סדרת אירועים המתרחשים בשבועות האחרונים פורמת במהירות הבזק רבות מהנחות היסוד של ארגוני השמאל והמסתננים. הללו טוענים שלא ניתן להחזיר מהגרים מאריתריאה למקומם בשל שתי טענות מרכזיות: א. תנאי השירות הצבאי במדינה הם קשים, ועל המשתמטים ממנו מוטלים עונשים כבדים; ב. המהגרים הם מתנגדי משטר, שבהחזרתם למדינה הם צפויים לטיפול קשה מצד השלטון.
על אף שהן מעולם לא הוכחו, ולמרות ביקורת עובדתית שהוצגה בנושאים אלו, שתי הטענות הללו היוו את התשתית לטענת הפליטות של המהגרים וארגוני השמאל המקדמים אותם.הסכם השלום שנחתם לאחרונה בין אריתריאה לבין אתיופיה שומט, מבחינת האריתריאים, את ההצדקה הבסיסית לקיומו של מצב חירום במדינה ולהחזקת צבא סדיר בגיוס חובה לא תחום בזמן, וכבר השבוע פורסם כי נשקלת הגבלת שירות החובה ל־18 חודשים.
כמו כן, פסק דין תקדימי שפרסם בית המשפט הפדרלי בשווייץ קובע שתנאי השירות כשלעצמם אינם עילה לפליטות, וממילא ניתן להחזיר למדינה גם מהגרים שצפויים להיות מגויסים לשירות צבאי. ולבסוף - עימותים שהתפתחו בדרום תל אביב, ובמסגרתם נאבקות באלימות קבוצות של אריתריאים מתנגדי משטר עם תומכיו, חושפים את הציבור הישראלי לכך שחלק מהמסתננים אינו נמצא באמת בסכנה מאימת השלטון אם ישוב לארצו.
אתיופיה, במסגרת ההסכם הטרי, קיבלה למעשה את תנאי הפסקת האש שנחתמה בינה לבין אריתריאה בשנת 2002, במטרה לעצור את המלחמה העקובה מדם ביניהן. למרות הסקפטיות שאפפה רבים, אריתריאה זינקה על ההזדמנות, הסכימה להצעה, ומכאן הדברים התפתחו בקצב מסחרר: חילופי משלחות בין המדינות ימים ספורים לאחר ההכרזה על ההסכם, פתיחת קווי הטלפון בין המדינות, והשיא - פסגה של המנהיגים, שבה הוחלט על פתיחה מחודשת של שגרירות אריתריאה באדיס אבבה לאחר יותר מ־20 שנה. טיסות סדירות של אתיופיאן איירליינס כבר פועלות בקו אסמרה־אדיס, ואף סוכם על מתן זכויות שימוש לאתיופיה במרחב האווירי של אריתריאה ובנמלי הים שלה.
מה, אם כן, ההשפעה של ההתפתחויות האחרונות באפריקה על מדיניות ישראל כלפי המהגרים? חשוב לציין שהשירות באריתריאה אינו צבאי גרידא, והוא מורכב מהכשרה צבאית בסיסית של כחצי שנה ולאחר מכן שירות בעבודות ציבוריות במשך כמה שנים נוספות, כך שהוא מהווה חלק יסודי במבנה הטוטליטרי של המשטר במדינה. אף שהדבר לא מהווה עילה לטענת הפליטות, כפי שנראה מיד, הרי שהוא יצר קושי בדעת הקהל להחזיר את המסתננים לארצם. עתה, גם מכשול זה מתפורר במהירות.
"אני מודה, הופתעתי", אומר יונתן יעקובוביץ מהמרכז למדיניות הגירה ישראלית העוקב מקרוב אחר ההתפתחויות. "כשנשיא אתיופיה הציע שלום, חשבתי שאריתריאה תדחה זאת בתואנות שונות, והנה היא הסכימה והדברים מתפתחים מהר. עם זאת, צריך להמתין ולראות מה קורה בפועל". לדבריו, "המשטר תלוי בסיוע ובגיבוי שמעניקים לו תומכיו בפזורה בישראל, בארה"ב ובאירופה, קבוצות אלו תמכו במדיניות הגיוס הכפוי כל עוד היה סכסוך עם אתיופיה. הסכם הפיוס ייצר לחץ בדעת הקהל לבצע הקלות משמעותיות".
יעקובוביץ סבור שבהקשר הישראלי ההתפתחויות עשויות להביא לבשורה דרמטית כבר בחודשים הקרובים, ולכן הדבר החשוב ביותר הוא לא לפעול בחיפזון. "במצב הנוכחי אסור לישראל להתקדם באימוץ מתווה האו"ם למשל, שבמסגרתו נקלוט עשרות אלפי מסתננים תמורת הרחקה של אחרים. אימוץ ההסכם במצב כזה יהיה איוולת, וייתכן מאוד שבחודשים הקרובים נהיה במקום טוב יותר".
מלחמה פנימית בישראל
פסק הדין התקדימי בבית המשפט הפדרלי בשווייץ עשוי לשלול את אחת הטענות המרכזיות של ארגוני זכויות האדם והמסתננים, ולפיה הקשיים הצפויים בתנאי השירות באריתריאה מקנים עילת פליטות המחייבת את מדינות המערב לקלוט אותם. כך, למשל, תיק שהגיע לבית הדין עסק במהגר בן 21 שטען לפליטות בשל השירות הצבאי שממנו נמלט באריתריאה. בפסק הדין שפורסם ב־10 ביולי נקבע כי "אף שהשירות הצבאי המתמשך ותנאי התשלום הנמוכים מהווים נטל כבד על האוכלוסייה, אין בסיבה זו לבדה כדי למנוע מבחינה משפטית החזרה למדינה".
על פי בית הדין, אמנת זכויות האדם של האיחוד האירופי מורה למנוע הרחקה רק אם "יש ראיות לכך שקיים סיכון ממשי לביצוע פשעים של עבודה כפויה. בית הדין סבור שלמרות תנאי השירות הקשים, הם אינם קשים דיים כדי להפוך הרחקה ללא חוקית". מעבר לכך קבע בית הדין כי השבים לאריתריאה מרצונם אינם עומדים בפני ענישה או כליאה, וכי הרחקת המסתנן המדובר אינה רק חוקית, אלא גם "מתקבלת על הדעת".
נגד אימוץ מתווה האו"ם. יונתן יעקובוביץ // צילום: מורן חג'בי
בעבר כבר נפסק שלמרות שהיציאה מהארץ נחשבת לא חוקית באריתריאה, מי ששב אליה מרצון לא צפוי לעמוד בפני ענישה או הפרת זכויות אדם, וכל שהוא נדרש לעשות הוא לשלם מס בגובה שני אחוזים על הכנסותיו בעת ששהה בחו"ל. פסק הדין החדש מרחיב זאת באופן דרמטי וקובע שגם השירות הצבאי כשלעצמו אינו נחשב עילה לבקשת פליטות. חשוב לציין כי לפי שעה לא נקבע מה מעמדם המשפטי של העריקים - אלו שהחלו שירות צבאי וברחו במהלכו לחו"ל.
בחודשים האחרונים מתלקחת מעין "מלחמת אזרחים" בישראל בקרב אוכלוסיית המסתננים, בין קבוצות התומכות במשטרו של הנשיא האריתריאי איסאייס אפוורקי לבין קבוצות המתנגדות לו. על רקע זה מדווח מפעם לפעם על מהומות אלימות ותגרות רחוב, המסתיימות לא אחת בפצועים קשה. העובדה שחלק גדול ממבקשי המקלט בישראל אינם ממתנגדי המשטר, מקבלת חיזוק נוסף מחגיגות יום העצמאות שקיימה שגרירות אריתריאה בארץ בחודש מאי שבהן השתתפו אלפים.
מסמך פנימי של משרד החוץ האריתריאי שהודלף לפני כשנתיים והופץ באתרים המזוהים עם האופוזיציה, מחזק קביעה זו. המסמך מתאר אסטרטגיה לגיוס תמיכה עולמית במשטר, הכוללת החתמה על עצומת תמיכה של 300 אלף בני הפזורה האריתריאית ברחבי העולם. כמו כן, הוא מונה את מספר החותמים הפוטנציאליים בכל מדינה, ומובאת בו הערכה כי בישראל יש 25 אלף כאלו. היות שב־2016 חיו בישראל כ־30 אלף יוצאי אריתריאה, יוצא שרק 5,000 נחשבים כמתנגדי המשטר.
מקורות נוספים באופוזיציה מעריכים גם הם כי האוכלוסייה האריתריאית בישראל מורכבת מכ־5,000 מתנגדי משטר, בין 3,000 ל־4,000 תומכים, ואילו היתר הם בבחינת "רוב דומם".
לפי נתוני רשות האוכלוסין, בשנים האחרונות כ־3,000 אריתריאים עזבו את ישראל וחזרו לארצם מרצון. המשמעות של המספרים שהבאנו היא שמעבר לקבוצת המתנגדים האופוזיציונרים, רובם המוחלט של האריתריאים בישראל אינם נתפסים על ידי המשטר כמתנגדים פוליטיים, ולכן כלל לא בטוח שעם חזרתם לארצם הם צפויים לענישה, התעמרות או רדיפה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו