בעוד צבא אסד נלחם על השלמת כיבוש דרום הגולן בצד הסורי, ישראל מצויה בהמתנה דרוכה לפסגת טראמפ-פוטין. פוטנציאל המפגש הזה הוא לא פחות מ"סייקס-פיקו" חדש שייקבע את גבולות המזרח התיכון לעתיד, אולם כגובה הציפיות כך עלול להיות גובה האכזבות.
הלחימה בגולן הסורי העלתה הילוך בימים האחרונים, בעוד צבא אסד מתקדם בסיוע כבד של רוסיה מן האוויר ובני בריתו מאיראן ומלבנון. ניתן להעריך שתוך זמן קצר תושלם המשימה, וסוריה תתייצב על הקו הבינלאומי. אחת הסוגיות שבגינה נפגש אתמול ראש הממשלה נתניהו עם פוטין היא חזרה לקווי הפסקת האש בגולן, שנשמרו מאז מלחמת יום כיפור. החשש בישראל הוא מפני זליגת המלחמה, במתכוון או שלא במתכוון, לעבר אזור החיץ, אותו שטח שנקבע בהסכמי העבר שאליו לא ייכנסו כוחות צבא.
כניסה של כוחות צבא סוריים או בני בריתם לאזור החיץ מהווה עבור ישראל "סדין אדום". היא עשויה להתדרדר עד כדי כניסת כוחות לשטח הגולן הישראלי – מצב שהוא למעשה הכרזת מלחמה, והוא מאתגר את פיקוד הצפון באופן ממשי. אסד, המעודד מהישגיו, עשוי "להתבלבל" ולנסות להשיג הישג בגולן או בחרמון, שבראייתו ישיב את הכבוד הסורי שאבד ב-1973. מאז, כידוע, הסורים לא מסתירים את כוונתם לחזור אל הגולן.
האיום של התפוצצות "זירת המטענים" הזו עשוי להביא את כל הצפון למצב לא פשוט, ומכאן החשש גם בצה"ל וגם במערכת המדינית. אמנם הסבירות להתלקחות כזו אינה גבוהה בשלב זה, בעיקר בשל האינטרס הרוסי, אולם צמד המילים "סבירות נמוכה", ובייחוד כשזה מתקשר לרמת הגולן – לא עושה טוב לאף ישראלי המכיר מעט את היסטוריה, כל שכן תושבי הגולן שעשויים למצוא את עצמם בעין הסערה.
ישראל מנהלת מאמץ דיפלומטי מול המעצמות ובמקביל מכינה כוחות למצב חירום. ראינו אמש שהלחימה הזו מביאה איתה "אורחים", הפעם מזל"ט סורי ש"ריחף" עד הכנרת והופל. באותה מידה יכול אסד לגלגל באישון ליל דיביזיית קומנדו ולהשתלט על אזורי מפתח בגבול. לכן, ההערכות של צה"ל חייבת להיות תחת ההנחה שמצב מסוג זה ייתכן, והמענה אליו חייב להיות מיידי וחד. מזל"ט שוטט מעל הכנרת, דיביזיית קומנדו אסור שתתקרב אפילו לגבולנו.
הדילמה המרכזית למעצבי המערכת בצפון בהקשר הזה היא מתי ואיך להגיב, קרי, האם להסתפק בירי מרתיע, או לצאת למהלך נגד מקדים ומונע, מהלך הכולל כניסת כוחות מתמרנים למרחב החיץ וקביעת עובדות בשטח. הסיטואציה הזו מגלמת בתוכה סיכון, שכן אסד יוכל לטעון שישראל פתחה נגדו מהלך התקפי, ולנצל זאת כדי לפעול מול צה"ל.
כאן, למערכת הדיפלומטית יש משקל רב – העמדה שישראל חייבת להביא לידי ביטוי היא אגרסיבית ביותר, תחת ההבנה שלו יהיה חשש קטן לכניסת כוחות סוריים לחיץ – ישראל תפעל במלוא העוצמה. זה המסר שהיה עד עכשיו בצפון, ורצוי שימשיך ויתממש מבלי חשש לטרפוד התהליך הדיפלומטי.
כך או אחרת, כאשר אסד יסיים את מהלך הכיבוש מערכת חדשה תתעצב בגבולנו הצפוני. ישראל פעלה ופועלת רבות למניעת התמסדות של תשתיות איראניות במרחב – גם העניין הזה מצוי בידי הציר הדיפלומטי. חשוב להבין שגם אם איראן תיסוג לקווים רחוקים מאוד, עדיין אנשיה יסתובבו בסוריה עד כדי הגבול עם ישראל. לא במדים, לא חמושים, ולכאורה תמימים, כך הם ישהו בשטח. איראן מתוחכמת וערמומית, ולא תיתן לאף אחד למנוע ממנה את ההנאה מפירות הלחימה שלה ושל שלוחיה בסוריה.
שאלת היום שאחרי, אם-כן, היא כיצד תפעל המערכת שמתעצבת מולנו, והאם אנו הולכים לעתיד אופטימי בגולן. השאלה הזו מחזירה מעט את התהייה שהייתה לרבים בעבר כשנפתחה המלחמה בסוריה – מה עדיף לישראל? מורדים וכאוס בצד הסורי, או משטר עלאויי של אסד. המצב שמתייצב בשטח מראה שאף אחד לא באמת שואל את דעתנו, ועולם כמנהגו נוהג.
הכותב הינו מפקד חטיבת שריון לשעבר, כיום חוקר יחסי צבא וחברה, מחבר הספר "האדם שבטנק"