכי של התרוממות הרוח".
"אני חושבת שברגע שהוא פגש את אברהם, את אשתו, את הילדים שלו, הוא הבין איזה דבר עצום הוא עשה", היא מספרת לי בבוקר שאחרי, כשאביחי מתאושש מהניתוח. "כולנו בכינו בלי הפסקה, ותהליך שהחל עוד בחנוכה והיה ארוך מהרגיל הגיע לשיאו.
"הילדים שלנו סקרנים מאוד להכיר את אברהם ויבואו בצהריים כדי לפגוש את 'ההמשך של אבא'. גם אחותי תרמה כליה, וגם חברים של אביחי, מקבוצת המטיילים שלנו שעושה את שביל ישראל. מה שמשותף לכולם הוא שהם רוצים ויכולים לתת בקלות. לתת לא בשביל לקבל. איך אפשר להשוות צלקת קטנה להצלת חיים?"
מאחורי ההשתלה המוצלחת הזו עומד ארגון "מתנת חיים", בראשות הרב ישעיהו הבר. ארגון יחיד מסוגו בארץ, שהוקם ב־2009 כדי לשדך בין תורמי כליות אלטרואיסטים לבין אלה שזקוקים להן. הצל הגדול שהוטל על פעילות העמותה לפני כשנה, כשהבר נעצר בחשד לסחר באיברים, הוסר רק לפני שבועות אחדים.
"ידעתם על החקירה שהתנהלה עד לאחרונה נגד העמותה?" אני שואלת, וטל אומרת שכן, "אבל זה לא עניין אותנו ולא העסיק אותנו. שמענו הרבה דברים טובים על הרב. מחברים שתרמו, מאחותי שתרמה, אתה שומע את הדברים ומסנן את כל הרעש הזה, כי רק המטרה חשובה. זה לא היה שייך אלינו. אנחנו תורמים עבור מי שצריך להמשיך לחיות".
במפגש השני שלהם, אברהם מחבק את אביחי ארוכות. כבר שש שנים שהוא חולה כליות, עבר דיאליזה שנים ארוכות, "והבוקר לא כואב לי יותר. הכליה החדשה שלי מייצרת שתן באופן הכי טבעי שיש. למעשה, יש לי חיים חדשים, שניתנו לי על ידי האח החדש שלי. גם אם לא נדבר בעתיד בכל יום, הוא יחיה בגופי ובנשמתי בכל רגע".
• • •
ליד מיטתו של אברהם עומד נרגש הרב הבר (53), שבא להודות אישית לאביחי - התורם ה־590 של העמותה. בשנת 2008 קרסו כליותיו של הבר, שהיה אז מחנך ורב בישיבת "נתיבות חוכמה". במהלך טיפולי הדיאליזה הארוכים הוא פגש את פנחס תורג'מן, צעיר בן 19 שנזקק גם הוא לכליה. אחרי שהבר קיבל תרומת כליה מחבר, היה ברור לו שיעשה הכל כדי למצוא תורם לפנחס. הוא הצליח למצוא תורם, אבל בשיאן של ההכנות, פנחס נפטר.
"אחרי המקרה הזה קיבלתי על עצמי להציל כמה שיותר בני אדם", אומר הבר. "הקדוש ברוך הוא ברא לאדם שתי כליות, שמספקות לו 400 אחוז של תפקוד כלייתי, פי ארבעה יותר ממה שהוא זקוק. אם לוקחים לאדם כליה אחת, הוא עדיין נותר עם פי שניים ממה שצריך. הוכח שאנשים בריאים יכולים לחיות באותה איכות חיים ובאותה רמת בריאות עם כליה אחת".
העובדה שהרב מתהלך חופשי במסדרונות מחלקת ההשתלות, עונה בסבלנות לשני הטלפונים שלו, שמצלצלים בממוצע בכל חמש דקות ("כי מי אם לא אני יודע מה עובר ויעבור על כל חולה שמתקשר אלי"), אינה מובנת מאליה עבורו. בדיוק לפני שנה הוא נלקח מביתו באזיקים אל תחנת משטרת ירושלים, והעולם חרב עליו ועל משפחתו.
מימין: הרב ישעיהו הבר, התורם אביחי טיירי והנתרם אברהם אטיאס. "איך אפשר להשוות צלקת קטנה להצלת חיים?"
"חשד לסחר באיברים", נכתב בכותרות, ומפעל חייו של הרב הועמד פתאום באור אחר. אחרי חודשים של חקירה סמויה, שהחלה בעקבות תלונה שהוגשה במשטרה על ידי גורמים במשרד הבריאות, פשטו שוטרים על ביתו של הרב בירושלים ועל משרדיו, והחקירה הפכה גלויה.
הטענות המרכזיות כלפי העמותה היו שתיים: סחר באיברים בניגוד לחוק ההשתלות - קבלת תרומות כספיות ממשפחות הנתרמים, כשחולים שתורמים יותר מקבלים תעדוף בתור להשתלה; והעדפה מגזרית של התורמים - כלומר, תורמים שמעדיפים לתרום ליהודים ולא לערבים.
שנה אחרי הבוקר ההוא הודיעה הפרקליטות על סגירת התיק, בנימוק של "היעדר ראיות מספיקות". "אנחנו צריכים להתאושש מהנזק שנגרם לעמותה", אומר הרב הבר. "עשו לנו פיגוע, בפירוש. תורמי כליה המשיכו להגיע, אבל המשאבים שלנו, שמחזיקים את העמותה, נפגעו דרמטית.
"אנחנו עושים קמפיינים של הסברה כדי לגייס תורמים. בעבר היינו מוציאים שלושה מגזינים בשנה שמספרים את סיפורי התורמים והנתרמים, וההיענות היא בהתאם. השנה, הרבה קרנות וחברות שתמכו בנו ותרמו לנו כסף הסתייגו ואמרו: נחזור לתמוך בכם רק כשתתבהר העננה.
"הם צודקים, גם אני הייתי נוהג כמותם. שמעו על מישהו שסוחר לכאורה באיברים, אז מה פתאום שיתמכו בעמותה מפוקפקת כזאת? קרן מסוימת, שהעבירה לנו תרומה של 180 אלף שקלים שלושה ימים לפני המעצר שלי, ביקשה את הכסף בחזרה. הבנתי גם אותם".
• • •
את הבשורה על סגירת התיק קיבל הרב הבר מכתב "ישראל היום", יהודה שלזינגר, ולא ידע את נפשו. "עניתי לטלפון, ויהודה בירך אותי במזל טוב. הייתי בטוח לכמה רגעים שהוא עובד עלי. לא האמנתי. ידעתי שסגירת התיק צפויה, אבל לא ידעתי מתי".
מה עובר בראש ברגעים האלה?
"אני לא חושב שאני באמת יכול לתאר את ההרגשה הזאת. שמחה עילאית, ורצון גדול להתגבר על המרמור שחשתי לעיתים. אני עובד על עצמי קשה מאוד כדי לא להיות ממורמר ומנסה להיות עסוק בעשייה, שסובבת את חיי 22 שעות ביממה.
"יש רק שעתיים ביממה שבהן הטלפון לא מצלצל אצלי: מ־4 בבוקר עד 6 בבוקר, אלה שעות השינה שלי. הנה עכשיו, ערב יום הכיפורים, אנחנו עסוקים בחלוקת ערכות לתורמי הכליות שלנו, שמשתתפים במחקר משותף עם הדסה שמבקש להוכיח שתורמי כליה יכולים לצום ביום הכיפורים בלי שום בעיה".
אתה מבין למה הגעת לכדי מעצר ומאיפה הגיעו החשדות?
"ודאי שאני מבין, וגם עורך הדין שלי טרח להסביר לי כל הזמן, שבבסיס כל הסיפור הזה עמד דבר אחד: חוסר יכולת של אנשים להאמין שיש תופעה כזאת. שאדם יעשה פעולה משמעותית כל כך עבור אדם זר.
"כולנו מכירים את מי שממלא סלי מזון בחג, תורם ח"י שקלים, עוזר לקשיש לחצות את הכביש. אבל ללכת לבדיקות דם ואולטרה־סאונד ואק"ג ואקו לב, ולשבת בוועדות מתישות, ואז לעלות על שולחן הניתוחים כשאתה בריא לגמרי, ולאשר שיוציאו מגופך איבר - והכל עבור אדם שאתה לא מכיר? זה לא נתפס.
"וכשזה לא נתפס, אנשים אומרים לעצמם, כנראה משהו כאן לא תקין. אולי מישהו עושה פה מיליונים. ובנוסף, אנשים שמחכים הרבה שנים בתור ולא משיגים כליה דרכנו - ממורמרים. ובצדק. אדם, בצר לו, שואל את עצמו ואת כולם, 'למה ההוא קיבל לפניי?' והוא לא יודע שההוא קיבל לפניו בגלל סוג הדם שלו שהתאים, או בגלל המצב הקריטי של הכליות שלו".
מה בנוגע לטענה שתעדפתם תרומת כליות ליהודים על פני ערבים?
"אני מסתכל על מבחן התוצאה. לפני שהעמותה החלה את פעילותה, היו שלוש השתלות מהחי בשנה, דרך המרכז הארצי להשתלות. היום אנחנו מגיעים ל־150 השתלות בשנה. המושתלים שקיבלו כליה דרכנו הם מכל שכבות העם: עניים ועשירים, דתיים וחילונים, ימנים ושמאלנים, יהודים ודרוזים וערבים־מוסלמים וערבים־נוצרים. רק בחודש האחרון שני מושתלים שקיבלו תרומה היו ערבים. בימים אלה אנחנו פועלים לייסד מערך הסברה לעידוד תרומות כליה במגזר הערבי, ואני מקווה להגדיל את המספרים באופן משמעותי.
"אני חושב שזכותו של התורם לתעדף את מאפייני הנתרם שלו. אם הוא בוחר לתת מתנה למישהו, הוא רשאי לבחור לתת אותה למי שקרוב יותר לליבו. הוא רשאי להחליט שזו תהיה אמא לילדים שצריכים אותה בבית, שאלה יהיו ילד או ילדה שכל החיים לפניהם, שזה יהיה בחור צעיר שטרם הקים משפחה.
"האם זו גזענות? אם אני אתמול נתתי מתנה לנכד שלי ולא לנכד השכן, זה אומר שאני גזען? מה לא הגיוני פה? אני מכבד כל העדפה באשר היא, כי ברור לי שהעובדה הזו מגדילה את מספר התורמים.
"ברגע שאני מאפשר לתורמים שלי להגיד למי הם מעדיפים שהתרומה תלך, יש הרבה יותר תרומות. ובסופו של ניתוח השתלה, כל חולה שיוצא מתור ההשתלות מפנה מקום למישהו אחר, ובעצם אני בעקיפין עוזר לכולם. למרות שלא נעשו דרך העמותה השתלות למאות ערבים, בסופו של דבר כמה חולים ממוצא ערבי כן הושתלו כי האחרים פינו מקום בתור, וכן עזרנו בעקיפין".
שמונה דקות של חסד וחמלה - זה כל מה שביקש הרב מתשעת השוטרים שהמתינו לו מתחת לביתו כשחזר מביתו בשעה 07:15 מסליחות בבית הכנסת, בספטמבר 2017.
"ידעתי שבתי צריכה לצאת לבית הספר בדיוק בעוד שמונה דקות ורציתי לחסוך ממנה את הסיטואציה הקשה הזאת. ביקשתי שהם יחכו איתי שמונה דקות עד שהיא תצא לבית הספר, והם לא הסכימו בשום אופן. הם נכנסו הביתה, עשו חיפוש בבית, חיטטו בארונות, חיפשו במגירות של הגרביים, לקחו לי את המחשב ואת הניירת של העמותה, החרימו את כל הטלפונים שברשותי, ואזקו אותי בדרך לתחנה.
"בהתחלה לא באמת הבנתי מה קורה. הייתי המום, מושפל, הרגשתי תחושה קשה של אובדן הפרטיות. בעיקר לא הבנתי למה מתנכלים אלי. למה מתנהגים אלי כמו אל עבריין מסוכן לציבור, בזמן שהעבירה הכי גדולה שאני זוכר שעשיתי היתה להחנות את רכבי בלי כרטיס חניה.
"אני מבין שתפקידן של רשויות החוק לברר ולחקור, זה לגיטימי בעיניי, אבל למה בצורה כזאת, שמתאימה למישהו שרצח או אנס?
"במקביל הבנתי שפשטו על המשרדים של העמותה. עד היום לא התאוששנו מהבלאגן שעשו לנו שם. עצרו לחקירה את רואה החשבון, את מי שמלווה את המשפחות במהלך הניתוחים ואת מנהלת המשרד שלי, תרצה, שהתחננה לקחת איתה את התינוקת שלה בת החודשיים, והשוטרים סירבו לה".
הכנס שערכה העמותה רגע לפני המעצר המתוקשר של הרב. "השנה, הרבה קרנות וחברות שתמכו בנו ותרמו לנו כסף הסתייגו"
בקשת המשטרה להאריך את מעצרו של הרב נתקלה בסירוב בבית המשפט. השופט קיבל את הצעת הרב הראשי לישראל, דוד לאו, שהרב הבר ישהה בביתו כחלופת מעצר, ושלח את הבר למעצר בית של חמישה ימים. במהלך הימים הללו נחקר הבר במשך שעות ארוכות, מבוקר עד ערב.
"הפעילו עלי את כל המניפולציות האפשריות. עברו איתי על רשימות של תרומות כספיות שקיבלתי ממשפחות ומחברים של מושתלים וביקשו לדעת אם הקדמתי את התור של אותו מושתל. ועוד מושתל ועוד מושתל, והם לא מוצאים דבר.
"בהפסקות שבין החקירות אני רואה בקומה טיילת של תורמים שלנו, מתנדבים שלנו. התברר לי אחר כך שהם חקרו יותר מ־300 אנשים, הפכו כל אבן, אבל לא מצאו כלום.
"אחרי כמה ימים המשטרה קלטה שאין פה דבר וחצי דבר. החזירו לנו את המחשבים ואישרו לנו לחזור לעבודה תקינה. הצוות שלי חידש את העבודה. רק אני נשלחתי למעצר בית של 20 יום, והייתי מורחק ממשרדי העמותה במשך חודשיים.
אחר כך הוא התחיל שוב את הפעילות. "שאבתי הרבה כוחות מהתמיכה הענקית שקיבלתי מהתורמים, מהנתרמים, מהצוותים הרפואיים. קיבלתי סמס מאדם, שכתב לי: 'אני כל כך כועס על העוול שנעשה לך ולעמותה, ולאות הזדהות החלטתי לתרום כליה'.
"ביקור אצל מושתלי כליה נותן לי כוח ורוח גבית, שמספיקים לי לשבועיים לעבוד במלוא המרץ. ואז, כשאני נחלש ומתגברים בתוכי הקולות של 'בשביל מה בכלל אתה צריך את זה', יש עוד השתלה, ושוב אני הולך לביקור, ושוב אני מבין בדיוק בשביל מה".
• • •
עם אשתו של הרב, רחל (51), אני מדברת בעת ההכנות שלה לערב סוכות. הם סבים לשני ילדים מבנם נתנאל (20), ובבית גרה איתם הבת הצעירה חני (13). רחל היא מורה, רהוטה ונמרצת.
"אני חיה ונושמת את העמותה הזאת 24 שעות ביממה, יש לי בה תפקידים רבים: אני זו שעונה לטלפונים מהרגע שהמשרד נסגר אחר הצהריים ועד אחת בלילה, אני מכינה את התורמים בישורת האחרונה עם המלצות ועצות, וכל משפחה של מושתל עוברת אצלי הדרכה מסודרת ומפורטת איך לשמור על הכליה המושתלת, מבחינת תזונה ושמירה על היגיינה".
11 ק"ג השירה רחל ממשקלה בשנה האחרונה, "ראית מה זה? שואלים אותי מי זאת הדיאטנית המוצלחת שלי, ואני עונה 'משטרת ישראל'. שנים ניסיתי לרדת במשקל ללא הצלחה, והנה זה קרה, ללא שליטתי. הרווחתי מהסיפור הזה את הסיכוי שלי להגשים חלום ולתרום כליה, כי בעבר לא אישרו לי, בגלל משקל גבוה מדי".
ואז מרצין הקול שלה, והיא מתחילה לספר על השנה הקשה בחייה. "ישעיהו נעצר, ויחד איתו נעצרו כל כך הרבה דברים. ביום ההוא התכוננתי לצאת לבית הספר, ופתאום הוא נכנס עם כל כך הרבה שוטרים. לקח לי כמה דקות לקלוט שבבית שלי מתבצעת פשיטה".
והלכת באותו בוקר לבית הספר?
"כן, זה היה כמו להגיע לעיר מקלט אחרי מה שחוויתי בבית. אני מחנכת של כיתה ז', אבל לא הייתי מסוגלת להיכנס לכיתה. אמרתי לתלמידות שלי שאני לא מרגישה טוב. הייתי אבודה. הבנתי שאני חייבת להתחיל לטפל במשבר הזה. להתקשר לעורך דין, ולהורים שלנו. לא רציתי שישמעו על המעצר מהתקשורת".
בצהרי אותו יום היא זומנה בעצמה לחקירה. "נחשפתי שם לעולם חדש לחלוטין. לקחו טביעות אצבע שלי וצילמו אותי כאחרונת הפושעים. הרגשתי מושפלת. חקרו אותי על בעלי, על העמותה, על המעורבות שלי.
"אני מחשיבה את עצמי אדם אינטליגנטי, ולא הצלחתי להבין את הקשר שבין עשיית הטוב לסטירת לחי כואבת כל כך".
מתי הוא חזר הביתה מביתו של הרב לאו?
"בערב יום הכיפורים בשנה שעברה, ואז הוא נשאר בבית למעצר בית של עוד 20 יום. מצאתי את עצמי בתור הסוהרת שלו, סוהרת קשוחה מאוד. זה היה עד כדי כך, שכשהיה לנו קצר חשמלי בבית, וארון החשמל שלנו הוא במרחק שבע פסיעות מהדלת, התעקשתי שהוא לא ייצא מפתח הדלת בשום אופן. אמרתי לו: 'אני אסתדר עם הקצר, אני לא מוכנה שמשהו ישתבש בגלל שטות כזאת'. קראתי לשכן, והוא תיקן את הקצר. עד היום ישעיהו מכנה אותי 'הסוהרת שלי'".
אני מניחה שיצא לך לשמוע הרבה את הביטוי "אין עשן בלי אש".
"היה ערב אחד שבו חזרתי עם עוד שלוש מורות במונית לשכונה שלנו בהר נוף. הנהג מדבר איתנו ואומר: 'אה, אתן מהר נוף, אתן מכירות את הרב שנעצר על סחר באיברים? שמעתן על הפרשה הזאת? יצא לי להסיע אותו כמה פעמים, הוא איש מאוד נחמד, אבל אם אתן שואלות אותי, אין עשן בלי אש'.
"אני שומעת אותו ומתכווצת במושב האחורי, לא אומרת לו מילה. כשיצאתי מהמונית, מתוך שליטה עצמית גמורה, אמרתי לו בשקט: 'אני רק רוצה לומר לך שאני רעייתו של הרב שדיברת עליו, שלפעמים יש עשן בלי אש, ושאתה חייב לדעת להציב גבולות לעצמך כשאתה מדבר עם הנוסעים שלך, כי לעולם אתה לא יכול לדעת את מי אתה מסיע'. אלה היו רגעים קשים".
ברגע שישעיהו נעצר, את בעצם תפסת פיקוד על העמותה?
"בדיוק. בתוך כמה דקות הפכתי להיות ממלאת מקומו. עשיתי את כל הסידורים לקראת ההשתלות, כי הרי אנחנו מעניקים מעטפת שלמה של ליווי בתקופה הזו. כל הזמן הזה אני יודעת שאני לא יכולה להרשות לעצמי ליפול, ומקווה שהאמת תצא לאור".
היה רגע שבו נשברת וביקשת ממנו לסגור את העמותה?
"כן. במהלך 20 ימי מעצר הבית היה רגע שבו אמרתי לישעיהו: אני מבקשת שתסגור את העמותה, ושהפעילות שלה תסתיים. לא מוכנה לקבל סטירות לחי מימין ומשמאל במקום הכרת הטוב. בסך הכל אנחנו מייחלים לעשות טוב לכל תושבי המדינה הזאת, אז למה? די לי מהייסורים הללו".
ומה הוא אמר?
"הוא סיפר לי על הטלפון שהגיע מאמא של נער שהיה זקוק להשתלת כליה דחופה, שאיים להתאבד כשהבין את הסערה המתרחשת על העמותה ואמר: 'גם ככה אני אמות, מי ידאג לי עכשיו לכליה?'
"הסיפור הזה טלטל אותי. ישעיהו אמר: 'אם נסגור, מה יהיה עם האבא הזה, והילדה ההיא, והנער ההוא? אנשים זקוקים לנו, אנחנו התקווה היחידה שלהם. הייסורים האלה הם בבחינת אוצר. אל תבעטי בהם'".
מה המשבר הזה עשה לזוגיות שלכם?
"אני נשואה לישעיהו 31 שנה. אף פעם לא היו לי איתו 20 ימים תמימים נטו, בלי טלפונים שיפריעו לנו אל תוך הלילה. במהלך מעצר הבית שלו היה לנו הרבה זמן איכות משותף. אז הנה, עוד מתוק שיצא מעז.
"היו לנו שיחות מיוחדות מאוד. ניסינו להבין מה קורה פה ומה עושים. הוא לא היה יכול לספר לי על החקירה שלו, ואני לא יכולתי לספר לו על שלי, כי הורו לי לא לספר. צייתנו לחוק גם בשיחות הכי אישיות בינינו.
"המשבר הזה חינך אותי להמון איפוק, כבשתי את סקרנותי. עד היום אני לא יודעת מה היה בחקירה שלו, ואני גם לא שואלת. שחררתי".
• • •
גם פרקליטם של השניים, עו"ד עמית חדד, שותף במשרדו של ד"ר יעקב וינרוט, היה בטוח שהתיק הזה ייסגר כלעומת שנפתח. "את הרב הכרתי כשנתיים לפני מעצרו", הוא אומר. "כשסיפרו לי על העמותה המופלאה הזו, פגשתי אותו, וניסינו לבדוק את נקודות התורפה של פעילות העמותה. איפה יש מקומות שבהם מישהו יוכל להניח השערות קשות לגבי הרב. הבנתי שעמותה שמעניקה חיים היא עמותה שצריכה גם חגורה, גם כפתורים מהודקים עד הסוף, וגם שלייקעס. לוודא שהכל נטול רבב.
"באותה פגישה הרב סיפר לי שהוא רוצה לשכפל את העמותה הזו למגזר הערבי, אפרופו הטענות על אפליה מגדרית.
"ביום המעצר נפגשתי עם הרב וניסינו להבין מה קורה פה. הפרדוקס הוא שאותו משרד בריאות שמאשר את ההשתלות שהרב אחראי להן, הוא זה שלפי מיטב הבנתנו יצא נגדו, והעובדה הזו בפירוש דוקרת את העין. הרי עם כל הכבוד לרב, רופא הוא לא, אין לו בתי חולים והוא לא יכול לאשר השתלות. הוא לא יכול לעשות כלום ללא שיתוף פעולה מלא והדוק של כל הגורמים, שכוללים ועדות מקצועיות במשרד הבריאות.
"מדוברות המשטרה יצאה ידיעה לא רק על חקירה גלויה, אלא על כך שלעמותה מונה מפרק, שזה אומר שמתחילים לחסל אותה. זו אמירה מכפילת הרס וחסרת בסיס.
"לא הבנתי למה מתנכלים אלי, למה מתנהגים אלי כמו אל עבריין מסוכן לציבור". הבר // צילום: מרים צחי
"חרגתי ממנהגי ושלחתי מכתבים ליועץ המשפטי לממשלה, לגורמים בפרקליטות וגם ליחידה החוקרת, וביקשתי הכרעה מהירה בתיק, כי הרב הוא רק חלק מהסיפור והחלק השני עוסק בחיי אדם. בסופו של תהליך, קיבלנו את ההודעה שהתיק נסגר, ומתברר שיש עשן בלי אש, אבל הדרך לשם היתה איומה.
"ביקשנו מהפרקליטות לקבל את חומרי החקירה, ובכוונתנו לפעול לשנות את סיבת סגירת התיק מ'חוסר ראיות' ל'חוסר אשמה'".
הפקתם לקחים?
"בוודאי. בעקבות כל האירועים יצרנו שקיפות יוצאת דופן שלא מאפיינת עמותות, אבל בעיניי היא הכרחית. זה לא מספיק להיות בסדר באירוע נפיץ כזה. אנחנו ממשיכים ומשכללים את המנגנונים כל הזמן, וכמו שהמלצתי עוד לפני שנתיים, ההחלטה מי יקבל את התרומה הופקעה מידיו של הרב. לא כי אני לא סומך עליו, אלא כי אלה בדיוק הדברים שמזמינים צרות.
"היום יש ועדה מקצועית שמחליטה מי מקבל השתלה ואיך, על פי קריטריונים ברורים מאוד. חברים בה פרופ' תרזה קליין, מנהלת המעבדה לסיווג רקמות בבילינסון; פרופ' איתן יפה נוף, מנהל המכון לחקר הסרטן בהדסה ובעצמו מושתל כליה; ד"ר הלל שטיינר, קרדיולוג בכיר; הרב חיים שלמה רוזנטל, לשעבר ראש אבות בתי הדין בירושלים; ועוד רבים ומכובדים".
ביציאה מבית החולים, כשהרב מספיק לענות לעוד עשרה טלפונים, אני שואלת אותו אם שנה אחרי הוא בן אדם אחר. "אני בן אדם אחר לגמרי", הוא אומר. "אני היום בחזקת זכאי יותר מכל אחד אחר, זך ונקי אחרי כאלה בדיקות מעמיקות. אני כבר לא מתרגש ממלעיזים, ממה שאנשים שלא מכירים אותי אומרים עלי או לא אומרים עלי. אני עושה מה שישר, הגון ונכון לעשות.
"כאבתי, נעלבתי, התאכזבתי, אבל אני לא עוסק בהיסטוריה. אני מתרכז בכמויות האנשים העצומות שאני מציל וביושרה של הדברים שלי, ואני עסוק בהגשמת החזון שלי: לחסל את רשימת הממתינים להשתלת כליה. כבר הייתי יכול להתקרב לשם, אילולא השנה הזו. תני לי כמה שנים בודדות, וזה יקרה".
• • • • •
מפרקליטות מחוז ירושלים נמסר בתגובה: "לאחר בחינת חומר הראיות החליטה פרקליטות מחוז ירושלים לסגור את התיק בעניינו של הרב ישעיהו הבר ועמותת ״מתנת חיים״ מחוסר ראיות מספיקות. הפרקליטות הגיעה למסקנה כי לא נמצאו די ראיות לקבלת תמורה כספית בגין תיווך להשתלת האיברים. בנוסף, לא נמצאו די ראיות לתעדוף פסול בין הנתרמים. בעקבות חקירת המקרה יועבר העניין לידיעת הגורמים הרלוונטיים לצורך בחינת הנהלים ומנגנוני הבקרה בתחום זה".
ממשרד הבריאות נמסר: "למשרד הגיעו בשעתו ראיות מוצקות שהעלו חשש לסחר באיברים שבוצע על ידי העמותה. בשל הרגישות וההשלכות הצפויות על פעילות העמותה, העביר המשרד את המידע לפרקליט המדינה, אשר לאחר בחינת הנושא מצא לנכון להעביר את הטיפול למשטרה, שפתחה בחקירה. משרד הבריאות יערוך בחינה של כל נושא פעילות העמותות העוסקות בתרומות מן החי כדי להבטיח עמידה בדרישות החוק והיעדר חשש לסחר באיברים וביתר כללי האתיקה והנורמות המקובלות".
hagitr@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו