פסגת זאב

כשנפגשים בימים האלה עם זאב אלקין, שמחזיק במשרה מלאה שני משרדי ממשלה (ירושלים והמורשת, הגנת הסביבה), ובשאר הזמן נמצא עמוק במרוץ לראשות עיריית ירושלים, הדבר הראשון שעולה בראש הוא לשאול אותו איך זה באמת נראה בחדר האירוח ההוא במוסקבה, כשנסגרת הדלת והוא נשאר שם לבד עם הנשיא המארח ולדימיר פוטין ועם ראש הממשלה בנימין נתניהו. אלקין הוא האיש שנתניהו כנראה הכי סומך עליו בעולם, כי כשהשלושה האלה נשארים לבדם בחדר, וזה קרה כבר לא פעם, נתניהו חייב לדעת שהתרגום של דבריו מדויק.

אלקין צוחק. "היתה באמת פעם אחת שראש הממשלה שאל אותי אם אני מדייק לגמרי בתרגום. זה היה לגמרי בהומור, כי אני שאלתי אותו אם בסופו של דבר הוא מרוצה מהתוצאות, אחרי שאנחנו מסיימים את השיחות עם פוטין. הוא אמר לי שכן, ואני אמרתי, 'זה מה שחשוב'".

אני פוגש אותו בבית שלו בשכונת פסגת זאב, שאליו עבר עם משפחתו בתקופה האחרונה מכפר אלדד שבגוש עציון, אחרי שהכריז על הריצה שלו לראשות העיר. הוא טוען שלהגיע לכנסת מפסגת זאב לוקח לו יותר זמן מאשר מכפר עציון. מבחינתו, גם ביתו הקודם הוא ירושלים.

בגלל קושי גדול להנהיג את סיעת הליכוד בעיר, שעוד נרחיב עליה, חבר אלקין (47) לסיעת "ירושלים תצליח", שבראשה עמד ראש העיר היוצא ניר ברקת, שפרש אחרי עשר שנים. ההכרזה על ההתמודדות קיבלה דחיפה גדולה אחרי שראש הממשלה נתניהו, שבתחילה ניסה להשאירו בממשלה, הכריז שהוא תומך בו.

זו שעת לפני צהריים בימים האחרונים של החופש הגדול, ולמרות התפקידים והמשימות הגדולות, והפעילים הפוליטיים שבאים ויוצאים מחדר האוכל בביתו, לו ולאשתו מריה (39) יש סידור, שעד 15:00 הוא נמצא עם הילדים, וכשהיא חוזרת מהעבודה (בלשכת העיתונות הממשלתית), הוא מתחיל בהתרוצצות ברחבי העיר, בין המשימות הלאומיות למקומיות.

עבור אריאל (8), בנימין (5 וחצי) ורחל (כמעט בת 3), להיות עם אבא בחופש זה אומר ללכת לגן החיות וגם לאקווריום החדש שהוקם בעיר, אבל גם לספוג לא מעט שעות שעמום בבית. ברור לאלקין שילדיו ואשתו משלמים מחיר על העבודה הציבורית שלו. בימים רגילים הוא חוזר הביתה קרוב לחצות, וכשיש קמפיין בחירות, ארצי או מקומי, הוא יחזור גם ב־2 לפנות בוקר.

הכיפה על הראש הופכת את שבת להצלה מבחינתו, כי אז הוא מתנתק, אלא אם כן צץ אירוע ביטחוני, והוא, כחבר קבינט, חייב להיות בהיכון. הוא מודה שאחד הדברים הקשים מבחינתו הוא שהוא חייב להיות זמין תמיד.

ימי שישי בבוקר, כשהקטנים בגן ובבית הספר, מוקדשים לבילוי עם אשתו בבית קפה, שם הם מוצאים את זמן האיכות המצומצם שלהם. הוא לא קובע פגישות לרגעים המעטים האלו, אבל מריה התרגלה כבר שהם רק יושבים, ופתאום נכנסת שיחה מראש הממשלה, ואז הולכות לאיבוד עוד 20 דקות יקרות שלא יחזרו.

היא בטח מתעצבנת לפעמים.

"היא מתעצבנת, ומותר לה, ואני מקבל את זה. יש לה גם זכות להטיל וטו על עבודה שנכנסת בשישי־שבת. אם מזמינים אותי לתוכנית בוקר בשישי, זה צריך להיות בהסכמה שלה. יש לי לו"ז מטורף, שמביא אותי לפעמים לשעתיים שינה בלילה. היא מתעקשת שיהיו לי לפחות ארבע שעות לישון. אבל שלא תטעה, זה ארבע שעות ברוטו, שכוללות קימה בלילה לילדה הקטנה אם היא רוצה לאכול או משהו. אני מודה שבבית יש תחושה של מאבק על זמן עם אבא".

וזה לא הכל, כי לאלקין יש עוד שני ילדים מנישואיו הראשונים, אסתי (27) ויעקב עקיבא (19), שכולם קוראים לו "אוסיה", והוא לומד בישיבת הסדר. למריה יש שתי בנות מנישואיה הראשונים, ורה (18) וליה (13).

סיפור חייו והתגלגלותו ממשפחה חילונית מתבוללת לחזרה בתשובה מזכיר במידה מסוימת את זה של נתן שרנסקי, רק בלי הכלא והשחרור ההרואי בגשר גליניקה בברלין. אלקין נולד בחרקוב שבאוקראינה, שהיתה אז חלק מבריה"מ הקומוניסטית. הוא לא דיבר עברית, ולהורים לא היה שום חשק לספר לו על זהותו. יהדותם היתה רשומה בדרכון הסובייטי, "והפרצוף שלי כל כך יהודי, שזה רק היה יכול להזיק".

הוא זוכר הערות והצקות אנטישמיות, אבל היה ילד חברותי ואהוב שהצטיין בלימודים והרבה להחליף בתי ספר, חמישה לפחות. הוריו התגרשו כשהיה בכיתה ב', וחלק משמעותי מהזמן בילה עם סבא וסבתא בעיר שבה חיו לפחות 100 אלף יהודים.

•  •  •

אלקין התחיל לשחק שחמט בכיתה ג', ואחרי שנתיים הגיע לדרגה ראשונה, מועמד לאמן. השחמט היה מרכז חייו עד כיתה ו', כי ולדימיר, כך קראו לו בילדותו, הגיע לבית חולים עם טרום אולקוס בגלל העצבים בתחרויות. בינתיים עבר לבית ספר למחוננים בעיר, שם הגביר את לימודי הפיזיקה והמתמטיקה. בגיל 13 נחשב מצטיין בתחרויות ארציות במתמטיקה.

ב־1987, כשהוא רק בן 16, הלך לאוניברסיטה והתקבל לפקולטה למתמטיקה. אבא שלו כבר היה עילוי בתחום, אבל ראשי האוניברסיטה ניסו לחסום אותו. הוא כתב את עבודת הדוקטורט שלו, שנפסלה רק כי המנחה שלו היה יהודי שעלה לישראל. אביו כתב את הדוקטורט שלו מחדש, ובסוף הקים בעיר אוניברסיטה יהודית.

בכיתה של אלקין היו 40 סטודנטים, מתוכם 35 זכאי חוק השבות, כלומר יהודים, או עם הורה יהודי אחד. רובם היו בנים, ורק שמונה בנות. יום אחד ניגשה אליו אחת מהן, מלכת הכיתה, וסיפרה לו שהיתה בביקור בלנינגרד והכירה שם חברים יהודים, והם העבירו לה צילום מחתרתי מספר לימוד של השפה העברית. מלכת הכיתה חיפשה מישהו ללמוד איתו עברית. את אלקין לא עניין ללמוד עברית, אבל עניינה אותו הבחורה. אחרי שבועיים של לימודים יחד, המלכה נשברה והוא המשיך ללמוד לבדו.

הוא הסתיר מהוריו את דפי הלימוד המחתרתיים, כי ידע שהם יתנגדו ללימודי העברית. בינתיים, יצר קשר עם מסורבי העלייה בלנינגרד, וכשהגיע לעיר, הרגיש בפעם הראשונה שקורה לו משהו. על הקיר היו פוסטרים בשפה העברית ותמונה של הרצל. תחושת הסיכון העצימה את הרומנטיקה, ואלקין היה תינוק שנשבה.

הוא המשיך להיחשף לחומר מצולם של ספרים שהגיעו מישראל. יום אחד השיג קלטת פיראטית באיכות קול משובשת, שבה כיכבו שלמה ארצי ועפרה חזה. "אני חולה עליו", מפתיע אלקין ועיניו מצטעפות. "בשבילי הוא אגדה, והשיר 'תרקוד', הוא הגדול מכולם".

בשנה הראשונה ללימודי המתמטיקה, אלקין כבר לקח קורסים של שנה חמישית. אבא שלו, שגויס למאמץ הסובייטי של פרויקט מלחמת הכוכבים הרוסי, כתב אלגוריתמים במתמטיקה שימושית שהכניסו הרבה כסף לאוניברסיטה בחרקוב, וקודם לפרופסור ולסגן דיקן.

ב־1988 אלקין היה כבר עמוק בלימודי העברית שלו, כשאמא שלו, שלא ידעה על מעלליו, הגיעה יום אחד הביתה וסיפרה שראתה מודעה על קורס ללימוד שפה יהודית. הוא שאל אותה אם מדובר ביידיש או בעברית, והיא ענתה שיידיש, כי עברית השלטונות עוד לא מרשים. כעבור זמן נפתח הקורס בעברית, ואלקין הביע חשש באוזני אמו שלימודי העברית ישאבו אותו במקום המתמטיקה. היא נזפה בו: "אתה ילד גדול, תלמד לשלוט בעצמך".

היא לא ידעה שמדובר בקרב מאסף. אלקין יצא לריגה, לקורס להכשרת מורים לעברית במדינות הבלטיות. הוא התקבל לקבוצת מורים מתחילים, ואחרי חודש וחצי כבר דילג לקורס המורים הכי מתקדם. שם החליט לשנות את שמו מוולדימיר לזאב. סבא רבא שלו, וולף (זאב), נרצח במלחמת האזרחים באוקראינה אחרי המהפכה הבולשביקית על ידי בנדיטים מקומיים, מכיוון שהסתיר בביתו חייל של הצבא האדום.

בריגה, בגיל 18, התחיל אלקין את החזרה בתשובה. הוא קרא על יהדות וישראל, וקיבל טלית ותפילין ראשונים משליחים שהגיעו מישראל. עד היום הוא נאחז בתפילין שקיבל. הטלית נמצאת עם אביו בקברו.

אחרי שחזר מריגה לחרקוב, נכנסה אמו לחדרו וראתה אותו עם תפילין וכיפה. הוא אומר שמעולם לא שמע אותה צורחת ככה, אבל הרכבת כבר יצאה מהתחנה.

במוסקבה, בהשתלמות של מורים לעברית, הוא פגש את אבשלום קור. אלקין התקבל לקבוצה הכי מתקדמת, ובספטמבר 89' עבר את הבחינה הגבוהה ביותר לתעודת מורה מטעם האקדמיה ללשון. רק עוד אחד עבר את הבחינה באותה שנה. עד היום הוא מקבל מסרונים מאבשלום על כל שגיאה שלו בעברית.

ארה"ב סגרה אז את שעריה בפני יהודי בריה"מ, אחרי שראש הממשלה יצחק שמיר שכנע את הנשיא ג'ורג' בוש האב להפסיק לעודד את הגעתם לשם, כדי שיבואו לישראל. ההחלטה הזאת הפכה את חרקוב למרכז יהודי של לימודי עברית, עם 3,000 תלמידים. הוקמו כיתות וספריות, והפעילות הציונית התרחבה. לימודי העברית התקיימו אפילו בשבת; מבחינת אלקין, זה היה סוג של פיקוח נפש. הוא, שהיה תלמיד שנה ג' במתמטיקה, זנח הכל ועסק רק בעברית.

הוריו ניסו לשדלו לסיים את לימודי המתמטיקה, אבל אלקין לא הקשיב. בגיל 19 הוא היה סגן ראשון של ראש הקהילה בעיר ומזכ"ל בני עקיבא בבריה"מ. באותה עת גם נשא לאישה את רינה בת ה־18, שגדלה בארמניה והיתה כוכבת בתנועה היהודית ובמחתרת.

במסע הבחירות בירושלים. "אני בעד סטטוס קוו. שינויים בכוח לא מביאים לתוצאות, אלא להקצנה" // צילום: מרים צחי

בדצמבר 1990 הוא התחיל לקבל איומים ממאפיונר יהודי, שניסה להשתלט על מבנה בית הכנסת הגדול בחרקוב ולנהל בו פעילות כלכלית. אלקין אמר "על גופתי", וכמעט הפך לגופה באמת, עד שנציגים של נתי"ב, לשכת הקשר של ישראל עם יהדות בריה"מ, האיצו בו לעזוב את בריה"מ, כי טוב לא ייצא מזה. בתוך חודש הוא מצא את עצמו ואת אשתו רינה, שכבר היתה בהיריון, בקיבוץ כפר עציון.

זו היתה הפעם הראשונה בחייו שהוא קם בבוקר וטיפל בהפריית התרנגולות בלול. כשסיים בלול, הדריך בסמינר של נוער עולה, והלך ברגל חצי שעה מהבית לישיבת הר עציון, שבה למד עד 1996. אחר כך השלים את התואר במתמטיקה באוניברסיטה העברית, ועוד תואר בהיסטוריה של עם ישראל. 

•  •  •

הוא מדבר בשקט, מבטו כמעט מבויש, וסביבתו מעידה שגם בזמנים הכי לחוצים, אלקין הוא האנטיתזה הגדולה למה שמשדרים מרכז הליכוד או חברי הכנסת של הליכוד וחלק משריו. קר רוח, לא מתלהם, לא מרים קול. קרבתו לנתניהו עושה את העבודה. הוא מתחכך ככל שצריך בעסקונה המפלגתית המיוזעת, ובמידה רבה, העבודה השחורה נעשית בידי אחרים.

ביום שבו אנחנו נפגשים, למשל, הוא קופץ לכנס ראשי הרשויות המקומיות של הליכוד, שנפגשים עם ראש הממשלה בכפר המכביה. שם הוא מותקף בצעקות על ידי עו"ד אלישע פלג, מראשי הסניף הירושלמי של הליכוד, שעשה מאמצים ניכרים, כולל מכתב לנתניהו, כדי לאסור על אלקין להתמודד על ראשות העיר מטעם סיעה אחרת. נתניהו לא רק נמנע מלהגיב למכתב, אלא הצהיר על תמיכתו באלקין. אלקין התקבל בכנס בתשואות.

יש לו ביקורת קשה על התנהלות סניף הליכוד בירושלים. "עוד כשדיברתי איתם על הליכה משותפת, הבנתי די מהר שזה לא ילך. רציתי לבנות רשימה עם מועמדים שאוכל לעבוד איתם, ושמייצגים ציבורים שונים בעיר, אבל לצערי, בליכוד הפוליטיקה של הסניף מכתיבה, ולאו דווקא האינטרס הציבורי. כשהחלטתי שאני מתמודד, הצעתי לסניף בעיר לבנות חזית רחבה, ולצרף גם את הרשימה של ניר ברקת, שהיתה בנויה מאנשי ליכוד. הם סירבו.

"אני מאוד פופולרי בירושלים, וגם בסניף, אבל לצערי כבר שמונה שנים לא היו בחירות לסניף הליכוד בירושלים. אתה יודע שבעשירייה הראשונה שלהם לבחירות לעירייה אין אפילו אישה אחת? זה מסר מאוד בעייתי. אני דרשתי אישה במקום השני, אבל הם סירבו. אצלי ברשימה יש שלוש נשים בחמשת המקומות הראשונים".

הסגנון שלך שונה מאוד מהאופי המתלהם של חלק מהשרים ומחברי הכנסת של הליכוד.

"כל אחד וסגנונו, לי יש דרך משלי. מים שקטים חודרים עמוק".

חודש וחצי לפני הבחירות, אלקין עדיין לא משייט בנינוחות לכיסא המיוחל בלשכה שבכיכר ספרא, אבל החישובים והמספרים המסובכים של העיר המוטרפת בישראל משאירים מקום לאופטימיות. זה לא העידן של טדי קולק, שבשיאו החזיקה רוב מוחלט במועצת העיר, עם 16 מנדטים מתוך ה־31. ראש העיר היוצא ברקת, למשל, מחזיק רק ב־4 מושבים במועצה; הוא נסמך על שותפיו החרדים מיהדות התורה (8 מושבים) ומש"ס (5 מושבים). תנועת התעוררות, בראשות המועמד החילוני עופר ברקוביץ', יושבת באופוזיציה עם 4 מושבים.

הסקרים מלמדים שבסיבוב הראשון, הקרב בין שלושה מועמדים - אלקין, ברקוביץ' והמועמד החרדי יוסי דייטש - די צמוד. אבל 117 אלף בעלי זכות בחירה בציבור החרדי יכולים להכתיר ראש עיר חרדי, ובכל מקרה לקבוע את זהותו של ראש העיר. בבחירות 2003 הצביעו כ־69 אלף מצביעים למפלגות חרדיות, לעומת כ־110 אלף למפלגות חילוניות או דתיות־לאומיות. בבחירות 2013 כבר קפץ מספר המצביעים למפלגות החרדיות ל־98 אלף, לעומת 115 אלף שהצביעו לחילוניות או לדתיות־לאומיות.

משה ליאון, שנתמך על ידי הליכוד, ליברמן ודרעי, הפסיד בבחירות הקודמות אבל רץ עכשיו שוב. בשבועות האחרונים הוא התפלל לדום שתיקה מכיוון לשכת ראש הממשלה לגבי התמיכה באלקין. מאז ההכרזה, הוא הידרדר בסקרים ומפגר באופן ניכר אחרי השלישייה המובילה, אבל הקרבות הפנימיים בסניף הליכוד הירושלמי, וההתנגדות של ראשיו לאלקין, משאירים הרבה מקום לתככנות ולסימני שאלה.

היית יו"ר הקואליציה, ניהלת את הכנסת. היית ב"קדימה", והיום אתה שר בליכוד. בשביל מה אתה צריך את כאב הראש הנורא הזה, לנהל עיר בלתי אפשרית של 900 אלף תושבים, שכל שליש ממנה - חרדים, יהודים חילונים וערבים - רוצה לאכול את השליש האחר?

"כשאתה בשלטון מרכזי, אתה לא יכול לעשות שום דבר מההתחלה עד הסוף. בדרך כלל אתה נכנס למשרד ומקבל משהו ששר קודם התחיל. אם אתה לא ממש משוגע, אתה ממשיך את המדיניות הקודמת, ולאט לאט בונה את סדר היום שלך. בסופו של דבר, שר ממוצע לא יושב במשרד שלו יותר משנתיים־שלוש.

"מאז שאני בתפקיד שר, ניהלתי שנה את משרד החוץ כסגן שר, הייתי שנה שר הקליטה, ואז הממשלה התרחבה, וישראל ביתנו קיבלה את המשרד. שנתיים אני השר להגנת הסביבה והשר לענייני ירושלים, ואוטוטו יש בחירות. אני חושב שהשפעתי בכל מקום שהייתי, אבל קשה להוביל תהליכים ארוכי טווח.

"לו הייתי נשאר בשלטון המרכזי, השאיפה שלי היתה להגיע להיות שר החינוך. לא חוץ ולא אוצר. חינוך, כי זה התחום שממנו באתי. זה משרד קשה, שרוב השרים נכשלו בו או יצאו ממנו בקושי. מדובר בבניית העתיד של המדינה. המשרד הזה לא רלוונטי מבחינתי היום, אבל יכול להיות שהייתי משיג אותו בסוף".

וכמה זמן תרצה להיות ראש עיריית ירושלים?

"לפחות שתי קדנציות. עשר שנים. אני לא בא לקדנציה אחת. בהנחה שבוחרים בי עכשיו, ושוב אחרי חמש שנים, זה מאפשר לך עבודה לטווח ארוך".

ברקת פרש אחרי עשר שנים.

"הוא הרגיש שמיצה את עצמו, ואני יכול להבין את זה. ראש עיר בירושלים זה כמו שר לכל דבר".

הוא רואה את עצמו מועמד לראשות הממשלה יום אחד.

"אני לא יודע. זה מאוד מורכב בישראל. יש לא מעט אנשים שהפכו כאן לראשי ממשלה, למרות שאף אחד לא ניבא את זה".

חוץ מהעניין של עבודה לטווח ארוך, למה ירושלים?

"בגלל הדרך שעשיתי בחיים, והמשמעות הסמלית. כל החיים שלי הם סביב העיר. הדבר המשמעותי האחרון שעשיתי בתור שר הוא בענייני העיר. מעבר לכך אני רואה בה את מעבדת העתיד של ישראל. כל התהליכים שקורים שם יגיעו במוקדם או במאוחר לאשדוד, לנתניה, ובסוף גם לתל אביב".

מה אמרת לנתניהו כשניסה להשאיר אותך בממשלה?

"הוא דיבר על ההשפעה שלי בקבינט, על רוסיה, סוריה ואיראן. אבל אני אומר שבעוד חמש שנים יהיו לנו אתגרים חדשים, וירושלים היא אחד החשובים שבהם. אני מסתכל על מספר הילדים הערבים בכיתה א' בירושלים לעומת האחוזים שלהם בכלל מדינת ישראל - אני רואה 40 אחוזים בכלל ישראל, ו־30 אחוזים בירושלים. התלמידים החרדים מהווים 30 אחוזים פה ופה, והמספרים בממלכתי־דתי בארץ הם כמו בירושלים. כל המדינה הולכת להיות ירושלים בעוד 20-30 שנה. זו עובדה".

מתוך 900 אלף תושבים בעיר, 350 אלף הם ערבים. מה אתה חושב על התהליך?

"אני לא חושב אם הוא מבורך או לא, אלא מתמודד איתו. אתה יודע שאחוז משלמי הארנונה בקרב האוכלוסייה הערבית בירושלים הוא מהגבוהים בארץ, 70 אחוזים? כי כדי לקבל תושבוּת קבע וביטוח לאומי, צריך להביא אישור תושבות ולהוכיח ששילמת ארנונה. הם לא משלמים מתוך ציונות, אלא מתוך פרקטיקה".

וכמה מהחרדים משלמים ארנונה?

"אני לא יודע להגיד לך, כי הם לא מאובחנים לפי העובדה שהם חרדים. אני אפתיע אותך, אבל ארנונה היא לא מקור הכנסה כזה חשוב. תושב עולה לעירייה יותר משהוא מכניס. תל אביב, למשל, היא עיר מאוד חזקה, כי אחוז הארנונה העסקית פר תושב הוא עצום בהשוואה לישראל.

"ירושלים היא למעשה שלוש ערים. היא העיר הערבית הכי גדולה בישראל, עם 350 אלף תושבים, פי ארבעה יותר מנצרת, אבל יש בה פעילות עסקית אפסית אצל הערבים. ירושלים היא העיר החרדית הכי גדולה בישראל, גדולה פי כמה מבני ברק, אבל יש בה פעילות עסקית אפסית של החרדים. החלק השלישי של העיר, החילוני והמסורתי, שיושב במערב העיר, מנהל פעילות עסקית ברמה של עיר ממוצעת בישראל, לא יותר. ואז אתה מבין כמה הכתפיים של ירושלים צרות. אפילו בני ברק יצאה מהקשיים הכלכליים, כי בנתה מגדלים ומקבלת ארנונה עסקית".

•  •  •

כדי להדגים עד כמה קשה מצבה הכלכלי של ירושלים, מביא אלקין את הסיפור הבא. "לפני תשע שנים, כשהייתי יו"ר הקואליציה ויו"ר השדולה למען ירושלים, הגיע אלי ראש העיר הטרי ברקת, ואמר שיש לו חלום - שהממשלה, קרי משרד האוצר, תגדיל את התמיכה השנתית בעיר מ־80 מיליון שקלים ל־100 מיליון, כי הוא לא יכול לתת רמת שירות נאותה לתושבים, אלא רק לכסות את הגירעונות ההולכים וגדלים.

"היום ברקת מקבל 800 מיליון שקלים לשנה, פי עשרה ממה שקיבל אז, ועדיין יש בכל שנה גידול של 150 מיליון שקלים בגירעון. למה? כי העירייה משלמת באופן קבוע 25 אחוזים מכל תשלומי הרווחה. ההכנסות לא גדלות, כי השליש החילוני והמסורתי של העיר נושא על הכתפיים שלו את שני השלישים האחרים, בגלל הפעילות העסקית החלשה אצלם.

משפחת אלקין. עומדים מימין: מריה, רחל, זאב וליה // צילום: אוליאנה רודיך

"ברקת הגיע להצלחות גדולות בפיתוח מערב העיר. הוא השקיע בפרויקט כלכלי ענק בכניסה לעיר, שלוקח 10-15 שנים להרים אותו, ויכניס לירושלים 300 מיליון שקלים לשנה. זה יפה, אבל זו טיפה בים, כי עד שהפרויקט יושלם העיר כבר תייצר גירעון של מיליארד וחצי שקלים לפחות. כדי לפתור באמת את הבעיה, חייבים להביא כלכלה לשני חלקי העיר האחרים, אחרת ירושלים תקרוס.

"אני מאוד רוצה לפתח את האזורים הערביים של העיר. בנצרת, בטירה, בבית לחם וברמאללה יש כלכלה, אבל במזרח ירושלים, 90 אחוזים מהערבים עובדים בעסקים של יהודים. אחוז הנשים הערביות העובדות בירושלים הוא הכי נמוך במזרח התיכון, ואת זה אפשר וצריך לשנות.

"אני גר בפסגת זאב, שהיא שכונת קצה, ויש אצלנו קניון. תמיד כשאני בא לשם, אחוז גדול של המבקרים הם ערבים שבאים משועפט ומבית חנינא הסמוכות, כי שם אין קניון. זה נשמע לך הגיוני שאין שם קניון? אם היה, המחירים היו יותר נמוכים, כי כוח העבודה יותר זול. עד היום אף אחד לא התעסק בזה".

למה?

"כי השמאל אמר שאת מזרח ירושלים נחזיר או נשאיר לפתרון מדיני, ולא נשקיע שם, והימין אמר שהערבים לא מעניינים. ואני אומר שכל חלקי העיר קשורים זה לזה. בגל הפיגועים האחרון ב־2015, בערך 50 אחוזים מהמפגעים יצאו משכונות במזרח ירושלים, כולל בית חנינא. אתה יודע למה זה קורה? בגלל הזנחה. מערכת החינוך שם מלאת שנאה והסתה. זו מערכת לימודים פלשתינית, שמדינת ישראל מממנת.

"אחרי איחוד העיר ב־1967, ניסו להעביר את מערכת החינוך במזרח העיר למערכת החינוך הישראלית, אבל בסוף הוחלט שהתלמידים יעברו את מבחני הבגרות הירדניים. הסטודנטים הפלשתינים הלכו ללמוד באוניברסיטאות ביהודה ושומרון. אחרי הסכמי אוסלו נקבע שמה שירדני - פלשתיני, ומערכת הלימוד במזרח ירושלים הפכה לפלשתינית. אז גם התחילה ההסתה, כי אצל הירדנים לא היתה הסתה. היום גדל דור צעיר שהולך הרבה פחות לאוניברסיטאות, אבל גם לא הולך למוסדות אצלנו, כי אין לו תעודת בגרות ישראלית".

ומה הממשלה עושה כדי לשנות את העיוות הזה?

"ביום ירושלים האחרון היתה החלטת ממשלה להשית את מערכת החינוך הישראלית במזרח העיר. אני מדבר על חינוך ישראלי־ערבי, כמו שיש בנצרת או בטירה. 50 אחוזים רוצים ללמוד במערכת הישראלית, כי הם יודעים שיש להם פתח לתעסוקה ולהשכלה.

"זה לא פשוט להתחיל בזה. ואני אומר - שימו את המערכת הישראלית לצד הפלשתינית, ותנו לאנשים לבחור. הצלחתי לשכנע בעניין את שר החינוך בנט, וכבר יש בתי ספר בודדים, בבית צפאפה, בבית חנינא ובצור באהר, שלומדים בשיטה הישראלית. אני מקווה שנגיע ל־50 אחוזים בכיתות א' בתוך כמה שנים. ואם נגיע לכיתות א' - נצליח להעביר בסוף את כולם".

אלקין נותן כדוגמה את נהגי האוטובוסים בירושלים. מתברר שכמות עצומה מנהגי העיר הם ערבים ממזרח ירושלים. "הכלכלה היהודית לא גדלה בקצב הגידול של ערביי מזרח ירושלים. לצעירים אין לאן ללכת לעבוד, ואם לא תהיה כלכלה, בתוך שלוש שנים תקבל שכבה גדולה של צעירים מובטלים, שייגררו לפשיעה ולפשיעה לאומנית. הראשונים שירגישו את זה הם האנשים בשכונות התפר. צריך להוביל פה שינוי דרמטי. וכל מה שאמרתי פה, אני אומר גם על שוק העבודה החרדי".

הערבים לא יצביעו בבחירות בסוף אוקטובר. אמנם הוקמה רשימה למועצת העיר בראשות יו"ר המינהל הקהילתי בצור באהר, רמדאן דבוש, אבל מדובר בטיפה קטנה בים. אלקין אומר שהוא לא מתערב בעידוד ההצבעה של ערביי מזרח ירושלים בבחירות לעירייה, "לא צריך לעודד את זה, אבל יכול להיות שדברים ישתנו בעוד חמש שנים והם כן יצביעו, מי יודע".

אלקין הוא לא מאלה שמשחררים את השכונות הערביות מירושלים, אפילו אלו שמעבר לגדר (למשל, כפר עקב). הוא אומר שלא היתה לו בעיה לספח אותן, אילולא היתה גדר ההפרדה, ובעבר אף הציע להקים בכפרים הערביים שמעבר לגדר רשות מוניציפלית ישראלית בשליטה של ועדה קרואה, שבראשה יעמוד איש כוחות הביטחון לשעבר.

"צמוד לפסגת זאב ולנווה יעקב, שזה המקבץ היהודי הגדול בירושלים, יש כביש לשועפט ולבית חנינא, ומצידו השני מחנה הפליטים שועפט. ארמון הנציב גובל בג'בל מוכאבר. אני לא רוצה שירושלים תהפוך לסוג של שדרות. לא מאמין בזה".

•  •  •

המצב שלו בסיבוב הראשון לוט בערפל. סקר "החדשות" מלפני חודש העמיד את המועמד החרדי דייטש במקום הראשון, את עופר ברקוביץ' שני ואת אלקין שלישי, כשהם במרחק של אחוז או שניים זה מזה. הדילים עדיין לא נסגרו, ועוד לא ברור אם דייטש ירוץ, כי הוא עוד צריך לקבל את תמיכת דגל התורה הליטאית.

אלקין אומר ש"ירושלים צמאה לפוליטיקאי מחבר, לא משסה. כשהייתי יו"ר הקואליציה, היו לנו ארבע שנים בלי הפסד אחד בהצבעות בכנסת, וישבו בקואליציה גם ישראל ביתנו ומפלגת העבודה. תמיד ידענו למצוא מכנה משותף ולעבוד.

"אם אבחר, אני רוצה בקואליציה גם את החילונים. לא יודע להגיד לך אם זו תהיה קואליציה מקיר לקיר כמו אצל ברקת בהתחלה, אבל אני לא מקבל את הגישה של קרבות ומלחמות בכל מחיר. הרבה אנרגיה מבוזבזת במלחמות האלו. 90 אחוזים מהבעיות משותפות לכל המגזרים, אם זה דיור במחסור או אחוזי העוזבים את העיר. כולם יסבלו אם רמת השירותים תרד".

התמיכה של נתניהו בך פגעה מאוד במשה ליאון, שעשה מאמץ גדול לטרפד את הריצה שלך ואת תמיכת ראש הממשלה.

"אני לא מזלזל באף אחד. היה ברור לי שנתניהו יתמוך בי, למרות שהיו ניסיונות ללחוץ עליו שלא יעשה זאת. ליאון הוא איש ראוי, והיינו ביחסים טובים עד הריצה בבחירות".

הדגש על "היינו".

"אני לא נכנס לזה. אם הוא רוצה להתמודד, שיהיה לו בהצלחה. למשה ליאון אין תמיכה בקהל הלא־חרדי. הוא לא שמח מזה שאני מתמודד. ש"ס תומכת בו.

"דייטש ינסה לנצח בסיבוב הראשון (חייב 40 אחוזים לפחות; א"פ), כי הוא יודע שבסיבוב השני יפסיד בוודאות. אני מעריך שהוא יפרוש מהמרוץ אם לא יקבל את תמיכת דגל התורה. ב־2008 החרדים הפסידו כשתמכו בפרוש נגד ברקת, ולפני חמש שנים הם הפסידו כשתמכו בליאון נגד ברקת.

"אם ברקוביץ' ודייטש יעלו לסיבוב שני, ברור לך שדייטש הוא ראש העיר. לפי הסקרים שלי, אני מוביל על דייטש בסיבוב שני ב־12 אחוזים, כי במאבק ראש בראש, חרדי לא ניצח מועמד שהציונות הדתית תומכת בו".

תודה שתל אביב נחשבת, לא רק בעיני השמאלנים, לעיר האיכותית והנעימה ביותר בישראל, וגם לעוגן התרבותי והכלכלי שלה. שלמה להט אפילו העניק בזמנו לטדי קולק את חוף ירושלים במתנה, כך שגם לכם יש היום חוף ים, אז אתם מסודרים.

"בהתחשב במזג האוויר בתל אביב, לא הייתי חותם על הקביעה שלך. לי תל אביב אף פעם לא קרצה. בשבילי לקבוע פגישה בתל אביב זאת קריעת ים סוף. ירושלים היא מוקד החיים שלי, מהרגע שעליתי לישראל - מכפר עציון והעבודה בלול התרנגולות, דרך אלון שבות, האוניברסיטה העברית, ועד הפעילות שלי היום".

ואיך תתנהל מול הניסיונות של כפייה דתית וניסיון לסגור שוב מרכזי בילוי, או אפילו את מתחם מחנה יהודה?

"אני בעד סטטוס קוו. שינויים בכוח לא מביאים לתוצאות, אלא להקצנה. לא אסכים לפגוע בשוק מחנה יהודה, אבל מצד שני יש חוק, וצריך לבדוק שהעסקים עובדים שם בצורה נאותה ולא פוגעים בתושבים שבאזור. כמו סיפור הארובות, שפונות לכיוון חלונות הבתים".

ליצמן אמר שיש שם אווירת הוללות, שהוא רוצה להפסיק.

"אין שום סיבה להפסיק פעילות. אם יש שם סמים ודברים כאלה - שיטפלו".

לפני כשבועיים הכריז אלי אוחנה שהוא תומך בך לראשות העיר, הוא אפילו יוצב במקום ה־11 ברשימה שלך. אבל אוחנה עזב את ירושלים כבר לפני שנים, הוא גר בתל אביב.

אלקין מופתע. "הייתי משוכנע שהוא ירושלמי".

מה עמדתך בעניין שחקן ערבי בבית"ר ירושלים?

"חיבורים צריכים להיות טבעיים, והגישה שלי היא שצריך להביא את השחקנים הכי טובים. גם אם אהיה ראש העיר, לא אנהל את בית"ר".

shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו