השבוע הוסמכו 1,358 עורכי דין חדשים, בטקס המסמל את שליטת גילדת לשכת עורכי הדין בדלתות המקצוע. המעטים שעמדו השבוע באולם של בנייני האומה, מהווים רק 32 אחוזים מכלל הנבחנים במחזור הנוכחי, שפל של כל הזמנים, המתאים למדיניות של יו"ר הלשכה אפי נוה "להילחם בהצפת המקצוע".
המתמחים במחזורים האחרונים, שמתמודדים לראשונה עם המתכונת החדשה, מפגינים זה כמה חודשים. בין השאר, עתירות שהוגשו לבג"ץ הביאו לבחינה מחודשת של חלק מהשאלות ולביטול אחרות. מה שהופך את תוצאות המחזור הנוכחי למטרידות במיוחד היא העובדה שהפעם ועדת הבחינות לא המתינה לעתירות לבג"ץ, ו"תיקנה" את תוצאות הבחינה ביוזמתה. בבדיקה הראשונה עברו רק 12 אחוזים מהנבחנים, דבר שהוביל, בין השאר, את ועדת הבחינות לבטל חלק מהשאלות.
העובדה שהלשכה ביטלה מיוזמתה שאלות באופן שרירותי משיקולים סטטיסטיים ולא בשל כשלים מהותיים, מעוררת ביקורת. פסילת השאלות הועילה לקבוצה אחת של נבחנים, אך פגעה באחרת. "מדוע מישהו שקיבל 63 בבחינה המקורית נכשל, אבל מי שקיבל 58 זכה לצ'ופר ובציון הסופי יעבור?", שואלים המתמחים.
מצב זה מוביל לטענות קשות מצד מתמחים, הטוענים כי בידיהם מידע פנימי ולפיו בפילוח הסיבוב הראשון, התוצאות לא החמיאו לבוגרי האוניברסיטאות, מה שעמד בסתירה לטענת יו"ר הלשכה, שלפיה רוב הנכשלים הם בוגרי מכללות. למרות פנייתנו, הלשכה מסרבת למסור את הפילוח המקורי למוסדות לימוד.
"שפני ניסיון"
חומרים שהגיעו ל"ישראל השבוע" מעלים שאלות נוספות על שיטת הבדיקה של הלשכה. אחד החלקים החדשים בבחינה, הזוכים לביקורת, הוא חלק הכולל משימה לחבר כתב טענות. בניגוד לשאר הבחינה, חלק זה הוא שאלה פתוחה, המאפשר גמישות יחסית בבדיקה.
דוגמאות שהגיעו לידינו מצביעות על בעייתיות מסוימת במנגנון בדיקת הבחינות. הבודקים אמורים להעריך חלק זה על פי מחוון הקובע כמה נקודות להעניק לכל אלמנט, כך שלא אמור להיות פער גדול בין בוחנים.
אלא שמסמכי ערעורים שהגיעו לידינו מצביעים על כך שבמקרים מסוימים יש פערים גדולים בין הבדיקה הראשונה, לבדיקה שלאחר הערעור. כך, למשל, שאלות רבות שבבדיקה הראשונה קיבלו ניקוד של 5-0 נקודות, לאחר הערעור מזנקות לכדי 15-10 נקודות.
סיכול פוליטי? אפי נוה // צילום: אורן בן חקון
לכך נוספה תופעה מטרידה: נגד מספר מתמחים שהעבירו ביקורת על יו"ר הלשכה בפייסבוק, הוגשו תלונות בוועדת האתיקה בלשכה. גם הם שעברו לבסוף את הבחינה, קיבלו הודעה ולפיה הוחלט "שלא לקבל אותך לשורות הלשכה לפי שעה עד לבירור התלונה".
בהתחשב בכך שבשנה הקרובה לשכת עורכי הדין הולכת לבחירות, יש לשאול אם הטיפול המשמעתי באנשים שהביעו התנגדות ליו"ר נוה - לא מעלה חשש לסיכול פוליטי של מתנגדיו העתידיים.
מתמחים רבים מרגישים מרומים. לטענתם, שינו את שיטת הבחינה בלי לעדכן את תוכנית הלימודים. "מדוע השתמשו בנו כשפני ניסיון?" הם אומרים.
מלשכת עורכי הדין נמסר: "ועדת הבחינות וועדת האתיקה הארצית הן ועדות עצמאיות שהחלטותיהן אינן קשורות כלל וכלל ללשכת עורכי הדין או לגורם חיצוני כלשהו. בנוסף לכך, בנוגע לטענות שהצגת, הרינו להפנותך לתגובת הוועדה הבוחנת שניתנה עם פרסום תוצאות בחינת ההסמכה האחרונה, תגובה שהינה חריגה ומדברת בעד עצמה".
בחזרה ל"עסקת המאה"
"זו פעם אחרונה שאנחנו מציעים הסדרה כזו, ניתן להם 45 יום להירשם למגרשים ולאחר מכן נחזור לאכוף בתקיפות את החוק". דברים אלה נאמרו בפגישה שבה נכחתי בחורף 2014 על ידי נציג הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב שעסקה ב"עסקת המאה", שהוצעה לתושבי הכפר ביר הדאג', המסרבים זה 15 שנים להתיישב במגרשים הרחבים שסיפקה להם המדינה.
באותו זמן שררה ברשות ההסדרה רוח ביצועיסטית, להציע הצעות שלא ניתן לסרב להן (פיצויים, ועוד), כדי להניע תהליכים. הרשות ויתרה על רבים מתנאי הסף, ובלבד שניתן יהיה לחנוך כמה בתים בפזורה הלא חוקית.
נזכרתי בפגישה זו כשקראתי עתירה שהגישה תנועת "רגבים" לבית המשפט העליון, שעסקה בחלקת אדמה של 2,000 דונם המצויה בבעלות יהודית פרטית שהשתלטו עליה עשרות רבות של משפחות בדואיות.
הכל החל בשנת 2012, כאשר אשר אורנשטיין, אריה גולובנציץ ואברהם גולובנציץ, ראו כי תהליכי פיתוח עיר הבה"דים בנגב מתקדמים, ובחנו אפשרויות לעשות שימוש בקרקע שרכשו אבותיהם לפני קום המדינה. כשנודע להם שהקרקע תפוסה על ידי התיישבות בדואית לא חוקית - הם פנו לרשויות ולבתי המשפט בבקשה שיסלקו את הפולשים, ולאחר דין ודברים החליט בית המשפט המחוזי בבאר שבע כי "רצון המדינה להגיע להסדר מרצון... הינה מדיניות סבירה, אשר אין עילה להתערב בה בשלב זה". ערעור שהוגש לעליון נדחה. בזמן שחלף, הרשות להסדרה יצאה בעוד "מבצעי" אכלוס מסוגים שונים.
במאי 2017 קיבלו העותרים ואנשי "רגבים", שמסייעים להם, מכתב מיאיר מעיין, ראש הרשות להסדרת הבדואים, ששורתו התחתונה היא: "לאור חוסר שיתוף הפעולה מצד התושבים וחוסר רצונם להגיע להסדר הסתיימה פעילות ההסדרה של הרשות".
בפברואר האחרון קיבלו העותרים תגובה מהוועדה לתכנון ובנייה אבו בסמה, האחראית על האזור, ולפיה "הוועדה פועלת לביצוע פעולות אכיפה בהתאם למדרג האכיפה שנקבע על ידה... ואכיפת העבירות... אינה מצויה במדרגה הגבוהה של פעולות האכיפה". אך זה לא הכל - לא רק שתושבי הפזורה הפרטיים פלשו לשטח, אלא שגם המועצה האזורית נווה מדבר, האחראית לכמה יישובים בדואיים, פלשה לשטח וסללה באפריל האחרון דרך העוברת במרכז החלקה בבעלות פרטית. "רגבים" והבעלים פנו לבית המשפט בדרישה שלפחות המועצה, גוף ציבורי ממלכתי, לא תפלוש לרכושם הפרטי.
כישלון מהלכי ההסדרה היה צפוי, אך דבר זה לא מנע מבית המשפט לדחות את זכויותיהם הקנייניות של בעלי הקרקע כדי לתת להסדרה צ'אנס. עתה, שש שנים מיום תחילת ההליכים, הם עותרים שוב בדרישה שהרשויות יאכפו את החוק ויפנו את הפולשים מהאדמה.
המועצה האזורית נווה מדבר: "בניגוד למתואר בכתב התביעה מדובר בשביל דרך הקיימת ומשמשת את כלי הרכב (גם הציבוריים), מזה שנים רבות ובאין מפריע. המועצה ביצעה פעולות בטיחותיות בלבד. לא ברור מדוע בעיתוי זה הוגשה התביעה ולא ברור מדוע הטוענים לבעלות על הקרקע, לא העלו טענותיהם לפני שנים ומדוע דווקא פעולות שנועדו להבטיח את בטיחות משתמשי הדרך ובעיקרם ילדים, גרמו לתובעים לפנות לבית המשפט. אין לנו ספק שהתביעה תידחה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו