הרשות השנייה פסלה היום את הפרסומת החדשה והפרובוקטיבית של קסטרו בכיכובה של רותם סלע, אשר חוטפת צעירה שמסרבת לספר לה מהיכן רכשה את השמלה שלגופה ולכן היא מפשיטה אותה מעליה, לובשת את השמלה במקומה ולבסוף גם מחסלת אותה (כך נרמז לפחות).
עם הטענות והביקורת באשר לאלימות שמוצגת בפריים טיים אני יכולה לחיות (על אף שכל סדרה וסרט שמכבד את עצמו מתברך בהן) אבל לצערי גם התגובות המתחסדות, המיושנות, הצפויות והבנאליות במסווה של פמיניזם - לא איחרו לבוא. ובגללן אני פה.
במרכזה של הפרסומות המהפכנית הזו מוצגות שתי נשים, ובשתיהן אנחנו יכולות וצריכות להתגאות: הדמות שמגלמת רותם סלע היא ברכה על המסך שלנו - נינג'ה משימתית וחזקה שלא רואה בעיניים. אחת שמחליטה ומשיגה. במקרה הזה שמלה, ובמקרה אחר תפקיד, תואר, או דרגה. הבחורה הזו נמצאת עם הידיים על ההגה, ליטרלי, היא מנהלת את הסיטואציה ושולטת בה, היא פרועה ולא "חמודה" או "מנומסת", היא אסרטיבית ולא מתנצלת, היא לא מוכנה לקבל "לא", היא אלפא, היא כל מה שחינכו אותי להיות.
הבחורה השנייה, זו שאתן רואות בה "קורבן", היא בדיוק ההפך בעיניי - אישה חלשה הייתה נשברת, מפחדת, מספרת למשוגעת הזו מאיפה השמלה המחורבנת וניצלת. אבל היא לא פראיירית בכלל - מסתכלת לרותם המאיימת לתוך העיניים ואומרת לה "לא". ושוב לא. ושוב. איזה תענוג לראות אישה שאי אפשר לאיים עליה, שהיא לא נסחטת, שמה ששלה שלה, והיא לא נותנת.
גם אופי, גם יופי. רותם סלע בפרסומת של קסטרו
אבל אתן לא רואות את זה. לא רואות את העוצמה שהן מביאות למסך, את הכוח והכוחניות, את ההישגיות, את עמוד השדרה וחוסר הפשרות. אתן לא רואות איזה חשוב זה שיופי בא עם אופי ושהללויה זה לא או-או.
כמה חיכיתי ליום שבו "אישה חזקה" תהיה גם סקסית, נשית וחייכנית. אבל בראש שלכן, למרבה האירוניה, אישה חזקה צריכה להיות גברית.
מבאס אותי שאתן לא רואות את האופן המהפכני שבו הפרסומת שמה ספוט על האישה, את היעדר המצ'ואיזם הנפוץ, את ההבעות הסתומות על פניהם של הגברים בסצינה ואת האיזוטריות שלהם בתמונה השלמה. מבאס אותי, כי בכל פעם שאתן יורות על אוטומט - אתן יורות לנו ברגל, וזה ייראה רע בשמלה.