לא נדרש מאיתנו להפליג רחוק מידי במחשבות בכדי להבין שמאחורי הכותרת "האירוע החמור ביותר מאז מבצע צוק איתן" ששמענו אמש (שישי) מסתתרת הבשורה המרה שיש לנו חייל הרוג.
לאחר התגובה הפאבלובית משהו של חיל-האוויר התבשרנו מפי דובר החמאס כי חזרנו ל"להודנה" ומעכשיו ישנה הפסקת אש. האם יש מישהו שחושב עדיין כי עלינו להימנע מכניסה משמעותית לעזה?
בשבוע שעבר נפצע קצין צה"ל בשעת פעילות סביב רצועת עזה, כל זאת על רקע חודשים ארוכים של התגרויות מצד חמאס, מטענים על הגדר, סבבי רקטות ופצצות מרגמה, ועוד כאלה ואחרים. אין ספק שאת המערכה הזו חמאס מוביל, ואנחנו נגררים. מנסים בכל דרך להימנע מהבלתי נמנע - מימוש התובנה כי את הארגון הזה צריך פשוטו כמשמעו להעיף מרצועת עזה.
מי שמתהדר בהישגים ה"כבירים" של טייסי חייל האויר, שהשמידו אמש כמה בונקרים ומשרד של מג"ד, נמצא בסרט הלא נכון. עניינית, לא הסבנו לחמאס שום נזק מהותי בתקיפות האלו. המפקדים של יחידות השטח בחמאס מזמן כבר לא נמצאו באותם מקומות, ונדל"ן, כידוע ברצועה, הינו חסר ערך. מכאן, שאת המילה האחרונה בסבב הנוכחי, ואין כוונתי לאירוע הבדיד של סוף השבוע אלא לגל שייצר חמאס מאז אפריל, אמר חמאס. הוא הרג לנו חייל. עבורו זה הישג אדיר.
קשה עוד יותר לעכל את המצב הזה על רקע ההודעה החיוורת משהו של דובר צה"ל אודות התרגיל האוגדתי שהתרחש השבוע בדרום הארץ. "משימתנו היא שהמסגרת החמאסית תחדול מלתפקד", כך הסביר אחד מהמפקדים הבכירים בתרגיל, ששפת הגוף שלו ממש צעקה "אל תתנו לנו להיכנס לשם". אוכל לומר ביושר, אני בוגר לימודים צבאיים ובקיא היטב ברזי תורת הלחימה. איני מכיר את הפראזה "לחדול מלתפקד". לימדו אותי, וגם אני לימדתי את פקודי שבקרב התקפה יש שלושה הישגים מול האויב: השמדתו, הכנעתו או גירושו.
"לחדול מלתפקד", או במילה אחרת "נטרול" משמעותו הוצאה זמנית מיכולת הפעולה. האם צה"ל מתכנן כניסה על-מנת להוציא זמנית מיכולת הפעולה את היחידות הלוחמות של חמאס? מה זה בדיוק ייתן חוץ מעוד תחושת חמיצות לעם ישראל?
כשראיתי את הכתבות על התרגיל בדרום חשתי כאילו מישהו מאלץ את עצמו לעשות משהו, רק כדי שלא יגידו "איפה אתם?". זה נראה לא רציני, מעט מידי, מאוחר מידי ונטול פואנטה. במצב כתיקונו אותה אוגדה ששוטטה השבוע ברחובות באר שבע הייתה צריכה לשוטט כבר מזמן ברחובות רפיח, וחאן יונס. להוציא את המחבלים האלו מבתיהם, בתחתונים ובידיים מורמות, ושולפת את בכירי ההנהגה החמאסית, הפושעים והרוצחים, ממיטותיהם באישון ליל.
אם המצב היה כתיקונו, חמאס לא היה מוביל כאן דבר, ואנחנו היינו כבר מזמן בעיצומו של מבצע שמעיף את הארגון הזה מהרצועה.
אבל זה לא המצב, וזה כנראה גם לא יהיה המצב. ולמה? כי אצלנו מחפשים שקט. ושקט שייענה בשקט. ובצד השני מבינים זאת היטב. הם הרי יודעים ומזהים את ההצהרות החיוורות של צה"ל ודובריו. הם חיים בתוך מרחב חסינות הנובע מפרדיגמה לא רלוונטית של פחד מכניסה מאסיבית לעומק הרצועה, טיהורה ממחבלים וגירוש כלל הארגונים הלוחמים.
ועם זאת צה"ל הוא לא הבעיה המרכזית, שכן הוא פועל תחת דרקטיבות, ומעליו יש דרג מדיני. החלטה לפעול בכיוון עליו אני מצביע איננה החלטת רמטכ"ל. הוא אמנם לא שש לפעולה וזה די ברור, אך לזכותו ייאמר שגם אף אחד לא מדרבן אותו לפעול. גם ההנהגה הביטחונית והמדינית שלנו שבויה בפרדיגמה הזו, שעזה היא מלכודת. ובינתיים, את שדותנו שרפו, בחופשת ילדינו פגעו, ואתמול גם קרה הנורא מכל.
נותר רק לשאול, האם מישהו בממשלת ישראל מאמין שיש תוחלת במאמצי ההודנה? או שהגיעה העת לקחת את גורלנו בידנו ולהסיר מעלינו את האיום הכל-כך לא מחויב למציאות הזה.
מבצע שתכליתו מיטוט החמאס הוא דרמטי. המבצע הזה יארך חודשים ארוכים, אין ספק שנשלם על כך מחירים, אך בסופו, כשהארגון הזה יסולק מכאן, וכל יכולותיו המבצעיות יושמדו המצב ישתנה מן היסוד. עזה איננה לבנון. היא נשלטת. החשש מפני תקומה של ארגון טרור אחר ברצועה הוא מופרך. כניסה קרקעית מאסיבית חייבת להסתיים בשליטה 360 מעלות מעל פני השטח ומתחתיו, על כל היוצא והנכנס מהרצועה, זה אפשרי וזה מחויב למציאות. כך צריכה לפעול מדינה שריבונותה מופרת באופן יומי על ידי חבורת הפושעים הזו הנקראת "חמאס".
הכותב הינו מפקד חטיבת שריון לשעבר, כיום חוקר יחסי צבא וחברה, מחבר הספר "האדם שבטנק"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו