הידיעה שהתפרסמה בעיתון אל ערבי אל ג׳דיד, היוצא לאור בלונדון, אודות תקיפה ישראלית בסיני, מהווה איתות ברור למצב היחסים האסטרטגיים בין ישראל ומצרים. זוהי תקופה חסרת תקדים בהיקף שיתוף הפעולה בין המדינות, תקופה בה האינטרס המשותף ליציבות גובר מעל כל קושי אחר, וזה מסמן גם לחמאס בעזה בדיוק את המצב לאשורו.
מאז הפך עַבְּד אֶל-פַתָּאח אֶ-סִּיסִי, קצין הצבא לשעבר, לנשיא מצרים, נדמה ששיתוף הפעולה בין המדינות התחזק כפי שלא היה מעולם. א-סיסי הוביל הפיכה כנגד שלטון האחים המוסלמים, שנבחר לאחר הדחת מוברק. מדובר בהמשך שושלת הקצינים המצרים ששולטים במדינה מאז שנות ה-50, באותה תקופה מרד הקצינים הוביל להשתלטות האליטה הצבאית על השלטון, וכך עד היום.
א-סיסי מנתח היטב את המצב האסטרטגי. הוא מבין שהאתגר המרכזי שלו הוא יציבות שלטונית, בייחוד נוכח איומי חתרנות הפנים של גורמי איסלאם קיצוניים, ג'יהאדיסטים וסלאפים, וכן את חוסר היציבות הכרוני בחצי האי סיני, נוכח התחזקות גורמי ג'יהאד באזור זה. מאז עלה לשלטון מוביל א-סיסי מערכה מתמשכת כנגד הטרור בסיני – קשה לומר שעד כה הוא נחל הצלחה מסחררת, ועם זאת ניתן לראות ניצני יציבות.
אחת הדוגמאות לכך היא העובדה שמזה זמן רב לא שוגרו רקטות מסיני לעבר אילת, תופעה שסימנה יותר מכל את השתלטות גורמי הג'אהד על המתרחש בסיני. גורם הכוח המשמעותי ביותר באזור, בראיית המצרים היא ישראל, והאינטרס המשותף לייצר יציבות בסיני מוביל כנראה לשיתוף פעולה אסטרטגי שלא היה דומה לו בעבר.
הידיעות לפיהן ישראל מסייעת למצרים במרחבי הפעולה שבתפר בין שתי המדינות לא אמורות להפתיע – כאן בא לידי ביטוי היתרון היחסי של כל אחת מהמדינות. פורסם גם בעבר, שלא אחת ישראל אישרה למצרים להכניס כוחות רבים לסיני, הגם שמדובר בהפרה של הנספח הצבאי להסכם השלום, שברצועה הסמוכה לגבול מאשר הימצאות שוטרים בלבד.
בתוך כך יש לזכור את האירוע הדרמטי שהתחולל באוגוסט 2011, עת טרוריסטים פעלו מתוך סיני לעבר העוברים והשבים במעבר נטפים. 8 ישראלים נהרגו בפיגוע ההוא שהיווה תפנית במערכת הפעולה סביב הגבול המשותף. מאז כמעט ואין תקריות בגבול, ולמצרים יש בהחלט משקל במצב הביטחוני המשופר.
אולם, הנדבך המהותי ביותר של שיתוף הפעולה ישראלי-מצרי הוא דווקא הפינה הדרום מזרחית של הים התיכון, אותו מרחב בו משתרעת רצועת עזה, לאורך החוף בואך אל-עריש. אותה "דלת מסתובבת" אותה ניצל החמאס בכדי להכניס אמצעי לחימה לרצועה, ולהוציא פיגועים במתווה ציר ה-ח' , שיצאו ממעבר רפיח, נכנסו לסיני ומשם לתוך הנגב. המתווה הזה היווה סכנה משמעותית לתושבי הדרום ולעיר התיירותית אילת. סיכון אסטרטגי של ממש סוכל כאן בשיתוף עם המצרים. גם לגדר הביטחון שנבנתה מאז 2010 יש משקל חשוב במניעת טרור, בצד הטיפול האפקטיבי בסוגיית המסתננים.
מדהים לראות שהמדינה שהיוותה אויב מרכזי ודמוני עבור ישראל עד לפני 40 שנה הפכה לבת הברית החשובה ביותר שלה סביב המאבק בטרור הדרומי. המצרים גם הרימו מנופים משמעותיים מול חמאס שעה שהשתלטו על מנהרות ציר "פילדלפי", והצרו את חופש הפעולה החמאסי במעבר רפיח. למגמה הזו יש השפעה אדירה על היכולות הצבאיות של חמאס כיום, ועל אורך הנשימה שלו בעימות הבא, כמו גם על ההחלטה שלו האם להסלים את המצב סביב הרצועה.
השאלה כעת היא האם מערכת היחסים הכל הכך מיוחדת הזו תימתח ותשפיע גם על שיתוף הפעולה הכלכלי בין המדינות, בדגש על ייצוא גז אך לא רק. א-סיסי עוסק רבות בקידום מצרים שבקושי מצליחה להזין את כמעט 100 מליון תושביה. העוני והרעב מאוד שכיח במצרים, ובתקופה הנוכחית גם היא, כחלק מיבשת אפריקה, סובלת ממיעוט במקורות מים. גם בעניין הזה מהווה ישראל מעצמה אזורית, ולא מן הנמנע שיתוף פעולה בהתאם.
ניתן אם-כן להגדיר שהתקופה הזו היא "תור הזהב" במערכת היחסים הישראלית-מצרית – זהו עוגן משמעותי לביטחון הלאומי של שתי המדינות, הן בהקשרים ביטחוניים, והן בהקשרים כלכליים. הברית הזו ללא ספק תסייע רבות גם בעתיד, נוכח האתגרים הגלובליים והאזוריים שעל הפרק.
הכותב הינו מפקד חטיבת שריון לשעבר, כיום דוקטורנט חוקר יחסי צבא וחברה, מחבר הספר "האדם שבטנק"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו