האמת שלה: פונדקאית שמה סוף לסטיגמה

צילום: ThinkStock // אם פונדקאית, אילוסטרציה

להסיק על פונדקאות מנשים שעברו את זה: ד"ר תמר עילם גינדין מצאה עצמה לפתע במרכז הדיון הבוער בנוגע לחוק הפונדקאות ומחאת הלהט"ב בערב תשעה באב. תמר היא אחת מהמרצות המפורסמות ביותר בישראל לשפה, היסטוריה ומיתולוגיה של איראן, היא גם כתבה מספר ספרים בנושא, ונמצאת תדיר ברדיו ובטלוויזיה בהקשר אקטואלי זה. אך הסיבה שהיא נקראה לדגל המאבק היא בשל התהליך האישי והפרטי שעברה, כפונדקאית עבור אישה שלא יכלה ללדת.

• "לא היינו רוצים לגדול במשפחה אחרת"

לפני 12 שנים תמר הייתה פונדקאית לאישה עם התוויה רפואית שאסרה עליה להרות. מאוחר יותר העבירה גם הרצאות בנושא. היא חדלה מלעסוק בנושא מזה שנים מכיוון שהגיעה למסקנה שהנושא מוסדר היטב בארץ ולכן היא התפנתה לחזור לתחומי המומחיות שלה. זאת, עד מאורעות השבועיים האחרונים.

הרעיון נולד מתוך הצורך לפקוח עיניים ולהביא סיפורים אמיתיים בנושא. ד"ר תמר עילם גינדין // צילום: טום לנגפורד

בעקבות המתקפה חסרת התקדים על נושא תהליך הפונדקאות, בחרה תמר לחזור לקדמת הבמה ולספר על החוויה שלה, לאור "קיתונות של בורות במסווה של דאגה לנשים שבוחרות להיות פונדקאיות", כך היא מסבירה. היא בחרה לעשות זאת באמצעות פודקאסט ("הסכת", תכנית רדיו אינטרנטית), אותו היא מממנת כעת באמצעות גיוס המונים בהדסטארט.

למה דווקא פודקאסט?

"קודם כל כי אני כבר יודעת לעשות את זה, עשיתי כמה שהצליחו בתחום האיראני. חוץ מזה, במגבלות הזמן והתקציב, זה הדבר הכי טוב שאני יכולה להפיק. לבלוגים יש פחות קוראים, ולווידאו צריך יותר זמן ותקציב. פודקאסט הוא פורמט שצובר תאוצה בשנים האחרונות, כי אנשים שומעים אותו גם בנהיגה, תוך שטיפת כלים, ספורט, בישולים וכו'. הצורך לפקוח עיניים ולהביא סיפורים אמיתיים בנושא הפונדקאות הוליד את 'לא מקרה מייצג', הפודקאסט החדש".

הפודקאסט מתוכנן להיות למעשה סדרה של חמש או שש תכניות, בהן שיחות עם אנשים שלקחו חלק בתהליך על מנת לפזר את הערפל ואת הסטיגמות הנוגעות לנושא הכל כך אקטואלי. בכוונתה של תמר לא לראיין תיאורטיקנים ומומחים שונים מטעם עצמם, כי אם פונדקאיות, הורים סטרייטים, הורים גאים וילדיהם, ככל שההורים יסכימו.

בנוסף להיותה אשת אקדמיה וסופרת, עסקה תמר במשך שנים בתחום של הכנה ללידה והקשבה לצרכי נשים בהריון. היא פיתחה את "שיטת קיי", המכינה נשים לחוויית לידה יותר טובה, מתוך הכלה והבנה מוחלטת לרצונות האישה וכבוד לבחירותיה האישיות. הפונדקאות הייתה עבורה הגשמת חלום וזו הייתה היא שפרסמה מודעה בפורום "נעמת", על מנת לאתר נשים המחפשות אם פונדקאית.

"לפני התהליך הייתי בהתרגשות גדולה", היא מספרת. "היו לי מספיק ילדים משלי, ורציתי שתהיה לי אפשרות לעבוד בבית ולהקדיש לילדיי משאבים פיזיים וכלכליים". תמר למעשה רואה מהלך זה כעבודה לגיטימית לגמרי מהבית, או בלשונה: "בייביסיטר, בלי להחליף חיתולים".

עבודה לגיטימית לגמרי. אם פונדקאית // אילוסטרציה: קובי קלמנוביץ'

תמר מציינת שכמובן יש לגיטימיות להתנגדות לפונדקאות על בסיס אמונה או דת, אך יש לה בעיה גדולה מאד עם התנגדות לתהליך על בסיס של הומופוביה או מתוך מחשבה שנשים לא יכולות להחליט בעצמן מה לעשות עם גופן.

בזמן שהיא הייתה בהיריון הפונדקאי, אחד החששות הגדולים שלה היו דווקא שיינטשו אותה עם הילד. "התעקשתי לשים בחוזה סעיף שהאם לא יכולה לצאת מהארץ בלי הסכמתי. זה היה חשוב לי. בעיניי צריך הרבה יותר אומץ לעשות ילד לעצמך, מאשר עבור אחרים".

אחד מהסיפורים המשעשעים יותר בנושא קשור דווקא לחברים של בן הזוג שלה באותה התקופה. "הם ראו את הילדים שלי ושאלו אותו 'אלה הילדים שלכם?', והוא ענה 'לא, הם שלה'. ואז הם הצביעו על הבטן ההריונית שלי ושאלו 'לפחות זה שלך?'. 'זה', הוא ענה, 'לא שלי ולא שלה...'". הוא עצמו ליווה את התהליך בסקרנות.

תמר טוענת שהשאלה אם מישהי מתאימה להיות אם פונדקאית או לא היא מאד אינדיווידואלית ולא חשבון פשוט. "אני לא יכולה לקבוע למי מתאים תהליך כזה למרות הניסיון שלי. כאשר נשים מתלבטות פונות אליי לייעוץ בנושא אני עושה להן תחקיר. אחד מהדברים החשובים העיקריים הוא שהן עברו יותר מהיריון אחד".

אחד ההבדלים החשובים בין תהליך הפונדקאות בארץ לעומת מדינות אחרות הוא שבארץ יש פיקוח מחמיר יותר. בארץ חייב להיות קשר בין הפונדקאית למשפחה. באוקראינה למשל, לא. בארץ, מערכת יחסים בין הצדדים מאוד מכבדת לעומת מדינות בהן לא נותנים לאם הפונדקאית אופציה לקשר עם התינוק כלל. "הנושא תמיד היה חשוב, אך עלה לכותרות כי פתאום זה אפשרי גם עבור אמהות חד הוריות, והאפליה עכשיו היא על בסיס נטייה מינית. על הפרק נמצאות זכויות אדם, לכל דבר ועניין".