המערכה האובססיבית והבלתי נגמרת נגד נשיא ארה"ב שוברת שיאים חדשים. עכשיו גם "חיילים אלמונים" מגויסים לקרב. האם הכל לגיטימי כדי להדיח נשיא נבחר? דמוקרטיה עבור הליברלים בארה"ב היא ערך עליון כשזה נוח בלבד.
העיתון היוקרתי והחשוב - כמעט מקביל לתנ"ך - ה"ניו יורק טיימס", פרסם אתמול מאמר דעה על טראמפ החתום על ידי אנונימי (אלמוני) שהוא גם פקיד בכיר בממשל, המזהיר אותנו כי מדיניות הנשיא מזיקה לארה"ב וכי הוא אינו כשיר למלא התפקיד. אתם מבינים, בוחרים אמריקנים יקרים - לא הצבעתם נכון!
ה"ניו יורק טיימס" חרת על דגלו את הסיסמה "כל החדשות הראויות לדפוס". הסיסמה הזאת הפכה להיות סימן ההיכר של העיתון והפכה אותו עם השנים לעיתון שאמור להיות הכי מדויק שיש והכי רחוק מצהובון.
אך השבוע, אותו עיתון שמתמייר להיות הכי גלוי שאפשר, החביא את עיקר החדשות מאחורי מסך עשן כאשר החליט לפרסם מאמר בעילום שם של בכיר בממשל טראמפ נגד הנשיא ה־45. למה הוא החליט לנטוש את המוטו שלו דווקא ברגע שבו הוא הכי רלוונטי? ייתכן כי גם הפעם האובססיה נגד טראמפ היא שהכריעה.
מעתה, הסיסמה צריכה להיות "כל החדשות הראויות לדפוס, כל עוד זה משרת את האג'נדה שלנו". הרי לא חסרות דרכים לפרסם ציטוטים נגד הנשיא, גם ממקורות עלומי שם בתוך הממשל, וזה מה שבוב וודוורד ואחרים עשו בספרים שלהם על טראמפ.
אך העיתון החליט משום מה להפקיע את מדור הדעות לטובת אדם שהחליט לקרוא תיגר על הנשיא, ולמעשה לקרוא תיגר על החוקה האמריקנית. בשיטה האמריקנית, אם אתה עובד בבית הלבן, אתה עובד עבור הנשיא. נקודה.
או כפי שדובר הנשיא בוש לשעבר, ארי פליישר, צייץ אתמול, כתיבת דעה נגד הנשיא מבלי להתפטר היא דרך ששמורה לאנשים פחדנים. כך הוא צייץ: "זו זכות גדולה לעבוד בבית הלבן. אם אתה עובד בבית הלבן, אתה רשאי לקרוא תיגר על הנשיא וגם ולייעץ לו - אך עליך לעשות זאת בפורומים סגורים, כי התפקיד מאפשר לך; אולם אם אתה לא יכול לתמוך בו, עשה את הדבר האצילי והתפטר. אם אתה רוצה לצאת נגדו בפומבי - עשה זאת אחרי שכבר תהיה בחוץ".
ההישגים דווקא לא נספרים
הכותב האלמוני (שמו שמור במערכת ה"ניו יורק טיימס") מגדיר עצמו כ"חלק מההתנגדות לנשיא בתוך הממשל". פעיל המחתרת, להלן "הגיבור", חושף כי בממשל אף הועלה רעיון לעשות שימוש בתיקון 25 בחוקה, זה המאפשר לסגן הנשיא ולשריו של טראמפ (אם משיגים רוב מסוים) להתחיל את הליך ההדחה ולחייב את הקונגרס להכריע על כשירותו. תחשבו לרגע שהפקיד הבכיר הזה חשוף אולי לחומר מסווג. אין כאן פוטנציאל סכנה לביטחון הלאומי?
מאמר הדעה האנונימי גם נולד בעיתוי נפלא: הוא מודפס ימים ספורים לפני צאת ספרו של העיתונאי בוב וודוורד, המספר על הכאוס המתחולל בבית הלבן ועל מצבו המנטלי הבעייתי של הנשיא (לא ידעתי שלמר וודוורד יש הסמכה לפסיכיאטריה) כשהוא מתבסס על עדויות של ג'ון קלי, ראש הסגל בבית הלבן. קלי, אגב, מכחיש את הדברים. אבל זה כמובן פרט שולי.
העיתון היוקרתי בעולם שכח את עקרונותיו. בניין ה"ניו יורק טיימס" // צילום: AFP
בעיתונות כמעט הכל לגיטימי. וטוב שכך. השאיפה שלנו זה לפרסם. וכמה שיותר. ליצור עניין, לחשוף, לדווח, להילחם למען הקוראים, למען האזרחים. אבל בעידן ציד המכשפות כפי שיש היום בארה"ב אפשר לעצור לרגע ולתהות, האם באמת הכל מותר? האם באמת כל זה נעשה למען אזרחי ארה"ב או בשם אג'נדה גלויה? אם לבכיר בממשל טראמפ כל כך חשוב לדווח על מה שנעשה מאחורי הקלעים, שיואיל בטובו לגשת למצלמות ולהסביר את המצב. אם טראמפ מוכן לענות על שאלות יום אחרי יום, ראוי שגם אדם שמתריע בשער יעשה זאת ללא מורא.
אילו האנונימי היה חותם בשמו, מאמר הדעה היה לגיטימי ואפילו חשוב. יכול להיות שאילו היה פורש וכותב את המאמר בעילום שם, ייתכן שהייתי תומך בפרסומו. אבל מדובר בפקיד בכיר (יש מאות כאלה), המבקש להחזיק במקל בשני קצותיו: גם להמשיך לכהן בבית הלבן, וגם לתקוף את הנשיא בצורה פחדנית ושפלה.
כותב המאמר מודה כי לממשל יש הישגים, אבל לטענתו ההישגים הם למרות טראמפ, ולא בזכותו. ברור. הכישלונות הם של טראמפ, ההישגים הם של צוותו. בפועל, ממשל טראמפ הצליח להביא לנתונים מדהימים בצמיחה (4.1 אחוזים), מספר המובטלים יורד לשיאים חדשים, יש מיליוני משרות חדשות ולמיליוני אזרחים ביטלו את תלושי המזון, בקרוב ימונה שופט עליון שני, טראמפ מכופף את סין ואת האירופאים ומחייב את חברות נאט"ו לשלם יותר, משדרג את הסכמי נפט"א (הבטיחו לנו שבחירת טראמפ תביא לניתוק יחסים עם מקסיקו), מחריף את העיצומים נגד רוסיה, מקיים דיאלוג עם צפון קוריאה כדי לפרק את פיונגיאנג מנשק גרעיני ומבטל את הסכמי הגרעין עם איראן. בדרך הוא העביר את השגרירות האמריקנית לירושלים. הכל בדיוק כפי שהבטיח בקמפיין, כולל הפחתת מסים. הבטחות שקיים. העיקר שעבור התקשורת הליברלית טראמפ לא שפוי.
ג'יימס פרימן, לא אני, עורך בכיר במדור הדעות ב"וול־סטריט ג'ורנל", אמר אתמול בראיון לתקשורת האמריקנית כי מאמר דעה אנונימי הוא לגיטימי אם, למשל, פרסום השם מסכן את כותב המאמר. אבל זה לא המקרה הפעם. מדובר בדבר חריג ביותר, מאמר הסותר את התוצאות הנהדרות של הממשל האמריקני הנוכחי.
פחדן עם אג'נדה
השמאל האמריקני איבד את הראש. האנטי־טראמפ מביא אותם למחוזות מדאיגים. העיתון "ניו יורק טיימס", זה ששבוע לפני הבחירות העניק 95 אחוזי סיכוי לקלינטון לנצח בבחירות, ממשיך בקמפיין האנטי־טראמפ שלו. ובשביל זה שכרו את שירותיו של אנונימי. אנונימי הפך להיות אתמול הגיבור התורן של קמפיין מביש, שמאחוריו לא מסתתרת טובת הציבור אלא אג'נדה שמאחוריה עוצמה ושלטון. לא יותר.
בינתיים, ה"ניו יורק טיימס", ה"וושינגטון פוסט", CNN ו־MSNBC מדווחים בלהט על מאמרו של אנונימי. בקצב הזה הם עוד ידרשו להעניק לו פוליצר גם אם, בינינו, אנונימי הוא לא יותר מפחדן עם אג'נדה.
אני תוהה, מה תעשה התקשורת האמריקנית אם טראמפ ינצח ב־2020?
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו