לפני שנים רבות, בחנות ספרים במאה שערים בירושלים, פגש חיים באר איש זר לבוש בחליפה ומגבעת לראשו. האיש נראה לסופר הצעיר כאיש עסקים שנקלע לירושלים וכמותו נבר וחיטט בספרים שעל המדפים בחנות.
בשיחה שהתפתחה ביניהם התעניין האיש במשפחתו של באר. "תיארתי בפניו 12 דורות אחורנית של אבותיי ואבות אבותיי. האיש הוסיף ושאל: 'ומי עוד?' אמרתי 'לא יודע' והוא אמר, כשחיוך לגלגלני שפוך על פניו: 'חייב אדם לדעת מי היו אבותיו, לפחות עד אדם הראשון'. כשהלך לדרכו קפץ עלי בעל החנות ושאל: 'אתה באמת לא יודע מי האיש? הרגע דיברת עם הסופר ש"י עגנון".
מאז, ולאורך השנים, צבר חיים באר שעות עגנון רבות, וכיום הוא נחשב לסופר הבקי ביותר ביצירתו. עד כה פרסם שני ספרים אודות עגנון ו"אי"ה בקרוב ייצא ספר שלישי", הוא מגלה. ממש בסמיכות לצאת ספרו החדש "בחזרה מעמק רפאים", זכה באר בפרס עגנון לשנת תשע"ח ובנוסף לכל אלה הוא מרצה מבוקש.
"עגנון אינו בר רפאלי שאפשר לראות מיד את חמוקיה משובבי הנפש, עגנון הוא קסם מכוסה שנדרש מאמץ כדי לחשוף אותו". חיים באר // צילום: זיו קורן
בסדרת ההרצאות של בית עגנון ובשיתוף מכון ליאו בק בירושלים, שכותרתה "עד הנה – עגנון בין בוצ'אץ, גרמניה וא"י", בהשתתפות דן מירון, בלהה בן אליהו, רוחמה אלבג, אריאל הירשפלד, גלילי שחר, תפתח את הסדרה הרצאתו של הסופר חיים באר שתתמקד בתקופת שהותו של עגנון בגרמניה בתקופת מלחמת העולם הראשונה. ההרצאה תתקיים ב-2.10 בבית עגנון.
"עגנון הגיע לגרמניה כמורה לעברית של ד"ר ארתור רופין ומלחמת העולם הראשונה תקעה אותו שם למשך כ-12 שנים. תקופת שהותו בגרמניה נחשבת לנס הגדול שקרה לעגנון. הוא עזב את א"י כרווק וחזר כאיש נשוי ואב לשני ילדים. יצא כסופר שכוכבו החל לדרוך כמחברם של סיפורים כמו 'עגונות', 'והיה העקוב למישור' ובגרמניה הפך מסופר פרובינציאלי, לסופר עטור תהילה. בברלין, שהיתה מרכז תרבותי מבחינה יהודית, הוא פגש את כל גדולי העולם, ובהם ד"ר מרטין בובר".
למה דווקא בגרמניה?
"למרות שעגנון נראה כאדם שחי מחוץ לזמן, היו לו חושים מצוינים לצייטגייסט. הוא גילה שהיהודים הצעירים האמידים של גרמניה צמאים לקסם המזרח. ביחד עם מרטין בובר שהביא להם את סיפורי החסידות הוא כבש אותם עם אגדת הסופר מא"י, ובכך הפך בבת אחת לדמות ממגנטת ומכשפת. גם גרשון שלום מתפעל ממנו. אחד הדברים שהשפיעו במיוחד על כתיבתו כרוכה בחוויה של היותו אדם במלחמה, אבל לא בחזית כי אם בעורף, ועוד בעורף של מדינה מובסת. זה בא לידי ביטוי למשל ב'עד הנה' כשהוא מתאר את שיירות הנכים המגיעים משדות הקרב ברכבות העמוסות. ואף שסיפורי גרמניה מצויים ביצירות נוספות שלו ובהן 'הרופא וגרושתו', 'פנים אחרות' ו'פרנהיים', הרי ש'עד הנה' עולה על כולם. זו יצירה מושלמת".
ומה לגבי "אורח נטה ללון"?
"זה הרומן שיצא לאור ב-1939, בזכותו זכה עגנון בפרס נובל. במעמד הענקת הפרס אמר יו"ר וועדת הפרס שהספר הוא הישגו הגדול ביותר של עגנון. מסופר בו על שיבתו של אדם מארץ ישראל לעיירת הולדתו לאחר החורבן של מלחמת העולם הראשונה. את הביקור בעירו שובש, שלימים הודה עגנון שהיא בעצם בוצ'אץ, העיר בה נולד - הוא מתחיל בערב יום הכיפורים, שהוא היום המרכזי ביותר בחייו של האדם היהודי, שלא כמו יציאת מצרים שהיא האירוע החשוב ביותר לחברה היהודית, ובסופו הוא חוזר לירושלים".
עד כמה עגנון רלוונטי לחיינו במאה ה-21?
"אם אנחנו חיים את חיינו כפי שזה נראה היום אז עגנון לא חשוב וגם ברנר, ביאליק, גולדברג ואורי צבי גרינברג אינם רלוונטיים ונוכל להסתפק בשיריו של אייל גולן. אבל אם אנחנו רואים בעצמנו את ממשיכיו או לפחות חלק בלתי נפרד מהציוויליזציה היהודית, ואני לא מדבר על הדת היהודית, כי אם על תרבות יהודית בת 3,000 שנה, אזי עגנון הוא מורה דרך מצוין ותחנה מרתקת. נכון הוא שביאליק קדם לו ועשה פלאות בשימוש בארון הספרים היהודי ביצירתו, אבל עגנון הביא אותו לרמות שכלול גאוניות בסיפוריו".
הביא את הספרות היהודית-עברית לשיאים חדשים. ש"י עגנון // צילום: באדיבות בית עגנון
ועל כן למעשה הגיע למעמד פרס נובל?
"עגנון הביא את הספרות היהודית-עברית לשיאים חדשים. כמובן היו אחרים כמו מנדלה מוכר ספרים, ביאליק, אלתרמן וברנר, שכבודם במקומו מונח, אבל עגנון המריא לשיאים שאין דוגמתם. הדבר בא לו בראש ובראשונה כמובן בזכות כשרונו הרב שלו נוספו כמה עוגנים סביבתיים ובהם: רשת ביטחון כלכלית בזכות תמיכתם של הורי אשתו, משפחת מאך האמידה, ושל גרשון שוקן.
"אגב העוגן המשפחתי, אשתו העתיקה את כתב היד שלו, שהיה מזעזע והוא סימן לנרקיסיזם של הסופר שכמו אמר: 'אני כותב איך שאני כותב ואתם תשברו את הראש'. קרה לו נס עם בתו אמונה, שהעמידה את הספרים שיצאו לאור לאחר מותו. הוא זכה לבריאות טובה וניחן ביכולת התמדה ונכונות להבדיל בין עיקר לטפל. הלא סופרים רבים מתפתים לכלות זמנם בשטויות, בעוד שעגנון היה כל כך אגואיסט ונרקיסיסט שהרחיק עצמו לתלפיות, שכונה שנחשבה אז לישוב ספר. הוא לא נתן את מספר הטלפון שלו לאיש. מסופר על העיתונאית סילבי קשת שהגיעה לראיין אותו, והוא פתח ואמר לה: 'את יודעת גברת קשת, אם היו לשמלה שלך שרוולים הייתי כותב את מספר הטלפון שלי על שרוולך'".
ילדים רבים מגיעים לבית עגנון, האם יש ביכולתם לקלוט ולהפנים את יצירתו?
"אני לא מבין בילדים. אני מבין את עצמי כילד ומבין עצמי דרך נכדיי היום. אני קורא איתם את עגנון והם לומדים להכיר סופר נפלא. לאחרונה קראתי מסיפורי עגנון עם נכדתי, שהיא חיילת במודיעין. אמרתי לה: את יכולה לקרוא את עגנון כמו מסמך מודיעיני. בתחילה הוא ייראה לך קשקוש חסר משמעות, אבל לאחר שתלמדי לפענח אותו תגלי משהו אחר לגמרי'. כמו שאמרתי לנכדתי אני אומר לתלמידים: 'אם אתם רוצים לגלות את סוד הקסם של עגנון, דעו שהוא לא נמצא על פני השטח. עגנון אינו בר רפאלי שאפשר לראות מיד את חמוקיה משובבי הנפש, עגנון הוא קסם מכוסה שנדרש מאמץ כדי לחשוף אותו'".
"חייב אדם לדעת מי היו אבותיו, לפחות עד אדם הראשון". עגנון // צילום: AP
מה למדת באופן אישי מעגנון?
"מעגנון למדתי צניעות והתמדה, כמו רופא שניגש לבצע ניתוח חשוב. עגנון קיים בעולמי. אני לוקח ממנו דוגמה, לפעמים לטוב ולפעמים למוטב. יום אחד אני אוהב את 'תמול שלשום', ביום אחר אני מתמסר ל'סיפור פשוט' ולפעמים זה 'השיר אשר הושר', סיפור קצרצר שאני עוסק בו ימים ארוכים, מתרוצץ בין ספריות, לחשוף מקורות של חוקרים שכתבו עליו ואני מפליג הלאה והלאה. אבל אני יודע: יש בעגנון סכנה. אם אתה לא מספיק מתוחכם וזהיר, הוא עלול להיות ביצה טובענית שאם לא תיזהר - תטבע בה. לכן אני אומר לעצמי לפעמים: 'אדון באר, תיזהר, אל תלך לשם, אל תתפתה לאכול פירות עגנון אסורים'".
• מצעד הלהיטים: 29 גברים, 0 נשים
• נינט ויוסי מזרחי חוזרים לשנות התשעים
• ללא הסבר: מוזיקאי ישראלי נעצר ברוסיה
• בלי נטע ועומר: אלבומי השנה תשע"ח
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו