אם לא תהיה תפנית מפתיעה בעלילה, יכריע בימים הקרובים צבא סוריה את מלחמת האזרחים גם בדרום המדינה, ויחזור לשלוט בה במלואה - כולל לאורך הגבול עם ישראל ברמת הגולן.
התרחיש הזה, שנראה עד לפני כמה שנים דמיוני, טומן בחובו לא מעט יתרונות, אבל גם חסרונות מובהקים. בצד החיוב, יעמוד מול ישראל גורם כוח אחד, כתובת ברורה לכל דבר ועניין. בשנים האחרונות נאלצה ישראל להתמודד מול שלל גורמים, מצבא סוריה שהמשיך להחזיק במקטעים קטנים ברמת הגולן, דרך המיעוט הדרוזי, וכלה בארגוני מורדים למיניהם, לרבות השלוחות המקומיות של דאעש ואל־קאעידה. עבור ישראל זה היה כאב ראש לא קטן שחייב תמרון מורכב כדי להבטיח שהאש לא תופנה לעברנו.
עכשיו יהיה ריבון אחד בשטח, הנשיא אסד, שיהיה האחראי הבלעדי לכל דבר ועניין. אמנם ישראל נהגה כך גם בשנות הלחימה - על כל "זליגה" או פגיעה בשטחה היא הקפידה להגיב נגד צבא סוריה - אבל מידת היעילות תהיה שונה דרמטית; אז רמת הגולן היתה ארץ רפאים נעדרת בעל בית, וכעת היא חוזרת למצב המוכר ששרר בה מאז הסכם הפרדת הכוחות ב־1974: שני צבאות שניצבים משני עברי הגבול, ואחראים באופן מלא לנעשה בהם.
מצב הדברים הזה הביא ארבעה עשורים של שקט מוחלט בגולן. הדברים קצת נשכחו בטירוף הסורי של השנים האחרונות, אבל עד 2011 היה גבול סוריה השקט והבטוח ביותר מבין גבולותיה של ישראל; חלקו העיקרי נשמר בידי מילואימניקים, והחיץ כלל גדר ישנה ולא מתוחכמת - עדות לסיכוי הנמוך שנתנה ישראל להתפתחויות שליליות בגזרה.
הפריצה של אלפי פלשתינים לשטח ישראל במאי 2011, והחשש כי מלחמת האזרחים בסוריה תדחק לישראל אלפי פליטים ולצידם מחבלים, הובילו לשינוי דרמטי בגזרה. גדר חדשה הוקמה, במתכונת הגבול עם מצרים; גדר גבוהה (7 מטרים), חזקה מאוד, שלא נועדה לעכב אלא למנוע חדירה. גם הכוחות שודרגו משמעותית - לא אנשי מילואים אלא כוחות סדירים, לרבות יחידות העילית של צה"ל שפועלים באופן שוטף בגולן, כולל במובלעות, כדי להרתיע ולהרחיק איומים.
כל אלה יישארו גם כעת, לפחות עד שיתבהרו פני הדברים בגולן. מחד, כניסתו המחודשת של צבא סוריה תביא עימה יציבות וירידה משמעותית באיומים, מאידך - היא עלולה להיות מלווה בכניסתו לגזרה של הדמון העיקרי מבחינתה של ישראל - איראן. תרחיש הבלהות הישראלי הוא התבססות של מיליציות שיעיות וכוחות חיזבאללה לאורך הגבול בגולן, והקמת תשתית מבצעית דמוית דרום לבנון של מתחמי לחימה צבאיים בכפרים, שתשמש בעתיד פלטפורמה ללחימה בישראל.
תרחיש כזה אינו גזירת גורל מכל בחינה. קודם כל כי ישראל למדה את טעותה בלבנון ולא תאפשר בקלות לשכפל אותה גם בסוריה, אבל יש גם סיבות נוספות. בלבנון מתבסס חיזבאללה על הכפרים השיעיים שאוהדים אותו ותומכים בו; בגולן התושבים הם סונים, שלא יטו בקלות את אהדתם לטובת איראן, בטח לא אחרי שנים שבהן הגורם היחיד שתמך בהם באוכל, בתרופות ולעיתים גם בנשק (על פי פרסומים זרים) היה ישראל.
התועלתנות הרוסית
במאמציהם לבלום את התרחיש הפסימי הזה מתרוצצים בכירי המדינה ברחבי העולם, ובעיקר על הציר וושינגטון־מוסקבה. הרמטכ"ל איזנקוט קפץ בשבוע שעבר לפגישת בזק אצל מקבילו האמריקני, שעיקרה עסק בנעשה בסוריה; ראש הממשלה נתניהו ייפגש בשבוע הבא עם הנשיא פוטין, וסביר שהדברים שייאמרו שם יהיו דומים: ישראל לא תאפשר את כניסתה של איראן לגולן, גם אם תידרש להילחם לשם כך.
בשונה מהעבר, הדברים לא נופלים הפעם על אוזניים ערלות. רוסיה מגלה באחרונה חוסר נחת גובר מהפעילות האיראנית בסוריה. העובדה שכל העברת נשק איראנית גוררת פגיעה ישראלית בשדות תעופה בסוריה מכעיסה את מוסקבה, משום שגם כוחותיה משתמשים בתשתיות האלה, שנועדו בעתיד גם לשיקום המדינה.
על רקע זה אפשר להבין את החלטת איראן להסיט את העברות הנשק מהמסלול האווירי ליבשתי - בנסיעה מאיראן לסוריה, דרך עיראק; שיירה כזאת הושמדה לפני שבועיים בתקיפה שיוחסה לישראל, ואשר לימדה ארבעה דברים עיקריים: שאיראן במצוקה, ומחפשת פתרונות למצב החדש שנוצר, למרות הסרבול שכרוך בנסיעה יבשתית ארוכה שאורכת כשלושה ימים;
שלמרות המצב הפנימי הסבוך בה, והביקורת הגוברת על השלטון, פעילות כוח קודס - לרבות העברות הנשק השוטפות ללבנון ולסוריה - נמשכת כרגיל; במידה והדיווח נכון הרי שישראל מחזיקה במודיעין מרשים גם במרחבים שרחוקים מגבולה; ושצה"ל נכון לקחת סיכונים גם בתקיפות בטווחים ארוכים כדי להתעקש על הקווים הברורים שישראל הציבה.
דומה שהמבחן כעת יהיה סבוך יותר. העמדה הישראלית ברורה (לא להתבססות האיראנית), וגם העמדה האיראנית ברורה (כן להמשך המאמצים לפתוח חזית חדשה מול ישראל). הרוסים, כאמור, נוטים כרגע לטובת ישראל, לא מתוך מניעים ציוניים אלא מתועלתנות נטו - רצונם לשקם את סוריה, והבנתם שהבסיס לכך הוא השבת הרגיעה לאזור - וסימן השאלה העיקרי הוא מה תעשה סוריה.
אין ספק שסוריה לא רוצה להילחם בישראל. תגבור הכוחות של צה"ל בימים האחרונים בגולן נועד להרתיע ולהעביר מסר ברור שאין לישראל עניין להתערב בנעשה בצד הסורי של הגבול, אבל שהיא גם לא תאפשר שום דבר מעבר להסכמי הפרדת הכוחות. ברמה הטקטית המיידית זה אומר שישראל לא תתגייס לטובת מי מארגוני המורדים ולא תפעל אלא אם כן הסורים ינסו להכניס כוחות אסורים לאזורים המפורזים, וברמה האסטרטגית - שישראל ערוכה לקראת הזנב האיראני שצפוי ללוות את החזרה של צבא סוריה לדרום המדינה.
שטן שנוי במחלוקת
לא ברור עד כמה יכול אסד לשלוט בפעילות האיראנית בשטחו. איראן סייעה לו בשנות הלחימה להציל את משטרו, והוא מחויב לה ולשלוחה העיקרי, חיזבאללה, שמחזיק עדיין כ־6,000 לוחמים על אדמת סוריה, לרבות קצינים שפועלים ברמת הגולן (פרסומים זרים כרכו גם עמדות של חיזבאללה בין היעדים שישראל תקפה ברמת הגולן במהלך ההתכתשות עם איראן בחודש מאי האחרון). גם העובדה שאסד יתחיל את שיקום סוריה מדמשק, ויתמקד בשנים הקרובות במרכז המדינה, תותיר את רמת הגולן פרוצה יחסית, בוודאי מבחינת התשתית האזרחית בה.
ישראל השקיעה לא מעט בשנים האחרונות בתשתית הזאת. אם עד לפני שבע שנים כל אזרח סורי ברמת הגולן ראה בישראל את השטן, הדעה של הרוב השתנתה משמעותית. חלקם הגדול חי בזכות סיוע ישראלי, או סיוע שעבר דרך ישראל. כעת מנסה ישראל לגבש תוכנית שתאפשר את המשך הסיוע; שיחות שמתקיימות עם אנשי האו"ם מיועדות למסד מנגנון סיוע הומניטרי שיבטיח תמיכה באוכלוסייה האזרחית גם בשנים הבאות. זה טוב לסוריה (שלא מסוגלת לעמוד בכך, ותוכל להתמקד באזורים אחרים), זה טוב לאזרחים (שיוכלו לחיות), וזה טוב לישראל (שתמשיך לתחזק בסיס אהדה מעבר לגבול).
סביר שיהיו גורמים שינסו לחבל במהלך הזה, ובוודאי להתחרות בו. כסף איראני יוזרם לגולן לטובת התשתית הצבאית ולטובת תשלום לאזרחים. ישראל תילחם בכך, בכל דרך - צבאית, מדינית, כספית, הומניטרית. הצלחתה תלויה בלא מעט משתנים ובעיקר בנחישותה להתמיד, אבל גם בהבנתו של הנשיא אסד את מחיר ההפסד שעלול להתלוות למתן יד חופשית לאיראן לעשות בדרום סוריה כרצונה.
כאמור, אין כרגע עדויות לכך שאיראן משנה מדרכה, ומוותרת על ההתבססות בסוריה. אבל זה נכון להיום; המצב באיראן סבוך - ההפגנות על רקע המצב הכלכלי מתגברות, והן מלוות בתופעות שלא ראינו בעבר, בעיקר התרסה גוברת כלפי הממסד הדתי, לרבות מצד נשים.
מומחים במערב חלוקים בדעותיהם עד כמה איראן לחיצה כעת, והאם זאת שעת כושר להפיל את השלטון, או לפחות להוציא ממנו ויתורים מפליגים באמצעות הסכם גרעין משודרג שיכלול גם הגבלות משמעותיות על הפעילות הצבאית בסוריה, בלבנון ובתימן.
סימנים של ייאוש
עוד לפני שסימני השאלה האלה יתבהרו, יחזור אסד לשלוט בגבול עם ישראל. הדרך לשם צפויה להיות קצרה, וקלה יחסית. צבאו מכתר את העיירות והכפרים, כותש את חלקם באש ומנהל עימם מו"מ לכניעה. המאמץ העיקרי מרוכז כעת בדרעא, על גבול ירדן, שהיתה אחת הערים הראשונות שהוא איבד לפני שבע שנים.
מדרעא ימשיך צבא סוריה לכיוון רמת הגולן, ויפעל מדרום לצפון - מאזור חמת גדר, שנשלט בידי ארגון ג'יש חאלד אבן אל ואליד המסונף לדאעש, ועד לחרמון. ספק אם חטיבות 90 ו־61, שאחראיות על מרחב הגולן, ייתקלו בהתנגדות משמעותית, אם בכלל; למורדים אין סיכוי של ממש לנצח, והתשתית האזרחית שהם מתבססים עליה מותשת ורוצה בעיקר שקט.
את סימני הייאוש האלה ניתן לראות גם לאורך הגבול בגולן. מחנות של פליטים, שנמלטו מהלחימה וחיפשו מקום שקט, בהבינם שסמיכות לישראל היא ערובה לביטחונם. בסוף השבוע שעבר לבדו הגיעו לגבול כ־10,000 פליטים שנמלטו מהקרבות בעיירה נאווה, וסביר שהימים הקרובים יביאו עימם פליטים נוספים.
ישראל מסייעת להם במזון, מים, אוהלים ותרופות, אבל הבהירה כי לא תקלוט אף פליט בשטחה. ממילא, סביר שעם שוך הקרבות, יבחרו מרביתם לחזור לכפרים ההרוסים ולנסות לשקם את חייהם, בתקווה לעתיד שקט - בדיוק כמו שישראל מקווה שיקרה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו