1. באוקטובר 1993 נסעתי עם מכבי חיפה למוסקבה, למשחק נגד טורפדו בגביע אירופה למחזיקות גביע (עליו השלום או יואו, איזה זקנים אנחנו). לחיפה היה סגל אגדי - ראובן עטר, אייל ברקוביץ', אריק בנאדו, רומן פץ, סרגיי קנדאורוב, רוני לוי, רפי כהן השוער, איתן אהרוני, מי לא. גיורא שפיגל היה הבוס, ויענקל'ה שחר רק התחיל את השושלת המפוארת וחכר מטוס פרטי שנחת במוסקבה הקפואה.
האוטובוס עשה את דרכו למלון מטרופול היוקרתי (360 דולר ללילה, וזה בקושי שנתיים אחרי נפילת הקומוניזם הסובייטי). מחלון האוטובוס ראינו זקנות מטאטאות רחובות וזקנות אחרות מוכרות בקבוקים ריקים בגרוש ורבע. פתאום זיהינו התרחשות. חניית המלון נחסמה בגדרות משטרה ואלפי אנשים, רובם צעירים, עמדו שם וקראו קריאות שמחה. "כל אלה בשבילנו? משוגעים אלה", אמר אייל ברקוביץ' בצחקוק גדול.
כשנעצר האוטובוס, ירד ברקו ראשון, נעמד על המדרגה התחתונה של האוטובוס והרים ידיים לעבר ההמון, שהגיב בטירוף. הוא הסתובב אלינו ומת מצחוק. רק בפנים התברר לנו שחיפה לא מעניינת פה כמעט אף אחד. במלון, בקומה השמינית, שהה אחד, מייקל ג'קסון, שבאותו יום רביעי של חיפה מול טורפדו עמד להופיע באצטדיון לוז'ניקי.
מייקל הופיע באותו לילה מול 85 אלף צעירים רוסים, ובמשחק של חיפה צפו 4,000 איש. שלושה ימים אחר כך הופיע ג'קסון בפארק הירקון, ולכן הסכים לתמונה משותפת עם חיפה בצהרי היום במלון, כשהקבוצה, עם שחר וגיורא, ממתינה לו שעה וחצי עד שיואיל להגיע.
יורם ארבל ששידר את המשחק ואני נכנסנו לעמדת הטלוויזיה הקפואה, ששמשתה היתה מכוסה כולה אדים, לא מאפשרת שידור באמת. אבל שארבל יוותר על שידור? הוא הסתכל ימינה ושמאלה שאין ותיקי קג"ב שילשינו עליו, ונתן אגרוף אדיר שניפץ את הזכוכית. קור אדיר חדר פנימה, אבל ארבל שידר וחיפה הפסידה 1:0 בדקה ה-,87 במה שיהיה מבוא לגומלין הבלתי נשכח של הירוקים בקריית אליעזר, שבו ניצחה .1:3
מייקל ג'קסון בהופעה בישראל. ייבש את ברקו ויעקב שחר צילום: קוקו
2. אחרי ביקור באיצטדיון לוז'ניקי העצום בגודלו לקחתי מונית והלכתי לבקר את סלבה ברזילאי ובנו מילי, שהם כמו משפחה. הם רצים אחרי ברזיל וגרים בבית דירות שהיה פעם מתקן חקירות של הקג"ב. לחלק מהדירות בבניין אין דלתות יציאה, החדרים בנויים כמו מבוך ועובי הקירות אולי שלושה מטרים. מחר הם עוברים למקום אחר כי בארון בחדר השני, שאותו אי אפשר לפתוח, יש ריח של גווייה. כשסיפרו לבעל הבית, הוא לא היה מבוהל. "נורמלנה", מלמל בקרירות ועזב.
3. מוסקבה היא עיר קשוחה. בחלקים מסוימים היא נראית כמו קריית חיים, במקומות אחרים היא אמסטרדם על סטרואידים. בערי ענק כאלה המונדיאל לא באמת מורגש ברחובות, אלא בעיקר בכיכרות ובמדרחובים. אני מסתכל על הגברים הרוסים ברחוב, והם לא נראים מרוצים. תוחלת החיים של גבר ברוסיה היא 17 ,64שנים פחות(!) משל הגבר ישראלי. הסיכוי של רבים מהם להגיע למונדיאל הבא הוא כמו הסיכוי של נבחרת ישראל.
