מתי בפעם האחרונה גלשת ברשתות חברתיות?
"היום, ממש לפני שהגעת לכאן. אנשים מתייעצים איתי בפייסבוק, מצפים להדרכה בעת משבר, למילה מעודדת, וגם לסתם התכתבויות חברתיות. בדרך כלל, הפייסבוק הוא אנטיתזה לתרבות הטוקבקים האלימה. ברובו הוא שופע ידידות ואכפתיות, וזו גדולתו".
מתי בפעם האחרונה הפסדת במשפט?
"לא נעים לומר, אבל בדרך כלל אני זוכה. לא נחמד להפסיד, אך זה תמיד בגלל השופט, לא בגללי. הניסיון עושה את שלו, וכמעט תמיד אני יודע לאילו תרחישים לצפות במהלך המשפט. ואת יודעת מה אמר עורך הדין ללקוח לאחר שהפסיד במשפטו? אם לא תשלם לי, אז גם לערעור לא אתכונן".
מתי בפעם האחרונה התגרשת?
"לפני תשע שנים. למרות הדעה בציבור שעורכי הדין נהנים מכל מקרה של גירושים המביא להם פרנסה, אני סבור שזה צריך להיות המוצא האחרון, ורק לאחר מאמצים רבים להימנע מפירוק המשפחה. במקום להיפטר מבן הזוג ולהישאר עם הבעיות, עדיף להיפטר מהבעיות בעזרת בן הזוג".
מתי בפעם האחרונה צפית בריאליטי?
"אני לא זקוק לטלוויזיה בשביל זה. כל מפגש עם בני זוג במשרדי הוא תוכנית ריאליטי".
מתי בפעם האחרונה רצית להתנקם במישהו?
"החודש, ולא מעט פעמים בחופש הגדול, כשטיפלתי בתיקים שבהם ניסה הורה אחד למנוע מהגרוש שלו לבלות עם הילדים. קשה לחדש לי בגילויי שנאה ונקמנות, ובכל זאת התגובה הרגשית המיידית היא רצון להתנקם בהורה המזיק והמרושע. נקמה היא חוש צדק שהקצין, היא שאיפה אנושית לאזן עוול. בחרתי במקצוע בתקווה צנועה שאוכל לתרום משהו לחברה צודקת יותר".
מתי בפעם האחרונה בדקת את חשבון העו"ש שלך?
"במאה שעברה. לא סובל את העיסוק הזה, וכל עוד הבנק לא מתקשר לבדוק אותי, אין לי סיבה לבדוק אותו. מתחילת עבודתי למדתי הרבה על כסף ועשייתו, מפני שאין כמעט תיק גירושים שהכסף לא מניע אותו. לקוחה אחת, שהכנתי לה פעם הסכם קדם־נישואים נדיב, אמרה לי: 'אני אוהבת את בעלי לעתיד לא בגלל הכסף, אלא בגלל מה שהוא. אבל הוא לא היה מה שהוא בלי הכסף שלו'".
מתי בפעם האחרונה בילית עם הילדים שלך?
"בשבוע שעבר. למרות עומס מטורף של עבודה, אני מפנה זמן להיפגש איתם. אני מצטער שלא התפניתי אליהם מספיק בילדותם. אני מזדהה עם האמירה שבסוף לא משנה כמה נשימות אדם נושם, אלא כמה רגעים עצרו לו את הנשימה. ומרבית הרגעים האלה קשורים לילדים. המושג עונג שבת הומצא כדי לתאר את השבתות שאני אצלם או שהם אצלי, בעיקר מאז גירושיי".
מתי בפעם האחרונה התרגשת מאוד?
"לפני כחודשיים, בהופעה שלי בפני כמאה מורות לרגל סיום שנת הלימודים. נשים הן תמיד קהל טוב, כי הן בורכו בתכונה הנעלה של אינטליגנציה רגשית. מתת שמיים שאלוהים חסך בה כשברא את הגברים. ראיתי לפניי עיניים נוצצות והמון שיניים מחייכות. אוי, כמה שזה טוב לאגו".
מתי בפעם האחרונה בישלת ארוחה נהדרת?
"מזמן. אחרי גירושיי החלטתי ללמוד לבשל. אמרו לי שזו הדרך ליצירת קשרים, להידוק היחסים עם הילדים כשהם באים לסופ"שים ובכלל שיש בכך הנאת יצירה. אז השקעתי זמן ולימוד, ויש תוצאה למאמץ: אני ממש שף של מנות חמות. אצלי חמגשיות מאוד שימושיות".
מתי בפעם האחרונה הצטערת על משהו שאמרת?
"זה קורה לעיתים קרובות מדי, ונדמה לי שלכולנו. העיסוק שלי לימד אותי שיש 'חוק שימור המילה': מילה מיותרת נצרבת אצל בן הזוג למאה שנים. תשמעי סיפור יהודי שאני אוהב: רב אחד אמר לתלמידיו שכל אדם נולד עם מכסת מילים מסוימת לכל חייו. אז חיסכו במילים, הטיף להם הרב, ותאריכו ימים. בשנים האחרונות אני מתחבר יותר ויותר לאנשים שנעים לי להאזין לשתיקה שלהם. אבל אני יודע גם שמילים הן אולי הסם החזק ביותר שהמין האנושי בורך או קולל בו".
מתי בפעם האחרונה עשית ספורט?
"הבוקר, אחרי האספרסו, כמו בכל בוקר: שכיבות סמיכה, מתיחות, שלוש דקות ריצה מול החדשות. יש לי משמעת ספורט, ואני לא מתכוון לפעילות הספורטיבית שמייחסים לעורכי הדין: ספור'תכסף".
מתי בפעם האחרונה קראת ספר?
"אני בדילמה קבועה: לקרוא ספרים או לכתוב ספרים. בחופשה האחרונה שלי בחו"ל הייתי בתאילנד וקראתי בשנית את הספר 'טוב ויפה, ג'יבס' של פ.ג'. וודהאוס, אחד הספרים ההומוריסטיים הגדולים. אני נוטה לקרוא ספרים שמחים, שמעלים כל הזמן חיוך על פניי. וקראתי בחופשה גם את ספרו האחרון של איאן מקיואן, 'על חוף צ'זיל', סיפור מרתק על אהבה וקריסתה מאת הסופר אהוב עלי".
מתי בפעם האחרונה עשית דיאטה?
"לא בדיוק יודע מה זה. אצלי פחמימות עם חלבונים לעולם לא מתגרשים. אני נמשך לשוקולד מריר, רצוי עם נגיעת תפוז, ולפיצוחים ללא הבדל דת, גזע, מין, כמות או משקל - ואני גאה בעצמי שאני מודע לצורך לבלום את המִגנוט למשאבי הקלורית האלה. לא תמיד אני מתגבר".
מתי בפעם האחרונה ניקית את הבית?
"לנקות ממש לא יכול לזכור, אבל ניקיונות קטנים - ללא הפסק. לא תתפסי בבית שלי כוס או צלחת בכיור או על השיש. מייד למדיח, או שאני מדיח ומפנה בעצמי תכף הכל לארון. הכריות על הספות מונחות בדום סימטרי, הכיסאות סביב השולחן - במסדר צבאי, ואין סיכוי שתבחיני בדירתי בגרגר אבק. יש לי כמה מטליות זמינות לשליפה מייד כשהעין שלי צדה אבק של אבק".
מתי בפעם האחרונה פגשת חבר ילדות?
"הבוקר, בראי".
ומה אמרת לו?
"כמעט בכל יום אני נותן לו את אותה עצה: על כל דקה של כעס, אתה מפסיד 60 שניות שמחה".
מתי בפעם האחרונה היית בטיפול פסיכולוגי?
"לא הייתי מעודי, וחבל. אני יודע שצריך להתייחס לכך לפחות כמו לטיפול 10,000 לרכב. אבל אין כמעט תיק שאינו מעין טיפול פסיכולוגי, כי הלקוחות מצפים מעורך הדין שלהם שיתפקד גם כפסיכולוג. וזה הדדי ומבורך: תהליך כזה גורם לי בהכרח לנבור בנפש שלי, מעין תחליף לטיפול פסיכולוגי. אני רואה בזמן אמת מה מניע את המהלכים של בני הזוג הניצים, את הלך המחשבה שלהם, וכמו באוטומט אני נסחף לבדוק חלק מהדחפים ומהמניעים הרוחשים בתוכי".
מתי בפעם האחרונה דיברת עם אמא שלך?
"לפני שבוע, במופע שלי על זוגיות. אין מופע שאני לא מדמה בליבי שאמי, שהלכה לעולמה לפני תשע שנים, יושבת בשורה הראשונה וצוחקת עם כולם, במיוחד כשאני מסתלבט עליה".
מתי בפעם האחרונה התמכרת לסדרת טלוויזיה?
"אני אוהב סדרות כמו 'הטובות לקרב', הצאצאית של 'האישה הטובה'. שתי הסדרות האלו הן על עולם המשפט, ולכן מדברות אלי. כל פרק קצר יחסית, והן לא אוכלות לי את הראש".
מתי בפעם האחרונה למדת שפה חדשה?
"בתיכון, למדתי אנגלית וערבית. הערבית לצערי לא נשארה. כן נשארה בדיחה של המורה הימני: אופטימיסט מלמד את הילדים שלו אנגלית, פסימיסט מלמד אותם ערבית, וריאליסט מלמד אותם לשחות. לא זוכר שצחקנו. כרגע אין סיכוי שאתפנה ללמוד חדשה. גם לא שפת מחשב או אמצעי דיגיטלי אחר, למרות שאת זה הייתי שמח לעשות".
מתי בפעם האחרונה חזרת לבית ילדותך?
"לפני כמה חודשים. הדירה נמצאת ב'בית העיתונאים' ברחוב הפלמ"ח בשכונת יד אליהו בתל אביב. אחותי רותי ואני גדלנו מוקפים בעיתונאים, ובביתנו התרחשו כמה מהמפגשים הסוערים בין הקודקודים - יגאל לב, טומי לפיד, שלמה ניצן. מובן שכל אחד הבין יותר מראש הממשלה".
גם אביך היה עיתונאי, נכון?
"כן, אבי שבתי נולד בלוצין שבלטביה. הוא היה נואם מפורסם, גם ביידיש, ערך את עיתון 'הצופה' 32 שנים וכתב ספרים. הוא היה איש רוח אמיתי, לא במובן העדכני של המשנה מפרקי אבות: 'אמור מעט ועשה הרבה רוח'. אמי לילי עבדה כל חייה בהשכרת דירות לתיירים. היא היתה יקית מופלאה שנולדה בפרנקפורט והוכיחה שלא צריך להיוולד בוורשה כדי להיות יותר פולנייה מפולנייה".
איך הרגשת לחזור לדירה שבה עברו נעוריך?
"קשה. אחרי גירושיי חזרתי לגור אצל אמי לכמה חודשים עד שדירתי החדשה היתה מוכנה. היא היתה בת 94 וכל כך נהנתה לדאוג לי, בדיוק כמו שעשתה עשרות שנים קודם. בכל פעם ששבתי מאוחר, מצאתי טבלת שוקולד על הכר".
מתי בפעם האחרונה הלכת לרופא?
"רופאים באים אלי, משום ששיעור הגירושים בקרב הרופאים גבוה, אולי משום שהם רואים כל הזמן עיניים מעריצות בבתי החולים. הם קצת חצי אלוהים. המפתח להצלחה בחיים הוא אינטליגנציה רגשית - והאינטליגנציה שלהם באה לפעמים על חשבון אינטליגנציה רגשית, שחסרה להם - אז הם פחות אכפתיים להשאיר פצועה בשטח. בגדול אני סבור שלא כדאי להיבדק יותר מדי או להתייעץ עם רופאים, כי הם תמיד ימצאו איזו דליפה, כמו מכונית במוסך".
מתי בפעם האחרונה בכית?
"קורה לי לעיתים לא רחוקות, כשבקטעים מסוימים בסרטים - בעיקר בסצנות של הצלה, נדיבות גדולה או גילוי אנושי גדול - אני מרגיש את הפקעת הזאת שמתחוללת בגרון, ואני מנסה למוסס אותה. בעיקר כשאני בחברת אנשים, כי גברים לא בוכים כידוע".
ברור שגברים בוכים.
"אני רואה יותר נשים בוכות".
מתי בפעם האחרונה ביקרת בתערוכה?
"מדי יום אני מבקר בתערוכת 500 בובות חתן וכלה המתנוססת על מדפי הספרייה במשרדי. זהו אוסף שאני משקיע בו כבר 15 שנה, ויש לי חתנים וכלות מכל העולם ומחומרים שונים. לא פעם לקוחות דמעו כשהביטו בנוסטלגיה ברגע האושר של המוני הזוגות שעל המדפים שלי".
מתי בפעם האחרונה נכשלת?
"כל הזמן זה קורה. אצלי כישלון זה גם להוציא מן הפה מילה שלא היתה צריכה להיאמר, ואני מזדהה לגמרי עם מי שאמר 'המפתח לגן עדן עלי אדמות זה להשתחרר מהפחד'. בעיניי זה מוטו אדיר. גם בזוגיות זה ככה, האומץ לדעת להישאר או לעזוב".
מתי בפעם האחרונה התאהבת?
"זו שאלה שהתשובה המתבקשת עליה היא: 'לא מוכן לענות בלי עורך הדין שלי'. אבל אם אשכור את שירותיי, לא אוכל לעמוד בתעריף. אני מתקשה לענות על שאלה כה אישית. אוכל להסגיר רק שזה לא קרה לי כבר הרבה זמן. מטעם כלשהו, אולי מרוב עיסוקי באהבות ובשברן, אני נזכר עכשיו באמרה מתוקה־מרירה: 'האהבה היא האסון המקסים ביותר העשוי לקרות לנו'".
מתי בפעם הראשונה
מתי בפעם הראשונה חשבת ללכת לפוליטיקה?
"אני חושב על זה כבר כמה שנים. לא אסרב אם אקבל הצעה מתאימה. אני עוסק עשרות שנים ביישוב סכסוכים בין בני זוג, והידע והניסיון יעזרו לי אם אעבור לעולם הפוליטי. המוטו שלמדתי הוא שכל סכסוך פתיר - תלוי במחיר. יותר מדי פוליטיקאים מנסים להבליט את עצמם על ידי הרחבת משברים או יצירתם. צריך פוליטיקאים מהזן שיודע לפתור משברים ופחות מאלה שיוצרים אותם".
בני דון־יחייא, בן 61. נולד בתל אביב ומתגורר בגבעת שמואל. גרוש ואב לחמישה. עורך דין לדיני משפחה וירושה. חיבר עשרה ספרים, מרצה ומעביר סדנאות על זוגיות, מודעות אישית והומור כדרך חיים, ומעלה את המופעים "טובים השניים" ו"צחוק הגורל". ספרו החדש, "הרי את מחודשת לי", יצא בהוצאת זמורה ביתן.
shirshirziv@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו