נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, דיבר כבר במהלך מערכת הבחירות לנשיאות על רצונו לשפר את היחסים עם מוסקבה, לאחר שאלה הידרדרו לסף "מלחמה קרה" חדשה תחת שני הנשיאים שקדמו לו. הוא לא מיהר לפעול בכיוון זה - בין היתר בשל הטענות על שיתוף פעולה בין אנשי מחנהו לבין הרוסים בכל נושא הטיית הבחירות לנשיאות, אולם זו לא היתה הסיבה היחידה לעיכוב: טראמפ רצה להגיע לפסגה עם פוטין - מפגש ראשון זה שמונה שנים בין נשיאי ארה"ב ורוסיה מעמדת כוח ולא מעמדת חולשה.
הנשיא האמריקני מודע היטב לכך שמדיניות החוץ של קודמו בתפקיד, ברק אובאמה, החלישה באופן משמעותי את מעמדה של ארה"ב בעולם ואת כוח ההרתעה שלה, ולכן הוא גם מדגיש שוב ושוב שהוא נאלץ להתמודד עם מחדלי הממשל הקודם בהקשר הרוסי: היעדר תגובה משמעותית לסיפוח חצי האי קרים על ידי רוסיה, היעדר תגובה למעורבות הרוסית בסוריה והפקרת המזרח התיכון להשפעה מחודשת של מוסקבה.
"באירופה היו חששות גדולים מאוד שהפסגה הזו תסתיים בהסכם בין טראמפ ופוטין, כזה שיהיה גרוע מבחינת הביטחון והיציבות באירופה", אומר צ'רלי סאלוניוס־פסטרנק, חוקר בכיר במכון הפיני למדיניות חוץ, בשיחה עם "ישראל היום", "אחרי הפסגה הבחנתי באנחת רווחה על היעדר הסכם. מצד שני, אין לנו כל מושג על מה פוטין וטראמפ שוחחו במשך יותר משעתיים.
"הם נתנו לנו מושג כללי על מה הם דיברו: סוריה, נשק גרעיני, אבל אני לא חושב שאלו היו כל הנושאים שעלו לדיון. ייתכן שלא רצו לספר לנו. ייתכן שבעוד שלוש־ארבע שנים נשב יחדיו שוב ונאמר: אותו אחר צהריים בהלסינקי, אותה מסיבת עיתונאים משוגעת, ועכשיו התחילו תהליך. אני מקווה שזה יקרה, אך יש לי ספקות. בכל מקרה, כל התקרבות בין שתי המעצמות תיקח זמן רב".
תועלת לטווח קצר
סאלוניוס־פסטרנק מאבחן דווקא המשכיות במדיניות החוץ האמריקנית, גם אם טראמפ, להערכתו, לא יאהב לשמוע זאת: "מבחינה אסטרטגית, פוטין הצליח להעלות את נושא ההשקעות בהגנת אירופה לדיון רציני, וזה קרה כבר לאחר סיפוח קרים, כלומר לפני בחירת טראמפ כנשיא. מדינות אירופה התחילו באופן ברור לשנות כיוון להגדלת תקציבים ביטחוניים. גם ממשל אובאמה הבין שיש לפעול לחיזוק קווי ההגנה מול רוסיה ובין היתר שיגר כוחות אמריקניים למדינות הבלטיות, השכנות לרוסיה וחשות מאוימות באופן ישיר.
"טראמפ מביא את אירופה להשקיע יותר בהגנתה, אבל עדיין, אנחנו נמצאים במצב ייחודי מאוד, שבו למנהיגי רוסיה וארה"ב יש מטרה אסטרטגית אחת: להחליש ולפצל את האיחוד האירופי. לא היה מצב כזה בעבר שבו מנהיגי שתי המעצמות הגדולות רוצים לראות אירופה חלשה יותר ומפורדת. אני לא חושב שזה יהיה טוב, אסטרטגית, לשתי המעצמות, אבל בראייה קצרת טווח שניהם חושבים שזה יועיל להם".
איך בדיוק טראמפ ופוטין היו רוצים לראות את אירופה?
"הם לא יודעים איך להתייחס לאיחוד האירופי, כי זו לא מדינה ריבונית אחת. העלמת האיחוד תהיה בעיניהם נוחה יותר ממועילה. נראה ששניהם מבחינת האינטרסים הלאומיים הצרים שלהם חושבים שקל יותר לשאת ולתת על הסכמי סחר, לדוגמה, עם מדינות אירופיות קטנות - סלובקיה, צ'כיה או אפילו צרפת - מאשר עם איחוד שכולל 27 מדינות. כך שהחזרת הגלגל לאחור לאיחוד אירופי, שהוא פחות פוליטי ויותר כלכלי, לא תהיה מספיקה מבחינתם. שניהם היו מעדיפים לראות אירופה כמו זו שהיתה לפני מלחמת העולם הראשונה או בין מלחמות העולם: אוסף של בריתות או מדינות קטנות, שניתן לבחור ביניהן כבעלות ברית".
פוטין וטראמפ לא מתייחסים נכון לאיחוד האירופי. סאלוניוס־פסטרנק
הישרדות זה לא הכל
טראמפ אינו היחיד במערב ובאירופה שמעוניין ביחסים טובים יותר עם פוטין. יש את קנצלר אוסטריה, ראש ממשלת הונגריה, נשיא צ'כיה, מפלגות "הימין החדש", וזו רק רשימה חלקית ביותר.
"יש להם מניעים שונים לכך. חלקם שמחים לקבל כספים מהאיחוד האירופי וליישר קו עם פוטין נגד האיחוד. אולי זו טיפשות מצד בריסל להמשיך להעביר להם כספים. אבל למה שלא יהיו יחסים טובים יותר עם רוסיה? פוטין בעצמו מדבר על רצון להשתלב במסגרות אירופיות ובנאט"ו. קח את פינלנד, לדוגמה: הרוסים הם השכנים שלנו. יש בינינו חילופי תרבות, ספורט, תיירים. אבל, מבחינתנו, האיום הקיומי היחיד לעצמאות פינלנד, ריבונותה וקיומה הוא רוסיה. עלינו להיות מוכנים לכל אפשרות. לכן יש לנו שירות צבאי חובה, כמו בישראל.
"אחד מנשיאי פינלנד נשאל לפני כ־20 שנה במוסקבה מה הרעיון המנחה של ארצנו והוא ענה: הישרדות. לדעתי, הישרדות חשובה למדינות קטנות שמאוימות על ידי מדינות גדולות יותר. אבל אתה זקוק לסיבה חברתית כדי להתקיים - חינוך, מערכת בריאות, משהו ששווה להגן עליו. כך שלא מדובר רק בהישרדות. כדי לשמור על כל מה שהשגנו אחרי מלחמת העולם השנייה היינו צריכים לקבל כמה מהעמדות המטורפות של סטלין וממשלות פיניות חדשות היו צריכות לקבל אישור של מוסקבה. היתה לכך השפעה מאוד מרעילה על החברה הפינית ועל מדיניות הפנים שלנו. אבל זו היתה תקופה אחרת. האם אני חושב שזה יהיה בריא כיום למדינה באיחוד האירופי ללכת כה רחוק? לחלוטין לא. יחסים טובים עם רוסיה, כן. אבל לא בכל מחיר".
האירופאים עדיין סומכים על ארה"ב?
"זו שאלה שונה עבור חברות נאט"ו - כמו אסטוניה או נורבגיה - שכן יש סעיף באמנת נאט"ו שמחייב את ארה"ב לסייע למדינות הברית אם הן מותקפות. מדינות כפינלנד או שבדיה, שאינן חברות נאט"ו אבל שותפות לתרגילים צבאיים ולדיאלוג פוליטי, נמצאות במצב אחר. אם תפרוץ מלחמה, פינלנד בנתה רשת של שותפים וחברים. אם יקרה משהו - מישהו יבוא לעזרתנו: נורבגיה, שבדיה, צרפת, בריטניה, ארה"ב. אך איש בפינלנד לא בונה רק על זה ואומר, 'אנחנו לא צריכים להשקיע בתשתית צבאית כי האמריקנים יבואו ויעזרו לנו'.
"אני סבור שהאמריקנים יעזרו לנו בדרכים שונות, אבל איש כאן לא בונה על כך באופן מוחלט. כפיני, אני חושב שדו־שיח הוא דבר חשוב מאוד. צריך לדבר עם כולם, במיוחד עם אלה שאינך מבין או שאתה חולק על דעתם. צריך לדבר כדי לראות אם יש דבר כלשהו שניתן לעבוד עליו יחדיו או שלא. ההבנה הזו חשובה. דו־שיח צריך להתחיל מאיפשהו. טראמפ ופוטין נפגשו בפעם הראשונה, דיברו על נושאים חשובים. יש בפגישה הזו פוטנציאל".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו