חטפתי דלקת קרום המוח ושרדתי כדי לספר

ביום שלישי שעבר ישבתי עם חברה במסעדה מזרחית, אבל בניגוד למה שקורה תמיד, הפעם המלצרים לא נדרשו אפילו לריפיל סלטים אחד. לא הבנתי את זה באותו הרגע, אך זה היה הסימן הראשון לכך שאינני בקו הבריאות. לקראת סוף הערב גם החל לכאוב לי הראש וראיתי מטושטש לרגעים, אבל מי מאתנו לא מסוחרר משיפוד לפעמים?

בבוקר שלמחרת קמתי עם כאבי ראש איומים, צוואר תפוס ובחילה שאני לא מאחלת לאויבים שלי. הגעתי לשידור שלי ברדיו על סף הקאה והחבר'ה רמזו לי לעשות בדיקת הריון. אבל כמה שנהניתי מהמחשבה הנ"ל, לקחתי עוד כדור והמשכתי בשגרה.

בימים שלאחר מכן התחיל לטפס לי החום לשמיים והזמנתי הביתה רופאה. כפרה עליה, לא החליפה איתי מילה, לא מדדה חום או לחץ דם, לא נגעה בי ולא בדקה. חצי דקה מרגע שנכנסה היא קבעה שיש לי וירוס במעיים והתרופה - שימו לב - לשתות תה מחמישה(!) שקיקים בתוך כוס אחת, לצום, לא לקחת כדורים וגם לא לשתות מים. נשבעת בהוריי - זו הייתה ההנחיה, היא חזרה עליה מספר פעמים. תהיתי בקול רם איך זה קשור לעובדה שמתפוצץ לי הראש והיא נזפה בי שהיא כבר 41 שנים במקצוע ושלא אתווכח. בכוחותיי האחרונים ציינתי שזה נשמע לי כמו תרופת סבתא ולא מרשם מרופאה אבל היא כבר נורא נעלבה בשלב הזה והנחתי לה.

אז במשך יומיים שתיתי רק תה בצבע (ובטעם) של ביוב וחיכיתי לישועה.

את מי מעניינת הזריחה?! סע כבר לבית חולים

בלילה שבין שישי לשבת, אחרי יומיים שבהם הקפדתי על התפריט המפנק הזה, התעוררתי מרוב כאבי ראש. האמת שצריך להמציא מילה חדשה למה שחוויתי כי הביטוי "כאב" לא מספיק ממחיש את התחושה. אני לא איזה רכיכה, ניצחתי כמעט את כל משימות האנדורנס (כוח סבל) בהישרדות, לסחבק יש עצבים מפלדה. ובכל זאת קמתי בצווחות מרוב הכאב, בזעקות שבר, התחלתי להשתולל במיטה כמו חיה פצועה ובעיקר נבהלתי נורא. מערכת העצבים נועדה להתריע בפיננו כשמשהו לא בסדר והיא הפעילה שם וואחד אזעקה. פחדתי על החיים שלי.

בלגנים בחדר ההמתנה. מעיין ואסיף הבן זוג בבית חולים

בן זוגי שיחיה ארז אותי ותיק קטן ישר למיון. בדרך לבילינסון הוא הסב את תשומת לבי לזריחה היפה מעלינו, רציתי לומר לו "סע כבר יא חתיכת מטומטם, הזריחה מעניינת לי ת'תחת אני מרגישה כאילו D9 עובר לי הלוך ושוב על הגולגולת!" אבל הוא כזה נסיך אז השבתי "כן חיים שלי, יפה הזריחה".

כשהגענו למיון היה נראה שחיכו רק לנו, המקום היה ריק מחולים. הבחורה בקבלה, האחיות והרופאים, ישבו בחוסר מעש והסבירו לי פנים. תוך חצי שעה סיימו לקחת לי בדיקות ולהשקות אותי באינפוזיה דרך הווריד. סבלתי מהתייבשות (זה קטע כזה שקורה כשמצווים עליך לא לשתות מים) והחום שלי הרקיע ל - 39.2. קיבלתי מנה יפה של אופטלגין וחזרתי לעצמי. מה הכוונה חזרתי לעצמי? ובכן, אסיף (הבנזוג) ואני התחלנו לעשות צחוקים ובלאגן בחדר המתנה.

מרוב שנראיתי חיונית כולם הימרו שזו בסך הכול מיגרנה, אבל התעקשו להשלים עוד בדיקה אחת קטנטנה כי היו גם סימנים מחשידים לדלקת קרום המוח (חום גבוה, זיהום בדם ועורף קשיח). לבדיקה הקטנטנה הזו קוראים ניקור מותני והיא הדבר הכי מפחיד וכואב שעשו לי בחיים.

כאן לא מחלקת יולדות

הנוירולוג עיצב אותי בשכיבה לתנוחת עובר והחדיר מחט לתוך עמוד השדרה שלי במטרה לשאוב משם נוזל שמגיע מהמוח. שחררתי כזו צעקה לאוויר שמי שעבר ליד החדר יכול היה להתבלבל ולחשוב שמדובר במחלקת יולדות. הרופא הסביר שאם הנוזל דלקתי, אזי גם קרום המוח - ולקח אותו למעבדה. אחרי שעה שנראתה כמו נצח הוא חזר עם הבשורה - יש לך דלקת בקרום המוח והתגובה האינסטנקטיבית שלי הייתה - והיא שלחה אותי לשתות תה הבת@!&%&#.

כאב ראש שמעיר משינה. מעיין אדם בשעות הקשות בבית החולים

זה המקום לציין שייתכן שתגובות לא הולמות זה משהו גנטי אצלנו במשפחה, כי כשבישרתי לאבא שלי שיש לי דלקת בקרום המוח הוא ענה: "לפחות גילינו שיש לך מוח".

בדיעבד כל הסימנים היו שם מההתחלה - כאבי הראש, החום, הבחילות, הטשטוש בראייה, העורף שנתפס. אבל הרופאה שהגיעה אלי הביתה התעלמה מהם, היא הגיעה אלי עם אבחנה עוד לפני שפגשה אותי.

מאז עבר שבוע, ואני כבר בחזרה על הרגליים, מספרת לכם את מה שקרה בחיוך משום שחליתי בדלקת ויראלית, כזו שעוברת מעצמה ולא מסכנת חיים. לו הייתה זו דלקת חיידקית הייתי עלולה לא להיות פה היום כדי לכתוב לכם, או לסבול מנזק חמור ובלתי הפיך. זה קרה וקורה כל הזמן. אז אנא, עם כל הכבוד לרופאים, כשאתם מרגישים שמשהו לא בסדר תעמדו על שלכם, אל תסתפקו בתה, מקסימום תגלו שאתם מגזימים.

ותהיו לי בריאים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו